הנה עובדה שאף אחד לא יכול להתווכח איתה: רונדה ראוזי (28), שולטת בזירת ה- MMA ללא עוררין. האמת, לכתוב "שולטת" זה קצת להוריד ממה שרונדה עושה בזירה. בחמש השנים האחרונות רונדה בילתה בזירת האוקטגון פחות או יותר 25 דקות, זמן שבו היא הצליחה להכניע בבריח או בנוק אאוט כל יריבה שחשבה שיש איזה שהוא סיכוי לצאת בכבוד מהמפגש מול הילדה הבלונדינית עם הבייבי פייס. ברגע שרונדה נכנסת לתוך הזירה, נראה כאילו משהו משתלט עליה, והיא הופכת להיות חיית טרף ששועטת לעבר המטרה ללא כל עכבות. כל יריבה שעמדה מולה יצאה מהזירה כשהיא אוספת שאריות אגו מנופצות, ולפעמים עם נזקים כבדים הרבה יותר.
האפקטיביות המדהימה הזו הופכת את רונדה לספורטאית שמרוויחה הכי הרבה כסף למול זמן עבודה נטו. מיוני 2014 עד יוני 2015 לרונדה היו שני קרבות (מול קאט זינגאנו ואלקסיס דיוויס) בהם היא הרוויחה 6.5 מיליון דולר על משהו כמו 30 שניות עבודה. אני רק אניח כאן את השורה הסופית: 217 אלף דולר לשנייה (!). וזה, רבותיי, הופך את ראוזי לא רק לספורטאית הרווחית בעולם, אלא גם גם לספורטאי. עזבו אותכם מפלוייד מייוות'ר, ומליאו מסי – הם באים לעבוד במשך שעות ודקות, וזה נצח בשביל ראוזי. המלכה שלנו מדורגת כאתלטית המשפיעה ביותר בעולם על ידי ESPN, העשירה ביותר, ובטוח שהקטלנית ביותר. יש מספר מימדים מעניינים בתופעה הזו שנקראת ראוזי, ובכתבה הזו ננסה לשפוך מעט אור עליהם.
איך הופכים להיות מלכה?
אותנו, אנשי המקצוע שמאחורי הלוחמים, תמיד מעניין איך נוצר לוחם. מהם התנאים שהופכים מישהו לאלוף ללא עוררין, ובמקרה שלנו – אלופה, מלכה שמגדירה את התחום. ובכן, כל פסיכולוג מתחיל יגיד שהכל מתחיל בילדות. ראוזי התחילה להתאמן בג'ודו עם אמא (שהייתה הג'ודאי/ת האמריקאי/ת הראשונה לזכות במדליית זהב בג'ודו, שנת 1984) בגיל 11. היא הפכה להיות החברה הצעירה ביותר בנבחרת הג'ודו של ארה"ב, ובגיל 17, גיל שרוב בני הנוער מתעסקים בדייטינג, רונדה צעדה לתוך זירת הג'ודו באולימפיאדת אתונה, ושברה את שיא הגיל הצעיר בקרב ג'ודאיות אולימפיות. משם היא המשיכה משם לזכייה במדליית ארד אולימפית בביג'ין 2008, בגיל 21.
בדרך כלל העיסוק באומנויות לחימה, והשאיפה להצלחה בתחום, נובעות מקרבה של אב דומיננטי, אך לא במקרה של ראוזי, שאביה נותר במצב קשה מאוד לאחר תאונת סקי, והתאבד בגיל 8. לא, אין ספק שאצל ראוזי הדמות המשפיעה הייתה אמא שלה, שנהגה להעיר אותה בלילות ולהפתיע אותה בריתוקים ואחיזות, אותן הייתה משחררת רק כשרונדה הצליחה לבצע בריח יד ("ארמ באר" או "ג'וג'י גטמה" – המהלך שמזוהה עם ראוזי ואיתו היא מנצחת את רוב הקרבות שלה).
לראוזי לא הייתה ילדות קלה. מעבר לאב שהתאבד, היא סבלה מהפרעת דיבור קשה ורק בגיל 6 היא התחילה לייצר משפטים הגיוניים, כשכלי ההתקשורת העיקרי שלה עם הסביבה הוא הגוף שלה. קחו ילדה עם כל התסכול הזה, עם הקושי הרגשי, הפיזי, והקוגנטיבי, תנו מודל עוצמתי נשי עם נטייה לפרפקציוניזם, מרחב שמייצר השגיות דרך אומנות לחימה, מטרה מוגדרת, והופה – יש לנו חומר שממנו בונים אלופים. היחסים וההשפעה העצומה של האם ממשיכים גם לתוך הקריירה המקצועית של ראוזי.
עקבותיו של החינוך שקיבלה ראוזי נמצאים בכל מקום. אחד הרמזים למה מניע אלופה בא לידי ביטוי באחד מהראיונות העמוקים שנעשו עם ראוזי, בתוכנית של ג'ו רוגן, שם ראוזי נשאלה לגבי יחסים עם גברים. "אותי לימדו שבנות לא אמורות לבוא לעולם כדי לספק גברים", ענתה ראוזי. "אנחנו לא באים לעולם כדי להיות מאושרים, אלא כדי לשנות את העולם למקום טוב יותר" . אישה בת 28, שבאה להשאיר חותם על העולם.
כולם רוצים לראות אותה
ענף ה-MMA של הגברים נכנס כבר מזמן לתוך המיין סטרים של ספורט המגע בארה"ב. הוא עבר את תחרויות הקראטה, הקיק בוקס והוא נוגס באופן רציני בענף האגרוף, שרבים חושבים שהוא הופך להיות מיושן בהשוואה ל-MMA. מצד נשי MMA נשים צועד 10 או 15 שנים אחורה הן בלגיטימיות החברתית שלו, וגם ברמה הטכנית ביחס לזה של הגברים.
לפני חמש שנים, כשרק ייצרו קטגורית אליפות עם משקל שיתאים לרונדה (bantamweight – משקל תרנגול; המשקל סטנדרטי שיושב "בול" על רונדה, 61.2 קילו), לא היו כמעט נשים ב-UFC. נשים התחילו להילחם בארגונים קטנים יותר ואפילו קיבלו חשיפה הרבה בעקבות ג'ינה קראנו, לוחמת שנראית כמו דוגמנית מסלול. אך התפיסה המיושנת הייתה שמי שהולך לשלם כסף כדי לראות שתי נשים נלחמות בתוך כלוב מברזל, יהיה, איך לנסח את זה, גברים לבנים ברמה שכלית שלא מתקבלים איתה למכון וויצמן – באמריקאית, רדנקס.
התדמית ההתחלתית של ראוזי, שילוב של מחשופים וגישת "אני אכסח לכולם פה את התחת אם מישהו ידבר", התאימה מאוד לאשת החלומות של מישהו בדרום החשוך של ארה"ב. אבל כשהתחום מתפתח, וראוזי מצליחה להשאיר חותם ולהרשים לא רק גברים לבנים עם חשד להורות בתוך המשפחה, אלא אנשי לחימה לגיטימיים – ומעבר לכך גברים, נשים ובני אדם נורמטיביים – התדמית הזו הפסיקה להתאים. וכך אנחנו עדים להינדוס מחדש של של דמות לחיקוי. העבר של ראוזי מתחיל לצאת החוצה, ההתגברות על המכשולים, ההשגיות, האינטלגנציה. כן, המחשופים נשארים, זה מביא כסף וזו גם הדלת האחורית להוליווד, הופעות אורח בשלל סדרות וסרטים, בדמות היפה שגם מרביצה ועושה את זה באלגנטיות. אבל הקונטקסט השתנה. את יכולה להיות גם יפה וגם קשוחה, ואת יכולה לעשות מה שאת רוצה. גם להיות על השער של ספורטס אילוסטרייד, גם להצטלם בעירום ל-ESPN, גם להילחם בזירה הכי קשוחה בעולם וגם להיות מיליונרית. והכול מיתומה שלא ידעה לדבר עד גיל 6.
טרמינייטור בגרסה הנשית, או איפה לוחצים על ההדק
כל העניין התדמיתי והוליוודי של ראוזי לא היה מחזיק מים אם היא לא הייתה עילוי בלחימת זירה, מחסלת דור 2.0. מה היא עושה שגורם לה להיות כזו?
1. ג'ודו מול שאר העולם
יש משהו בחוקי הלחימה של ספורט לחימה שמייצר תפיסה, הוויה, והתנהלות של לוחם. חוקי הלחימה בג'ודו מייצרים לוחם שיכול להפסיד קרב בהטלה אחת. שיטת הנוק אאוט הזו מתמצה בטורנירי ג'ודו לידי סיבוב יחיד של 5 דקות, מה שמייצר צורת חשיבה תכליתית במיוחד. לוחמי ג'ודו באים לנצח, אין פה עניין של זרימה, משיכת סיבובים, ניהול זמן, מעבר בין טקטיקות. אם הטילו אותך על הגב – אתה מפסיד!
אפשר לראות את המנטליות הזו באופן שבו רונדה מנהלת קרב. היא דורסת את היריבים שלה תוך כדי שהיא משאירה להם אפס מקום להילחם מולה. ברגע שרונדה צמודה ליריבות שלה, הן נכנסות לתוך הממלכה שלה. היא שולטת במטריקס ובכל המפתחות. לרונדה יש מספר תרגילי הטלה בהם היא שולטת ברמת מומחיות יוצאת דופן, אי אפשר להכנס לתוך הקלינצ' (קרב קרוב הכולל תפיסות) של רונדה בלי לסיים על הקרקע. בשורה התחתונה –לא הופכים להיות בעל מדלייה אולימפית בג'ודו בלי שתהיי מישהי שיודעת לזרוק אנשים ממש חזק.
2. התפתחות טכנית
בחמש השנים שרונדה נמצאת בתחום ה-MMA היא אומנם נשארה עם אותו מאמן, אבל ביקרה והתאמנה במספר מחנות. לכל מחנה אימון (קבוצה של מאמנים ולוחמים עם אג'נדה ושיטת לחימה מובחנת), יש את ההתמחות שלו, הסודות שלו. ורונדה לומדת אותם. הטקטיקה שלה נשארת דומה, היא יודעת במה היא טובה והיא הולכת לשם. אבל אם בתחילת דרכה היא רצה לניצחון כמו ילדה עילגת עם נונצ'אקו, עכשיו היא פוסעת לשם כמו דוגמנית על מסלול, עם קלצ'ניקוב ביד.
רונדה מחזקת בדיוק את החוליה החלשה שלה: הסטרייקינג. האיגרוף שלה הפך להיות מהיר ואפקטיבי, המאמנים שלה לוקחים את יכולות האגרסיביות וההתפרצות שלה, ומתאימים סגנון אגרוף מתפרץ ודינאמי. בעזרת היד הקדמית שלה, ההתחמקויות וההתרסקויות שלה על היריבות. היא מצליחה לסגור טווח, ולהשאיר את היריבות שלה המומות בדרך אל המזרון. לראיה אפשר לציין את כמות הנוקאאוטים המרשימה שהיא התחילה לצבור – 3 מארבעת הקרבות האחרונים שלה.
3. מנצלת היטב את הפער הטכני
אחד הדברים העיקריים שנוכח ב-MMA נשים הוא הפער הטכני מול זירת הגברים. לפני 20 שנה גם רוייס גרייסי הצליח להוריד לקרקע ולהכניע את כל היריבים שלו. הם כולם היו לוחמים בינוניים במקרה הטוב, ללא כל ניסיון על הקרקע (חוץ מאחד או שניים). הגרייסים כבר מזמן לא בקדמת הבמה, אבל מעניין לחשוב מה היה קורה לרוייס אם היה רץ אל היריבים שלו היום. אין היום לוחם שיכול פשוט להתקרב ליריבים שלו ולהוריד אותם. כולם התקדמו! ההגנה על כניסה לתוך מרחב הלחימה הקרוב הפכה להיות מאוד אפקטיבית. סטרייקרים מתמחים בפיתוח של הגנות אפקטיביות מול הטייק דאון של הגראפלרים (ג'ודאים, מתאבקים ובעיקר אנשי ג'יו-ג'יטסו ברזילאי), שמירת הטווח של רוב הלוחמים ב-UFC מעולה, ומי ש"רץ" לתוך היריבים שלו משלם על זה בריבית עקובה מדם.
אצל הנשים זה עדיין לא קורה. נראה שאיכשהו היריבות של רונדה מוצאות את עצמן בתוך המלכודות שלה פעם אחר פעם. אומנם גם רונדה משתפרת ביכולת שלה להיכנס מתוך התקפות אגרופים לתוך הטווח הקרוב, אבל היריבות שלה לא עושות מספיק ברמה הטקטית כדי להימנע מההסתבכות הקרובה איתה. או שהן עומדות ומתאגרפות איתה, ואז רונדה מתחמקת ונכנסת פנימה (האמת היא שהיא אוכלת די הרבה מכות וממשיכה פנימה). או שהן נסוגות, ונותנות לה לשים אותן עם הגב אל הכלוב, ואז היא מורידה אותן. באסה.
מי תמרוד במלכה?
אמרנו את זה כבר: כל מי שמעזה לעלות מול רונדה חוזרת בחלקים הביתה, אז מי יכולה לאיים עליה? התשובה היא הולי הולם, שמגיעה לקרב מול ראוזי בשבת הקרוב, 14.11.
הולם הגיעה לארגון עם רקורד של 7-0, 6 ניצחונות ב-TKO וים של רעש וצלצולים. ואז היא נעלמה. את שני הקרבות האחרונים שלה היא אמנם ניצחה אבל זה כבר לא שיכנע כמו שציפו. הולם מגיעה לקרב מול ראוזי עם יחס הימורים של 1:12.5 נגדה ומנסה להפתיע בגדול. היא מציגה דברים שרונדה עוד לא פגשה, אבל על הנייר הסיכויים שלה מעטים.
כמו במקרה של קונור מקגרגור, אנחנו שוב נכנסים לקרב הדיסיפלינות שלא נגמר, לשאלה הניצחית של איזה אומנות לחימה טובה יותר, גרפלינג או סטרייקינג? הולם היא מתאגרפת מחוננת. מה שרונדה עשתה בג'ודו הולם עשתה בזירת האיגרוף והקיק בוקס, אליפויות ותארים מכל כיוון אפשרי. את המעבר ל- MMA היא עשתה ב-2011 אחרי 11 שנות לחימה בזירת האגרוף עם כמעט 40 קרבות. ב-MMA יש לה מאזן מושלם של 9 ניצחונות, עם נוקאאוטים בבעיטות ובאגרופים. מכונת מלחמה, עם הרבה הרבה ניסיון זירה. היא לוחמת חכמה, שלא כמו ראוזי הצעירה המסתערבת, היא מתקיפה כמו מנתח כירורגי. זזה בזירה, עוקפת, חותכת, אומדת, מלשון אומדן את היריבות שלה, ומנטרלת אותן בעזרת דיוק והפתעה, ופחות בעזרת כוח לא נשלט.
אז כן, אם יש מישהי שיכולה להפיל את המלכה זאת הולי המנוסה. מצד שני, חלק מתומכים בראוזי טוענים שהגיל הוא פאקטור משמעותי, הולי היא בת כמעט 34, גיל שרוב הלוחמים מתחילים לחשוב על הפנסיה ולא על התואר הנכסף, אלופת היו אפ סי. ראוזי נמצאת בשיא שלה, צעירה מהולם בכמעט 10 שנים.
איך אפשר לנטרל את ראוזי? אף אחת מהיריבות של ראוזי לא הצליחה להתרחק מהמגרש שלה – הקרב הקרוב. אף אחת לא השתמשה בבעיטות דחיפה נמוכות סטייל ג'ון ג'ונס, או בעיטות ישרות סטייל קונור כדי לייצר טווח מולה ולהרתיע אותה מלהתפרץ פנימה. גם השימוש במרפקים קצרים או מכות ישרות קשיחות במטרה לייצר טווח לא קרה באיזה אופן מדוייק. רוב היריבות של ראוזי נגררו למשחק האגרסיבי שלה ופשוט ניסו ל היות אגרסיביות ולהרביץ חזרה. אף אחת לא חתכה את הזירה, זזה, והתרחקה מהגדר.
כשאנחנו מסתכלים על הקרב צריך לראות האם הולם תשכיל לזוז מול ראוזי ולא להיקלע להתפרצות שלה קדימה. ראוזי, בשונה ממתאבקים שתופסים את הרגלים כדי להוריד לקרקע, תופסת בעיקר את פלג הגוף העליון כמו ג'ודאים או מתאבקים יוונים רומים. אנחנו צריכים לצפות לכמה טקטיקות מהמאמנים של הולם: 1. "לנער" את רונדה מעלייה, או להרחיק אותה בעזרת הבעיטה הגבוהה המעולה שלה עם רגל שמאל (הולם שמאלית), או בעזרת בעיטה מסובבת שהולם מתמחה בה אחרי תזוזה לצדדים. 2. השימוש החד בג'ב, תוך כדי סרקלינג בזירה , בלבול ושבירת זויות. אם הולם תצליח לעשות אחד מהדברים הללו בצורה מדוייקת, או לשלב ביניהם, לראוזי הולכים להיות חיים קשים בקרב הזה.
מה שבטוח שמי שמרוויח מהתנגשות הבלונדיניות, זה – ניחשתם נכון – האנשים שמייצרים כסף. הקרב שלהן שאמור להיערך בשבת הקרובה הולך להיות קרב הנשים המתוקשר ביותר, והריווחי ביותר. קברניטי ספינת השואו ביזנס מכניסים לתוך התודעה האמריקאית את ענפי הלחימה לנשים, מייצרים תודעה שיוויונית, תוך כדי הנגשת התחום לקהלי יעד רחבים יותר. המפגש המתוקשר מציף מלחמות בין סגנונות, תפיסות ואג'נדות שונות, וכל זה מתועל לתוך צפיות רבות יותר ורכישת כרטיסים בעשרות אלפי דולרים לכרטיס בשורה הראשונה. פסטיגל קטלני כבר אמרנו?
על הכותב: ערן ברט, לוחם MMA מקצועי בעברו, בעל חגורה שחורה בגיגוגיטסי ברזילאי וגיוגיטסו יפני, מדריך לחימה וקרב מגע במסגרות ממלכתיות וצבאיות. בעל מכון להכשרת לוחמים בתחומי הג'יוג'יטסו הברזילאי, ה MMA וקרב פנים לפנים. http://www.mma-israel.com/