11 נשים תושבות בני ברק הגישו בשבועיים האחרונים תלונות למשטרה לאחר שנשדדו. דפוס הפעולה שתיארו הנשים, כולן חרדיות וכולן מבוגרות או קשישות, חוזר על עצמו: הן הסתובבו ברחובות העיר בשעות הערב כשאופנוע עבר לידן, והרוכב חטף בכוח את תיק היד שלהן והמשיך בדרכו. חלקן מעדו בעת החטיפה, חלקן לקו בחרדה.
במשך עשרה ימים התבקשו תושבי בני ברק לגלות ערנות כשהמשטרה וארגון "השומרים" – מעין משמר אזרחי שפועל בעיר – ערכו חיפושים אחר השודד הסדרתי. ביום רביעי שעבר (31.8), בעקבות מידע שהגיע לארגון השומרים והועבר למשטרה, נעצר גבר בביתו דקות ספורות לאחר שבוצע שוד נוסף. סמוך לבית נמצא אופנוע גנוב שבאמצעותו בוצעו לכאורה מעשי השוד, וטלפון נייד של אחת הקורבנות. הגבר נלקח לחקירה ראשונית והכחיש את החשדות נגדו. מאז הוארך מעצרו פעמיים, והוא מצדו המשיך להכחיש. עם זאת, המשטרה מאמינה שתפסה את האיש הנכון.
"ישבנו שעות על עשרות סרטונים ממצלמות האבטחה שתיעדו כל אחד ממקרי השוד, והבנו שמדובר בשודד סדרתי", מספר מני מנדלוביץ', דובר ארגון השומרים. "דרך המעקבים שעשינו עליו הגענו לקצה חוט של קלסתרון". על פי גורם המעורה בפרטים, אחת הראיות שחיזקו את החשדות נגד העצור היא קעקוע שחור וגדול על זרועו הימנית – קעקוע שתואר בעדויותיהן של חלק מהנשים. כרגיל במצבים האלה, גם העובדה שהגבר בן ה-32 היה מוכר למשטרה לא עבדה לטובתו. בעיקר בהינתן עומק ההיכרות של המשטרה איתו.
אבנר ברנהיימר, יוצר "מי ירה בילדי הברנוער": "היו בקהילת הלהט"ב מי שראו בזאור 'ערס שמגניב לשכב איתו', וזה לא בא לו בטוב. הוא אמביוולנטי ביחס לקהילה, יש כאב במצב הזה"
העצור בפרשת השוד הסדרתי נקרא כיום זיו חן, אבל עד לפני מספר שנים היה שמו זאור חנקישייב. לפני הגיחה הנוכחית שלו למדורי הפלילים, הוא היה עד המדינה שבדה ראיות והפליל אדם חף מפשע בפרשת הרצח ב"ברנוער" – שקר ששלח את חנקישייב לחמש וחצי שנות מאסר בגין שיבוש הליכי משפט, בידוי ראיות, קבלת דבר במרמה ומסירת ידיעה כוזבת. מאז הספיק חנקישייב להפוך לאסיר הראשון בישראל שזכה לביקורי התייחדות עם בן זוגו, להשתחרר מהכלא, לעמוד לדין בפרשה נוספת ולחזור לכלא, הפעם באשמת סחיטה באיומים. במשטרה ובפרקליטות לא אוהבים כנראה להיזכר בו, מה גם שהרצח בברנוער נותר בסופו של דבר בלתי מפוענח, אבל חן/ חנקישייב לא מפסיק לספק להם תזכורות.
"קשה לי להאמין שיש לזאור חלק בשוד הזקנות", אומרת עו"ד דנה קרן, שייצגה בעבר את חנקישייב וכיום לא נמצאת בקשר איתו, "אבל אם נסתכל על העובדות – למה מצפים מאדם שמגיע מאוכלוסייה מוחלשת, בלי משכורת, בלי כלים ובלי הליך שיקומי? המדינה לא נתנה לו שום אפשרות אחרת. זאור הוא קורבן של המערכת, אבל הוא אף פעם לא יודה בזה. הוא לעולם לא יראה חולשה, הוא תמיד משדר קור רוח וביטחון עצמי. מדובר באדם לא פראייר בכלל".
המרואיינים לכתבה זו מציגים תמונה מורכבת של חנקישייב. חלקם מספרים על אדם אינטליגנטי וחד, עם קסם אישי וכריזמה יוצאת דופן; אחרים מסכמים אותו כעבריין מתוחכם ומניפולטיבי, רודף בצע, שקרן פתולוגי שמצליח פעם אחר פעם לסובב על האצבע הקטנה את גורמי אכיפת החוק. וזה רק נעשה מורכב יותר כשנוגעים ביחס שלו לקהילת הלהט"ב, שהוא משתייך אליה ובמובן מסוים אפילו נלחם על זכויותיה, אבל מעולם לא הרגיש חלק ממנה.
הוא הרגיש מנוצל, והוא והחליט לנקום
בחודשים האחרונים מתגורר חנקישייב בבית הוריו שבפרדס כץ. אין לו חיי חברה או זוגיות, ובשל מאסריו החוזרים הוא מצוי בחובות גדולים ואינו מוצא עבודה קבועה. "הוא אדם מאוד בודד", מספר אמיר (שם בדוי), מכר של חנקישייב. "הוא רוצה לעבוד, אבל לא מתקבל לשום מקום בגלל העבר שלו. אין לו חיים עצמאיים, הוא תלוי בהורים שלו, ומדובר באנשים מבוגרים וחולים. זאור הוא אדם טוב שנסיבות חייו הביאו אותו למצב שבו הוא נמצא היום".
יש רוצח שמסתובב חופשי, בין השאר כי הוא ניווט את החקירה לכיוון הלא נכון.
"הוא גאון שבגלל בחירות לא נכונות נשאר בלי כלום בידיים".
אמיר (שם בדוי): "זאור עבר סחיטה, ועדיין הוציאו אותו מהארון בכוח. בסוף הייתה הסכמה עם חבורת העבריינים - הם לא יפגעו בו, הוא ימשיך לעבוד איתם ולא ידבר על זה שהוא הומו"
חנקישייב עלה עם הוריו ושני אחיו מאזרבייג'ן כשהיה בן 8. המשפחה התיישבה בפרדס כץ. אמו עסקה בניקיון, אביו התקשה להתאקלם ומצא נחמה באלכוהול. כשהיה בן 12 עזב חנקישייב את הבית, וכבר אז החל להיות מעורב במעשי ונדליזם ואלימות. "הוא בא ממשפחת מצוקה, ההורים לא ידעו עברית ולא הצליחו להשתלב בארץ. משפחה במצב כלכלי קשה שחיה באזור עם הרבה פשיעה וכמעט בלי פיקוח או הכוונה – זאור פשוט גדל לתוך עולם הפשע", אומר עורך דינו חי הבר, שנמצא איתו בקשר הדוק מאז פרשת הברנוער. "מהר מאוד הוא מצא את עצמו בתוך מעגל העבריינות כדי לשרוד".
חנקישייב הצטרף לחבורת עבריינים צעירים עם אחיו טרלן והאחים חגי ויעקב פליסיאן. "הם עשו בעיקר עבירות רכוש, וזאור נחשב לילד הכי אמיץ בחבורה", מספר אמיר. הוא תמיד היה אחד כזה שמטפס על עצים ועולה לקומות הכי גבוהות בבני ברק כדי לשדוד. החבר'ה מאוד העריכו את האומץ שלו, הוא עשה בשביל החבורה את רוב העבודה".
בשנות העשרה המוקדמות שלו גילה חנקישייב שהוא נמשך לגברים. הנטייה המינית שלו התגלתה בסביבתו כשהיה בן 16, והוא שילם על כך מחיר כבד. "זאור עבר סחיטה כדי שלא לחשוף את זה שהוא הומו, ועדיין הוציאו אותו מהארון בכוח", מספר אמיר. "לחבורה היה קשה לקבל אותו, ואני מניח שאם הוא לא היה חלק מהם, הוא היה חוטף מהם מכות. אבל הם הבינו שאין להם ברירה והם צריכים אותו למעשי השוד, אז היה שם סוג של הסכמה שבשתיקה – הם יכבדו אותו ולא יפגעו בו בתנאי שהוא ימשיך לעבוד איתם ולא ידבר על זה שהוא הומו".
החל בגיל 17 ריצה חנקישייב תקופות מאסר קצרות, בין השאר בגין עבירות רכוש, איומים והצתה. "בכל מעצר ומאסר הוא פגש אנשים חדשים, ולאט-לאט אימץ לעצמו חשיבה עבריינית ודפוסים עברייניים", אומר עו"ד הבר. "אפשר לומר שעם הזמן, החברה העבריינית ניתבה את החיים שלו".
קשה לסמן את הרגע המדויק שבו זה קרה, אבל מה שהחל כחברות נהפך לסכסוך בין חנקישייב למשפחת פליסיאן. אבנר ברנהיימר – עיתונאי, תסריטאי ויוצר סדרת הדוקו "מי ירה בילדי הברנוער" – היה בקשר יום-יומי עם חנקישייב בעת העבודה על הסדרה, בשנים 2016–2018. "דיברנו לא מעט על הקשר בינו לבין משפחת פליסיאן", אומר ברנהיימר. "הוא סיפר לי שהאחים פליסיאן השפילו אותו, התייחסו אליו בעקביות בחוסר כבוד. הוא סיפר לי על איזה אירוע בבת מצווה שבו הם הרביצו לו מול אנשים. הוא לקח את היחס שלהם כלפיו מאוד קשה, הוא היה מאוד פגוע".
חנקישייב, אז במאסרו הרביעי, פנה למשטרה בחודש מרץ 2013 וסיפר שהוא יודע מיהו הרוצח מהברנוער וכי מדובר בחבר קרוב שלו. הוא נחקר ומסר את שמו של חגי פליסיאן
על פי אמיר, הפגיעה שהרגיש חנקישייב החמירה מאחורי הסורגים: "זאור היה מבצע עבירות ומעביר לאחים פליסיאן את השלל, וכשהוא קיבל עונשי מאסר, הפליסיאנים אפילו לא דאגו לו. לא העבירו לו כסף, לא ביקרו אותו, שום דבר. הוא הרגיש מנוצל, והוא והחליט לנקום".
כל החיים עם מסכה
באוגוסט 2009 נכנס אלמוני חמוש, לבוש בבגדי הסוואה ועוטה מסכה, לברנוער שבבית אגודת הלהט"ב בתל אביב. הוא ירה ללא הבחנה לעבר עשרות הצעירים ששהו במקום. ניר כץ וליז טרובישי נהרגו, ו-11 צעירים נפצעו.
ארבע שנים חיפשה המשטרה את הרוצח ולא מצאה קצה חוט, עד שבחודש מרץ 2013 פנה למשטרה זאור חנקישייב – אז במאסרו הרביעי – וסיפר שהוא יודע מיהו הרוצח וכי מדובר בחבר קרוב שלו. הוא נחקר ומסר את שמו של חגי פליסיאן.
חנקישייב חתם על הסכם עד מדינה ובמסגרתו הובטחו לו דמי מחייה חודשיים של 6,000 שקל בחודש עד תום עדותו, מקום מגורים וסכום חד-פעמי של 120 אלף שקל בסוף המשפט. על סמך עדותו הגישה הפרקליטות כתב אישום בגין רצח נגד פליסיאן.
"מי שמסוגל להפליל חף מפשע הוא אדם מסוכן", אומר עו"ד משה יוחאי, סנגורו של פליסיאן, שקיבל מהמדינה 2.2 מיליון שקל כפיצוי על כתב האישום הכוזב והפגיעה בשמו
במשטרת תל אביב כינו את חקירת הרצח בברנוער – החקירה היקרה בתולדות המדינה, שעלותה הוערכה ב-10 מיליון שקל – "פרחים בקנה". מבחינת המשטרה, ששנות הסטגנציה בתיק לא הועילו לתדמית שלה, לפיצוח הייתה משמעות מיוחדת – אלא שהגאווה התחלפה במבוכה גדולה כשהתברר שחנקישייב בדה חלקים מעדותו. במרץ 2014 בוטל כתב האישום נגד פליסיאן, ונגד חנקישייב הוגש כתב אישום משלו. הוא הודה במסגרת הסדר טיעון ונגזרו עליו 65 חודשי מאסר.
"מי שמסוגל להפליל אדם חף מפשע ולהרגיש שהמצפון שלו נקי – הוא לא אדם נורמטיבי, הוא אדם מסוכן", אומר השבוע עו"ד משה יוחאי, סנגורו של חגי פליסיאן, שקיבל מהמדינה 2.2 מיליון שקל כפיצוי על כתב האישום הכוזב והפגיעה בשמו. "זאור ניסה להכניס את חגי לשני מאסרי עולם ועוד 100 שנה בכלא על ידי שקרים, בידוי ראיות ושיבוש הליכי משפט. הוא הונה את המשטרה ואת הפרקליטות. אין פלא שמאז הוא ממשיך לנהוג בעבריינות".
עו"ד קרן מצִדה עדיין מתעקשת שחנקישייב דיבר אמת. "כשזאור בחר להיות עד מדינה, הוא לקח סיכון בל יתואר. הוא יכול היה לסיים את המאסר שלו, להשתחרר ולנסות להשתקם, אבל ברגע שהוא בחר להיות עד מדינה – הוא בחר לסכן את החיים שלו ושל המשפחה שלו. העדות שלו הייתה אמיתית, אבל למשטרה לא היו מספיק הוכחות שחיזקו אותה והסיפור התהפך עליו. המשטרה עשתה פדיחה וניסתה להפיל הכל על זאור. אגב, יש גם הוכחות שביום הרצח הוא ביקש מחברים שלו שלא להגיע לברנוער. כלומר, הוא כנראה ידע על האירוע לפני שהתרחש. מעבר לזה, כבר בשנת 2009 הוא פנה למשטרה בטענה שידועה לו זהות הרוצח. חשבו שהוא עושה הכל כדי להשתחרר ממאסר, לא חשבו על זה שיכול להיות לו מידע רלוונטי".
ברנהיימר, מהאנשים הבודדים ששמרו על קשר עם חנקישייב בעת מאסרו: "הייתי סוג של חבר נפש שלו בתקופה הזו. הוא היה בודד מאוד בכלא, הוחזק בהפרדה מלאה. רוב הזמן הוא קרא ספרים, ובמשך שעות דיברנו שנינו דרך הטלפון שבכלא. כשהצענו לו להיות חלק מהסדרה, הוא ישר הסכים. היה לו חשוב לספר את הצד שלו, מה גם שזאור הוא אדם שאוהב תשומת לב ופרסום. אני חושב שבאיזשהו מקום הוא אהב את הבאזז ואת ההתעניינות סביבו".
אדם שהכיר את חנקישייב בעת שהותו בכלא מחזק את הדברים: "זאור ביקש המון פעמים להתראיין לתקשורת, הוא אוהב לקבל תשומת לב ולספר סיפורים. הוא כל הזמן היה עסוק במי יבקר אותו, מה יביאו לו ועם מי הוא יכול לדבר. לדעתי לא היה לו קשה בכלא. הוא תמיד נראה חזק, כאילו שהכל בסדר איתו".
בעת מאסרו בפרשת הברנוער התברר שאין לחנקישייב סנטימנטים למקום המפגש של הצעירים שהיו אמורים להזכיר לו את עצמו. "כל החיים שלי הייתי עם מסכה", אמר בזמנו לברנהיימר בשיחה שהוקלטה. "גדלתי בשכונת פשע ושם הייתי צריך לשחק אותה, להיות הומו אבל לשים מסכה ולהיות עבריין. ובקהילה – בברנוער, שהיה צריך להיות הבית החם לכולם – אתה יודע כמה שם שפטו אותי? אתה יודע איזה חיים קשים עשו לי, כמה לא קיבלו אותי שם? מה שלא עשו לי בשכונה, חוויתי שם".
מתחת לגלגלים של המציאות הקשה
דווקא בכלא רשם חנקישייב הישג מסוים לקהילה שלדבריו התקשתה לקבל אותו: במשך כשנתיים הוא נאבק בשב"ס על זכותו לקבל ביקור התייחדות מאחורי הסורגים, עד שבאפריל 2017 הותר לו להתייחד עם בן זוגו, שהגיע לבקר אותו. זו הייתה הפעם הראשונה ששב"ס התיר לזוג הומואים להתייחד, דבר שהתאפשר עד אז רק לזוגות הטרוסקסואליים.
עו"ד חי הבר, המייצג את חנקישייב: "זאור בא ממשפחה במצב כלכלי קשה שחיה באזור עם הרבה פשיעה וכמעט בלי פיקוח או הכוונה. הוא פשוט גדל לתוך עולם הפשע"
בינואר 2020 שוחרר חנקישייב אחרי חמש שנים וחמישה חודשים בכלא. הוא ובן זוגו שכרו דירה בראש העין, וחנקישייב מצא עבודה כמסדר סחורה בסופרמרקט. באותה תקופה שינה את שמו כחלק מניסיון לפתוח דף חדש, אלא שבהמשך אותה שנה התפרקה מערכת היחסים עם בן הזוג והוא חווה משבר עמוק. "לא הייתה לו מערכת תמיכה, בכלא הוא לא עבר שיקום והוא מצא את עצמו לבד", אומר ברנהיימר. "הוא נזרק מתחת לגלגלים של המציאות הקשה".
חנקישייב לא נשם אפילו שנה של אוויר חופשי לפני שבדצמבר 2020 הוגש נגדו כתב אישום חדש, הפעם בחשד לסחיטה באיומים של נ', גבר שעמו ניהל קשר רומנטי. על פי כתב האישום, חנקישייב קיים עם נ' יחסי מין בהסכמה במספר הזדמנויות. הוא תכנן מראש את הסחיטה, והחביא בביתו מצלמה, שתיעדה את יחסי המין ביניהם ללא ידיעתו של נ'. לאחר מכן פנה אליו חנקישייב בהודעת אינסטגרם ודרש ממנו כסף, פרטי לבוש, שעון יד ותכשיטים תחת איום שאם לא ייענה, יפרסם את התיעוד. הוא הודה והורשע בסחיטה באיומים ופגיעה בפרטיות, ונדון ל-15 חודשי מאסר.
חודשיים לפני מועד שחרורו המיועד, חנקישייב מצא את עצמו בחוץ בעקבות שחרור מנהלי. אלא שהפרקליטות, במסגרת ערעור שהגישה, ביקשה להחזיר אותו לכלא ולגזור עליו עונש מחמיר של עד שלוש שנות מאסר. בבקשת הערעור כתבה עו"ד מיטל אילן כי העונש המקורי של חנקישייב לא ביטא את חומרת מעשיו. לדבריה, העובדה שאיים לחשוף את נטייתו המינית של נ' היא עילה לחומרה, "אף מעבר לתיקים שבהם המתלונן על סחיטה מינית אינו מקהילת הלהט"ב [...] יש סודות שהם בבחינת 'סודות ליבה' של האדם, שהפגיעה בהם בעלת עצימות גבוהה ויש בהם לטלטל את עולמו הפנימי והחיצוני". הערעור לא התקבל.
"זאור הרגיש שדפקו אותו בסיפור הזה", אומר עו"ד הבר. "כשהוא שמע על הערעור של הפרקליטות, הוא הרגיש שמחפשים אותו בלי סיבה. הוא היה מאוד מתוסכל, וכששוחרר הוא היה צריך להתחיל חיים מאפס – עם חובות גדולים, בלי אמצעים, עם תדמית של עבריין".
לא מדובר רק בתדמית. הוא ריצה עד היום שישה עונשי מאסר, בחלקם הוגדר אסיר מסוכן.
"במה הוא מסוכן, בזה שהוא ייצור קשר עם עוד בחור? הפרופיל שלו הוא לא מסוכן. אם הפרקליטות מייצגת את האינטרס הציבורי, היא יכולה לנתב אותו למקום שיקומי. הוא מעולם לא קיבל שום הזדמנות או הנחה. זאור הוא קודם כל סמל של הזנחת המערכת, אדם שמכורח הנסיבות היה במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון, ולאורך השנים הוא לא זכה לשיקום ראוי".
עו"ד דנה קרן, שייצגה בעבר את חנקישייב: "זאור הוא קורבן של המערכת, אבל הוא לא יודה בזה ולעולם לא יראה חולשה. הוא תמיד משדר קור רוח וביטחון עצמי, מדובר באדם לא פראייר בכלל"
לאחר מאסרו האחרון נהנה חנקישייב מתשעה חודשי חופש עד שנעצר בשבוע שעבר בחשד לשוד הקשישות. הבר, שמייצג אותו גם בפרשה הנוכחית: "התקשורת הכריזה בגאווה שזאור הוא שודד התיקים מבני ברק. אבל רגע, עדיין לא הוגש כתב אישום ולא ראיתי את הראיות בתיק. אני מכיר מאות מקרים של גניבות תיקים, בסיפור הזה פשוט מנסים לייחס הכל לזאור בלי הוכחות רלוונטיות. הכל קורה מהר ואפילו הוקם צוות חקירה מיוחד לפרשה, שזה מגוחך. אני בטוח שאם החשד היה מופנה כלפי אדם אחר, הכל היה מתנהל אחרת".
דיברת איתו מאז המעצר?
"הוא התקשר אליי מתחנת המשטרה וסיפר לי שעצרו אותו ואין לו מושג למה. מבחינתי זה לא חדש המשטרה רודפת את זאור, מחפשים אותו בלי הפסקה על כל דבר קטן. כששוטר רואה אותו ברחוב הוא ישר מתשאל אותו – מה הוא עושה, למה ואיך. מאז ערב המעצר דיברנו עוד כמה פעמים, ומצד אחד הוא רגוע כי הוא יודע שהוא לא קשור למעשי השוד. מצד שני, הוא מרגיש שהמשטרה מתכוונת לתפור לו תיק".
קשה להשתחרר מהבושה
תסתיים איך שתסתיים פרשת שוד הנשים, משהו בסיפורו של חנקישייב לא נותן מנוח לחלק מהמרואיינים, שמתקשים ליישב את הסתירה בין האסיר שנלחם על זכויותיו כהומו לאדם שסחט גבר בגלל נטייתו המינית, ובין מי שסבל בצעירותו בגלל נטייתו – למי שהרס את תיק הברנוער.
"אתה יודע כמה שפטו אותי בברנוער, שהיה צריך להיות בית חם לכולם?", אמר חנקישייב לברנהיימר. "אתה יודע איזה חיים קשים הם עשו לי? מה שלא עשו לי בשכונה, חוויתי שם"
"שנאה עצמית זה משהו שהמון להט"בים מתמודדים איתו", מיישב ברנהיימר. "כל אחד, ככל שינסה לקבל את עצמו ואת הנטייה המינית שלו, יגדל עם תחושה של בושה, הסתרה, כאילו שהוא עשה משהו לא בסדר. מאוד קשה להשתחרר מזה, על אחת כמה וכמה כשהוא גדל איפה שהוא גדל, בסביבה עבריינית".
חנקישייב חי בשלום עם הנטייה שלו, עם הקהילה?
"לזאור יש יחס אמביוולנטי לקהילה. מצד אחד הוא חלק ממנה, אבל יש בו גם חלק שסוחב אותו למטה – גם מהצד שלו וגם במובן של יחס הקהילה כלפיו. הוא רואה הרבה מחברי הקהילה שהכיר לאורך השנים בתל אביב כפריווילגיים, הוא נפגע מאוד מהחלק ה'מיינסטרימי' של הקהילה שראה בו אנקדוטה. ראו אותו כ'ערס שמגניב לשכב איתו', חשבו שמגניב להגיד 'שכבתי עם בחור חצי פושע מפרדס כץ', וזה לא בא לו בטוב. יש המון כאב במצב הזה. זה טראגי".