לפני כמה שנים חברה טובה שלי עשתה סטוקינג לאקס שלה בפייסבוק אחרי שהיא בדיוק גילתה שהוא יוצא עם מישהי חדשה. היא הקלידה את שמו בשורת החיפוש (כך היא חשבה לפחות) ולחצה אנטר. משום מה, לא הופיעה לה אף תוצאה. היא לחצה שוב. שום כלום. אחרי הפעם הרביעית התברר שבסערת רגשות היא הקלידה את השם בשורת הסטטוס ולא בשורת חיפוש. ארבעה סטטוסים עם שם האקס בפיד עלו להם ככה סתם – תוצאה עגומה של כישלון בלשי.
כולנו עושים סטוקינג, ללא יוצא מן הכלל. אנחנו, הנשים, כמובן מיומנות יותר. יש לנו שיטות משלנו. דרך אגב, הסטוקינג לא תמיד נקרא סטוקינג, אפשר לקרוא לו בשם "מכובס" יותר כמו "לעשות תחקיר". אז הנה, פעם "עשיתי תחקיר" על בת הזוג החדשה של האקס שלי ובטעות שלחתי לה הצעת חברות. הקטע העצוב, שלא הספקתי לבטל אותה והיא כבר אישרה. האם יש מצב שהיא עשתה לי "תחקיר נגדי"?
הסטוקינג מתחיל בגדול כבר באפליקציית ההיכרויות. לבדוק מי החברים המשותפים, האם אפשר לקבל מידע או לא, ובעיקר - האם אפשר לחפש בתמונות? או שדווקא להתרחק מהן כמו מאש כי הוא חבר של ה-BFF של האקס שלך? עולם קטן הוא זה בו אנו חיים והסטוקינג מביא תוצאות (או מסתיים בתאונה. תלוי איך מסתכלים על זה)
עכשיו, שימו לב, הנה אזהרת מסע: אל תשלחו את ההורים שלכם לעשות סטוקינג. למה? כי תקבלו אמא ששמה על קיר הפייסבוק של הבת שלה תמונה של האקס עם החדשה שלו וכיתוב "תראי, את לא מאמינה!" (מקרה אמיתי לחלוטין, אגב, לאימא שלום, אם כי זה באמת לא מובן מאליו). אין לכם מושג למה ההורים שלכם מסוגלים לעשות ברשת - זו פצצה מתקתקת. במיוחד כאשר מדובר בניסיונות לסטוקינג.
נו, אז אחרי שחפרנו בזה קצת, כמה שעות ביום אתם באמת מבלים בסטוקינג אחרי הגרוש, האקסית, חברה סוררת או הפסיכולוגית שלכם? אגב, פסיכולוגים נחשבים ליעד מספר אחד לסטוקינג. מי לא היה רוצה לגלות מה הפסיכולוגית שלו אוכלת לארוחת בוקר וכמה היא feeling content כאשר היא צופה ב-"הנוקמים" החדש? כולנו בסתר מאוהבים בפסיכולוגים שלנו או היינו מאוהבים בהם תקופה – זה הופך את המעקב ברשת למרגש עוד יותר.
בואו נסכים – כולנו נכנסנו לפחות פעם אחת לפרופיל של person of interest שלנו כדי לדלות מידע. ומשם לאינסטגרם, טוויטר, טינדר וכד'. אז איך עושים סטוקינג נכון? בוא נתחיל.
קודם כל – תעשו את זה לבד. סטוקינג זה כמו אוננות. כולם עושים את זה - אבל לא בפומבי. צריך אווירה מתאימה, כדי שהאצבע בטעות לא תחליק ותגרום לפליטה מוקדמת של לייק או הצעת חברות למישהו שאסור שידע ש"היינו שם". מביך במיוחד אם נתתם לייק לתמונה מ-2007. זה אפילו קצת מקריפ.
עכשיו, אם אתם בצד השני של המטבע, אתם בטח שואלים את עצמכם: רגע, אבל איך מתמודים עם סטוקינג? בעיקרון, כמובן שאפשר לעשות בלוק - רחוק מהעין, רחוק מהלב, רחוק מהפיד, וכך אין סיכוי שתראו אחד את השני באיזו תמונה. השאלה – האם זה נבון? אם נתת בלוק לאקס או אקסית, זה אומר שעדיין אכפת לך ממנו או ממנה. ואם תרצו לבלוש אחריהם שוב, תצטרכו להסיר את הבלוק או להתחנן לחברים משותפים שיעשו זאת עבורכם, אבל הם לא יעשו את זה טוב כמוכם, ובמקום לשים לב למי היא נתנה לייק/לב לתמונת הפרופיל, הם יספרו לכם מה הוא אכל לארוחת צהריים.
לכן, עדיף להתמודד עם זה ולא להתפתות לחסימה. לא כולם יודעים, אבל בפייסבוק אפשר להחזיר את החסימה על בן אדם מסוים רק אחרי 48 שעות – המון זמן, כדי להספיק לבלוש וגם להיתפס על כך שהבלוק הוסר. ילדותי משהו. מה שכן, חבל שאין לנו אפשרות לראות את הפרצוף של אותו אדם כשהוא מגלה שנחסם. אחד המראות המספקים ביותר בעולם.
אבל האם זה מחמיא לגלות שעושים לך סטוקינג? תלוי מי עושה את זה. אם זה השכן המלחיץ מהקומה הראשונה או אמא של בחור שיצאת איתו אתמול לדרינק - אז פחות. אם זה החתיך מקורס "פסיכולוגיה של השואה" – זה כבר משהו אחר.
רגע, ומתי סטוקינג הוא הכרחי? לפני שאתם פונים למישהו או מישהי שאתם רוצים להכיר (גם בלי קשר לדייט עתידי) - פרופיל פייסבוק נועד כדי שיחטטו בו ותחסכו מענה לשאלות כמו "אז מה, נשואה?" או "במה אתה עובד?". תמיד כדאי לעשות תחקיר ראשוני לפני שאתם מתחילים לדבר עם בן אדם, כך תפציצו בשאלה ראשונה בנושא שמעניין אותו באמת – בין אם מדובר במונדיאל, חמוצים או מקרמה. כך תהפכו סטוקינג לאמצעי עזר, מקל גישוש שימנע מכם לתבוע בביצת ההודעות המפולטרות. אנשים אף פעם לא ישאירו ללא מענה שאלות שמביעות התעניינות אמיתית בהם.
שנסכם? סטוקינג – אי אפשר איתו ואי אפשר בלעדיו. צריך להתמקצע בו. אסור לסמוך על אחרים שירגלו אחריכם. ותמיד צריך לדעת מתי לעצור. כי אם אחרי שבמשך שבוע ערבת לאקס בפרופיל שלו ועכשיו את קובעת תור לקוסמטיקאית חדשה ברחוב שהוא גר בו, דעי שהגזמת והגיע הזמן שתתני לעצמך בלוק של 48 שעות.
>> יש לכם משהו להגיד למרינה? בבקשה, תכתבו לה מייל