רגע לפני הדחה שנייה וקשה במיוחד, עבר על זמרי היכל התהילה סופ"ש עתיר צחוקים, שירים וסימנים קלים של אובדן השפיות. קצת דמעות אומנם נשפכו בשיחות הטלפון שקיבלו הדיירים מהבית - אבי טולדנו ואיגי וקסמן, שדיברו עם הצאצא ועם המולידה בהתאמה, הוציאו הכי הרבה. אבל חוץ מזה רוב הסופ"ש התאפיין בדאחקיאדה מוזיקלית משמחת, שכללה בין היתר אימפרוביזציות מבית מדרשו של הביטר על איגי וקסמן וחתוליה, מזמורי תפילה עדינים של רוחמה רז, וכמובן עבודות ניקיון שהצמידו את איגי לשואב האבק ואת אילנה, כרגיל, לכפפות הוורודות והספונג'ה וקריאות ה"לא לדרוך".
בשישי בערב נהנו הזמרים מהופעות דראג מושקעות, ובשיאן הצטרפה דפנה ארמוני לחיקוי שלה עצמה ברוב התלהבות ותלתלים, ואת השבת נעל ביקור בני משפחתו של אבי ביטר, ששמעו אבחנות מעודדות על אופיו הילדותי, ליבו הרחב ומזגו הסוער של האבא והבעל, שהצליח להיכנס לליבם של כל הזמרים למרות כל הצרות והצעקות. בלילה, הוא אפילו זימר גירסת דיכאון טורקית ל"בארץ אהבתי השקד פורח" הרוחמה רזי. איך אפשר לעמוד בפניו, איך?