עדי ותום הם זוג צעירים בשנות ה-20 המאוחרות לחייהם המתגוררים בשכירות בדירה קטנה באזור תל אביב. שניהם סטודנטים, שניהם עובדים ובימים אלה בונים את עתידם המשותף. או כך לפחות חשב עלצמו תום.
הוא היה זה ששוחח איתי וביקש לקבל ייעוץ. נפגשנו בבית קפה באזור המרכז, ותום החל לספר לי שלאחרונה עלה בו החשש שעדי נפגשת עם גבר זר בדירתם. הוא סיפר לי ששלוש פעמים בשבוע הוא עובד בלילות, באגף המחשוב של חברה פיננסית גדולה, והוא משוכנע שבאותם ימים עדי בוגדת בו.
תום המשיך וסיפר שלאחר שחשדו גבר, הוא עשה כמה בדיקות בבית, השאיר סימנים ו"מלכודות" - ולמחרת הבין שמישהו זר אכן היה בבית. "אני יודע את זה בוודאות", קבע תום וסיפר לי שלהערכתו מדובר בסטודנט שלומד עם עדי.
תום התחמק מלשתף אותי באלו סימנים מדובר, וסיכמתי איתו שצוות המעקב ימתין בפתח הבית בלילות שבהם הוא עובד ויראה מי נכנס לבניין וממשיך לדירה שלהם. תום העביר לי את תמונת הסטודנט החשוד, ואחרי מעקב בלילה הראשון צוות הבלשים ממשרדי לא הבחין באף אדם זר שנכנס לדירה.
אמנם כמה אנשים נכנסו לבניין, אבל אף אחד מהם לא נכנס לדירה של תום ועדי. גם בלילה השני לא נראה גבר שמגיע ונכנס לדירתם, ובליל המעקב השלישי, כאשר אחד הבלשים ליווה את אחד הגברים שנכנסו לבניין, הוא חלף על הדירה של עדי ולדבריו אי אפשר היה שלא לשמוע את הצחוק המתגלגל שהגיע מבפנים - הגבר הזר, כך התברר, כבר נמצא בדירה.
מיד הערכנו שאחד מדיירי הבניין הוא זה שמגיע לביקור בדירתה של עדי והחלטנו לשנות את דרכי הפעולה שלנו; בשיחה עם תום מיפינו את דיירי הבניין ורק שניים מהם נותרו כחשודים. את אחד מהם כבר הכרנו מהביקורים בלילות הקודמים, ובשבוע שלאחר מכן אחד העוקבים המתין בחדר המדרגות בסמוך לדירה, וברגע שהשכן הגיע, הבלש, ששימש כמחלק פליירים לצורך המעקב, הדליק את המצלמה וצילם את השכן מגיח מהמדרגות ונכנס לדירה של עדי.
תום מאד רצה להגיע באותו ערב לדירתו לביקור פתע, אך שכנעתי אותו לרדת מהרעיון. מנסיוני, מצבים כאלה יכולים בקלות לצאת משליטה ולהסתיים בצורה רעה מאוד. לשמחתי תום שמע לעצתי, וכעבור יומיים הוא סיפר לי ששוחח עם עדי, סיפר לה על החשד שלו ואמר לה שהתקין מצלמות נסתרות בביתם והוא יודע הכל.
עדי, שנבהלה מאוד מהגילוי המפתיע, הודתה מיד במעשיה ואמרה לתום שכבר למחרת היא תעזוב את הבית ותחזור לבית הוריה. היא ניצלה את ההזדמנות להודות שכבר זמן רב שהיא אינה אוהבת אותו, וביקשה את סליחתו על כך שבחרה בדרך הנבזית ביותר להראות לו את זה.
הסיפור מבוסס על מקרה אמיתי. שמות הדמויות, כמו גם פרטים נוספים, שונו בכדי למנוע את חשיפת המעורבים. גולן פנחס, חוקר פרטי, הוא בעל המשרד "ים חקירות"