לכאורה, שני ודני הם זוג מושלם; לכל אחד מהם קריירה בשיא פריחתה, שניהם נראים מצוין, ועדיין – משהו שם חורק. מה? האמת היא שאין לי מושג, ולכן הלכתי על שני תרחישים אפשריים ואתם מוזמנים להחליט מי מהם מתאים לכם יותר.
תרחיש מס' 1: דני מכור לניתוח יתר
עד אתמול הייתי בטוחה שלו ניתוח יתר של מצבים בחיים היה ענף אולימפי - מדליית הזהב יכולה להיות שלי, ותודה לשנים של טיפול פסיכולוגי. אבל אז הגיע דני. מהורהר ומופנם, לא מדבר ואז מדבר יותר מדי ומגיב במבול שאלות על כל נשימה או מבט של שני.
האם דני (כמוני וכמו רבים אחרים) רגיל לפרוס את הסיטואציות השונות בחיים ובמערכות יחסים עד דק כמו קרפצי'ו? כי הוא כמעט נרתע מהחיבוק של שני ומרחיק את עצמו תוך כדי שהוא משמנך את המגע לאחיזת ידיים. הוא לא נמצא שם, אלא במקום אחר ורואים את זה לפי המבט שלו. האם הוא עדיין חושב על האקסית המיתולוגית איתה כמעט התחתן ואז החתונה בוטלה? או שהוא פשוט אדם ביישן שלא זורם לו להפגין אינטימיות וחיבה מול המצלמות?
"בואי נדבר על זה", מתעקש דני, אבל לדבר על מה? גם כשמדובר בתהליך של 42 יום בלבד, שיחת "יחסינו לאן" יומיים אחרי טקס החתונה הטלוויזיוני זה זמן מוקדם מדי לכל הדעות. ובלי קשר, זו עדיין לא מערכת יחסים, אז למה להכביד? ה כמובן לגיטימי שאחד מבני הזוג ירצה להתקדם בקצב יותר איטי, אז למה פשוט לא להגיד את זה בגלוי?
התשובה היא, שוב, ההתמכרות לניתוח יתר: אם הוא יגיד לה משהו היא עוד עלולה לפרש זאת בדרך מסוימת ואז להגיב ואז זה שוב משאיר את הכדור אצלו בידיים ודורש ממנו התמודדות עם סיטואציה לא צפויה. מעגל מכושף שכזה שמכניס את דני ובעקבותיו גם את שני למערבולת חשיבה שאין לה סוף.
נכון, מערכות יחסים זה דבר מורכב, אפשר להשוות אותן למשחק שחמט - אבל גם במשחק שחמט לא מחשבים את כל הצעדים קדימה ומנסים לדמיין את כל התרחישים האפשריים. אולי כדאי להשאיר מקום גם לגורם ההפתעה? כי בסופו של דבר, מה כבר יכול לקרות? ואולי הוא פשוט לא נמשך אליה כי היא מתמסרת יותר מדי?
תרחיש מס' 2: שני מתמסרת מהר מדי
"את חייבת להיות קשה להשגה". כלל מספר אחד ובלתי כתוב כשמדובר בנשים שמתחילות מערכת יחסים. כי הרי המטרה היא ליצור עניין. בדיוק כמו שלא עושים סקס בדייט ראשון ולא נותנים לו לשלם עלייך במסעדה (או שדווקא כן נותנים, תלוי באסכולה) - כי גבר שאין לו איזו פסגה לכבוש יאבד עניין מהר מאד.
הלו, אנחנו ב-2021! האם זה עדיין תופס? האם כאישה אני לא יכולה להיות ראשונה שמביעה התעניינות, מפגינה תשוקה ויוזמת מגע? אז מתברר שלא. כי כנראה צריך קודם כל לעשות הערכת מצב ולהבין מי נמצא מולנו.
שני מגיעה לחופה בריקוד, וככה, תוך כדי ריקוד, כמו בסרטי בוליוודי ישן, היא גם מצפה להעביר את ירח הדבש. שני מוכנה להעניק מעצמה ולא צריך לנחש זאת, כי כבר בערב הראשון במלון היא זורקת לדני שתכין לו סירים של אוכל, ואז, כשהיא מנסה להתכרבל איתו, שפת הגוף שלה אומרת המון. עד שהוא נרתע כמובן ומשתבלל לתוך עצמו והמחשבות שלו.
האם ההתמסרות המהירה מדי שלה גורמת לו להדוף אותה? האם הוא מהגברים האלה שאם אין מכשולים - אז זה כבר לא מעוניין? הכל יכול להיות.
אולי גם בסופו של דבר שני קולטת את הקטע ומנסה להרחיק את עצמה כשהיא יוצאת מהמלון לעיסוקים שלה שלא קשורים לדני, ובסוף עוד מוצאת את עצמה מפשטת את הסיטואציה שזה "כמו טיול לדרום אמריקה עם חברה". האם זה ירגיע את דני? לא ברור. האם זה יגרום לו להימשך אליה? רוב הסיכויים שעדיין לא.
שני היא בחורה אימהית שנוטה לעטוף את הבחור שהיא מעוניינת בו בשכבות של דאגה שעלולות לחנוק את מי שלא מוכן לסוג כזה של מערכת יחסים. אז אולי באמת עדיף להתרחק ולתת לו להתאמץ?
***
האמת שגם עכשיו כשפירטתי את כל אחד מהתרחישים, עדיין אין לי שמץ של מושג מה הולך שם, ויותר מאשמח לשמוע את דעתם כאן למטה בטוקבקים.