בשבועות האחרונים יצאו בישראל שני ספרים שאי אפשר לפספס את הדמיון ביניהם, "מתעוררים: גברים מדברים מיניות" ו"זקופים: גברים מדברים מיניות". בשני המקרים מדובר באוסף של מונולוגים, וכמו שאפשר להבין מהשמות הכמעט זהים, הנחת היסוד של שני הספרים היא שגברים שמדברים על מיניות זה חידוש. עכשיו, או שאני חיה בעולם משלי, או שמיליוני גברים באמת מסתובבים באותו עולם שאני חיה בו במחשבה שלשלוח דיק פיק לא נחשב "לדבר מיניות".

גברים מדברים ודיברו מיניות מאז ומעולם. זה לא שהם אינם יכולים או רוצים לדבר, זה שכל כך הרבה מהם בוחרים לומר דברים שעדיף שלא ייאמרו. השיח שלהם על המיניות של עצמם – בסדר, ברור שלא בכל המקרים - הוא רעיל, שלילי, פוגעני ודוחה, ולרוב עוסק בכלל בנשים. מקטין אותן, מאבייקט אותן, הורס אותן. אבל לומר שגברים מתחילים רק עכשיו לדבר על מיניות? וואלה? אז מה קורה בקבוצות טלגרם שבהם מעבירים סרטונים אינטימיים ללא ידיעת המצולמות? מאיפה הגיעו צירופי מילים כמו "פות-מוביל"? כל הקרדיט לעיצוב השיח המיני שייך לגמרי לזכרים. אבל מצד שני, זה לא אומר שאין עניין ב"מתעוררים" בעריכת רון דהן (ידיעות ספרים) וב"זקופים" בעריכת יוסי אשור (הוצאת מודן/ אריה ניר).

בשני הספרים במצטבר מופיעים 48 וידויים של גברים בני כ-20 עד כ-80 מכל מגזר אפשרי. כמעט כולם עוסקים בפורנו ובהשפעות השליליות שלו; רובם אובססיביים לאוננות ולצורך בזה; בערך אחד מכל שישה וידויים עוסק בפגיעה מינית, ובערך אחד מכל חמישה מדבר על הפגיעוּת והבגידה של הגוף. לא מעט כותבים מספקים הצצה להעדפות מיניות חריגות ולטראומות נפשיות קשות. יש אפילו מונולוג אחד של עבריין מין.

ליד מונולוגים של גברים (צילום: צילום מסך מתוך ווטסאפ)
צילום: צילום מסך מתוך ווטסאפ

לא קל לצלוח את המונולוגים האלה. חלקם מעצבנים, מתסכלים, כנים עד כדי בחילה ומציפים טריגרים מכל הסוגים. אחרים מרגשים, ובעיקר מפתיע כמה מהם מפתיעים. איך שלא יהיה, צלחתי. והנה מה שלמדתי.

1) גברים אשכרה חושבים שמיניות היא כוח

יוסי אשור כותב בגב הספר של עצמו: "חשוב להיזכר כי מיניות גברית היא במהותה כוח עוצמתי, מסעיר, חכם ומעניק". מדובר באמירת-העל של "זקופים", הקול הקובע של הגבר היחיד שנחשף בזהותו (בספר הזה; חלק מהכותבים ב"מתעוררים" מזדהים בשמם). עכשיו, הנה הבעיה עם "כוח חכם ומעניק": זה סבבה בשביל לתאר סדנת יוגה, לא את היכולת של גבר לספק חוויה מינית. בכלל, מיניות זה לא כוח. הרי היא יכולה להיות מקור לעוצמה אבל גם לחולשה. אבל לא מפתיע שגבר בחר דווקא במילה הזו כדי לתאר אותה.

מיניות היא ביטוי פיזי של רגשות. זה איך שגברים מזיזים את הגוף שלהם במרחב, זה להעדיף את המעיל שעושה אותם באד-אס במקום זה שמחמם, זה לשבת עם רגליים פשוקות באוטובוס כי הם מרגישים נוכחים יותר. זה אפילו ריח הדאודורנט שהם בוחרים. אם יש דבר מבאס שלמדתי מ-48 הכותבים, זה כמה מעט מהם מבינים את הדבר הפשוט הזה.

2) גם אותם הפורנו שיבש לנצח

כמעט כל המונולוגים אומרים במפורש שהמיניות הגברית מושפעת ומתעצבת דרך פורנו. לא משנה אם הגברים גדלו בצפון תל אביב או בשכונה הכי קשה בבאר שבע, החינוך המיני הגיע מאותו מקום והעביר מסרים זהים: מיניות גברית פירושה לזיין, לזיין, לזיין, בגדול ובכואב ובברוטליות ובכל הזדמנות וכל אחת ובכל חור. המסקנה המפתיעה מבחינתי היא שהפורנו לא דפק רק את הנשים, סליחה על משחק המילים.

באחד המונולוגים האנונימיים ב"זקופים", הכותב "בן 29" מתאר איך למד מפורנו על תפקידי הנשים והגברים בסקס; הוא היה בטוח שכל מהלך שלו צריך להיות קולנועי ומושלם, בזוגיות הרצינית הראשונה שלו הוא ניסה למלא את התפקיד שראה בפורנו, ולמרות שסיפק פיזית את בת הזוג, היא נותרה לא מסופקת נפשית ורצתה יותר - חיבוק, חיבור, רגש. הלחץ לתפקד אחרת ממה שהכיר גרם לכותב לאבד את היכולת להגיע זקפה, פגיעה שהובילה לפרידה, לדיכאון קשה ולאובדן זהות. ומתי עמד לו שוב? שנים אחר כך, כשהאקסית התנצלה על משהו. דווקא את הרגע המאוד לא מיני הזה הוא מתאר כאותנטי, מחובר חזק לרגש. זה מה שגרם לו לגירוי מיני מחודש.

ליד מונולוגים של גברים (צילום: צילום מסך מתוך ווטסאפ)
צילום: צילום מסך מתוך ווטסאפ

הכותבים בשני הספרים מתארים את צריכת הפורנו כחוויה מורכבת בהרבה מצפייה לצורך אוננות בלבד - כמו תחושת סקרנות, ריגוש ופחד ממה שחושבים שהוא "סקס נורמלי", בניית ציפיות מופרכות מעצמם ומנשים וההשפעות הקשות של כל זה על חיי המין והאינטימיות. אבל כמו שכתב "בן 29", המסר העיקרי שעובר בפורנו הוא שהגבר צריך להיות "מוביל וחזק והשליטה צריכה להיות אצלו", ו"אישה צריכה להיות כנועה ופתוחה ולקבל כל מה שמגיע לה". ומתברר שכמעט תמיד, מה שמגיע לה זה שני אגרופים לתוך החור הכי קטן בגוף. אם זה הכוח העוצמתי החכם והמעניק שגברים לומדים לתת, אז אני מעדיפה גיפט קארד.

3) מאחורי כל גבר עם אישיוז מיניים עומד אבא

למה נערים פונים מלכתחילה לפורנו כמקור לחינוך מיני? הנה התשובה מהמונולוג של בן 29: "מאוד התביישתי שלא עומד לי. זה היה בשבילי פחד אדיר שזאת מחלה וככה יהיה כל החיים. שזה מה שאני. הרגשתי שיש לי סוד ענק ושאסור שידעו על זה... הייתי שמח לדבר עם אבא שלי שיחה פתוחה שתגיע גם למקום הזה, אבל זה לא קרה. כשלא עמד לי חשבתי אם גם אצל אבא זה ככה".

האבות מופיעים פעם אחר פעם במונולוגים, וברוב הסיפורים מוצגים כגברים שהכותבים היו רוצים לדבר איתם על מיניות וללמוד מהם. המעטים שנהנו מתקשורת טובה עם אבא התייחסו תמיד למין כאספקט טבעי ולא מאיים בחייהם; אלה שלא, חיפשו תשובות בעיקר ב - הפתעה! – פורנו. 

חוסר הנכונות של אבות להנחיל מיוזמתם את המידע המיני שצברו הוא עונש לנערים ולנערות כאחד. לנערים כי הם מקבלים מידע מוטעה ממקור מפוקפק, ולנערות כי הן סובלות מהנערים. כך למשל מתאר אחד הגברים איך סבל בגיל ההתבגרות כי אבא לא הסביר לו כלום על תפקוד איבר המין: הוא התחיל לחשוש כשחבריו כבר אוננו ושפכו והוא עדיין לא היה מסוגל, חרדה שהתגברה כשהבין שלחברים יש איברים גדולים יותר משלו. במונולוג אחר מספר גבר על סוד מיני שסחב שנים ולא היה מסוגל לחשוף אותו בפני זוגתו רק כי אביו מעולם לא היה פתוח לדבר על מיניות והוא עצמו חי בתחושה שלדבר על זה זו לא אופציה. 

יש גם מונולוגים שמראים מצב הפוך, כמו נער שחווה סקס ראשון לא טוב ושיתף בזה את אביו, שמצדו החליט להדגים לבנו תנוחה נוחה ונעימה יותר עבור הפרטנרית שלו. האקט הזה, שהוא בהחלט חריג בנוף, מתואר כחוויה חיובית נטו. הכותב מודה שזה היה קצת מוזר, אבל מכיר בכך שהמבוכה הייתה מחיר שולי לחינוך מיני נכון ובריא.

ליד מונולוגים של גברים (צילום: צילום מסך מתוך ווטסאפ)
צילום: צילום מסך מתוך ווטסאפ

כל זה אומר כנראה משהו על הצורך בדמות גברית במהלך ההתבגרות, ואולי חשוב יותר מה שזה אומר על הורות: שאבא זה מחנך בכל מובן. לא רק התנהגותי ומוסרי ואיפה שנוח ולא מביך.

4) נערים חרדים מפתחים אובססיה להבנת המיניות 

מתוך המונולוגים שבאים מהמגזר החרדי עולה שבהיעדר חינוך מיני, הסקרנות בקרב חרדים מתבגרים נעשית בלתי נסבלת. זה מתחיל מהבנה של הבנים שלא סתם מפרידים אותם מבנות אבל גם מאי ההבנה למה, ויוצר הבנייה מוזרה של משמעות המיניות עצמה. בועז, אב חרדי לחמישה, כותב שגברים מבחינתו מופעלים רק בידי משיכה גופנית ואילו נשים מונעות על ידי רגש. תארו לעצמכם איך זה להעביר את כל גיל ההתבגרות לצד זכרים בלבד, כשאתה בטוח שכולם מונעים רק ממין. אוי אברוך. ומילא זה: הכותבים החרדים מספרים שגדלו במחשבה שאסור להיכנע ליצר, אז הם מרגישים אשמה ושנאה עצמית אחרי אוננות. זו התבגרות מינית מייסרת מלאה בסתירות.

5) יש יותר מדרך אחת להתמודד עם ימי הנידה

הפרט המרתק ביותר בסיפורי החרדים הוא העיסוק במיניות בזמן נידה. בועז מתאר את האיסור כתקופה קסומה שבה הוא מתחבר רגשית לאשתו ומעריך יותר את הקשר ביניהם. לעומתו, צעיר חרדי אחר סובל מתחושת בדידות קשה כשהוא "שם את המיניות בשקית" ולא מוכן להראות לאשתו גרם של אהבה, כי הוא לא יודע להראות אהבה רגשית ללא אהבה פיזית. זאת דוגמה מצוינת למורכבות של המיניות, וזאת גם דוגמה מצוינת לכמה שגברים הם נרקיסיסטים שמרוכזים בעצמם, כי אתם יודעים - מדובר בתקופה שבה אנחנו מדממות, כואבות ולא זוכות לשום סוג של תמיכה. אבל בטח, טוב לדעת מה עובר עליכם בזמנים קשים אלה.

6) גם גברים סטרייטים אוהבים גברים יפים

"כולם מסתכלים על הגוף ומי שלא מודה בזה משקר לעצמו", כותב בן 29 במונולוג הראשון ב"זקופים", ולא רק הוא: רבים מהכותבים מדגישים עד כמה גברים מעריכים את הגוף הגברי. אותו גבר צעיר מסביר שזה חלק מההנאה בצפייה משותפת באולימפיאדה או בכדורגל: זו בעצם התכנסות של גברים שמעריצים גברים אחרים בגלל היכולת הפיזית שלהם והמראה האתלטי שלהם, תכונות שמתחברות ליכולת מינית.

ליד מונולוגים של גברים (צילום: צילום מסך מתוך ווטסאפ)
צילום: צילום מסך מתוך ווטסאפ

היבט אחר של התמקדות בגוף תופס נפח גדול יותר משהייתי מצפה. כמעט כל מונולוג נפתח בתיאור עצמי שמתמקד בחיצונית, לרוב הבעת תסכול על כרס או גאווה על קוביות. שלוש הפתעות קיבלתי כאן: גברים עסוקים במראה שלהם לא פחות מנשים; הם לא מוטרדים ממה שציפיתי שיהיו (גודל האיבר לא ברשימה); ולמרות החשיבות הרבה שהם מייחסים לגוף, נראה שגברים הם הרבה פחות שיפוטיים אחד כלפי השני והרבה יותר סלחניים כלפי עצמם. זה מין 'איך הייתי רוצה קוביות בבטן, אבל יותר מזה - אני רוצה שווארמה", והם מוסיפים לזה צ'יפס במקום מנה של אשמה. הנה תחום רגשי שבו גברים מתקדמים יותר מנשים.

7) וכל הגברים מאוננים עם גברים

במונולוגים רבים מוזכר שלב בהתבגרות שבו הכותבים אוננו עם נערים אחרים, לפעמים כל אחד בעולמו ולפעמים כדי לעזור זה לזה. לפעמים נדמה שזה מגיע לא מסקרנות אלא מתוך חשש: הפחד לאכזב את הפרטנר או הפרטנרית בפעם הראשונה גדול כל כך שהם מעדיפים להתאמן קודם אחד עם השני. זה לא מוצג כחוויה הומוסקסואלית אלא כחוויית למידה שבמקום לעבור אותה לבד, הם עוברים אותה יחד. קצת כמו שבנות אוהבות להשתין בקבוצות, רק מיליון צעדים רחוק יותר.

8) הידעתי? סתם סקס זה טראומה

"זה היה באמת סקס סתמי. אני זוכר את עצמי שוכב שם והיא מעליי, ואני משתעמם. אומר לעצמי, זה ריק, זה לא מעניין. זה היה שיא הטראומה שלי". המונולוג הזה של אלעד ב"מתעוררים" הוא אחד המפתיעים רק בגלל המשפט הזה, שמנותק כאן משאר הסיפור אבל אומר בדיוק מה שנדמה: שהחוויה הכי קשה של הגבר הזה במיניות הייתה סתם סקס ללא רגשות. הסטוץ המשעמם והלא מרגש הזה היה פגיעה נפשית כל כך קשה שנגרמה לו טראומה, ולאחר כמה שנות נישואים הוא החליט לנהל מערכת יחסים פתוחה כדי שיוכל לקבל תמיד סקס עם ריגושים מנשים אחרות.

ליד מונולוגים של גברים (צילום: צילום מסך מתוך ווטסאפ)
צילום: צילום מסך מתוך ווטסאפ
 

יהיה נורא מצדי לזלזל בסיפור של אלעד, כי מדובר בחוויות אישיות סובייקטיביות ומאיפה לי עד כמה זה באמת השפיע עליו. מצד שני, כאישה קשה לי להיות סבלנית לסיפורים כאלה ואני גם לא חושבת שאני צריכה להיות. לשמוע מילים יפות ואז להיכנס למיטה ולקבל יחס של כלי קיבול לזרע – זאת טראומה. לגדול עם נערים שחושבים שפורנו זה המציאות ולגלות שרוצים שתעמדי בסטנדרטים האלה - זאת טראומה. בכלל, נערים בגיל ההתבגרות הם טראומה.

נכון, לכל אחד יש לגיטימציה להרגיש מה שהוא מרגיש ואלעד מעלה כאן נקודה מעניינת על מיניות עם, בלי ולעומת אינטימיות. אבל זה שהפחד הכי גדול שלו בהקשר של מיניות הוא לחוות סקס משעמם? זה רק מדליק זרקור על הפערים העצומים בין החוויות המיניות השליליות של גברים ונשים.

9) גבר, אישה – פגיעה זו פגיעה

אין חדש בזה שגם גברים חווים הטרדות מיניות, אבל באופן טבעי אני יותר מרוכזת בהטרדות שחוויתי או שחוו נשים אחרות. שדרן הרדיו בועז כהן, מהגברים היחידים שנחשפו בשמם המלא ב"מתעוררים", מספק הצצה לצד שלהם עם סיפור על אלוף משנה בתפקיד בכיר שליטף את ירכיו ותפס לו את איבר המין תוך כדי נסיעה ברכב במהלך השירות הסדיר שלו. "ירדתי, רועד, המום, ברגליים כושלות. גם הפעם לא סיפרתי לאף אחד". ה"גם הפעם" הזה טלטל אותי. אני מכירה את ה"גם" הזה.

הרבה סיפורים על פגיעות מיניות מופיעים בספרים. אחד הקשים הוא של גבר שנוצל מינית בידי אחיו, שנהג לאונן עליו בלילות. במשך שנים הוא סחב את הסוד הזה. יש גם סיפור של גבר על "חניכה מינית" מגיל 14: הוא הולך לים עם מישהי מהשכבה שכבר יש לה ניסיון מיני. הוא מקווה להתנשק ולא הרבה מעבר, אבל פתאום היא תופסת אותו, מנשקת, מפשיטה. "היא קלטה שאני לא יודע ורכבה על זה", הוא כותב ומתאר סיטואציה שבה איבד שליטה על מה שקורה לו. הוא אפילו לא מצליח לזכור אם הייתה חדירה. הזיכרון הבא שלו הוא מהיום שלמחרת. "כשאני מספר את הסיפור בהיפוך מגדרי ברור שזה אונס. נאנסתי על ידי אישה", הוא כותב.

המשפט האחרון הזה קשה, אבל כל אישה תדע לומר שהוא טועה - כי אם אישה הייתה מספרת שזה קרה לה, היו שואלים אותה אם אמרה "לא" באופן ברור ובודקים מה היא לבשה ולמה הלכה איתו לים לבד אם לא רצתה משהו איתו, הכל בדרך למסקנה שהאחריות הייתה באיזשהו אופן עליה. אני מוכנה להתערב שגם אתם, או חלקכם, חושבים "מה קרה? הוא יכול היה לעצור. וזה לא שהוא סבל, מישהי ירדה לו".

אסור להכריז על תחרות "איזה מגדר סובל יותר" (או מי מוטרד יותר, או מי חסר אונים יותר). אבל אם הייתה, אז שני המינים היו מפסידים. 

10) אממ סליחה, מי זה רון כחלילי?

"פתאום לא הבנתי מה עשיתי עם אשכנזיות. מה שהמזרחיות עושות במיטה, אשכנזיות לא ילמדו. מזרחית ידעה לגעת בי הרבה יותר מכל אשכנזייה שהייתי איתה". המשפט הזה שכתב רון כחלילי ב"מתעוררים" יצר סערה לא קטנה בעת קידום הספר, ודבר ראשון צריך להבהיר שהדברים הוצאו מהקשרם. וטוב שכך, כי ההקשר גרוע יותר.  

המשפט לכשעצמו לא מרגש אותי. קודם כל כי הו דה פאק איז רון כחלילי שיהיה לי אכפת מהמחשבות שלו על נשים, ואחר כך כי ויקיפדיה מראה לי שהוא נולד 30 שנה לפניי. זה לא אומר שאני מקלה ראש בתובנה המטופשת והמקטינה שלו, אלא שאני שמה אותו בקצה הרחוק של סקאלת הרלוונטיות לחיי, כי שיח על מוצא לא אמור להיות קשור לדור שלי, ומאז הדור שלי צצו עוד שני דורות חדשים, אז ביוש.

מה שצריך להתעכב עליו הוא שלפי כחלילי – לפי הרבה יותר מדי גברים, בני הרבה יותר מדי דורות - נשים נוצרו כדי לענג גברים והן לא שוות יותר מניקוד על הלוח וכותרת שתכניס אותנו לקטגוריה הנכונה. מרוקאית, אשכנזייה, פרועה, זורמת, פריג'ידית. ככה בדיוק נשמע עדיין גיל ההתבגרות של נערה ממוצעת: אנחנו מתויגות לפי הראייה המינית של אפסים. אוי סליחה, התכוונתי גברים.

ליד מונולוגים של גברים (צילום: צילום מסך מתוך ווטסאפ)
צילום: צילום מסך מתוך ווטסאפ

כחלילי הרס לעצמו, כי ברור שהוא התכוון לומר משהו מורכב יותר מהשטות הזו (שלא הייתה צריכה להגיע לדפוס. זה ש"מדברים מיניות" לא אומר שאין אחריות למה שיוצא מהפה). הוא ניסה לומר משהו על התקופה והמקום שבהם גדל, כשהמוצא היה אישיו הרבה יותר גדול והתבטא חברתית, פוליטית, כלכלית. זה העסיק אותו ורדף אותו כמזרחי שהגיע לפנימייה אשכנזית, עד כדי כך שזה חדר לו למקומות הכי אינטימיים, ובין הסדינים הוא הרגיש הכי טוב רק עם נשים מהצד שלו. מזל שהתקדמנו מאז בכל כך הרבה מובנים.

11) יש גברים שחושבים שהם נולדו לפגוע

ב"מתעוררים" מופיע גם הסיפור של עמית, שמתאר איך בגיל 22 הוא התחבר באינטרנט לנערה בת 14 ופיתה אותה להיפגש לסקס. הוא מסביר שלראשונה בחייו הרגיש בעל ערך כשמישהי הסתכלה עליו מלמטה. לאחר שניצל אותה, הוא המשיך לחפש עוד נערות ועשה  את זה עד גיל 28. יום אחד, כשקובע להיפגש עם בת 12, עצרו אותו שוטרים שחשבו שמדובר בעסקת סמים. עמית חשף בפניהם הכל, נלקח למעצר וישב שנתיים על מספר אישומים, ביניהם הטרדה מינית ובעילה אסורה בהסכמה.

המונולוג הזה מציף הרבה שאלות קשות, והראשונה היא למה בכלל לתת במה לעבריין מין. עמית טוען שהוא מספר את סיפורו לא לשם המציצנות אלא כדי לעזור לפוגעים אחרים להבין שהם כאלה, אבל לא לוקח אחריות אבסולוטית לפשעים שלו. למעשה, למרות שמדברים על בת 12, המלה "פדופיל" לא מוזכרת אפילו פעם אחת ולא ברור בנות כמה היו הקורבנות שלו. "בכל גבר מסתתר פוגע", הוא כותב. "לדעתי זה עניין אבולוציוני ממש, האופן שבו אנחנו בנויים". בויז וויל בי בויז, הוא אומר לנו. זה חלק מהמיניות הגברית, קבלו את זה. 

סורי, אבל זה דפוק. קודם כל דפוק לפרסם את זה, ואחר כך דפוק לחשוב ככה.

12) הבגידה הכי מפחידה היא של הגוף

אחד המונולוגים הוא של גבר שבגיל 50 התחיל לסבול מבעיות זקפה. הוא השתמש בוויאגרה במשך כמה שנים עד שגם זה הפסיק להשפיע, עבר להזרקות ישירות לאיבר עד שגם הן הפסיקו להשפיע, אחר כך גילה שהוא חולה בסרטן הערמונית ושהטיפול יהרוג את מעט הזקפה שעוד נותרה לו. "הטריד אותי שאהיה אימפוטנט יותר משהטריד אותי שאמות", הוא כותב.

לפני שנה, ככל הנראה כתופעת לוואי של ההזרקות, איבר המין שלו אותו גבר התכנס לתוך העורלה ונבלע בתוך גופו. מאז הוא בכלל לא עסוק במין, אלא בלפחות להשתין בלי להשפריץ על עצמו ועל הבגדים. "הגעתי לסוף הדרך", הוא אומר ומסכם את הפואנטה בשלוש מילים. מדהים כמה אנחנו מעריכים את עצמנו לפי היכולות המיניות שלנו. 

סיפור אחר הוא של אב בן 52, חולה טרשת נפוצה שהמחלה התפרצה אצלו כבר בגיל 30. זה מונולוג קצר וקורע לב של גבר שהמיניות כבר אינה רלוונטית מבחינתו. הוא מספר על רגע במכונית, בזמן שגופו הלך והידרדר, שבו איבד שליטה בסוגרים וחרבן במכנסיים. אשתו נאלצה לנקות אחריו וזמן קצר לאחר מכן הודיעה שזהו, היא נגעלת ממנו וסקס לא יהיה יותר. תארו לעצמכם מה זה לשמוע מהשותפה שבחרתם לחיים שהגוף שלכם דוחה אותה.

 

"בהוסטל מצפים שאהיה א-מיני, כאילו אני לא בן אדם", כותב הגבר ומספר שכשהוא מושיט זרת לעבר מטופלת אחרת במעט התנועה שהוא עוד מצליח לייצר, הצוות מרחיק ביניהם. המגע האנושי היחיד שלו הוא עם פיזיותרפיסט.

המונולוגים על בגידת הגוף הותירו אותי בתחושת ריקנות גדולה וגרמו לי לתהות אם יוסי אשור בכל זאת צודק ומיניות זה באמת כוח. אבל אולי זה בכלל הפוך? אולי למדנו להיות כל כך תלויים במיניות שלנו שאם היא לא סבבה - אם הסקס לא טוב, אם אין מספיק ממנו, אם אנחנו לא מרוצים מהגוף שלנו, אם אין לנו ביטחון מול אחרים - אז אנחנו מרגישים שאיבדנו את כל הכוח ואת המהות שלנו?

אולי זה המקום להבין שמיניות גברית לא צריכה סתם להישמע: היא צריכה שינוי. היא צריכה להיות רגשית יותר, אחראית יותר, מוסרית יותר. לדעתי זה לא עניין של מיניות חדשה אלא של גבריות חדשה, אבל מה אני יודעת, אני אישה.