גורמים במשטרה מדווחים הבוקר (שישי) כי סיגל איצקוביץ, העצורה בחשד לרצח בנה ליאם, אושפזה הלילה במרכז לבריאות הנפש שלוותה. הסיבות המדויקות שהובילו להחלטה להעביר אותה מתא המעצר למחלקה הפסיכיאטרית אינן ברורות בשלב זה, אבל ידוע שאיצקוביץ תשהה בשלוותה באחריות המשטרה. ההתפתחות האחרונה הזו מחדדת את השאלה שמרחפת סביב הפרשה הקשה הזו מתחילתה: האם איצקוביץ הייתה מודעת למעשיה כשפגעה בבנה?
האסירות בנווה תרצה אינן מחכות לתשובות; פגיעה בילדים היא הפשע האחד שהן אינן מוחלות עליו. שנים לאחר שהורשעו ונכלאו, נשים שרצחו ילדים או התעללו בהם נותרות מטרה להצקות, לחרמות ולהטרדות של אסירות, עד כדי איומים ברצח. אולגה בוריסוב שהטביעה בים את בנה אלון ומאוחר יותר שמה קץ לחייה, מיכל אלוני וקרינה בריל שרצחו את ילדיהן הקטנים, מארי פיזם שרצחה את בתה רוז עם בן זוגה רוני רון, מנהלת הפעוטון כרמל מעודה שהתעללה בילדים – כולן סומנו בכלא הנשים כגרועות שבגרועות.
"היו אסירות שצעקו לכרמל מעודה שהיא תשלם על מה שהיא עשתה לילדי הפעוטון עוד לפני שהיא הורשעה, כמה ימים אחרי שעצרו אותה", מספרת א', אסירה. "ילדים זה קו אדום, הבנות כאן לא רוצות שום קשר למי שפגעה בהם. על מארי פיזם איימו פיזית בתחילת המאסר שלה, לכן היא הופרדה משאר האסירות והוכנסה לאגף בטוח יותר עבורה, וזה גם מה שיקרה עם סיגל איצקוביץ. כאן לא יתנו לה לשכוח לרגע שהיא רצחה את הבן הקטן שלה".
שלושה שבועות עברו מאז שאיצקוביץ רצחה במכות גרזן את ליאם בן ה-6 ואת כלבו בבית משפחתה בהרצליה. יממה לאחר הרצח נלקחה לנווה תרצה; בתום שיחה עם קצינה בכירה בכלא ועובדת סוציאלית היא הוכנסה לתא הפיקוח המכונה "הכספת", החלל המאובטח ביותר בכלא.
אתמול התבקשה איצקוביץ לשחזר את הרצח, ובשלב מסוים נשברה והטיחה דברים קשים בחוקרים. ההתפרצות הזו וההחלטה להעביר אותה לשלוותה מחדדות את שאלת מצבה הנפשי
"הכספת" מרושתת כולה במצלמות, למעט במקלחת ובשירותים. כדי להבטיח שאיצקוביץ לא תפגע בעצמה בשום אופן, אסירה תומכת הוכנסה לתא וקיבלה הוראה להשגיח עליה 24 שעות ביממה. מבחוץ שומרות על התא לוחמות כליאה; מדי שלוש-ארבע שעות באה אחת מהן לבדוק שאיצקוביץ במצב סביר מבחינה נפשית ופיזית.
"גם לסוהרות וללוחמות כליאה קשה מאוד לשמור על אמא שרצחה את הבן שלה, הן ברובן אמהות לילדים בעצמן", אומר השבוע גורם בשב"ס. "אבל הלוחמות יודעות לנטרל את הרגשות שלהן ולהעניק טיפול מקצועי נטו, בלי שום מחשבות נקם. המטרה שלהן היא שסיגל, שנכנסה לכלא בריאה ושלמה, תצא באותו מצב. בלי שום שריטה או פגיעה. השבועות הראשונים שלה בכלא הם קריטיים, ואנחנו עושים הכל כדי שתתאקלם ולא תיקלע למרה שחורה או חס וחלילה תעשה משהו לעצמה. טפו טפו, הרבה שנים לא התאבדה פה אסירה".
בן זוגה של איצקוביץ, ערן (שם בדוי), איבד את בנו ומתמודד מאז האירוע עם טענות של איצקוביץ על כך שהיחס שלו כלפיה היה חלק ממה שדחף אותה לבצע את הרצח – פשע שכבר הודתה בו והתנצלה עליו, אבל השאלה אם תורשע בו קשורה ישירות לאבחנת מצבה הנפשי. כעת מספקות אסירות ששוחנו איתן הצצה להיבט הזה של הפרשה, ואילו מקורבים לערן מגיבים לראשונה על הטענות עליו ונגדו.
"התעמרות כלכלית" או "יחס של מלכה"
שמועות על הגעתה הצפויה של סיגל (יאנה) איצקוביץ פשטו בקרב האסירות בנווה תרצה מיד לאחר מאסרה. כשהגיעה למתקן הייתה מי שקראה לעברה "רוצחת", ואחרת שהמליצה לה, "תתאבדי לפני שתיפלי לידיים שלי".
"הימים הראשונים הם הכי קשים, במיוחד לעצירה מהסוג של סיגל. הרי גם ככה היא חשודה ברצח הבן שלה והולכת לעבור גיהינום", אומרת א'. "גם למארי, לקרינה ולאחרות היה קשה מאוד בתקופה הראשונה עד שהן התרגלו לאקלים של הכלא, למדו מי האסירות שאפשר להתחבר אליהן ומי לא, ובעיקר הפנימו שצריך לשמור על משמעת. לא קל לאישה שעד לפני רגע הייתה חופשייה למצוא את עצמה בין ארבעה קירות, כשהיא לא יכולה לעשות שום דבר ומכריחים אותה לעמוד ארבע פעמים ביום לספירות, לקבל פקודות ולהישמע לכללים. פתאום היא בלי ילד, בלי בן זוג, בלי משפחה תומכת. זה בית משוגעים, לי לקח חצי שנה להתרגל".
"סיגל מעולם לא הרימה יד על ליאם, היא אהבה אותו בצורה מטורפת", אומר מכר של בעלה. "לא היו שום סימנים מקדימים שהולך להיות משהו, וגם ליאם עצמו לא הראה סימני מצוקה"
על פי עדויות של אסירות, בשבוע הראשון שלה בכלא פרצה איצקוביץ פעמים רבות בבכי, מיעטה לאכול ולשתות והייתה מכונסת מאוד בעצמה. היא סירבה לשתף את האסירות במה שעובר עליה והרבתה לבהות בתקרה. "לקח לה כמה ימים טובים להבין שהיא רצחה את הבן שלה", אומרת מ', אסירה ותיקה. "עד היום היא לא מבינה מה קרה בשניות שהיא לקחה גרזן והרגה את הילד, יש לה סוג של חור שחור. אבל לאט-לאט היא נפתחה יותר, לקחה אחריות על הרצח, הבינה שהיא עשתה טעות נוראית".
גם א' הבחינה בתהליך שעברה איצקוביץ: "יש לה הרבה רגעי שבירה כשהיא מתחילה להיזכר במה שקרה. היא מבינה שהיא עשתה מעשה נורא שאין ממנו דרך חזרה".
לצד רגשות האשם מביעה איצקוביץ גם זעם. "היא מלאה בכעס על בן הזוג שלה, שלטענתה התעלל בה כלכלית ואסר עליה לעבוד", מספרת א'. "לפי מה שסיגל מתארת, היא נשארה לבד בבית, מטפלת בילד שלה בלי שום מסגרת משלה ותלויה נטו בכסף שבן הזוג נתן לה".
גם בחקירתה עברה איצקוביץ מהסתגרות לחרטה, ואז להאשמה. מיד לאחר מעצרה, כשהחוקרים ניסו להבין מה הניע אותה לבצע את המעשה, היא סירבה לפרט בעניין, השתבללה ושתקה. אבל כמה ימים לאחר מכן ניסתה לכאורה להסביר את המניע לרצח: בדיון שהתקיים בשבוע שעבר בבית משפט השלום בתל אביב בנוגע להארכת מעצרה, שבו השתתפה בשיחת זום מהכלא, אמרה תחילה: "אני רוצה לומר שאני מתנצלת על המעשה המתועב". לאחר מכן העידה כי "מערכת היחסים שהייתה לי עם בעלי בזמן הזה הייתה התנכלות כלכלית. הוא נרקיסיסט [...] שגרם לי להרגיש לא שווה כי הוא היחיד שהביא כסף".
בשיחה עם מ' חזרה איצקוביץ ביתר שאת על הטענות. "ערן רצה שאישאר בבית עם ליאם, שלא אעשה כלום כל היום, אז הייתי שמה את הילד בגן והולכת לקניון שבעת הכוכבים", סיפרה איצקוביץ. "השתעממתי מלהיות עקרת בית, הרגשתי חסרת ערך, כאילו שאני לא שווה כלום. אני פשוט עשיתי מה שהוא רצה".
ארנון (שם בדוי), אדם המקורב לערן, טוען שאין שחר לדברים. "ערן הוא אבא נפלא שעבד שעות נוספות וקרע את התחת כדי שיהיה טוב לסיגל ולליאם. הם גרו באזור יוקרתי, הוא קנה לילד בגדי מותגים ושילם את כל ההוצאות של הבית", מספר ארנון. "בניגוד למה שמספרת סיגל, ערן הציע לה כמה פעמים לצאת לעבוד, גם החברות שלה עודדו אותה, והיא סירבה. אבל ערן מצדו נתן לה יחס של מלכה, בטח לא התעמר בה כלכלית. היא קיבלה כל דבר שביקשה, הטענות שלה מצוצות מהאצבע".
"אני לא מכיר הרבה אנשים שקנו גרזן כדי להגן על הילדים שלהם ממחבלים", אומר גורם במשטרה. "אנחנו חושדים שאיצקוביץ תכננה את הרצח, שהיא ידעה מה היא עושה"
שכניה של איצקוביץ סיפרו לאחר מעצרה שהיא נראתה מנותקת מהמציאות ודיברה על כך שהיא מתקשרת עם חייזרים, דברים שהיא עצמה השמיעה בחקירתה ושצפויים לעמוד במוקד משפטה. ארנון מצדו טוען שבעלה לא זיהה אצלה סימני אזהרה נפשיים. "אם ערן היה חושב שמצבה הנפשי של סיגל קשה ושהיא מהווה סכנה לליאם, הוא היה לוקח אותו ממנה בלי להסס. היא מעולם לא הרימה עליו יד, אהבה אותו בצורה מטורפת. לא היו שום סימנים מקדימים שהולך להיות משהו, וגם ליאם עצמו לא הראה סימני מצוקה. סיגל תמיד שמרה עליו מכל משמר, הוא היה כל עולמה".
בבוקר הרצח דיווחו שכנים למשטרה על ריב קולני בין סיגל לערן. מה קרה שם?
"אין זוגות שאין ביניהם ריבים. זה ספציפית היה ריב שעלה לטונים גבוהים, אבל לא הייתה שום אלימות, רק צעקות".
מה מצבו הנפשי של ערן כיום?
"עד עכשיו הוא לא מעכל שליאם נרצח ושסיגל היא הרוצחת. הוא לא מבין איך היא עשתה דבר כזה".
חרדות ממחבלים או מחשבות על רצח
השאלה למה עשתה איצקוביץ את מה שעשתה מלווה את הפרשה מתחילתה. ביום הרצח, 16 ביולי, אכן התגלע ויכוח קולני בינה ובין ערן שאחריו עזב בן הזוג את הדירה; זמן מה לאחר מכן, בשעות אחר הצהריים, איצקוביץ נטלה גרזן שרכש ערן לפני מספר חודשים – לבקשתה של איצקוביץ, לדבריה לצורך הגנה עצמית כלקח מהטבח של 7 באוקטובר – והרגה את הילד ואחריו את הכלב.
לאחר הרצח יצאה איצקוביץ מהבית עם הגרזן המוכתם בדם והלכה לקניון שבעת הכוכבים. שם רדפה אחרי עוברי אורח, ניסתה לפגוע בהם וגרמה נזק למספר כלי רכב. לאחר מכן ניסתה לתקוף את השומר בכניסה לקניון והתיישבה על הרצפה; בשלב זה צולמו התמונות והסרטונים שזעזעו את המדינה, שבהם נראית איצקוביץ בבגדים מוכתמים בדמו של בנה. בערך באותה שעה הגיעה סבתו של ליאם לדירה, הבחינה במראות הזוועתיים, הזעיקה את המשטרה ודיווחה על הרצח לערן.
"לא יודעת מה קרה לי באותן שניות, היה לי חור שחור, נכנסו לי שדים לגוף", אמרה איצקוביץ לחוקריה. "לא הייתי בשליטה על עצמי, שמעתי כל מיני קולות בראש שאמרו לי לעשות את זה. חייזרים דיברו איתי, לא הבנתי מה אני עושה. פעלתי על אוטומט".
שמועות על הגעתה של איצקוביץ פשטו בקרב האסירות בנווה תרצה. כשהגיעה למתקן הייתה מי שקראה לעברה "רוצחת", ואחרת שהמליצה לה, "תתאבדי לפני שתיפלי לידיים שלי"
גורמים המעורים בתיק אומרים השבוע כי הדברים שאמרה איצקוביץ מהווים בסיס לטענה שפעלה מתוך אי-שפיות זמנית, שאולי נגרמה מהתקף פסיכוטי. "היא הייתה מודאגת מאוד מתקופת אחרית הימים, 7 באוקטובר הלחיץ אותה מאוד", מספרת אישה המקורבת לאיצקוביץ על מצבה הנפשי. "הייתה לה תחושה שסוף העולם מתקרב, היא הייתה מבולבלת ולא יציבה, כל הזמן חיפשה דרך למקום שיגרום לה אושר. היא טענה שמלאכים וחייזרים ביקרו אותה בבית".
מנגד, גורמים במשטרה מאמינים כי הגרזן שביקשה איצקוביץ לא באמת נועד להגן עליה ועל בנה במקרה של אירוע ביטחוני, אלא היה חלק מתוכנית שרקמה על פי החשד לרצוח את בנה. בחקירתה חשפה איצקוביץ כי תכננה לקפוץ מבניין עם ליאם כשהיה רק בן חצי שנה - אולי בתגובה למשבר בנישואיה, שהחל לאחר לידתו של הבן ושבמהלכו עברה לגור במשך שנתיים עם אמה בדימונה ("ערן שיקם את החיים שלו עם סיגל בשביל ליאם", אומר ארנון על התקופה).
"אני לא מכיר הרבה אנשים, אם בכלל, שקנו גרזן כדי להגן על הילדים שלהם ממחבלים", אומר גורם במשטרה. "אנחנו חושדים שאיצקוביץ תכננה את הרצח לפרטי פרטים, שהיא ידעה מה היא עושה. אני לא יודע אם היא שחקנית או לא, יש אנשי מקצוע בתחום הפסיכיאטריה שיבדקו את ההתנהלות שלה בזמן הרצח ויקבעו אם היא סבלה מהתקף פסיכוטי או שהיא עושה הצגות. אני יכול לומר רק שהיא הודתה ברצח, לקחה אחריות והביעה צער על מעשיה".
במשטרה מעריכים כי בשבוע הבא יוגש כתב אישום נגד איצקוביץ. החוקרים טוענים שיש די ראיות לכך שביצעה את הרצח – לא רק הודאותיה, אלא גם סרטוני אבטחה שתיעדו אותה יוצאת מהבית עם הגרזן המוכתם – ונראה ששאלת המניע תהיה זו שתעמוד במרכז ההליך המשפטי.
אמש (חמישי), במהלך דיון בהארכת מעצרה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, נחשף כי בבוקר הרצח הבחין ערן שאיצקוביץ "משחקת במכשירי חשמל ובמים"; הוא עדכן קרוב משפחה בנוגע להתנהגותה המוזרה ולריב ביניהם, וכשיצא מהבית השאיר את האקדח שהוא מחזיק ברישיון נעול בכספת. בית המשפט קבע שיש תשתית ראייתית לחשדות נגד איצקוביץ, והאריך את מעצרה בשבעה ימים.
שלשום הובאה איצקוביץ לבית המשפחה ברחוב החליל כדי לשחזר בפני מצלמות המשטרה את הרצח. בשלב מסוים היא נשברה והפסיקה את השחזור כשהיא מטיחה דברים קשים בחוקרים ומבקשת שיוציאו אותה מהדירה. כמו כל דבר אחר בפרשה, ההתפרצות הזו וההחלטה להעביר את איצקוביץ לשלוותה - אם יש או אין קשר בין הדברים, אם תוחזר בהקדם לנווה תרצה או תישאר מאושפזת - מותירות את שאלת מצבה הנפשי בעינה.
שיגעון או כוונה
פסיכיאטרים שבדקו את איצקוביץ לאחר מעצרה קבעו שהיא כשירה לעמוד לדין ומסוגלת להבחין בין טוב לרע, אבל חוות דעת סופית בעניין תוגש רק בימים הקרובים. לחוקרים סיפרה ששתתה אלכוהול לפני שרצחה את בנה, וכעת יצטרכו הפסיכיאטרים להכריע: האם רצחה את בנה מתוך אי-שפיות, או שהסיפורים על חייזרים הם לא יותר ממסך עשן.
עו"ד בנימין מלכא, שמייצג את איצקוביץ, טוען שביצעה את הרצח בהתקף פסיכוטי. על מצבה הנפשי אמר בריאיון ל-103FM לפני כשבועיים: "אני בספק רב לגבי כשירותה של מרשתי לעמוד לדין [...] האישה יצאה מביתה בצורה לא שפויה לחלוטין, אני ראיתי מקרה של חוסר שפיות [...] האישה לא מסוגלת לדבר משפט אחד רצוף".
אם עו"ד מלכא אכן מתכוון לטעון בבית המשפט שאיצקוביץ פעלה מתוך אי-שפיות, צפוי לו אתגר משמעותי. שמיעת פקודות מצד קולות שאינם קיימים במציאות - במקרה הזה של חייזרים – היא מניע שכיח בקרב מתמודדי נפש שביצעו רצח במצב פסיכוטי, אבל קשה עד בלתי אפשר להוכיח שאכן נשמעו קולות כאלה. מעבר לזה, לא די בכך שאדם לוקה בנפשו כדי לפטור אותו מענישה פלילית: צריך להראות שביצוע העבירה נעשה בהשפעת המחלה, כלומר שבגלל מצבו הנפשי האדם לא יכול להבין את הפסול שבמעשה או להימנע מעשייתו. סביר להניח שבסופו של דבר, הדקויות הללו יכריעו את גורלה של סיגל איצקוביץ.
עורך דינה של איצקוביץ: "הקשר בין סיגל להתמצאות במרחב, בזמן ובמקום הוא מקרי בהחלט"
עו"ד בנימין מלכא, שמייצג את איצקוביץ, מסר לאחר מעצרה: "לצערי מדובר בטרגדיה נוראית, משפחה שאיבדה את הילד שלה. ילד קטן. אנחנו רק מתחילים ללמוד את המקרה המזעזע והנוראי הזה, ובעיקר את מה שקדם לו. בשלב הזה רב הנסתר על הגלוי. אנחנו בקצה של הקצה. זה לא הזמן. כולם כואבים ושבורים. כמובן שמצבה הנפשי הוא כיוון שנבדק - ורצוי שייבדק". לאחר האירוע בשחזור השבוע הוסיף מלכא: "כפי שטענתי ואוסיף לטעון, הקשר בין סיגל ובין התמצאות במרחב, בזמן ובמקום הוא מקרי בהחלט. אני למד מפרסומים שונים שסיגל לא יכולה הייתה לבצע את השחזור, ואינני מופתע שזה המצב, הואיל ואני ער למצבה הקשה והעגום".