גילי מוסינזון יושב בתוך אמבטיה של באנגים. חבריו לעבודה שופכים מאות מהם על מי שעד לפני כמה שנים עוד היה שחקן כדורסל מקצועי - הכל בשביל האינסטגרם הטרי של החברה לייבוא נייר גלגול אורגני ומוצרי עישון נלווים שמוסינזון הצטרף אליה לאחרונה. אני משתלב במאמץ האינסטגרמי ושופך עליו עוד ארגז מלא באנגים. צריך למלא את האמבטיה במהירות בשביל הסטורי. אני לא יודע אם בכלל ציפיתי למשהו אחר.
הסרטון נשלח לעולם הווירטואלי ומוסינזון מסיים את השתכשכותו במכשירים. הוא לא רוצה לאחר לפגישה בנושא וגם ככה צריך להתארגן: הערב יהיה ציון דרך בליין האורגיות שלו. "אני פותח מסורת של הופעות חיות על הבמה", הוא מספר.
הופעות סקס?
"כן. אני בדרך כלל לא משתתף. אין לי כוח, אחרי שעה אני הולך הביתה".
איך הולכים לאורגיה ועוזבים אחרי שעה?
"אורגיות של 100 איש זה לא כזה מלהיב אותי כבר. בעצם אף פעם לא הלכתי לאורגיות ההמוניות. אני יותר בקטע של להזמין זוג הביתה".
אז אתה בעצם לא משתתף באורגיות של עצמך?
"מדי פעם, הופעת אורח לפי דרישת הקהל. נראה לי יהיה קול היום, אבל לא מן הנמנע שאשתפן בשנייה האחרונה".
"אנחנו ידענו את האמת, הכל היה בהסכמה"
מוסינזון גלוי בנוגע לכל אספקט בחייו, גלוי עד כדי TMI. עמוד הפייסבוק שלו הפך לבמה פומבית לפרסום מסיבות האורגיה שלו (ולאחרונה גם למוצרי עישון), למרות שנחסם לחודש בעקבות פוסטר למסיבה שבקושי חשף משהו שלא רואים בים. זה בסדר, גם ככה רוב הדברים הרציניים נמצאים באינסטגרם. התמונות מרמזות על אורח חיים נהנתני, שמח ועמוס פרחי מריחואנה נאים, בחסות אישור הקנביס הרפואי שלו. חוץ מזה נראים שם נשים וגברים חשופי גוף ותחת. כל כך הרבה תחת. אני מציין בפניו שלפחות על פי הנוכחות הדיגיטלית שלו, הוא הישראלי היחיד שחי כמו ראפר. "כמו דודו פארוק", הוא עונה וצוחק. "חי כמו ראפר? אני חושב שסקס וקנביס זה כבר די במיינסטרים".
"יחסית לכל מה שאני עושה, אני אדם די נורמטיבי", מתאר מוסינזון את הפער בין התדמית לחיים. "יש לי עבודה מסודרת וכשאני עם הילדים שלי אני הכי איתם. אז אני יוצא לגיחות שנראות אולי מוזר לאנשים, כמו וויד ואורגיות, אבל עדיין יש לי את הבסיס שלי. העולם נהיה קיצוני, אתה רואה עריפות ראשים בדעא"ש, אבל וואו, איזה מופרע גילי. הוא עושה מסיבות מין מוגן בין בגירים בהסכמה. אבל אתם שרואים סרטוני מין שדלפו, אפילו שזה עבירה על החוק - זה נראה לי יותר פסיכי. אני בסך הכל עושה אורגיות, בואו נשמור על פרופורציות. אני משתדל לעשות כיף. בכל רגע אתה יכול להידרס על ידי משאית עם 16 גלגלים, אתה לא יודע מתי זה יתפוס אותך".
לא סתם הוא מזכיר סרטוני מין שדלפו. באוגוסט לפני כשנתיים הוא הפך בעצמו לקורבן של הפצת סרטונים אינטימיים, כשתיעוד שלו ושל זוגתו דניאל הולצמן מבלים עם זוג נוסף הופץ אונליין. במקום להסתתר מאחורי הטייטל האנונימי "כדורסלן העבר המפורסם", הוא בחר להיחשף אז בשמו המלא. "לשנייה אחת לא הייתי מוכן להגיד שיש כאן בושה", הוא נזכר בימים שלאחר החשיפה הלא מתוכננת. "מי שעניין אותי זה בת הזוג שלי והזוג שהיינו איתם. דאגתי לנו ודאגתי להם. דניאל היתה בת 23, צעירה לכל הדעות, ונלחמה בזה כמו לביאה".
הולצמן לא ממש תכננה להיקלט בעין הציבורית. המלצרית בת ה-25 גדלה במשפחה חרדית מחסידות חב"ד, יצאה בשאלה בגיל 19 ושומרת על קשר טוב עם משפחתה למרות ההבדלים באורח החיים; לא מובן מאליו, בהתחשב בכך שגם בקרב חילונים יש מי שקשה לו לקבל זוג פוליאמורי שמקיים אורגיות מעת לעת. אבל כשכתבת הרכילות של "מעריב" התקשרה להוריה החרדים כדי לשאול לדעתם על חייה החדשים של בתם התל אביבית ועל הסרטון ההוא, נחצה גבול ברור. כפי שהולצמן מסרה אז בתגובה לרכילאית: "זדייני, לא במובן הטוב של זה".
הולצמן בוודאי לא דמיינה אירועים כאלה כשהתחילה עם מוסינזון בפייסבוק לפני כשלוש שנים. גם הוא לא ציפה לחלק מתגובת הנגד שבאה בעקבות הסרטונים. "האשימו אותי בהאשמות הכי קשות, השוו אותי למה שקרה באלנבי 40. אמרו שבתור גבר לבן בעל מעמד ניצלתי את הנשים, שעברתי על החוק, שלא ידעו שאני מצלם, שאני הפצתי את הסרטון. אבל אנחנו ידענו את האמת, הכל היה בהסכמה. אני שואל את עצמי, האם אני עושה משהו לא בסדר? האם בגדתי במישהו? והשאלות הובילו אותי למצב שבו אני לא מבין מה הבעיה. עשיתי דיאלוג עם עצמי, והבנתי שאיתי הכל קול".
ואז התחלת להפיק אורגיות.
"אמרתי רגע, איך שאמא שלי הייתה אומרת, בוא נעשה לימונדה מהלימון הזה. אם זה החברים שלי, זוגות שחיים במערכת יחסים פתוחה, הדוניסטים או סתם אנשים שחושבים שמין זה סבבה כל עוד זה הסכמה בין בגירים, אז מה הביג דיל?".
יש רגעים מביכים בחייו של מפיק אורגיות?
"פעם בשבוע אני קונה 150 קונדומים. המוכרים כבר מכירים אותי, אבל האנשים בתור מסתכלים בהלם".
"יש לי חב"דניק קבוע, הוא מוריד את הכיפה והופך להיפסטר"
מוסינזון מארגן שתי מסיבות בשבוע, בימי ראשון לסטרייטים ובחמישי לגברים בלבד. לכל אחת מהן מתייצבים בין 100 ל-150 חוגגים. מכיוון שתהליך הסינון כולו עובר בלעדית דרך מוסינזון, מפעם לפעם הוא עוצר את הריאיון לסשן הודעות ווטסאפ. "הרבה גברים חרמנים רוצים לבוא לבד, אז הכל בנוי על היחס המגדרי במסיבה. אני לא רוצה 80 גברים על 20 בנות. אני רוצה עוד בנות ולקראת הערב אולי אאשר עוד גברים". גבר ואישה שמגיעים כזוג ישלמו 300 ש"ח למסיבה שתימשך "עד אחרון המשתגלים". גברים בודדים ייאלצו להיפרד מ-400 ש"ח בעוד שנשים בודדות ישלמו רק 100 ש"ח. אני שוקל לשאול למה ועונה לעצמי שברור למה.
אתה מכניס את כולם או יש הגבלות חוץ מ-18 פלוס?
"בעיקר חשוב לי לדבר עם הבן אדם ולהבין את הווייב, להבין שיש אינטראקציה טובה. צריך שאני אתחבר אליהם ואוהב אותם. שלא יטרידו אף אחד. על כל אדם שמגיע, אני רוצה שיהיו 20 אנשים עם פוטנציאל להימשך אליו. הכנסתי פעם מישהו בן 50, ויש גם דתיים. יש לי חב"דניק קבוע, הוא מוריד את הכיפה והופך להיפסטר. אבל הוא הכי חמוד. רק צריך שיהיו חמודים, בקיצור. תכלס אני הכי גאה בזה שרבע עד שליש כל פעם זה קהל חדש, כי זה אנשים חדשים שרוצים להצטרף למעגל הזימה. זה באמת מלהיב אותי שבא זוג חדש שרוצה לחגוג. יש שם ממש חתך מכל האוכלוסייה, כולם אוהבים את המין".
ולכולם גם מובטחת חדוות המין?
"יש כאלה ששואלים, 'אז אני בטוח נותן בראש היום, נכון?'. לא, בנאדם. אם אתה משלם כסף ואני מבטיח לך שירותי מין אז יש לזה שם אחר, וזה לא חוקי. לא כולם משתגלים. יש כאן כרטיס למסיבת מין, אבל עדיין צריך שתצחצח שיניים, שתהיה נחמד. גם כריזמה לא תזיק, אבל זה לא מבטיח כלום. ואם כן משתגלים, זה רק בהסכמה. יש מרחב בטוח, ואם יש בעיה אז יש לנו עובדות לפנות אליהן".
הרצון לדאוג למרחב בטוח עבור המשתגלים - ואם נהיה כנים, בעיקר עבור המשתגלות - מתבטא לא רק בגישה, אלא גם באופן פרקטי. כדי להצטרף למסיבה צריך לחתום על תקנון ששם דגש משמעותי על הבהרת הדברים שמעבר לגבול. גם דברים שנמצאים בסו-קולד שטח אפור מוגדרים כחציית קו אדום. כך למשל מנוסח באחד הסעיפים: "כל התלבטות של הזולת לגבי מוכנותו לבוא במגע לרבות שתיקה, השתהות, היסוס, ספק וכמובן חרטה תוך כדי מגע, נחשבים כולם אי הסכמה מפורשת למגע ומחייבים הימנעות והפסקה מיידית של המגע". סעיף אחר אומר: "אין לראות בעירום או במיניות מוחצנת הסכמה או הזמנה למגע, לאמירה או לכל התנהגות מינית אחרת". המשתתפים, אומר מוסינזון, מבינים זאת היטב.
"כל הדברים הכי גרועים קורים איפה שאין הסכמה", הוא אומר. "זה פשוט מקום מסודר שאפשר לעשות בו מין חופשי ומוגן בין בגירים בצורה הכי מכבדת. גם כשאני מחבר בין אנשים לטובת טרמפים אני מדגיש שזה לא למטרות שידוך, אני מבקש לא להתחיל בטרמפ. זה יגרום לה להרגיש לא בנוח. אתם נוסעים עם בחורה למסיבת מין, אפשר לא להתחיל איתה בטרמפים בבקשה?".
מה החלום שלך בתחום מעגל הזימה?
"אני רוצה לעשות סופ"ש בצפון שיגיעו אליו ב'אוטובוס המשתגלים', להביא אותם לבית מלון עם הכל מוכן. למתוח את המסיבה לסוף שבוע. והחלום הגדול, האן.בי.איי, זה לקחת אותם לסוף שבוע בחו"ל. לשכור מטוס, לקחת ריזורט ולהטיס 200-100 איש לאורגיה בחו"ל".
"אין שחקן פעיל שיבוא ויגיד שהוא מחוץ לארון"
תיאור החלום הגדול כ"אן.בי.איי" מרמז לחייו הקודמים. מוסינזון בן ה-39, בנו של הסופר יגאל מוסינזון ושל היוצרת והמורה לאמנות חנה מוסינזון, היה בנערותו פרח כדורסל בהפועל תל אביב. את הופעת הבכורה שלו בקבוצת הבוגרים נתן ב-1996, ובעשור הקודם נדד בין קבוצות רבות לפני שתלה את הנעליים. בעולם הספורט הוא זכור ככישרון גדול שלא הגיע למיצוי עקב סדרת פציעות ברגליים, ומפעם לפעם גם בגלל קשיים במערכות יחסים עם מאמנים. אבל אם תשאלו אותו, הייתה סיבה פשוטה יותר לכך שמעולם לא הפך לכדורסלן בכיר. "כל הזמן עניינו אותי עוד דברים", הוא אומר. "גם כדורסל, אבל גם לג'מג'ם עם חברים. בשביל להיות כדורסלן ממש טוב אתה צריך להיות גיק של זה. גיקים זה לא רק של גיימינג, אתה יכול להיות גיק של וויד או כל דבר אחר, פשוט למצוא לך איזה נישה ולהתמקצע בה ולאהוב אותה. לא הייתי גיק של כדורסל ואני לא מתגעגע לשחק, כי אני כבר תרח. אבל אני כן אוהב את המשחק. אני רואה אן.בי.איי, מאמן בשנקר, הילדים שלי משחקים. למי יש כוח לרוץ הלוך חזור?".
לפני מעט יותר משנתיים, ביום העצמאות ה-68, מוסינזון הפיל פצצה אישית. כדורסלן העבר, אב לתאומים בני תשע, גרוש פעמיים, יצא מהארון הביסקסואלי. על העצמאות שלו הכריז בפוסט פייסבוק ארוך ("הוא היה מדויק, אבל אחריו למדתי מילה חדשה - אמ;לק"), בו סיפר שהוא נמשך לשני המינים מגיל צעיר. "כל השנים ברחתי מעצמי", כתב בפוסט הנרגש. "ברחתי מחדרי חדרים חשוכים שבהם נאלצתי לקיים יחסי מין עם גברים משל אנחנו בערב הסעודית, ואוי אם יתפסו אותי, הכדורסלן. איזה פדיחות. אף מאמן לא ירצה שחקן הומו במקלחת, או לפחות רוב המאמנים שאימנו אותי". עיקרו של הפוסט, מעבר לחשיפה עצמה, היה ביקורת נחרצת כלפי "יושבי הראש, המנהלים/ העסקנים" על האחריות שהם נושאים להומופוביה המושרשת בספורט המקצועני.
אתה מרגיש שמשהו בעולם הספורט השתנה מאז שכתבת את הפוסט?
"אין חיבוק של עולם הספורט לעולם הלהט"בי, אבל לאט לאט אתה רואה קבוצות עושות דברים קטנים. מכבי נתניה שמה דגל בשבוע הגאווה, אבל זה עוד לא זה. איפה הפועל ירושלים שתביא את השחקנים לבית ההורים של שירה בנקי לתמיכה? אתה ראית מישהו ממכבי או הפועל תל אביב בא כנציג קבוצה לתמוך אחרי הרצח בבר נוער? הן הקבוצות המובילות של העיר, מישהו מהם הלך ל'איגי'? זה פה בגן מאיר. אבל לא, 'שלא יחשבו שאני הומו. אני שחקן כדורסל עם שרירים'. דברו על זה, טפלו בזה. תראה מה קרה עם אמארה סטודמאייר (כוכב הפועל ירושלים לשעבר שהתבטא באופן הומופובי במסגרת ריאיון לפני כשנה – מ.ש), עשו לו איזה נזיפה. היו יכולים לעשות יותר. מאז שהוא אמר את זה התחלתי להגיב לו באינסטגרם 'איזה חתיך' וכאלה".
מה צריך לעשות כדי לשנות?
"שיפסיקו לפחד מהקיצוניים. פשוט להוקיע אותם. למעט אורי קוקיה שיצא מהארון השנה, אין בישראל שחקן פעיל שיבוא ויגיד שהוא מחוץ לארון. אני לא בא בטענות, רק אחרי שפרשתי היה לי את האומץ הזה, חצי קלאץ', אבל הזמן מתקדם ובינתיים הכדורסל והכדורגל מפסידים כל כך הרבה ספורטאים צעירים שנושרים כי אומרים להם 'מה אתה רץ כמו בת?'. זה שם, ואם לא תדברו על זה אתם רק מחמירים את הבעיה. הם ממש אשמים בחלק מההומופוביה שיש במגרשים. זה פחדנות לשמה".
איך היה לחוות את הגבריות הרעילה הזו כל השנים כשאתה בארון?
"הכחשה טוטאלית. 'זה לא הייתי אני, אני יכול להפסיק מתי שאני רוצה'. ואז לאט לאט זה פחות מפריע לך ולאט לאט אתה פחות שונא את עצמך".
איך האוויר מחוץ לארון?
"מה זה כיף. ברגע שלא עושים מזה אישיו, זה הופך לנון אישיו. אה, סבבה, אתה אוהב את זה ואת זה. אז מה חדש? בכלל, אני הכי שמח במה שיש לי. אני מאוהב בילדים שלי, מאוהב בחברה שלי. אני בר מזל. כל השנים ששיחקתי כדורסל הרגשתי בר מזל כי עשיתי מה שאני אוהב וקיבלתי על זה כסף. זה לא רחוק כל כך ממה שאני עושה עכשיו".
"אני לא שואף להיות ח"כ, אבל אנשים במליאה לא גמרו כיתה ג' ואני שואל WTF"
כדורסל, אורגיות, וויד - מוסינזון אוהב להפוך את התחביבים שלו למקצוע. הוא בעסקי הקנביס כבר ארבע שנים, תחילה כאחד מבעלי החנות פאפי'ז וכיום ביבואנית מוצרי העישון Pay Pay. בעמוד האינסטגרם של המותג, לצד אמבטיית הבאנגים, כבר אפשר לראות מגוון בחורות בלבוש מינימלי מעשנות פרחים מפוארים. טביעת האצבע של מוסינזון בהחלט נוכחת שם. מכל הארונות שמהם יצא, הארון הירוק היה כפי הנראה הקל ביותר עבורו. "הוציאו אותי, לא יצאתי לבד. אז לא היה לי אישור רפואי והייתי בתהליך הקבלה שלו. קניתי מדילר אצבע חשיש וזימנו אותי למשטרה. עניתי ישר כל מה שהם רוצים, שאני צורך קנביס חופשי. החתימו אותי על טופס שאסור לי לדבר עם אף אחד על מה שקרה בחקירה.
"באותו סוף שבוע אני רואה בעיתון את כל הסמסים שלי עם הדילר, 'תביא לי מכבי חיפה'. שבועיים אחרי זה קבלתי אישור, ואני חושב שמאז אני רק מצטלם עם פרחים ומקדם את זה. ממש לא מפריע לי שזה פורסם, אני לא מתבייש בזה. אני לא צריך לעשות את זה כמו גנב בלילה, זו התרופה שלי. יש רופא שהמליץ לי, ואם רופא אמר, אני לא מתווכח. המדינה מספקת את הקנביס שלי. גם השוטרים כבר מבינים שאנחנו לא הבאד גאיז. חבר'ה שמעשנים ג'וינט בערב הם בדרך כלל חמודים. הם יעזרו לקשישה לחצות את הכביש. אבל לאט".
ממתי אתה מעשן?
"מאז אחרי הצבא".
כלומר גם בזמן הקריירה.
"כן, בנבחרת העתודה והכל. כשהייתי מלך הסלים הישראלי, בראשון לציון, עישנתי כל העונה. הרופאים בליגה נותנים דברים הרבה יותר גרועים. ספורטאי מקצועני צורך כל כך הרבה סמים, חוקיים כאילו, עשרות כדורים בשבוע. אם יש לך קרעים ברצועה אז מזריקים לך קורטיזון, שזה סטרואידים, אז מה התלונה על הקנביס? אם אתה עושה אימונים כל היום ולוקח שני פאפים בלילה, זה לא ביג דיל".
ממש נהיית אקטיביסט.
"פתחתי עכשיו פורום קנביס במפלגת מרצ. במפלגה כולם בעד, אבל עד עכשיו לא היה פורום כזה. כשדיברתי על זה עם אילן גילאון, הוא אמר לי, 'אבל כולנו בעד, למה צריך פורום?'. אז עניתי לו 'כדי שיהיה בורקסים ומנצ'יז. למה לא?'. כל הזמן הולכים עם עניין הקנביס אחורה קדימה, אחורה קדימה כזה. אבל זה עובר שינוי".
את השיחה הראשונה שלנו קטעת כדי ללכת לפגישה בעניין המפלגה הלהט"בית שהפעיל החברתי אמרי קלמן מנסה להקים. אתה בדרך לכנסת?
"אני הולך לאיפה שהרוח תיקח אותי. אני לא שואף להיות חבר כנסת, פשוט רואה אנשים במליאה שלא גמרו כיתה ג' ושואל את עצמי WTF. אני צריך לבחור איפה אני מתמקד, אם זה מרצ בגבולות מסוימים או אם תקום מפלגה להט"בית, שאני מן הסתם שם. ברור באיזה שכונה אני".
הילדים שלך מודעים לאג'נדות שלך, לתדמית הציבורית שלך?
"הם מתחילים לחוש, קולטים שאני מוכר אם עוצרים אותי לסלפי או עושים שלום. זה די דומה למה שהיה לי עם אבא שלי. היו עושים לנו תמונות פפראצי עוד לפני שהיה פפראצי. אבא שלי היה מגה סלב, אני מיני סלב".
מיני סלבז לא מדברים על זה שהם מיני סלבז.
"אני מיני סלב גאה".
אתה חושב על זה שתצטרך גם לדבר עם הילדים שלך על הכל?
"אני אענה לך עם סיפור. לפני בערך חודשיים, בסוף שנת הלימודים, אני רואה איזה חמש שיחות שלא נענו מהבן שלי. זה נדיר, זה אף פעם לא קורה. אני חוזר אליו והוא שואל אותי: 'אבא, אתה יצאת מהארון?'. עניתי, 'כן, פשוט היית צעיר מדי ולא רציתי לספר לפני שאני יכול להסביר לך מה זה אומר. אתה יודע מה זה לצאת מהארון?', הוא ענה שלא והתברר שילד קם באמצע הכיתה ואמר לו 'אבא שלך הומו שיצא עם קוקסינל'. יש לנו במשפחה הומואים ולסביות, הוא מכיר את זה. היה כל כך קל להסביר לו: יש גבר שאוהב גבר ויש גבר שאוהב אישה ואני גם וגם. עד סוף השיחה הוא אמר לי שהוא גאה בי שאני אמיתי".