"האופרה זה לא בשביל להראות כמה יש לנו גדול"

אסף אבידן והמוג'וז מוסיפים הופעה בבית האופרה בתל אביב, ויופיעו גם ב-23 בינואר, בנוסף להופעה ב-19 בינואר, שמרבית הכרטיסים אליה כבר נמכרו. חציו הראשון של המופע יוקדש למיטב שיריהם, בליווי 40 נגני סימפונט רעננה והמנצח מיכאל וולפה, בעיבודים קלאסיים שנכתבו במיוחד למופע, בהם מעורב גם אורי וינוקור, המפיק המוזיקלי של המוג'וז. חלקו השני של המופע יוקדש ליצירה האחרונה של הלהקה, אלבום הקונספט החדש - Through the Gale - שיוגש במלואו, גם הוא בעיבודים תזמורתיים.

לקראת המופע מוציאים אבידן והמוג'וז גרסה חדשה ל-"Reckoning Song", שיר הנושא של האלבום "The Reckoning". בגרסה הנוכחית מנגן שלומי שבן בפסנתר וגליה חי מצטרפת בויולה לצ'לנית ההרכב הדס קליינמן.

"בינתיים החזרות לאופרה הולכות מדהים", אומר אסף אבידן. "פתחנו עוד תאריך כי זה כמעט סולד אאוט. אני שמח שיש לי עוד הופעה שם, כי זה פרס. בחזרות אני מרגיש מוזיקאי, כי בדרך כלל אני עובד לפי אינסטינקט ופה אנחנו עוצרים ומנתחים וחופרים בכל שיר כדי למצוא את העיבוד הנכון לו. אני גם שמח שננגן את האלבום החדש מהתחלה ועד הסוף כי זה אלבום קונספט ואנחנו רוצים לתת לו את הכבוד לו הוא ראוי. זה אלבום מסובך להופעה חיה ואם כבר אנחנו עושים ומשקיעים אז ניתן לו את מה שהוא צריך".

-למה בכלל עשיתם אלבום קונספט?
"אני מרגיש שכל האלבומים שלי הם אלבומי קונספט שמספרים את הסיפור שלי, גם אם זה לא קוהרנטי. אני יודע על מה כל שיר כתב והכל יחד זה תיעוד של השנה האחרונה בחיים שלי. גם בבחירה של שמות האלבומים יש סיפור. אז מבחינתי זה משהו שאני ממילא עושה. כלפי חוץ אני לא לגמרי בוחר את מה שאני כותב עליו, זה הרבה יותר חזק ממני. יש שירים שיוצאים החוצה ואני למדתי לתת לדברים את הניתוב. זה לא לגמרי בחירה שלי, זה מצחיק.

"הנה, אני עכשיו בפגישה עם אורי וינוקור, כבר הקלטתי ומיקססתי עוד אלבום ואני כבר רוצה להקליט עוד אחד. סיפרתי לו את הרעיון ואחרי יומיים רציתי לרדת ממנו כי הוא נשמע לי מופרך לגמרי, אבל אני לא יכול לוותר עליו עכשיו, כשהוא תופס צורה במוח שלי. אני משחק עם זה, מתעורר בלילה עם חצאי משפטים על הדבר הזה. אני מתחיל ולא יכול שלא לסיים. גם הקפטן באלבום "Through the Gale" הוא מאוד כמוני. קאיסיוס זה מהמיתולוגיה היוונית, בסיפור על אל שהוא 'רוח עיוורת' ובסיפור שלו אין לו מעצורים, כמו קפטן אחאב מ'מובי דיק'".

"היצירה נעשית מהחיפוש על משמעות הקיום שלי"

-ההופעות באופרה מחזקות את החדירה שלכם למיינסטרים?
"אנחנו לא מתעסקים בהגדרות שלנו. לא הגדרנו את עצמנו כרוק או פולק בלוז או יוצרי מוזיקה באנגלית - זה מה שמלבישים עלינו. התחלתי כגיטריסט עם גיטרה ומפוחית ויש צ'לו,  הדס הכניסה אלינו ליינים קלאסיים תמיד. רצינו תמיד לעשות גיטרות אקוסטיות, אנחנו מודולריים וביולוגיים, משתנים לטובת עצמנו, לטובת עניין. זה עוד ניואנס, עוד צבע בפלטת הצבעים".

"אני מחפש ביטוי עצמי. הייתי אנימטור וקולנוען. רצוני הוא לחפש את עצמי האמיתי ולהראות אותו כלפי חוץ בשביל החוויה שלי, שארגיש אני קיים. לא רק בשביל חיפוש עצמי. הכתיבה שלי, היצירה, נעשית מהחיפוש על משמעות הקיום שלי. הפנייה כלפי חוץ היא להרגיש את החיים של עצמי, להרגיש שיש הד והזדהות, שיראו אותי, אבל זה כבר ניתוח פסיכולוגי שלי עם עצמי. האופרה זה עוד כלי לביטוי היצירה והיא אותו דבר לא משנה באיזו עטיפה אתה עוטף אותה. אני עושה את זה כי ניתנה לי ההזדמנות, וזה הכי מגניב בעולם. בגלל שעלינו ברף ההצלחה חושבים שהשתנינו בגישה ושיש שרשרת של יחצנים ומנהלים שמנהלים אותנו אבל זה בעיקר גחמות שלי, אינסטינקטיבית, לטוב ולרע".

"זה גם עשה נזק ברמת ארגון שלנו. אם היינו לוקחים למשל החלטה בוגרת לגור בחו"ל שמונה חודשים רצוף ההד שלנו שם היה יותר גדול והצוות הגרמני והצרפתי של 'סוני' היו מרוצים. אבל אני מוותר על דברים ואחר כך מצטער שויתרתי, או לוקח דברים שאחר כך אני מתחרט עליהם. נצטרך ללמוד להתנהג בגודל של מה שנהיינו".

"צריך לתת קרדיט לקהל, שהרוב מזלזלים בו"

-מתי תלמדו?
"עם הניסיון. למרות שכרגע אין המון צורך לתכנן, רק שקט נפשי של תכנון. טפו טפו טפו הולך לנו, אז עד היום לא היינו צריכים לעצור ולחשוב אם אנחנו עושים את זה בדרך הנכונה. אבל יש בזה קסם. אנחנו עדיין מאוד צעירים, אנדרדוג ים, לא עובדים כמו אף אחד אחר כאן. אומרים לנו כל הזמן 'ככה אי אפשר להצליח', וזה מצליח. בכל זאת צריך לתת קרדיט לקהל, שהרוב מזלזלים בו. אמרו שהאופרה זה הימור גדול ושהכרטיסים יהיו יקרים כי צריך לשלם ל-40 נגנים. אז באמת אנחנו לא נראה מזה שקל. עושים את זה בשביל האמנות. זה חשוב לנו, והקהל מוכיח את עצמו. אמרו שהקהל הורגל לככה ולא לכזה. זה בולשיט. אנשים הם אנשים והם מוכיחים שיש ביקוש לדברים כנים ואיכותיים. אנחנו משקיעים המון באיכות ולא עושים משהו בשביל לעשות. אני לא כזה. לא מצליח, גם אם אני אנסה".

-אם מחברים את הרצף של היכל התרבות והאופרה - אתם בכל זאת מוכיחים פה משהו.
"היכל התרבות - היתה בו תקיעת יתד, בית האופרה ממש לא. אי אפשר לשכוח את התהליך. התחלתי מברים, עברנו ללבונטין, אחר כך תמונע ומשם לבארבי והלאה, וכל קפיצה היתה קפיצה ענקית. לעבור מתמונע לבארבי הרבה יותר מפחיד מאשר מבארבי להיכל. ואנחנו לא עומדים במקום. אם אין קדימה אתה הולך אחורה. אז אנחנו עסוקים בלהמר, וזה מגניב. אני לא פוחד להיכשל. אם לא היינו ממלאים את ההיכל ולא פותחים הופעה שנייה באופרה לא הייתי בסטרס.

"אנחנו לא מסתפקים אף פעם במקום שאנחנו נמצאים בו"

"אבל אנחנו לא מסתפקים אף פעם במקום שאנחנו נמצאים בו. זה עניין של סקרנות, כי מגניב להופיע על במה כמו היכל התרבות או האופרה. זה לא מתחיל מהיחצנות או ממה יגידו, למרות שכן חשוב לי שלמחרת יהיה כתוב שפירקנו את ההיכל. מגניב אותי להופיע במצדה לא בגלל דיויד ברוזה או כי האלפיון העליון של המוזיקאים מופיע שם, אלא בגלל שזה מדהים, זה הווניו הכי מגניב בארץ. לכן בית האופרה הוא בחירה אמנותית נטו. אין בזה שום הצהרה. זה קרה כמו כל הדברים,  מתחיל ממשהו הכי קטן ואידיוטי".

-מה התוכניות להמשך?
"בסוף ינואר נהיה שבוע בהודו, במרץ ארה"ב, באפריל אירופה. באמצע מאי נחזור לארץ. יוני-אוגוסט זה עונת פסטיבלים באירופה ונהיה שם. הטורים בחו"ל ייראו קצת אחרת מעכשיו. לא נהיה שלושה חודשים רצוף שם, אלא נחזור כל שלושה שבועות, שיהיו לנו גם קצת חיים".

-אם כבר חיים, אתה בן 30, מה עם משפחה משלך?
"יש לי את זוגתי שתחיה וטוב לנו. יותר מזה אני לא יודע מה אני מתכנן. עברנו לבית יותר גדול, ליפו. זה מדהים 600 מטר דרומה וזה בועה של דו קיום, בלי צפונים מסביבך, רק קסם גדול. יש לי כל הזמן דרייב לחפש מציאות אמיתית, בלי זה לא אוכל להיות אמן אמיתי. וזה גם בבחירת בית. צריך לחיות, לא רק להיות בטורים וחיים של רוק סטאר. אחרת על מה אכתוב? אני חייב לחיות חיים אמיתיים".

"אני מאוד רוצה לכתוב פוליטית, אבל לא מצאתי את הדרך"

-מתי נשמע ממך שירים פוליטיים, שירים על מה שקורה כאן?
"הלוואי, אני מאוד רוצה. אני מאוד מעריך אחרים שעושים את זה וניסיתי כי הרגשתי שזו החובה שלי, ואני מעורה במה שקורה ושומע חדשות והייתי הולך להפגנות. אבל כשניסיתי לכתוב פוליטי זה נשמע לי משהו לא כן. כל מה שלא חיבוט עמוק בנפש שלי נשמע לי מיותר. אני מאוד רוצה לכתוב פוליטית, אבל לא מצאתי את הדרך שזה יישמע לי אמיתי ולא רק מהאינטלקט. זה נשמע לי לא שלי, יותר מדי ציורי. שיר שאני כותב חייבת להיות לו זיקה לעצמי העמוק שלי, אחרת הוא יכול להיות של כל אחד ואז אני לא מבין למה אני שר אותו".

-עד כמה היית מעורב פוליטית?
"אני פוליטי במהותי, הייתי הולך להפגנות, יש לי חברים מהעבר הרחוק, רדיקליים, שמלאנים קיצוניים. כשאני בחו"ל כל הזמן שואלים אותי על המצב בארץ, נהייתי מסבירן של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. אני לא יודע מה להגיד על הפוליטיקה וזה שאני שר עם מיקרופון לא אומר שחייבים לשמוע את דעותיי הפוליטיות.

-אסתי גינזבורג? "אין תגובה"

"מצד שני אני לא יכול להתעלם מזה שכן יש לי במה להגיד משהו. אני חושב לעשות הופעה שלי במסגרת משהו שקשור להומאניות. זה מקום שמזמין את הסיכון הזה. אני לא יכול לישון טוב בלילה אם לא אומר את דעתי ואצטרך לנתב בין זה לזה. בימים האלה אנחנו דנים כלהקה ומנסים לעשות משהו שקשור למשהו הומאנאי-פוליטי. זה טריקי, אני לא אשקר לך. אבל הרצון להרגיש בן אדם מוסרי עולה על הפחד לפגוע בקריירה שלי".

-קרה שהשתמשו בשם שלך לרעה.
"כן, היו לי חוויות זוועתיות שלא באשמתי ולמדתי מהטעות הזו. אני שונא שמשתמשים בשם שלי ומנצלים אותו, שונא את זה. אני נורא מתעצבן. אני לא מאסטר-זן אבל אחרי שעה הדם הקסטיליאני שלי נרגע ואני מבין שזה חלק ממה שאני עושה ברמה של הצלחה. יש לי גוגל אלרטס שלא אפספס וראיתי משהו בגיא פינס ואמרתי 'אין שם שמץ של אמת'. רציתי שיתקשרו אליהם ויגידו שזה לא נכון, ואז אמרתי 'מה אכפת לי, הו גיבס א פאק'. אני ישן טוב בלילה".

- אתה מתכוון לסיפור עם אסתי גינזבורג?
"אין תגובה. הנה אתה רואה, למדתי גם להגיד 'אין תגובה'".

-אתה שלם עם החבירה לבירה מכבי?
"זה נעשה משיקולים כנים עם עצמי. בחרתי את זה כי זה הגניב אותי. ההחלטות שלי לא מקצועיות. הייתי מרוויח יותר בארבע הופעות בבארבי. לפני כמה ימים ויתרתי על 150 אלף שקל עבור הופעה של ארבעים דקות. לקח לי שלושים שניות לסרב. שנייה אחר כך ניתקתי את הטלפון וההרגשה עם עצמי כל כך טובה לעומת החשבון הבנק שלי, ואני אעשה את זה כל פעם מחדש. לא רע לי".

"ויתרתי תוך 30 שניות על 150 אלף שקל להופעה של 40 דקות"

-אבל זה כסף גם של הלהקה. תחשוב גם על הפרנסה שלהם.
"הם היו מחליטים את אותו הדבר בעצמם. הם מאוד מוסריים ומפתיעים אותי תמיד בכמה האידיאולוגיה כלהקה ושלי עצמי מאוד ברורה לנו, אנחנו כמעט לא מתבלבלים. אחר כך הבנתי איך זה מגיע כלפי חוץ, העניין של מכבי. אבל מי שירצה לצלוב אותי יצלוב בכל מקרה גם אם אני תורם חצי מהכסף שלי או מופיע לעמותה בהתנדבות יצלבו על המוזיקה והדרך".

"כשבוב דילן פרסם שברולט זה לא הוריד לי את ההערכה כלפיו כאמן. זה מבאס אותי קצת, אבל האמנות היא מה שהיא ונמאס לי שמערבבים דברים. נגיד שאומרים עלינו 'הם גדלו והתמסחרו ועושים את בית האופרה כי זה לא בשביל להראות כמה הזין שלנו גדול. אני יכול להישבע בזוג האשכים שלי שתשעים אחוז זה משיקולים אמנותיים, השאר זה קריירה וצריך לדאוג לה. אני בסך הכל כותב שירים, לא יותר מזה".