צלצול הטלפון האדום פילח את השקט הלילי בארמון. המלך הושיט את ידו אל השידה הסמוכה למיטתו והרים את השפופרת. "הלו?", ענה כשהוא מנסה להישמע עירני לחלוטין. "יש לנו בעיה גדולה. הערתי אותך?", מהצד השני נשמע קולו המודאג של שומר מפתחות הארמון. המלך פקח את עיניו והתיישב במיטתו.

"לא, לא ישנתי, ברור, אני חושב על עתיד המדינה, כמו תמיד", ענה המלך בצורה אסרטיבית, אבל בשקט, כדי לא להעיר את המלכה שישנה לידו. "מה קרה? תוקפים אותנו?", שאל המלך. "יותר גרוע, הוד מלכותו, הרבה יותר גרוע", רעד קולו של שומר מפתחות הממלכה. "זה ציצי".

"מה ציצי?", הזדעק המלך בקול רם מדי והעיר את המלכה. היא חטפה את הטלפון מידו של המלך וצעקה: "איזה ציצי? איך אתה מעז?", חזרה וצעקה לתוך השפורפרת והמלך ניגש לחלון והסיט את הווילונות הכבדים.

מול הארמון, על קיר המצודה, עם דגל הממלכה ביד - עמדה לה אישה. המצודה הייתה מספיק קרובה כדי שהמלך יבחין שהאישה צעירה לובשת ג'ינס ונעלי טיפוס - אבל לא כלום בחלק גופה העליון. היא נופפה בדגל וצעקה משהו, אבל כבר כמה שנים שחלונות הארמון מוגנים בזגוגית כפולה ואטומה כדי שמשפחת המלוכה לא תצטרך לשמוע את המוחים שנאספו ערב ערב למרגלות המצדה.

המחאה נמשכה כבר שנים, המלך לא ממש זכר על מה כל המהומה, וזה לא בדיוק עניין אותו. "שיימחו", היה אומר בהינף יד. "אני מתרכז בלנהל את המדינה, אני לא צריך רעשי רקע". אבל החזה הנשי החשוף על המצודה היה באמת משהו שדרש התייחסות. דקות לאחר מכן הווילון הוסט חזרה על ידי המלכה. "למה אתה עומד שם ובוהה?" היא רטנה. "לך תזמן את הממשלה לישיבה דחופה!"

המלך, קצת מאוכזב, חזר לטלפון האדום, ופקד על שומר מפתחות הממלכה לקרוא מיד לכל השרים. "התנהגות חריגה דורשת אמצעים חריגים", הוא אמר בקול רוטן כאילו כבר נואם את הנאום השבועי שלומול מצלמות לשכתו.

אחרי חצי שעה, אולם הישיבות של הארמון היה מלא בשרים ושרות. חברי הממשלה נראו מודאגים. חלקם היו עדיין לבושים בכותונת הלילה שלהם, אחרים הספיקו להתלבש ואפילו החזיקו ביד כוס קפה. אפילו למלך החליפי אושר לצאת בשביל סיבה כל כך חשובה מהמכלאה, שם הוא חיכה בסבלנות לכהונתו. הוא שמח על האפשרות, למרות שעדיין נאלץ לשבת עם מחסום בפה.

המלך התיישב על כסאו והכריז: "הפעם הם באמת הגזימו". הוא לא היה צריך להסביר כלום, כל אחד מהנוכחים בדרכו לארמון חלף על פני המצודה וראה את המחדל. עם זאת, אף אחד מהם לא שמע מה צועקת האישה עם החזה החשוף בגלל החלונות האטומים ברכביהם המשוריינים.

"אנחנו חייבים למצוא פתרון ומהר", אמר שר החינוך, גנרל בדימוס. "כולנו זוכרים איך זה הסתיים בצרפת. במהפכה ועריפת ראשים".

"לערוף את ראשה!", נשמעה צרחה מחוץ לאולם הישיבות. המלך נשך את שפתו התחתונה והניח יד על המצח, כאילו שקע במחשבות. בפועל הוא פשוט לא רצה שאף אחד יראה שהוא מגלגל את העיניים. אם המלכה תגלה שככה הוא הגיב לצרחה שלה - הוא יהיה בצרות.

שאר השרים והשרות התעלמו מהצרחה והמשיכו לשבת בפנים קודרות סביב השולחן. "אנחנו חייבים לחוקק חוק נגד ציצי!", טען שר הבריאות. "צריך להבהיר לציבור שזה לא בריא ואפשר להצטנן ולמות מסיבוכים". "להצטנן?", צחק שומר מפתחות הארמון. "אנחנו חיים במדינה חמה, כאן זה לא הממלכה הקרה ההיא בה התפרנסת לפני כמה עשרות שנים מלדגמן בעירום", עקץ את שר הבריאות.

"רעיון נהדר!", הכריז מלך. "אני זוכר שהמלך של הממלכה הקרה התמודד עם מחאה דומה לפני כמה שנים. אצלו היו נשים שפרצו למשכן האלים ושרו שם שירים שמבזים אותו. הוא עשה להן משפט ראווה והן ישבו בכלא!" דקות לאחר מכן החלו השרים והשרות למחוא כפיים כדי לחזק את המלך, בהתחלה בהיסוס, כשהם מסתכלים אחד על השני, אבל בהדרגה כולם נעמדו על הרגליים תוך שהם מכים כף על כף באקסטזה.

"לערוף את ראשה!", הצרחה הנוספת מבחוץ התגברה אפילו על הרעש הזה. המלך המשיך להתעלם, ורק הטיקים הקטנים בעינו השמאלית העידו עד כמה שהוא עצבני. "אנחנו לא יכולים לזרוק אותה לכלא. אנחנו עדיין ממלכה דמוקרטית. לפחות על הנייר". פתאום נשמע המלך הרבה יותר בטוח בעצמו.

"אבל אנחנו יכולים להגיד שהציצי מאיים על הממלכה! גם ככה כל העולם יודע שאנחנו ממלכה קטנה מוקפת אויבים. אז הנה – אויב נוסף. בעצם זוג אויבים. והם מזדקרים ממש לכיוון הארמון. איום ישיר נגד השלטון".

***

וכך, בכל מהדורות החדשות באותו הערב ישבו מומחים רבים שסיפרו עד כמה חזה נשי חשוף יכול להיות מאיים וכמה הוא מסוכן ומפחיד. שרים ושרות התראיינו בלהט וסיפרו על המחקרים שערכו מדענים עלומי השם כבר מספר שנים, והמנחות היפות שבדרך כלל ישבו זקופות, כופפו את הכתפיים כדי להסתיר את האיום האישי שלהן על הממלכה. חלקן אפילו לבשו בגדי אוברסייז לא ממש מחמיאים.

כל הממלכה ישבה מרותקת לטלוויזיה. הצופים המזועזעים חיכו לנאום המלך שיציל אותם מהאיום החדש. ורק קומץ מפגינים עמד למרגלות המצודה, חוזר אחרי המנהיגה חשופת החזה על אותו משפט פעם אחר פעם: "אתם מתרגשים מקצת ציצי כששמים עליכם הרבה זין?"

 

כל הקשר למציאות בסיפור זה הינו מקרי בהחלט (עם זאת המשפט של המנהיגה הוא במקור סטטוס של חבר אהוב בשם עידו גרינברג)