באמצע המלחמה: הישראלים כבשו את "טומורולנד"

"Tomorrowland" הוא הפסטיבל הכי מדהים באירופה, ואחד הגדולים בעולם, למוזיקה אלקטרונית. 350 הופעות על גבי 12 במות במקביל במשך שלושה ימים, בעיירה המנומנמת בום שבבלגיה, בפארק תחום המעוצב כאילו היה לקוח מסרט פנטזיה. הדיג'יים הגדולים בעולם מופיעים פה: ארמין ואן ביורן, טייסטו, פול אוקנפולד, דיוויד גואטה, הרדוול, אביצ'י, סטיב אנג'לו, סטיב איוקי, זד'ז דד, אפרוג'אק, אנדרו ראייל, דימיטרי וגאס ולייק מייק, נרבו, ועוד רבים אחרים,  והשנה גם - גאווה מקומית - סקאזי ויהל. הסגנונות נעו מטראנס וטכנו ועד הארדסטייל, עם גיחה קטנה לדאב-סטפ, אולי כדי לרצות את הקהל האמריקאי שהגיע השנה בהמוניו, מה שמעיד יותר מכל על חדירת ה-EDM לאמריקה.

הטירוף של טומורולנד

דימיטרי וגאס ולייק מייק - המופע המלא

הרדוול וטייסטו בק טו בק - המופע המלא

הפסטיבל, שחגג השנה יומולדת 10, התפרס על פני שני סופי שבוע, ומכר יותר מ-400 אלף כרטיסים. בכמה זמן מכר? בכמה דקות, תלוי את מי שואלים. מי שנכנס עשר דקות מאוחר מדי, זוכר את מפח הנפש בדף האומר: "הכרטיסים אזלו, נתראה בשנה הבאה". מי שהצליח להשיג כרטיסים, זוכר היטב את הציפיה ליום שבת ב-17:00 (שעון אירופה), את ההמתנה את הלחיצה שוב ושוב על "רענן", ואת ההתרגשות והבלבול בכניסה לחנות המקוונת. מספר החבילות והאפשרויות הוא ענק - אוהל או מלון? הגעה עצמית או טיסה במטוס המסיבות של הפסטיבל, הכולל הופעה של די ג'יי על המטוס? - וזה מבלי לדבר על השוברים שקונים אחר כך: לוקרים, booze bags - שקי מטבעות מעוצבים למזכרת, הכוללים גם כסף מיוחד לקניית אוכל ושתיה בפסטיבל, ועוד.

ישראלים רבים מגיעים כל שנה לפסטיבל, והשנה, עקב שני סופי השבוע הזהים, אלו שקנו כרטיס לסוף השבוע השני הביטו בקנאה בחבריהם מהראשון, בתמונות ובדיווחים, וחיכו לתורם. הפייסבוק געש ורעש, וקבוצות הווטסאפ פלטו הודעות בקצב של 250 לשעה (זה לא סתם מספר. ספרתי). אך מפח נפש נפל על החוגגים ברגע האחרון: יום לפני הטיסה, קיבלנו כולנו מייל לקוני, המודיע כי היא התבטלה עקב המצב.

הישראלים לא בזבזו זמן והקימו חמ"ל: התקשרו להפקה, ניסו לארגן צ'רטר ב"אל על" ועדכנו אחד את השני על ההתפתחויות. בסוף הסתבר לנו, שמי שרוצה להגיע - שיקנה כרטיס לבד, ועכשיו. לא כולם הגיעו, לצערנו - רק אלו שחיכו כל כך הרבה זמן ושהיו מוכנים לעשות כל דבר בשביל להיות שם. שתי אחיות מקבוצת הווטסאפ אף הגדילו ורכשו כרטיסים בחברת תעופה רוסית, אשר טסה מעל אוקראינה, למרות אזהרותיהם של חברי הקבוצה. בסופו של דבר, הגענו פחותים במספר אך מאושרים להיות במקום הבלתי יאמן הזה - מצוידים כמובן בדגלי ישראל ובפטישים מתנפחים.

הדבר הבאמת בלתי נשכח בפסטיבל הוא ההפקה עצמה. כל חנות, כל במה, כל עמוד חשמל וכל גשר מעוצבים כאביזר מסרט פנטזיה: פרחי לוטוס אדומים וכחולים יורקים מים צבעוניים בנהר העובר לאורך הפסטיבל; דיילות לבושות בחליפות סגולות וכובעים מוזרים מסתובבות בין החוגגים ומחלקות פתקים קטנים אומרי עתידות; אדם במגבעת וחליפה - על קביים כמובן - רוקד ומצטלם עם החוגגים. וכל זאת מתוזמן ומבוצע בצורה מושלמת: כל פרט ופרט מסודר היטב. התחיל לרדת גשם? מיד יגיע מישהו מההפקה ויחלק לכולם שכמיות.

12 במות פועלות במקביל כל יום מ-12 בצהריים עד 1 בלילה. הקטנה ביותר, "The rave cave", היא חור קטן באדמה, מערה תת קרקעית המתאימה לכ-40 איש, בצד אחד שלה עמדת דיג'יי ואורות LED מנצנצים, ובצידה השני אנשים נכנסים ויוצאים.  האופרה, עם קומת הקרקע והיציע גדולים, היא במה ענקית, עשויה קשתות, ומאחוריה מסתובב גלגל ענק. כאן, ביציע, רקדו וקפצו אנשים כל כך חזק, שהרגשנו את הרצפה כמעט מתפרקת מתחתינו. Dim Mak - או כך לפחות היא נקראה בהתחלה (הבמות משנות את שמן  מדי יום), אירחה סגנונות מוזיקה שונים על פלטפורמה מוגבהת כשמאחורה ראש ענקי מאופר, מוקף במראות יורקות אש (לפעמים אש אמיתית), אל מול כמה מאות צעירים משולהבים שרקדו תחת כיפת השמיים.

אבל אם חשבתם שזה כבר מספיק ליום אחד (או לשלושה), חכו כד שתגיעו לבמה המרכזית: הרחבה העצומה במורד הגבעה, שמספיקה לאכלס כמה עשרות אלפי אנשים, מציגה את הדיג'יים הגדולים ביותר בעולם - על במה הבנויה כפסל עצום אשר זז בלי הפסקה. עיצוב הבמה המרכזית משתנה כל שנה. הפעם היא הייתה מכונה ענקית הבנויה מגלגלי שיניים מסתובבים, מפוחי ענק ופני אישה עשויים ממתכת, המתפרקים ומרכיבים את עצמם במהלך המופע.

החל מהצהריים מתחילות בבמה המרכזית הופעות החימום, בעוד עשרות אלפים מגיעים בעצלתיים, מסתובבים בין הדוכנים השונים, או סתם משתזפים על גדות האגם. בלילה, הבמה המרכזית (ושתי הבמות הגדולות הנוספות) מתמלאות לייזרים ואורות, אש, תמרות עשן, ובמיוחד - מטחים בלתי פוסקים של זיקוקים מתוזמנים בדיוק למוזיקה, בכל כך הרבה צבעים וצורות, שאחרי דקה אתה מרגיש שבטח בזה זה הסתיים - רק כדי לגלות שהם רק התחילו. שיא רודף שיא רודף שיא נוסף, ומי שעומד באותו רגע בין הבמות ולא בתוכן, כבר לא בטוח לאן להסתכל.

"Welcome to the madness" היא הסיסמה של Tomorrowland, והיא מוצדקת לחלוטין. ולמרות התמונות והסרטים המדהימים שיוצאים משם כל שנה - צריך להיות שם כדי להאמין, ובעיקר - כדי להבין. זו חוייה על גבול המטורפת, שתלך איתי עוד הרבה שנים.