בעבודה עקבית ומעוררת הערכה הפכה "פו פייטרס" לאחת מלהקות הרוק הטובות והגדולות בעולם, עד שנראה שכבר ממש לא צריך לספר איך דייב גרוהל הפך מהמתופף בעל המכה העוצמתית של "נירוונה" לאחד הפרונטמנים הכי גדולים של העשור האחרון ולאחד המוזיקאים הגדולים של הדור הנוכחי ברוק העולמי.
מופע הרוק הטוב ביותר כרגע בעולם
ההופעה של ה"פו פייטרס" בפראג, אליה הגעתי כאורח חברת "און.טור", יחד עם חברי מועדון המעריצים הישראלי של הלהקה, היתה כנראה האחרונה שלהם בסיבוב הנוכחי באירופה, שלא במסגרת פסטיבל גדול. הסיבוב העמוס "Wasting Light" מתקרב לקיצו במספר הופעות מצומצם בפסטיבלים באירופה ויסתיים מחר (ראשון) בפסטיבל רדינג המיתולוגי.
ההופעה כולה לצפייה
לקח לדייב גרוהל זמן להפוך את ה"פו פייטרס" ללהקה המלוכדת והחזקה שהיא היום, אבל עם האלבום השביעי והמצויין "Wasting Light" וכל אסופת הלהיטים המנצחים שהפייטרס אספה במשך השנים נראה שהסיבוב הנוכחי שלה הוא מופע הרוק הטוב ביותר שמסתובב כרגע בעולם. ב"פייטרס" גרוהל נולד מחדש בתור אחד הזמרים הכריזמטים והחביבים, כשהוא מייצר תחושה של פועל-רוק וחבר ולא של רוק סטאר, האנרגיות שלו הן בלתי נדלות ואצטדיוני ענק הפכו כעניין של שגרה עבורו.
צורח את עצמו לדעת מייד בהתחלה
גרוהל מזנק ראשון לבמה של אולם ה-O2 הענק בפראג, שהגיטרה הכחולה שלו כבר עליו והוא רץ את כל "הקאט ווק" עמוק לתוך הקהל. יתר הפייטרים תופסים את הכלים ומרעישים "אתם מוכנים?!" הוא צועק, והם מתחילים בהפגזה הכי כבדה שיש להם בארסנל - "White Limo" מהאלבום האחרון, גרוהל צורח את עצמו לדעת וממש לא ברור איך נשאר לו קול להמשך ההופעה.
אחרי האנרגיות המטורפות של "White Limo" מגיעים בזה אחר זה "All My Life", "Rope", ו- "The Pretender", כל אחד מהם להיט ענק שיכול היה להוות שיא כלשהו בהמשך אבל הם באים על ההתחלה - חזקים, מהירים ולפנים. הבמה נקיה, אין מסכים וגימיקים מלבד אותו "קאט ווק" שנועד לקרב את גרוהל לקהל. גרוהל פונה לאלפי הצ'כים: "הפעם האחרונה שהיינו כאן היתה ב-1995...". הקהל מגיב בבוז מחוייך. "מצטער", עונה גרוהל, "אז היו לנו רק 12 שירים ועכשיו יש לנו מאות...זה הולך להיות לילה ארוך".
"המתופף הראשון הכי טוב כאן הערב"
למרות ש"פו פייטרז" היא דייב גרוהל (את כל אלבום הבכורה שלהם הוא ניגן בעצמו) עדיין מדובר בלהקה של ממש וזה בהחלט ניכר בהופעה. הלהקה סבלה מתנודות קלות עד שהתקבעה על ההרכב המוצלח של היום, שכולל את כריס שיפלט ופט סמיר בגיטרות, נייט מנדל על הבס וטיילור הוקינס בתופים. כחבר לא רשמי מצטרף אליהם בקלידים רומי ג'פי מה"וולפלאורס".
_g.jpg)
כשגרוהל מציג את חבריו בחום ואווירה משפחתית הוא מגלה לקהל שכולם הגיעו לפראג עם המשפחות: "בגלל שזאת העיר הכי יפה בעולם הבאנו לפה את המשפחות שלנו. קוראים לזה 'חופשה בתשלום'. אנחנו 'עובדים'. ואז עולים לבמה הילדים הקטנים של חברי הלהקה, גרוהל מתייחס אליהם באהבה ומציג אותם לקהל כמו דוד אוהב. בולטת החיבה שהוא מפגין כלפי שיין הוקינס, בנו של טיילור, "המתופף הכי טוב כאן הערב", שמנגן על סט קטן מאחורי אביו, שהערב הוא רק "המתופף השני הכי טוב".
במהלך ההופעה גרוהל נהנה להפעיל את הקהל עם הימנוני האצטדיונים שפייטרס צברו במשך השנים. הוא בא לרצות ולחגוג ונותן סט ארוך ועמוס בלהיטים כמו My hero , Learn to Fly, Arlandria, Monkey Wrench, This is a Call, Best of You, Time Like These, Everlong.
_c.jpg)
למעשה דייב גרוהל הוא השורד הגדול של הרוק, עם תאבון אדיר לחיים, שמסוגל לפעמים להדביק גם כאלה שרעבים פחות ממנו, כשהוא שר "I Never Wanna Die" בשיר "Walk", אותו הוא מקדיש לבתו. במקביל הוא ממשיך להוכיח כישרון ענק בכתיבת שירי רוק מלודיים ואפילו פופיים, טעונים בדיסטורשן ובתופים מתגלגלים.
לפני "These Days" מהאלבום האחרון הוא מספר שזה השיר שהוא הכי אוהב מבין השירים שכתב. בהמשך יבוא גם קאבר ל"In The Flash" של פינק פלוייד, אותו ביצעו לפני שנה עם רוג'ר ווטרס, ובהדרן הופעת אורח של בוב מולד (שגם נתן את המופע הפותח) בשיר "Dear Rosemary".
אחרי שעתיים ורבע של רוקנ'רול וגראנג' מעולים מסכם גרוהל את הערב: "זה היה מופע נורא נחמד עבורנו, אנחנו עושים עוד כמה הופעות באירופה ואז זה נגמר. נצטרך לחזור ולכתוב ולהקליט אלבום נוסף בשביל שנוכל לחזור לכאן. לכן אנחנו מרגישים נוסטלגיים ועושים הרבה שירים ישנים". השיר המסיים הוא, איך לא, "Everlong". אין לדעת מה גרוהל זומם וכמה זמן ייקח לו לכתוב ולהקליט אלבום חדש. הפפייטרס שלו הם אחת הלהקות הגדולות של התקופה, בשיאה, בתקווה שלא תדעך.
_g.jpg)