הדבר האמיתי: כריס קורנל עם "סאונד גארדן"

אנחנו נכנסים לאולם החשוך. המנגינה של הפתיחה מתחילה להתנגן. אני מתחיל להבין שעוד רגע אני אראה את אחת הלהקות שאני הכי אוהב, אחד מאותם חלומות שלא חשבתי שאגשים. הם היו אמורים להגיע לארץ כשהייתי בן 15 ובערך באותו גיל פיספסתי אותם כאשר הייתי בביקור בשוודיה. אבל לפעמים, חלומות מתגשמים. אפילו כמה פעמים.

בין גאנז נ' רוזס לאפגן וויגס

הגעתי לפריז על מנת להתחיל בטיול ארוך שכולל פסטיבל מטאל ענק בראשות גאנז נ' רוזס בצרפת, הופעה של להקת הבלאק הישראלית, "תמותאמן בסקווט" בברלין ושתי הופעות של סאונדגארדן. אחת בפריז ואחת במילאנו במסגרת מיני-פסטיבל הכולל גם את "אפגן וויגס" וrefused, המתאחדות גם כן.

הרומן שלי עם סאונדגארדן החל לפני עשרים שנה בדיוק, גם כן בפריז. אמנם לא הייתי שם פיזית, אבל לפני עשרים שנה, ביוני 1992 (בקושי הייתי בן 12), שודרה בשידור חי בערוץ 2 הופעה מפוארת של גאנז אנ' רוזס, שכללה את לני קרביץ, סטיבן טיילר וג'ו פרי מאירוסמית', ולהקת חימום בעלת ארבעה חברים עם שיער ארוך וצלילים שלא שמעתי מעולם. "אמא, מי זאת הלהקה הזאת, סאונדגארדן?" שאלתי בחוסר סבלנות ולא הבנתי למה אני צריך לראות איזו להקה מסיאטל במקום את אקסל, סלאש וחבריהם. אבל כמו הרבה מקרי אהבת אמת, אמרתי לעצמי שאולי כדאי להתעניין בדבר המיוחד הזה שעוד לא ממש הבנתי.

זמן קצר לאחר מכן שמעתי את סאונדגארדן אצל חברים אמריקאיים מקיבוץ גזר, וכאשר יצא אלבום המופת "superunknown" כבר ביקשתי מאבא שלי שיביא לי אותו מארה"ב, כי דאון טאון נס ציונה לא התפארה ביותר מדי חונוית מוסיקה באותם ימים (גם כיום לא). כאשר לחצתי פליי לראשונה ושמעתי את צלילי הפתיחה הבנתי שמשהו שחיכיתי לו הרבה זמן ולא ידעתי, הגיע. בדיוק כמו ההופעה בפריז, חודש קודם לכן.

אחת ההופעות הטובות בחיי

נחזור לבמה. ראיתי את כריס קורנל מופיע כבר כמה פעמים בכל מיני וריאציות, אבל לא עם הסיבה שבזכותה אני מכיר אותו. שיערתי שההופעה בפריז תהיה לא רעה פלוס ושזה יהיה נחמד ונוסטלגי. לא דמיינתי שאראה את אחת ההופעות הטובות בחיי. המוסיקה של סאונדגארדן היא לטעמי שילוב בין הדיסטורשן והצלילים העמוקים של בלאק סבאת', המהירות והגישה של הראמונס, המלודיות והמבנים של הביטלס והמסתורין של ראווי שנקר.

הם פותחים עם "searching with my good eye closed", אחד השירים האהובים עלי באלבום "badmotorfinger", וממשיכים ללהיט "spoonman". החיוך שעל פני כבר גדול מאוד ולא ירד בשעתיים הקרובות, בהן אני זוכה לשמוע גם להיטים כמו " black hole sun" וגם שירים כמו "hunted down" מהאלבום הראשון של הלהקה שיצא ב-87'. כשמגיע שיר הנושא מתוך "superunknown" אני שר את כל המילים בעיניים מלאות דמעות של התרגשות.

נראה ש"סאונד גארדן" נמצאים בשיא כוחם, ואפילו העובדה שהבסיסט בן שפרד זורק את הבס מעל שורת המגברים בזעם מסיבה כלשהי תורמת לאנרגיה המטורפת שמסתובבת באולם. הוא והגיטרסיט קים ת'אהיל לא ממש נשמעו באוזן הציבורית בעשור וחצי האחרונים וטוב לראות שהם עדיין נותנים את כל מה שיש להם, ויש להם הרבה מאוד לתת. גם המתופף מאט קמרון, שבמקבל לסיבוב ההופעות של "גארדן" מופיע עם להקתו הנוספת פרל ג'אם, מנגן את אותם מקצבים מיוחדים בהתלהבות ודיוק כאילו נכתבו לפני שבוע ולא לפני עשרים שנה.

"הוא לא מפספס אף תו!"

אך ההפתעה האמיתית היא כריס קורנל. הזמר הכריזמטי, שהקים את הלהקה והתחיל בכלל בתור מתופף, שר בכל האלבומים בקולו הגבוה הייחודי ומפגין את יכולתיו הווקאליות המרשימות. לשמחתי הרבה בהופעה הוא מצליח לשחזר את כל המלודיות היפות ולפגוע בכל הצלילים הגבוהים עד מאוד. "הוא לא מפספס אף תו!", זועק חברי להופעה בהתרגשות ואני מתרגש איתו, ובשביל חברי הלהקה שחוזרים לעשות בצורה מרשימה את מה שהם עושים הכי טוב ונותנים לנו כל כך הרבה, עובדה שמתבטאת בגלים של מחיאות כפיים, גם דקות ארוכות לאחר ש"סאונד גארדן" מפנה את הבמה.

בהופעה במילאנו אני זוכה לראות גם את"אפגן וויגס", עוד להקה מאותה תקופה בה הפייסבוק, האייפון, הסקייפ ונשיא אמריקאי שחור היו רק חלומות או סיפורי מדע בדיוני. להקה נוספת שמתאחד באותו ערב היא Refused  השוודית, שנותנת שואו שלא ראיתי דומה לו באנרגיה ובייחודיות. חברי הלהקה לבושים חליפות ומנגנים פאנק רוק משולב עם הארד קור, מטאל וג'אז ועושים זאת בצורה אלגנטית ובועטת במיוחד. אחרי ההופעה שלהם הם צופים בהתפעלות במופע של סאונדגארדן מצד הבמה, ויש הרגשה שהם למדו הרבה על חוסר התפשרות והליכה בדרך שהולכים בה, מאגדת הרוק מסיאטל.

במילאנו, עם הירח, והחלום שמתגשם

"סאונד גארדן" עתידה להוציא אלבום חדש באוקטובר ועד אז הם מנגנים במילאנו את המיטב מפעם. קורנל צוחק ואומר "השיר הבא ישן, לא שיש לנו שירים חדשים, אבל השיר הזה ממש ישן". אני מתמלא שוב באנרגיות שהציפו אותי בהופעה בפריז ונהנה לראות במילאנו הופעה קצת שונה, אבל מרגשת לא פחות. לקראת הסוף קורנל מסתכל מעל הקהל ואומר, "תסתכלו על הירח, לה לונה, היא מלאה היום ויודעת כל מה שאתם חושבים". החיוך שעלה על שפתיי כמעט השתווה להתרחבות של ליבי. הסתכלתי על הלבנה וחשבתי, תודה לך כריס, תודה לכם סאונדגארדן, תודה על הגשמת חלום ילדות. פעמיים.