המקום הראשון שיונה מצגר נסע אליו כששוחרר מהכלא היה קבר רחל. אחר כך השתטח על קברי הוריו בחיפה. הדבר השלישי על סדר היום שלו היה לחזור למשרה של רב בית הכנסת "תפארת צבי" במרכז תל אביב, שבראשו עמד לפני שנאסר - אבל במגרש הביתי חיכתה לו קבלת פנים צוננת. מספר מתפללים התנגדו נחרצות לכך שיחזור לתפקידו; מבחינתם, אדם שהורשע בעבירות שוחד לא יכול לשרת את ציבור המתפללים. "אנחנו לא רוצים אותו פה", אומר לנו אחד מהם. "רב בית הכנסת צריך להיות אדם זך כשלג ולא עבריין שהורשע בפלילים. הוא פגע בשמו של בית הכנסת. כבר כשהוא היה יוצא לחופשות מהכלא וחוזר לכאן להתפלל, היו עשרות שהחליטו לא להגיע כמחאה".
יש גם קולות אחרים, למשל זה של האלוף במיל' גרשון הכהן, שנחלץ לעזרתו של מצגר בראיון ל"מעריב" ("מי שמוביל הסתייגות מעבריינים ומטיל דופי ביכולתו של אדם להיטהר מקלון, בעצם כופר ברעיון התשובה. בקבלה אומרים שרעיון התשובה קודם לבריאת העולם. אז למה שתהיה לי בעיה עם שובו של הרב מצגר?", אמר הכהן). אלא שמבחינת מצגר, עצם ההתנגדות לחזרתו היא טיפול בהלם.
"40 שנה הוא התפלל בבית הכנסת, סרטונים שלו על פרשת השבוע כיכבו בדף הפייסבוק של בית הכנסת אפילו כשישב בכלא. הוא שילם את חובו לחברה, אז מה רוצים ממנו? לתלות אותו בכיכר העיר?", אומר אחד ממקורבי הרב. "'תפארת צבי' קיבל בזכותו הכרה וכבוד של רבנים מכובדים והפך לשם דבר בתל אביב. יש מיעוט שבמיעוט של מתפללים שמתנגד שהוא יחזור, אבל אם הקדוש ברוך הוא סלח למנשה מלך ישראל, קל וחומר שהמתפללים צריכים לחבק את הרב ולקבל אותו בחום ואהבה. להחזיר עטרה ליושנה, לא לבעוט בו".
אולי זה היה צפוי. כשרבנים אחרים נעצרו, חסידיהם הרעידו את המדינה בהפגנות ענק; כשמצגר נעצר, נחקר, נשפט והורשע, איש לא יצא לרחובות כדי להפגין נגד המשטרה ומערכת המשפט. בציבור החרדי-דתי הייתה אפילו מידה של שמחה לאיד על נפילתו והתרסקותו, מפני שבעיני רבים הוא פחות סמכות תורנית ויותר פוליטיקאי ממולח שיחצ"ן את עצמו עד שקיבל תפקידים בכירים ברבנות הראשית. מעולם לא הייתה לו עדת חסידים או תלמידים שילכו אחריו באש ובמים, והציבור הדתי-חרדי נותר אדיש אליו. העניין היחיד שעורר שחרורו בחודש שעבר היה סביב המחלוקת בסוגיית התפקיד ב"תפארת צבי".
"כשהרב יהורם אברג'ל מנתיבות נעצר לפני חמש שנים, עשרות אלפי חסידים שלו חסמו כבישים ורחובות. מצגר? דממה. הוא היה לבד", אומר ישראל כהן, פרשן לענייני חרדים ברדיו "קול ברמה". "צריך להבין שמצגר בא מהציונות הדתית, מהממסד הציבורי-ממלכתי האשכנזי, וכמו רבים מהסוג הזה אין לו חצר של חסידים שיתמכו בו. כשהוא שוחרר הוא היה צריך לעבור אצל רבנים חשובים בעולם החרדי הספרדי והאשכנזי, חצר-חצר, כדי לקבל מהם לגיטימציה לחזור ולשמש כרב".
והוא קיבל?
"הוא קיבל תמיכה, חום ואהבה. זה הישג גדול עבורו שרבנים כמו פוסק הדור קנייבסקי, הרב ישראל יעקב איפרגן (הרנטגן) והרב שלום כהן, ראש מועצת חכמי התורה של ש"ס, קיבלו אותו אצלם. הוא היה זקוק לזה כמו אוויר לנשימה".
הוא לא היה אהוב במיוחד בכלא
זו לא הפעם הראשונה שמצגר חווה פיחות חד במעמדו. אחרי הכל, מי שהיה הרב הראשי לישראל ריצה 22 חודשי מאסר לאחר שהורשע בשנת 2017 בקבלת שוחד; קל להבין את עוצמת הנפילה. "בימים הראשונים הוא היה בהלם מרמת המשמעת, הספירות, האוכל, האווירה", מספר מ', אסיר שישב איתו בתא מס' 1. "למזלו, מאיר רבין (אחד הנאשמים בפרשת "הולילנד") שימש לו מין מנטור ועזר לו להתאקלם".
איך הוא העביר את הזמן?
"שטף כלים, עשה ספונג'ה, עבד במכבסה עם נוחי דנקנר בשכר של שקל ליום".
איך היה הלך הרוח שלו?
"הוא בא לפה די כנוע, בא להכות על חטא".
אבל אסיר אחר, ר', מציג תמונה שונה מאוד. "בוא נגיד ככה - מצגר לא היה אהוב במיוחד בכלא. הוא טיפוס שבא עם סטייל אחר, קצת מתנשא. לקח לו זמן ליישר קו עם שאר האסירים באגף ולהבין שכאן זה כלא ולא הרבנות הראשית שהוא יכול לעשות מה שבא לו. למשל, היה לו קשה עם ההנחיה של שב"ס שאוסרת להסתובב עם בגדים שחורים ומגבעת באגף כדי למנוע מקרים של טעויות בין רבנים שבאים לבקר לאסירים בכלא. הוא ורבין עשו קצת רעש אבל בסוף נכנעו".
את עונשו ריצה מצגר באגף 10 של כלא מעשיהו, אגף ה-VIP הכמעט-רשמי. הוא ישב לצד ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, הזמר קובי פרץ, דני ונוחי דנקנר ואחרים. שם לא היה מי שיביע התנגדות למינויו כרב בית הכנסת, תפקיד שמילא במשותף עם מאיר רבין. "למדתי שם תורה כפי שלא למדתי כל חיי, כמעט גמרתי את התלמוד. 33 ק"ג ירדתי בכלא", נשמע מצגר בהקלטה שפורסמה בגלי צה"ל זמן קצר לאחר ששוחרר. "הבגד הזה לא עלה עליי 20 שנה. היה קשה מאוד".
קובי פרץ סיפר בראיון ל'ידיעות אחרונות' ש"הדבר הראשון שראיתי בכלא זה את הרב מצגר שוטף רצפה. רצתי אליו, נישקתי לו את היד ואמרתי לו: 'תן לי, כבוד הרב'. בא אליי אורי שטרית, ממורשעי פרשת 'הולילנד', ונתן לי את השיעור הראשון שלי שם: 'במקום הזה כולם שווים'".
פרט לשיעורי דת ולימודי גמרא עם אסירים, מצגר למד גם לבשל לראשונה בחייו. אבל בעוד שלשגרת הכלא הוא הסתגל בסופו של דבר, המצב בעולם שבחוץ הלך והתענן: במסגרת הסדר הטיעון שנחתם בינו לבין הפרקליטות הוטל עליו לשלם לקופת המדינה קנס של חמישה מיליון שקלים. לאסירים שישבו איתו סיפר שנותר חסר כל לאחר שמכר את דירתו ואת הדירות של ילדיו כדי לשלם את הסכום.
עכשיו הוא ניצב בצומת משונה. מי שלחם לצד אביגדור קהלני במלחמת יום הכיפורים, מי שהכריזמה שלו הביאה אותו כמעט לבדה למשרה הבכירה ביותר בממסד הדתי, שוקל כעת לעזוב את הארץ ולשמש רב במדינה אחרת - לפחות עד שבישראל ישכחו קצת מהרב הראשי שסרח.
התאווה לכסף עיוורה אותו לגמרי
תמיד הייתה לו רגל אחת בעולם החילוני. גם היום, בגיל 66, הוא מתגורר במעוז של חילוניות: רחוב דוד המלך בתל אביב. עם או בלי קשר, תלוי את מי שואלים, הוא מעולם לא נתפס כפוסק הלכה. מצגר כן פרסם כמה ספרים, אבל העיתונאי קלמן ליבסקינד חשף בעבר שחלק מהתשובות בספרי ההלכה שלו לקוחים מאחרים: ספריהם של הרבנים עובדיה יוסף והרב יצחק דוד גרוסמן.
הוא נולד בחיפה, למד בישיבת הסדר ובצבא שירת בחטיבה 7 של השריון. הוא השתתף בקרבות הבלימה מול הסורים ברמת הגולן ובתום השירות הסדיר עבר לשרת כרב צבאי. בתחילת שנות ה-80 מונה לרב של "תפארת צבי", אז התחברו העולמות שלו ויונה מצגר נהפך לרב הלא-רשמי של תל אביב.
"כל הסלבס של תל אביב באותם ימים, כל הבכירים במשק – כולם רצו שמצגר יחתן את הילדים שלהם", מספר שלמה (השם המלא שמור במערכת) שמכיר אותו שנים רבות. "הוא היה עושה כמה חופות ביום, העוזר שלו היה מרכיב אותו מאחת לשנייה על אופנוע. הוא קיבל ערימות של מעטפות עם מזומנים, הרי זה מקובל לתת בונוס לרב המחתן. לא עשו מזה עניין כמו היום, שלרב במשרה ציבורית אסור לקבל שקל מחופות. הוא גם היה נוסע לחו"ל, לאירועים של אוליגרכים ומיליארדרים, מחתן ומקבל אלפי דולרים. יש לו שישה ילדים והכספים עזרו לו לסדר אותם ולקנות שלוש דירות בתל אביב. תבין, אנשים עמדו בתור אצלו. מהר מאוד הוא הפך לפופולרי ואהוב. אני חושב שהכוח הזה גרם לו לחטוא בחטא היהירות, מה שבהמשך שלח אותו לכלא".
בשלהי שנות ה-90 הסתבך בפעם בראשונה. מצגר היה מועמד מוביל למשרת הרב הראשי של תל אביב, הפעם באופן רשמי, כשבתקשורת עלו נגדו חשדות בנוגע לגביית כספים על עריכת חופות בניגוד לחוק: בין 500 ל-1,000 דולר, במזומן, בתוך מעטפות. תעודת הרב נשללה ממנו למספר חודשים ולבסוף הוחזרה לו על ידי הרב הראשי דאז, אליהו בקשי דורון, בתמורה להסרת מועמדותו למשרת הרב הראשי של העיר.
"מישהו עשה למצגר סיכול ממוקד", מספר אילן (השם המלא שמור במערכת), מקורב לשעבר של הרב. "העיתוי של פרסום החשדות לא היה מקרי, זאת הייתה הדלפה מכוונת כדי למנוע את המינוי שלו. אם הייתה נדלקה אצלו נורה אדומה כבר אז, סביר להניח שהוא לא היה יושב בכלא. אבל התאווה לכסף עיוורה אותו לגמרי".
עם הארץ שנבחר לרב הראשי
לאחר שהמשרה בתל אביב נחסמה בפניו הוא כיוון את עצמו לעמדת הרב האשכנזי הראשי. בשלב זה, סביב חילופי המילניום, הנהנתנות כבר הייתה חלק בלתי נפרד מחייו: טיסות במחלקה ראשונה, לינה בסוויטות - לפעמים על חשבון אוליגרכים שהזמינו אותו לאירועים שארגנו עבור הקהילות היהודיות.
"מצגר הוא כמו עוף החול. קוברים אותו - הוא מתעורר לתחייה", אומר רב בכיר ממרכז הארץ. "אם זורקים אותו מהחלון הוא יכנס מהדלת, מהגג או מהמרזב".
מה סוד ההישרדות שלו?
"הוא יודע לדבר, לנאום, ליצור קשרים. יש לו נוכחות והוא גם יודע לעשות קומבינות. הרבה מהקשרים שלו בעולם החרדי הוא טווה כדי לקבל את הג'וב של הרב הראשי לישראל, למרות שהיו מועמדים לא פחות ראויים ממנו. אגב, הרבנים של הציונות הדתית מעולם לא אהבו את הסגנון השחצני שלו".
בשנת 2001 מונה לחבר מועצת הרבנות הראשית. שנתיים לאחר כבר מכן היה הרב הראשי; הוא היה רק בן 49, צעיר יותר מכל רב ראשי אחר בתולדות המדינה. זה לא מנע מפוסק הדור של המגזר החרדי דאז, הרב יוסף שלום אלישיב, לתמוך בו עד שקיבל את התפקיד. רבני הציונות הדתית התנגדו למינוי, אבל כלום לא עזר. "מצגר זכה אז בבחירות בגלל הקשרים הפוליטיים שלו", מספר רב בכיר. "הרי הוא לא מבכירי הרבנים בישראל ולא איזה עילוי רוחני כמו עובדיה יוסף או אברהם שפירא. היו בציונות הדתית רבנים טובים ומוכשרים ממנו, אבל אלישיב חשש ממינוי של רב ציוני דתי-לאומי והיטה את הכף לטובת מצגר". כדי להבין את ההתנגדות למינוי מספיק להזכיר מה אמר אז הרב רא"ם הכהן מההתנחלות עתניאל: "עם הארץ שנבחר לתפקיד הרב הראשי לא בגלל גדלותו אלא כדי שהוא ירסק את הרבנות", צוטט הרב ב"מעריב".
בשנת 2005 נחשף במספר גופי תקשורת כי מצגר ובני משפחתו זכו להנחות משמעותיות כשהתארחו בבתי מלון בירושלים, וזאת בשעה שעמדה לרשותם דירת שרד שהמדינה מקצה לכל רב ראשי. בשני מקרים - בראש השנה וביום כיפור – המצגרים התארחו במלון ולא שילמו אגורה.
הרב נחקר באזהרה והמשטרה המליצה להעמיד אותו לדין. היועץ המשפטי לממשלה באותם ימים, מני מזוז, החליט לבסוף שלא לקבל את ההמלצה אבל פרסם נגד מצגר דו"ח ציבורי חריף שבו דרש להדיח אותו מתפקידו. מצגר שרד איכשהו את הדו"ח, לא הודח מתפקידו ולדברי מקורביו גם לא חשב להתפטר - אבל שוב לא הפנים את הלקח. "הוא לא למד מהפרשות הקודמות, כל הזמן רדף אחרי ממון. הוא היה מקושר לאוליגרכים יהודים ברוסיה ובקזחסטן ואולי בגללם היה בטוח שהוא חסין, שאף אחד לא יגע בו", מספר ב', אדם שהכיר היטב את מצגר כששימש רב ראשי.
שמעת אותו פעם מדבר על חרדות מהאפשרות שיילך לכלא?
"הצחקת אותי. הוא לא שהאמין שיכניסו אותו לכלא גם אחרי שהפרשה התפוצצה. הוא היה כל כך שאנן שלדעתי רק במעשיהו הוא הבין את גודל הנפילה. רק שם הוא עיכל שאף אחד לא סופר אותו, שהוא אזרח מהשורה ולא מורם מעם. אתה חושב שבגלל שהוא ישב בכלא הוא למד את הלקח? נחיה ונראה".
הוא היה כנוע, אפילו הזיל דמעה
ביוני 2013, לאחר שנה של חקירה סמויה, אנשי היחידה הארצית לחקירות הונאה עצרו את הרב יונה מצגר. הוא נחשד בעבירות של קבלת שוחד במיליוני שקלים, הלבנת הון, הדחת עדים, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, העלמת מס ועוד. בתום חקירה ממושכת שוחרר למעצר בית.
"גם אז הרב לא נשבר. הוא חשב שיצליח לתעתע בחוקרים, שהתיק נגדו ייסגר", מספר גורם ברבנות הראשית שמצגר היה איתו בקשר הדוק באותה תקופה. "הוא לא האמין שהאדם הכי קרוב אליו יפליל אותו וישלח אותו לכלא".
האדם המדובר הוא חיים אייזנשטט, מי שהיה נהגו ואיש סודו של מצגר, שהסכים לשמש עד מדינה נגדו. הוא היה זה שסיפר לחוקרים כיצד כספים שגויסו לעמותות ולישיבה בשם "אש התורה" הועברו לכיסים שלו ושל הרב הראשי. מצגר עומת עם העדות, התפתל בחקירתו, איבד את קור הרוח והתקשה לספק תשובות ענייניות לטענות. עד המדינה חיסל בפועל את הקריירה של הרב מצגר.
מול אפשרות ממשית של הרשעה, מצגר חתם על הסדר טיעון. הוא הורשע בשלושה מקרים של עבירת שוחד, בקבלת דבר במרמה, בשיבוש הליכי משפט ובעבירות מס. נגזרו עליו שלוש וחצי שנות מאסר בפועל בנוסף לקנס המיליונים. בית המשפט המחוזי לא קיבל בתחילה את הסדר הטיעון לעניין העונש וגזר עליו שנה נוספת, אבל בית המשפט העליון ביטל את התוספת.
השאלה של ב' בנוגע ליכולת של מצגר ללמוד לקח נראית רלוונטית מתמיד. מצד אחד הוא מעולם לא לקח אחריות מלאה על מעשיו וטוען עד היום שאייזנשטט אשם במה שקרה; מצד שני, סביב שחרורו מהכלא צצו סיבות לחשוב שהגאווה שאפיינה אותו התפוגגה במעשיהו.
מצגר שוחרר בתחילת מרץ, לאחר שפרקליטתו עו"ד רותם טובול שכנעה את חברי ועדת השחרורים כי שילם את חובו לחברה ב-22 החודשים שריצה. הפרקליטות ציינה שהוא מטיל את האחריות המרכזית לפרשה על נהגו האישי, אבל תמכה בבקשה לקיצור שליש. "מדו"חות שהתקבלו בנוגע לאסיר עולה כי התנהג באופן חיובי [...] על פי דו"ח גורמי הטיפול, הוא מודה בביצוע העבירות ומביע חרטה על מעשיו", ציינה נציגת הפרקליטות. אבל מה שבאמת מעיד על שינוי בהלך הרוח של מצגר הם הדברים שאומר לנו אחד מחבריו: "בדיון בוועדת השחרור הוא היה כנוע מאוד, הרגיש מבויש, נרגש, הצטער. אפילו הזיל דמעה".
בישלו לי דייסה
מצגר שוחרר תחת כמה תנאים. אחת לשבוע הוא יתייצב בסדנת שיקום בירושלים שאליה מגיע בין השאר גם ג'קי בן זקן; אחת לחודש עליו לחתום במשטרה; ובמידה ויפר את תנאי שחרורו, קיצור השליש שלו יופקע והוא עלול לחזור לכלא.
מאז השחרור הוא לומד בבקרים בישיבה במרכז תל אביב. אחר הצהריים הוא מגיע ל"תפארת צבי" כמתפלל מן השורה. אשתו עופרה, מורה באולפנה, היא כרגע המפרנסת היחידה בבית. מצגר עצמו הוזמן באחרונה לשורה של הרצאות בבתי מלון ובכנסים גדולים, אבל זה לא משפר את הרגשתו. "עשו לי עוול גדול, התרוששתי מנכסיי", אמר לאחרונה בשיחה עם אחד ממקורביו. "בישלו לי דייסה כדי להדיח אותי מתפקידי ולמנות מישהו אחר (הכוונה לרב לאו, מי שנחשב ליריבו הגדול של מצגר). חיתנתי ילדים של שופטים בבית המשפט העליון והם נתנו לי כסף עבור החופות. תפרו לי תיק בעזרת הנהג שלי שהוא האשם העיקרי במה שקרה. שילמתי מחיר אישי כבד מאוד, אבל יש לי מזל גדול. אשתי והמשפחה המדהימה שלי תמכה בי לאורך כל הדרך. אני יוצא לדרך חדשה ומקווה לטוב".
לאחר שתסתיים תקופת המאסר המקורית שלו יהיה מצגר חופשי לעזוב את הארץ, אולי לשמש רב של קהילה גדולה בחו"ל. מקורבים למשפחתו אומרים שהוא שוקל את הרעיון, למרות שאשתו מתנגדת נחרצות. "עדיף לרב לנסוע לארבע-חמש שנים בחו"ל ורק אז לחזור לארץ", אומר ישראל כהן מ"קול ברמה". "גם אנשים יותר יסלחו לו, ישכחו מהפרשה והוא יוכל לחזור אולי לקדמת הבמה של הרבנים בישראל".
"אסור לי להתראיין. יהיה בסדר", הגיב הרב כשפנינו אליו בעניין. פרקליטתו, עו"ד רותם טובול, מסרה בשמו: "הרב מצגר עבר תהליך חיובי במסגרת המאסר, תפקד וסייע לאסירים אחרים. אין ספק שהוא ראוי לשחרור מוקדם".