רגע לפני שנבחרת ישראל תסיים השבוע עוד קמפיין עם חלומות שכנראה יתנפצו לרסיסים (למרות שהיא עדיין מתפללת לנס ספורטיבי בדקה ה-90), ואנחנו נמחזר את עצמנו לדעת עם מצעד ההסברים והתירוצים - בהתאחדות לכדורגל בוודאי יתחילו בקרוב להכשיר את "התהליך/קרקס" למינוי המאמן הבא של הנבחרת כמו שהם מכירים ויודעים.
אבל מה המשמעות של מאמן לנבחרת כמו ישראל כשהבעיות הן שורשיות ועמוקות הרבה יותר מהאיש על הקווים? עוד כמה קריירות של מאמנים מקומיים נבחרת ישראל תקבור? עד כמה המינוי הפטריוטי והנכסף לאמן את נבחרת ישראל יהפוך לחרב פיפיות עבור כמו מי שחולם על כך? והאם בית הספר לתהליכים עקומים בחסות ההתאחדות והמאמן האוסטרי של הנבחרת, שהגיע לכאן בכלל כמנהל מקצועי (וללא רקע באימון בעשור האחרון או כל כוונה לאמן) ישנה משהו להבא? התשובה ברורה.
פטריוטיות, נאמנות, ורומנטיקה הן מילים ששמענו השבוע לא מעט ולא רק בהקשר של נבחרת ישראל, אלא בהקשר של שני מועדונים גדולים ומלאי מסורת שחווים בימים אלה משבר לא פשוט, ויחד איתם שני כוכבי העבר שלהם שנקראו להציל אותם כמאמנים על הקווים. כן, נדמה שכרגע המושג מאמן מקבל משמעות גדולה וייחודית עבור שני מועדונים שנמצאים בלב ליבו של הקהל הישראלי: ברצלונה ומכבי תל אביב כמובן.
כל חובב כדורגל ישראלי יעריץ או יתעב אותם, אבל בטח לא יכול להשאר אדיש לרעידות האדמה כמו שקרו בשבועיים האחרונים באיזור החוף של קטלוניה וגוש דן במקביל; המינוי של צ'אבי האגדי למאמן ברצלונה ריגש את עולם הכדורגל העולמי בעיקר כי צ'אבי השחקן מסמל את דור הזהב של הכדורגל הרומנטי, היפה וההישגי של הקבוצה ההיא. כשברצלונה הנוכחית נמצאת בקריסה מקצועית וכלכלית הוא נקרא לדגל בניסיון להחזיר עטרה ליושנה.
במקביל, ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, ההנחתה של ברק יצחקי חסר הניסיון מתפקיד ניהולי לאימון מכבי תל אביב הרימה לא מעט גבות בכדורגל הישראלי. הרי הוא לא מייעד את עצמו לאימון הקבוצה, והשיטה הזו שבה בפעם השלישית גולדהאר מחליט להעביר מנהל ספורטיבי לעמדת המאמן (לפניו היו אלה קרויף וגם ואן לוון) היא "שטאנץ" שמתאים רק לתרבות הכדורגל הישראלי הקלוקלת, ובשום אופן לא לתרבות הניהול שהמיליארדר הקנדי הנחיל בשנותיו הראשונות במועדון. זה פשוט לא בריא ופשוט לא נכון.
ברצלונה וצ'אבי
כנראה שהייתי צריך לדעת שצ'אבי נועד לגדולות כבר בגיל 19 כששיחקתי במדי נבחרת ישראל הצעירה נגד נבחרת ספרד בה הוא כיכב, ומשום מה דווקא הוא, השחקן הנמוך במגרש, הבקיע בראש שער ניצחון עם קצה תספורת הקוצים שעל ראשו. כוכב.
אחר כך, בגיל 24, שיחקתי נגדו פעמיים במדי ראסינג סנטנדר נגד ברצלונה (ובאופן הזוי פעם אחת ניצחנו ופעם אחרת הפסדנו). האיש רקד עם הכדור בלי סוף יחד עם אינייסטה, אבל המשקולות של להיות היורש של פפ גווארדיולה השחקן הכבידו עליו, והוא חיפש את החיבור הנכון בין הכישרון, המוח והמנהיגות שיובילו אותו לממש את ההבטחה.
המשוואה התחברה כשפפ עצמו הגיע לאמן את בארסה הגדולה, ובזכות ההכוונה הזו שלו, צ'אבי הפך להיות קשר האמצע הכי גדול ומעוטר בתולדות ברצלונה. גאון הכדורגל הזה ראה כל מהלך שנייה לפני כולם וגרם למשחק להיראות כל כך פשוט, יפה ותכליתי - וזו הרי האג'נדה של בארסה, אותה קבוצה שמתרסקת לה בשנים האחרונות, כשפתאום הכול מאולץ, מסובך ולא תכליתי.
היכולת שלו כשחקן לנצח על שתיים מתזמורות הכדורגל הגדולות בהיסטוריה כמו ברצלונה ונבחרת ספרד, גורמת לכל חובב כדורגל לתהות האם יצמח לנו פה גם מאמן ענק כמו פפ. את הסטאז' שלו הוא בחר לעשות דווקא בקטאר, בליגה די נידחת, והוא מגיע למועדון מרוסק כלכלית, מלא צעירים מבטיחים, אבל עם מעט מאוד סבלנות.
ללא ספק מדובר כאן בחיבור הכי רומנטי שיכול להיות, כזה שמתרחש בתקופה שבה ברצלונה בונה את זהותה מחדש, וזה לא יהיה פשוט בכלל ליישם את הרעיונות שצ'אבי מביא איתו. האם גם הוא יעשה לצעירי בארסה את השדרוג שפפ עשה לו ולחבריו? מדובר בסימן שאלה גדול ואופטימיות זהירה מתובלת בסבלנות היא האופציה היחידה כרגע כדי שיהיה סיכוי שמשהו כזה יקרה.
מכבי תל אביב וברק יצחקי
הלו? מכבי תל אביב? גולדהאר? שדרת ניהול אירופית? עוצמה שקטה? הערכה לכל בעל תפקיד והמומחיות שלו בתחום עליו הוא מופקד?
אם לא מספיקה ההחלטה השקטה אבל הסופר דרמטית להפקיד לראשונה מזה עשור את ניהול המועדון בידי ישראלים (כולל עמדת המנהל המקצועי), הזעזוע האחרון שבו ברק יצחקי (שעוד לא צבר חצי שנה בתפקידו הניהולי) נזרק אל הקווים ללא שאימן משחק אחד בחייו (!) היא תעודת עניות בעיני לתרבות הארגונית שגולדהאר בנה והייתה המגדלור של הכדורגל הישראלי בעשור הקודם. כן, גם אם המינוי הזה הוא זמני, מספיק להיזכר במינוי של קרויף ופטריק ואן לוון, שהיה גם הוא זמני עד שהפך לקבוע.
מהיום שבו ג'ורדי קרויף ירד אל הקווים, החלה ההתדרדרות המבנית של מכבי תל אביב. הנוכחות של איביץ', שהיה כל יכול במועדון (למרות שהיה רק המאמן), הסתירה את הסדקים בחומת הניהול וההתנהלות שהקים גולדהאר עם אנשי ניהול זרים ואיכותיים, כאלה שהבינו מהר מאוד את מחדלי הישראליות שחדרו במשך השנים לתוך חדר ההלבשה. הם היו מספיק חכמים ובעלי קשרים, ובעיקר לא מחוייבים לאף אחד פה בארץ כדי להתנהל ולנהל את המועדון ואת חדר ההלבשה ללא רבב.
מכבי תל אביב (ובעיקר גולדהאר) צריכה לחשב מסלול מחדש ולהבין מה מועדון כמוהו שואף להיות. מנהל מקצועי שהופך למאמן מוזיל את שני התפקידים כי זו מומחיות אחת וזו אחרת - ואצלנו בכדורגל הישראלי עושים תהליך כזה אפילו בנבחרת ישראל, זו שמייצגת אותנו, וזה בעיקר מבייש. זו בעיקר חלטורה.
אז הנה, רגע לפני שצ'אבי יגדיר מחדש את יחסיו עם ברצלונה וחובבי הכדורגל בעולם, ורגע לפני שמכבי תל אביב תמנה מאמן זר חדש ותחפש להגדיר את עצמה עתידית כארגון, ובעיקר רגע לפני עוד קמפיין חדש של נבחרת ישראל - אני רק אאחל לנס ספורטיבי עבור הנבחרת שייזרוק את הטור הזה לפח האשפה של ההיסטוריה.