בפיליפינים של 2017 כל מקום יכול להפוך לזירת רצח בן רגע. רחובות עמוסים, מדרכות בצד כביש סואן, קיוסקים, סלון הבית שלך, ובמקרה אחד אפילו סניף מקדונלדס, כל אלה כבר הוספגו בדם בשנה האחרונה. החוט המקשר בין מקרי הרצח הוא מבצע חסר עכבות שמוביל נשיא הפיליפינים רודריגו "רודי" דוטרטה במלחמתו בסמים ובפשיעה, שהביא לאלפי הרוגים בשנה האחרונה – והמספרים ממשיכים לעלות. עם היבחרו במאי 2016 קרא דוטרטה לכוחות הביטחון הפיליפיניים: "תטבחו בכולם!". השוטרים במדינה, ואיתם קבוצות אזרחים שפירשו זאת כקריאה לקחת את החוק לידיים, נענו, והחלו לקצור כל מי שחשוד בשימוש בסמים או בפעילות עבריינית. המבצע של דוטרטה זכה לכינוי "טוקאנג", שמשמעותו "הקש ושכנע" - כיוון שהוא כולל בין היתר מעבר מדלת לדלת בין מיליוני אזרחים. למרות השם, לרוב זה לא נגמר בהסבר מנומס על סכנות הסמים, אלא בהוצאה להורג ללא משפט. על פי רשתNBC ניוז האמריקנית, מאז ההכרזה על המבצע ביוני אשתקד נהרגו לפחות 5,200 בני אדם, כ-3,000 מהם בידי שוטרים וכ-2,000 בידי חמושים עוטי מסכות. ארגוני זכויות אדם מדווחים על מספרים גבוהים אפילו יותר.
אבל המספר הזה לא מספק את דוטרטה בן ה-71. "אתם יכולים לצפות לעוד 20 או 30 אלף הרוגים עד שנפטור את ארצנו מבעיית הסמים", אמר באוקטובר. האמירה הזו מעידה דווקא על התמתנות מצדו - חמישה חודשים לפני כן, במהלך הקמפיין שלו לנשיאות, עוד אמר בהחלטיות ש-100 אלף איש ייהרגו במסגרת התכנית שיפעיל. בין לבין, הספיק להשוות את עצמו להיטלר כשאמר שכפי ש"היטלר הרג שלושה מיליון יהודים" (הטעות במקור), כך הוא "ישמח לטבוח ב-3 מיליון מכורים לסמים שחיים בפיליפינים".
על האמירה האחרונה כנראה כבר שמעתם, אחרי שעוררה סערה והובילה לביקור פיוס של דוטרטה בבית כנסת מקומי. ובאמת, סביר להניח שנתקלתם בשם המתנגן שלו בשנה האחרונה לאו דווקא בשל ההוצאות ההמוניות להורג שהוא מנהיג, אלא דווקא בהקשר של האמירות שלו – קיצוניות, גזעניות, בריוניות, מוזרות וכן, גם מצחיקות – שזוכות לסיקור קבוע בתקשורת הבינלאומית. להלן לקט קצר:
קצת אחרי שהחל מבצע "הקש ושכנע" בפיליפינים, הנשיא אובמה ביקר את ההוצאות להורג ללא משפט, ובתגובה כינה אותו דוטרטה בביטוי פיליפיני שמשמעותו "בן זונה". כשאובמה סירב למכור נשק למדינתו, פטר אותו ב"לך לעזאזל" ואיים שיפנה לסין ולרוסיה במקום. גם האפיפיור פרנסיסקוס זכה לתואר "בן זונה" מפי הנשיא, לאחר שהתעצבן כי נאלץ לעמוד בפקק בעת ביקור של הכס הקדוש. באוגוסט 2016 יצר כותרות כשאיים, בתגובה לביקורת של האו"ם על ההוצאות להורג, כי מדינתו תפרוש מהארגון ותקים מסגרת בינלאומית חדשה יחד עם הרוסים והסינים. כשנשאל אם הוא חושש מההשלכות של דבריו, אמר "אני לא שם על זה זין. הם לא יכולים פשוט סתם ללכת ולתת הצהרות מחורבנות על מדינות". בהזדמנות אחרת, בנאום בבסיס צבאי, איים כי אם יוגשו נגדו תלונות באו"ם - ישרוף אותו.
אבל לא מדובר רק בדיפלומטיה לא זהירה. באפריל 2015, כשעוד התמודד על הנשיאות וכיהן כראש עיר, הגיב על מקרה מזעזע של אונס קבוצתי ורצח של מיסיונרית אוסטרלית במדינה במילים: "כעסתי שהיא נאנסה. אבל היא הייתה כל כך יפה, ראש העיר היה צריך להיות ראשון בתור". כששוחח עם חיילים לפני שיצאו לדרום הפיליפינים להשית משטר צבאי ולהילחם מול ארגונים איסלאמיסטיים, התיר להם לאנוס.
במקרה אחד איים לטפל במושחתים באמצעות זריקתם ממסוק, בנימוק "כבר עשיתי את זה פעם, למה לא לעשות זאת שוב?"; לאחר מוות חשוד של עיתונאי במנילה, הבהיר "זה שאתה עיתונאי לא אומר שיש לך פטור מלהירצח" והוסיף "אבל רק אם אתה בן זונה"; באיום נגד טרוריסטים מוסלמים טען שיאכל את הכבד שלהם בעודם חיים, אם רק יביאו לו מעט חומץ ומלח; לשופטי בית המשפט העליון אמר "בבקשה אל תתנו לי הוראות. אלא אם אתם רוצים שאכריז על משטר צבאי"; במקרה אחר, הבהיר שהוא משתמש בויאגרה כדי לשמור על חיי מין פעילים. "מה אני אמור, לתת לו להידלדל לנצח? אני לוקח כדור, והוא נעמד".
כשעוד היה ראש עיר כריזמטי ובולט של דבאו סיטי בדרום הפיליפינים, שם כיהן כשני עשורים, התראיין למגזין "אסקווייר" כשהוא מספר כיצד כשהיה בן 17, השתכר והרג אדם בדקירה בעת בילוי בחוף הים. הראיון מלווה בתמונות שלו אוחז ויורה בלי נשק אוטומטיים, כאילו היה מנהיג ארגון מורדים ולא פוליטיקאי ששמונה חודשים מאוחר יותר יתמודד על הנשיאות במדינה אסייתית חשובה - וינצח.
לאורך ההתבטאויות שלו, דוטרטה הולך על הקו שבין פה מלוכלך וחסר בושה לבין אלימות חסרת רחמים. מה שהתחיל כהומור משתלח ולא נשיאותי בעליל, מתגלה כעת, אחרי שנה בתפקיד, כבדיחה לא מאוד מצחיקה. מאחורי החיוך מסתתר אדם שלחוסר הגבולות שלו יש השלכות קטלניות בהיקף אדיר. ממש בשבוע שעבר, במסיבת עיתונאים לאחר נאום שנתי על מצב האומה במלוא שנה לכניסתו לתפקיד, איים דוטרטה שיורה לחיל האוויר להפציץ כפרים של אוכלוסיות ילידיות בדרום הפיליפינים בהם לטענתו, מחנכים ילדים לא להיות נאמנים למדינה. מיהו האיש מאחורי מסיכת הג'וקר?
סדיסט, נרקסיסט, וגם נדבן שתומך בנישואים גאים
למרות שקנה לו שם כלוחם למען המעמדות הנמוכים, דוטרטה גדל דווקא במשפחה אמידה ומשפיעה. אביו היה מושל מחוז מינדנאו, והוא זכה לחינוך יקר ובית תומך, לפחות כלכלית. חייו של רודי היו מלאים באלימות לכל אורכם. אחיו, עמנואל, מעיד כי בילדותו הנשיא חווה "אלימות בבית, אלימות בבית הספר ואלימות בשכונה. לכן הוא כועס כל הזמן". אמם, כך הוא מספר, "הצליפה בו כל כך הרבה עד שהשוט שלה נשחק". גם הכמרים בבית הספר הנוצרי-ישועי בו הוא למד היו מכים בדוטרטה הצעיר, שסירב להישמע למשמעת הקשיחה. ב-2015 חשף דוטרטה כי גם הותקף מינית על ידי אחד הכמרים בבית הספר. מאוחר יותר, כשכבר היה נשיא, העלה את הנושא בתגובה לביקורת מצד הכנסייה על מדיניות ההרג ללא הבחנה שהנהיג, ודרש שנוכח המעשים אנשי הדת לא יטיפו לו על ערך החיים.
דוטרטה עצמו מספר שנהג לבלות עם הילדים הקשוחים ביותר בשכונה בה גדל, והעובדה שהיה בן של פוליטיקאי סייעה לו לחמוק מעונש כשהסתבך. כשלמד משפטים בשנות ה-70, ירה דוטרטה בסטודנט שהעליב אותו, אך לא הרג אותו, והאוניברסיטה דאגה להשתיק את המקרה. הקשרים המשפחתיים לא רק טשטשו תקריות לא נעימות, אלא גם עזרו לו בבניית הקריירה. לאחר שסיים את לימודיו, החל לעבוד כתובע בעיר בה גדל, דבאו סיטי, ולבסוף הפך לתובע הראשי. משם התקדם בזכות אמו, שהייתה פעילת זכויות אדם נגד הדיקטטור שהצליח להשתלט על הפיליפינים בשנות ה-80, פרדיננד מרקוס. כשזה הודח, הנשיאה שנבחרה דמוקרטית להחליף אותו, קוראזון אקינו, הציעה לה את תפקיד סגנית ראש העיר, והיא ביקשה שבמקומה ימונה בנה. אחרי שנתיים בתפקיד, דוטרטה התמודד על ראשות העיר וזכה. כיום השושלת ממשיכה באמצעות בתו שרה, שמכהנת כראש העיר דבאו סיטי, ובנו פאולו, שמשמש כסגנה.
בתפקידו כראש עיר, אותו מילא כ-20 שנה עם כמה הפסקות, זכה למוניטין שימשיך ויגדל כלוחם אגרסיבי בפשע, עד כדי מעבר על החוק, וגם במחיר פגיעה בזכויות אדם וחירויות פרט. תחקיר של הניו יורק טיימס העלה כי במסגרת תפקידו דוטרטה הקים מיליציה שרצחה פושעים ללא משפט. אחד מיחידת שכירי החרב, שנקראה "צוות המוות של דבאו", העיד בראיון לטיימס כי הצוות הוקם במהלך ארוחת צהריים ב-1988, בה קצין משטרה העביר סל ובו כלי נשק, וכל אחד מהיושבים נדרש לבחור כלי, שכן "נאמר לנו שמעתה העבודה שלנו תהיה לרדוף ולהרוג פושעים". בראיון סיפר כיצד דוטרטה פיקד על המיליציה ונתן את הוראות ההרג, ואף השתתף לפחות בתקרית רצח אחת, במהלכה רוקן שתי מחסניות של רובה עוזי על אדם שנחשד כי היה מעורב בפשיעה. ההערכה היא שהכח הלא רשמי הרג כ-1,400 בני אדם, כשלפחות אחד מהם כלל לא היה פושע או אפילו חשוד, אלא עיתונאי שהביע ביקורת כנגד דוטרטה. דוטרטה עצמו מעולם לא הודה במעשים, ולאחרונה אף האשים סנטורית שהובילה חקירה בנושא כי היא עצמה מקבלת שוחד מסוחרי סמים, והביא בכך למעצרה. החקירה, כמובן, הואטה משמעותית.
הקו האגרסיבי שלו לא בא לידי ביטוי רק בפקודות לעושי דברו. בזמן כהונתו כראש עיר, נתקל דוטרטה בתייר מעשן שסירב לכבות את הסיגריה – וכעונש הכריח אותו לבלוע את הבדל. קיימת מלחמת גרסאות בין הדובר של דוטרטה לבין עדי ראיה לגבי השאלה אם הדבר נעשה תחת איומי אקדח, או ללא עירוב נשק חם.
אבל ככל שמעמיקים בביוגרפיה של דוטרטה, גוברת המורכבות שלו. לצד הדימוי הרצחני, מתגלים צדדים רכים בהרבה. רבים שהכירו אותו מעידים על אדם חביב ועדין, שרגיש מאוד לסבלם של אחרים. את אשתו, אליזבת זימרמן - דיילת יהודייה אמריקנית מצד אביה, הכיר בטיסה ב-1973. השניים התחתנו במהירות, ויש להם שלושה ילדים. ב-1998, לאחר 25 שנות נישואין, דרשה זימרמן להתגרש לאחר שבגד בה באופן סדרתי. חוות דעת של פסיכולוג שנערכה במסגרת הליך הגירושין הגדירה את דוטרטה כבעל "הפרעת אישיות נרקיסיסטית" וכן "נטייה משמעותית להעליב, להשפיל אחרים ולפגוע בזכויותיהם" - אולם היחסים ביניהם נשארו טובים, ואליזבת היא אחת הראשונות שתגן על אופיו של גרושה. כשחלתה בסרטן השד ב-2015, היא וילדיה שיבחו את רודי על שעמד לצידה וסייע לה כלכלית. היא אף הגדילה לעשות וליוותה אותו בקמפיין הבחירות שלו לנשיאות תוך כדי שהיא עוברת טיפולים, ודאגה לתמוך בו ולהופיע לצדו באירועים עד שיגיע למפתן הנשיאות.
לא רק משפחתו מעידה על אופיו הפילנתרופי – רבים אומרים כי לדוטרטה רגישות מיוחדת לעניים, ובמיוחד לילדים. ד"ר מיי דולנדו, רופא ילדים במחלקה אונקולוגית בה ביקר דוטרטה לפני כמה חודשים סיפר כי כשראה שאין במקום טלוויזיה עזב, וחזר יום לאחר מכן עם תשעה מקלטים. "הוא מאוד רחום", אמר הרופא בראיון לניו יורק טיימס. "היו לנו נשיאים שהתנהלו כפי שמצפים מנשיא, אבל הם לא פתרו את הבעיות של המדינה. הוא לא מושלם. אבל הוא מצליח לגרום לדברים לקרות".
למרות המדיניות הנצית שלו בכל הנוגע לפשע, דוטרטה תומך בעמדות ליברליות מאוד דווקא בתחומים שנוגעים לזכויות מיעוטים. הוא היה המועמד היחיד במדינה הקתולית שאפשר לחברי הקהילה הגאה ולמוסלמים להתמודד ברשימה של מפלגתו, ובראיון לתכנית לילה פופולרית הוא יצא נגד דיכוי הקהילה הגאה ואמר "תמיד שנאתי דיכוי". כשנשאל על נישואים חד-מיניים במדינה, לא שלל את האפשרות ואמר כי "מגיע לכולם להיות מאושרים".
הייתי מעדיפה שאנשים לא יהרגו, אבל בסך הכל שקט יותר
דווקא אלו שבבני משפחתם ושכניהם הוא קורא לטבוח - הפיליפינים עצמם - בסך הכל מתים על דוטרטה. לפי סוכנות הידיעות בלומברג כיום, קצת יותר משנה לתוך הנשיאות שלו, המנהיג הברוטלי זוכה לתמיכה של כשני-שליש מתוך 100 מיליון אזרחי המדינה. אלו אחוזי תמיכה שמנהיגים אחרים יכולים רק לחלום עליהם. כך גם הכלכלה הפיליפינית מביעה אמון בהנהגה של דוטרטה. תחזיות הצמיחה עומדות על נתון גבוה של כ-6.5%, ומדד אמון הצרכנים שובר שיאים. מומחים מעריכים שלו היו מתקיימות בחירות כיום, היה דוטרטה זוכה ליותר מ-40% התמיכה בהם זכה בבחירות הקודמות.
"לא מצאתי פיליפיני אחד - עובדים בדוכני רחוב, גורמים במשטרה, אמהות, נהגי מוניות, מוכרים בחנויות - שיתנגד למדיניות שלו", אמר ג׳ון פאזמן, ראש דסק דרום-מזרח אסיה של מגזין האקונומיסט הבריטי, לאחר ביקור במדינה. "דיברתי עם עובדת בדוכן רחוב שאמרה שאמנם הייתה מעדיפה שאנשים לא יהרגו, אבל בסך הכל שקט יותר בשכונה שלה - אנשים לא מוכרים סמים, אלא מפחדים ונשארים בבית בערב. באופן כללי אנשים מוכנים לקבל את הפגיעה בזכויות אדם והליך משפטי הוגן בתמורה לרחובות שקטים יותר", הסביר. ואכן, הסקר של בלומברג מעיד כי למרות שרוב מקרי הרצח במסגרת המלחמה בסמים מתרחשים בשכונות עוני, אחוזי התמיכה בדוטרטה גבוהים במיוחד בקרב המעמדות נמוכים.
אבל התמיכה גבוהה גם בקרב המעמדות הגבוהים יותר. לאילה פסקואל, פיליפינית שחיה בארצות הברית וחזרה לפני כמה חודשים מביקור במדינה, מעידה שגם בקרב קרובי משפחתה, רובם מהמעמד הגבוה, יש הבנה מסוימת כלפי האגרסיביות של דוטרטה. "הם אמנם ליברלים מאוד ולא מתים עליו, על הסגנון שלו ועל הדרך בה מתבצעת המלחמה שלו בסמים", היא מספרת. "אבל הופתעתי מאוד לגלות שגם הם בסך הכל מוכנים לתת לזה הזדמנות בטענה ש׳לפחות הוא עושה משהו'". לצד אחוזי התמיכה הגבוהים, בפברואר ניתן היה לראות ניצנים של מחאה בהפגנה של אלפים נגד הרציחות, שם הנשיא לשעבר בנינו אקינו, בנו של האייקון הדמוקרטי קוראזון אקינו, האשים את דוטרטה כי הוא "מנהל מלחמה נגד הדמוקרטיה". אך במדינה של מאה מיליון תושבים, מדובר במספרים זניחים.
לאחר שנים של תסכול מפוליטיקאים לא אפקטיביים, הפיליפינים מרגישים שזכו סוף סוף למנהיג שמבטיח ומקיים. החיבה לדוטרטה ויד הברזל שלו מתבהרת מעט כשמסתכלים על דוח של סוכנות הסיוע הבינלאומית האמריקנית USAID, לפיו הדבר היחיד שמונע מהפיליפינים לשגשג הוא "היעדר משילות אפקטיבית". "בתור הדמוקרטיה הוותיקה ביותר באסיה, שמלאה במשאבים אנושיים וטבעיים נהדרים, הפיליפינים אמורה להנות מהרבה יותר יציבות, שגשוג וממשל תקין מאשר קיימים כרגע". לפי דוח זה השחיתות ואי היציבות הן הבעיות הגדולות של המדינה, ואת אלה מתיימר דוטרטה לפתור.
ממדינה דמוקרטית מתפתחת בעלת פונטציאל עצום, הפיליפינים הפכה למדינה קשת יום, מוכת שחיתות, שסובלת ממגפת סמים וכלכלה מקרטעת. לא קשה להבין מדוע הרוב במדינה מוכנים לתת לגישה האכזרית וחסרת הבושה שלו הזדמנות. וויליאם אוברהולט, חוקר תרבות מזרח אסיה, כותב כי "לפני מלחמת העולם השנייה, משפחות פיליפיניות מהמעמד הבינוני היו מעסיקות גננים מיפן" היום, המצב התהפך, והפיליפינים הפכו לשם נרדף לעזרה זולה: "כשחייתי בהונג קונג עד 2015, אפילו למזכירות שלנו היו עוזרות פיליפיניות".
טראמפ אומר שיאהבו אותו גם אם ירצח, דוטרטה באמת עושה את זה
אמירות קיצוניות ופרובוקטיביות שלא מגובות בעובדות? נרקיסיזם מובהק? פוליטיקאי מבוסס שתפס תפקיד של לוחם למען מעמד הפועלים? מינוי של הילדים לתפקידים פוליטיים? חשד למעשים חמורים וחקירות פליליות? וכל אלו לא רק שלא פוגעים בו - אלא מחזקים אותו בעיני תומכיו? אלו רק כמה קווי דמיון שבגללם אי אפשר שלא לבצע את ההשוואה המתבקשת בין רודריגו דוטרטה ונשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ.
במאמר שפורסם במגזין האטלנטיק, תחת הכותרת "האטרקטיביות הבריונית של רודרגיו דוטרטה", טוען הכותב שדוטרטה הוא טראמפ שהלך רחוק יותר. "טראמפ מעלה ספקולציה שהוא יכול לירות במישהו בשדרה החמישית ועדיין יאהבו אותו. דוטרטה משוויץ שהוא באמת עשה זאת", הוא מדגים. ואכן, כאן טמון חלק גדול מההבדל. כשמדובר בשליטים פופוליסטים דוגמת דוטרטה וטראמפ, לבסוף צריכה להישאל השאלה - עד כמה הרטוריקה האגרסיבית מיתרגמת למעשים, ועד כמה הם באמת מסכנים את הדמוקרטיה. טראמפ כבר הוכיח שגם אם הוא מחריף את הרטוריקה שלו, חלק מההצהרות החריפות שלו אין לו כוונה לממש - "לשלוח את הילארי לכלא" היה לא יותר מסלוגן בחירות.
דוטרטה לעומתו, לאורך הקריירה שלו, כבר הוכיח שכשצריך, הוא מוכן לקחת את הצעד הנוסף אל מחוץ לגבולות המקובלים. 5,000-7,000 הרוגים הם אמנם לא 100 אלף או 3 מיליון כפי שהתחייב, אבל אפשר בקלות לדמיין מספרים לא רחוקים מכך אם ישלים את הקדנציה המלאה של שש שנים. אזרח פיליפיני אחד לפחות, נשמע קצת מודאג. "טעיתי לגבי מה שחשבתי שיקרה", אמר מיגו פלדיו, בן 24 שהצביע לדוטרטה בראיון לניו יורק טיימס, "הוא מתעדף את ההריגות יותר מדי גבוה. ויש לנו עוד שש שנים של הדבר הזה". מה שצריך אולי להדאיג את פלדיו ורבים אחרים בפיליפינים ובקהילה הבינלאומית, הן התפתחויות נוספות בשבועות האחרונים. מאז ה-23 במאי נמצא האי הדרומי של המדינה, מינדנאו, תחת משטר צבאי שאושר על ידי הפרלמנט במסגרת המאמצים לדכא קבוצה איסלאמית בדלנית, שלטענת הממשלה פועלת בתיאום עם גורמי דעא"ש.
דוטרטה איים בעבר, כדרכו - בחצי קריצה וחצי רצינות תהומית - כי אם יהיה צורך יאשר ממשל צבאי במדינה כולה. מדובר בנושא רגיש מאוד מבחינת אזרחי פיליפינים. ממשל צבאי בתואנה של צורך בטחוני הוא מה שאפשר לרודן פרדיננד מרקוס, זה שאמו של דוטרטה הייתה ממובילות המאבק נגדו, לשתק את הדמוקרטיה במדינה בשנות ה-80, עד שהופל מהשלטון. דוטרטה כבר הראה נכונות לנצל את סמכויותיו כדי לפגוע באלו שמתנגדים לו, דוגמת חברת הפרלמנט שנעצרה בשל "קשרים עם סוחרי סמים" ברגע שהובילה חקירה נגדו. מלחמתו של דוטרטה בסמים כבר גרמה להרג שלושה ראשי עיר, האחרון שבהם, ראש העיר אוזמיז, ריינלדו פארוג׳ינג, ב-30 ליולי. המשטרה טענה שראש העיר ואנשיו התנגדו לחיפוש אחר סמים ותחמושת, ובחילופי אש הוא נהרג יחד עם 14 איש נוספים מפמלייתו.
אם דוטרטה מחפש את הדרך להפוך לדיקטטור, ההסלמה האחרונה בדרום המדינה ובמאבק בסמים בהחלט יכולים להיות המדרגות שלו להשתלטות מלאה והקפאת המנגנון הדמוקרטי. אבל תשובה שנתן למגזין אסקווייר ב-2015 כשנשאל איך היה רוצה שיזכרו אותו, אולי מאותת על כיוון מרגיע. "אני לא רוצה שאף אחד יזכור אותי", טען. "כשאמות, אני גמור. בלי אזכרות, בלי כלום. כשישרפו אותי: בלי טקס, בלי תפילות, פשוט תשרפו אותי. נקודה. תנו לי לנוח לנצח". לפיליפינים ולעולם כולו נותרו חמש שנים של הצהרות אלימות לגלות האם הוא באמת לא מעוניין שיזכרו אותו, או שמא שינה את דעתו, והוא מעוניין להיות שליט יחיד שייזכר לדורות.
