הרבה שמועות, תככים ודם רע עוברים כבר חודשים ארוכים בין הפוליטיקאים הכי בכירים בארה"ב. הסיבה: החשד שנשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, היה מעורב בצורה כלשהי בבחירות לנשיאות ארה"ב, והיטה את הכף לטובת דונלד טראמפ. רבים ניסו למצוא את הקשר ביניהם ולהבין מה בדיוק קרה שם - אבל איש לא הצליח, ומי שניסה בכח רב מדי - פוטר, נעלם והוחלף באחר. עד עכשיו.

רוברט מולר השלישי הוא אחד האנשים המוערכים ביותר בוושינגטון וסוכנויות הביון האמריקאיות. ג'ון א. ברנן, ראש ה-CIA לשעבר, תיאר אותו בעבר בתור "דמות מובילה בקהילת הביון ואדם אשר דרש מהכפופים לו את הסטנדרטים הגבוהים ביותר". מדובר באיש אשר נתפס כבלתי ניתן להטייה וחוקר שמקבל גיבוי מלא מדמוקרטים ורפובליקנים כאחד. לאחרונה, הוא אפילו נבחר על ידי המגזין Time בתור אחד המועמדים המובילים ברשימת 'אנשי השנה לשנת 2017'. הוא אדם קפדן, אובייקטיבי, ישר וחד כמו חץ. לכן איש לא הופתע כשהתובע הכללי של ארה"ב דרש להחזיר את בן ה-73 מהפנסיה שלו, כדי לחקור לעומק את הנשיא המכהן, דונלד טראמפ. 

אתלט מצטיין ומנהיג מלידה

כדי להבין את ההערצה העצומה שיש כלפי מולר, צריך להבין מאיפה הוא הגיע, מאיזו טרגדיה הושפע ועם אלו פעולות טרור קשות נאלץ להתמודד במהלך התפקידים המקצועיים שמילא בחייו. 

מולר נולד במנהטן בשנת 44', בנם הבכור של רוברט מולר השני ואליס טרוסדייל. בתיכון, הוא היה הקפטן של נבחרת הכדורגל, ההוקי וקבוצת הלאקרוס. בגיל 18, הוא קיבל מבית ספרו אות הצטיינות על הישגיו האתלטיים בביה"ס. בשנת 62', הוא התקבל לאוניברסיטת פרינסטון, שם הוא למד תואר ראשון במדעי המדינה. במהלך לימודיו לתואר, מולר התקבל לנבחרת הלאקרוס של האוניברסיטה, שם הוא הכיר את דיוויד ספנסר האקט. באותה תקופה, האקט היה שחקן מוביל בנבחרת ודמות משמעותית בחייו של מולר, כמו גם שחקנים אחרים.

בשנת 67', מולר סיים את לימודי התואר השני שלו ביחסים בינלאומיים באוניברסיטת ניו יורק. באותה תקופה, הוא שמע שהאקט נהרג במלחמת ווייטנאם והבשורות הקשות זיעזעו אותו. בנאום שהוא נשא בשנת 2012 באוניברסיטת פרינסטון, הוא הגדיר את האובדן של חברו בתור רגע קנוני בחייו. "הייתם מצפים שמותו של דיוויד יגרום לי להימנע מלהתגייס", הוא סיפר באירוע מיוחד של בוגרי האוניברסיטה, "אבל רבים ראו בו איכויות של אדם שהם רצו להיות כמוהו – גם אני. הוא לימד אותי מה המשמעות האמיתית של מנהיגות. כשאתם חלק מקבוצה מגובשת, חבר אחד יכול לשנות את חייכם לעד. דיוויד היה האיש ששינה את חיי".

לאחר מותו של האקט, מולר התגייס לחיל הנחתים האמריקאי. הוא התקבל לביה"ס לקצינים של חיל הנחתים, שם עבר קורס צניחה והתמחה בסיור. ביולי 68', הוא הוצב בדרום ווייטנאם בתור מפקד על מחלקת רובאים. כמה חודשים מאוחר יותר, מולר הוכיח את עצמו בשדה הקרב כאשר המחלקה שלו הותקלה על ידי כוחות הוויאטקונג במחוז קוואנג טרי. הוא פיקד על המחלקה לאורך ההיתקלות תוך גילוי אומץ לב, חתירה למגע ומחויבות חסרת פשרות לתפקידו – הוא קיבל את עיטור הברונזה על תפקודו בקרב.

באפריל 69', הוא מצא את עצמו שוב מול לוחמי הוויאטקונג. מולר הוביל את המחלקה שלו במשימת חילוץ של חיילים פצועים, אשר היו מעורבים בלחימה. במהלך הקרב, הוא נורה בירך אבל לא נסוג עד שהצליח לחלץ את החיילים המעורבים בתקרית. על פועלו בקרב הזה, מולר קיבל אות הוקרה מחיל הים האמריקאי, כמו גם את עיטור 'לב הארגמן' בשל פציעתו במהלך הלחימה. בהמשך שירותו הוא הפך לעוזר של מפקד האוגדה השלישית של חיל הים האמריקאי.

הפעילות הצבאית של מולר היוותה חלק משמעותי בגיבוש איכויות המנהיגות שלו בהמשך חייו. גארת' גראף, הסופר שכתב ביוגרפיה על מולר, מספר שאותה תקופה "עיצבה את דמותו תחת אש, תרתי משמע". לטענתו, מולר היה ממשיך בקריירה הצבאית שלו, אלמלא אשתו התעקשה שהוא ישוב הביתה אחרי תקופה של שנה בווייטנאם. בסופו של דבר, מולר השתחרר מחיל הנחתים באופן סופי בשנת 71' בדרגת סרן.

"מטוס נוסף נחטף והוא בדרכו לוושינגטון הבירה"

בתחילת שנות ה-70, אחרי תקופה בחיל הנחתים, מולר למד משפטים באוניברסיטת וירג'יניה. הוא סיים את לימודיו ב-73' ועבד כשלוש שנים במשרד עורכי דין בסן פרנסיסקו. לאחר מכן, עבר למשרד התובע הכללי, שם הוא עבד לאורך תקופה של כ-12 שנים. הוא התמחה בכתבי אישום פליליים ומאוחר יותר עבר להתמקד בתיקי עברות הונאה, שחיתות, סחר בסמים, פעילות טרור והלבנות הון.

בשנת 89', הוא עבר למשרד המשפטים האמריקאי והפך להיות אחד הסגנים של דיק ת'ורנבורג, אז התובע הכללי של ארה"ב (ההקבלה האמריקאית לשר המשפטים). מולר הוכיח את עצמו בתור אחד התובעים המוכשרים ביותר בתפקיד וכשנה מאוחר יותר הפך להיות האחראי על הענף הפלילי של המשרד. באותה תקופה, הוא היה אחראי על שורה של כתבי אישום, הכוללים בין היתר את אלו נגד המאפיונר ג'ון גוטי ומנואל נורייגה (מצביא וסוחר סמים מפנמה). בשנת 98', מולר נכנס לתפקיד התובע הכללי של מחוז קליפורניה הצפוני, שם הוא נשאר עד שנת 2001.

ביולי 2001 ראש הבולשת סיים את תפקידו וג'ורג' וו. בוש, הנשיא המכהן, המליץ על המועמד שלו לראשות הבולשת – האיש הזה היה רוברט מולר. ההיגיון מאחורי ההמלצה הייתה להכניס לתפקיד ראש ה-FBI אדם שיוכל לעבוד באופן שוטף מול משרד המשפטים האמריקאי. מהבחינה הזאת, לא היה איש מתאים יותר לתפקיד מאשר מולר.

עו"ד לארי ת'ומפסון, אשר עבד איתו במשרד התובע הכללי, סיפר בראיון למגזין Time על ההחלטה להביא אותו לבולשת. "לאורך תקופת עבודתו במשרד המשפטים, מולר הצליח להותיר רושם של אדם שיכול לנהל את ה-FBI", סיפר ת'ומפסון, "מדובר באדם שלא מתעניין במשחקי אגו. הוא לא צריך משרה יוקרתית בשביל לאמוד את הערך העצמי שלו". כחודש מאוחר יותר, העניין הגיע להצבעה בסנאט האמריקאי וההחלטה עברה פה אחד.

מולר נכנס לתפקיד ראש הבולשת ב-4 לספטמבר 2001, שבוע אחד לפני הפיגוע הרצחני במגדלי התאומים. בנאום שהוא נשא באוניברסיטת ג'ורג'טאון בפני סוכנים של ארגון ה-CIA ב-2014, מולר סיפר על הזיכרון שלו מהיום הגורלי. "ברגע שהמטוס התרסק בפנטגון, הבנו שזו מתקפת טרור – וכנראה של בן לאדן", אמר מולר, "באותה שעה, סוכן של רשות התעופה הפדרלית דיווח לנו שמטוס נוסף נחטף והוא נמצא במרחק של כ-90 מייל מוושינגטון הבירה. מיד הסוכן מדווח שהמטוס כבר במרחק של 80 מייל מהבירה. אני זוכר מאותו יום את הרגשה הזאת של לשבת ולתהות 'איפה המטוס הזה עומד להתרסק?'. לא ידענו אם הוא יפגע בבנייני הקונגרס, בבית הלבן, מפקדת ה-FBI או כל מקום אחר שבני המשפחה שלך אולי נמצאים בו".

באותה תקופה השאלה שהניעה אותו הייתה: 'מה הבולשת עושה כדי למנוע את המתקפה הבאה על ארה"ב?'. זה היה שינוי תפיסתי משמעותי בשביל מולר, שעד לאותה תקופה התייחס לחקירות מפרספקטיבה של משפטן – כלומר, לאסוף ראיות ועדויות, להגיש כתבי אישום, להגיע לבית המשפט ולשים את האשמים, לאחר מעשה, בכלא. בתוך שבוע מאז כניסתו לתפקיד החדש, הוא הבין שהכללים השתנו והוא ייאלץ לסגל לעצמו דפוס חקירה שונה מזה שהוא הכיר.

 

מולר דאג לשנות את דרכי הפעולה של ה-FBI על מנת שהם יהיו מוכוונים יותר להתמודד עם תאי טרור. למעשה, הוא הפך את הבולשת ליחידה ללוחמה בטרור. הוא דאג שיכולות הסייבר וההאזנה של ה-FBI ישתפרו באופן משמעותי – ולא תמיד בצורה שהייתה מקובלת על שאר האנשים. מולר הכניס שינויים לבולשת באופן שאילץ את הארגון להסתגל למאה ה-21. "כמנהל, הוא נהג להעמיס הרבה עבודה על הסוכנים שלו", מספר גרג פארל, כתב לענייני משפטים באתר Bloomberg, "הוא רצה לשפר את האיכויות של המשרד והוא עשה את זה. זה לא היה נעים לכל מי היה שם, אבל זה היה משהו שהיה צריך להיעשות".

הממשל האמריקאי היה מרוצה כל כך מההתנהלות של מולר ב-FBI, שאחרי 10 שנים בתפקיד, ברק אובמה המליץ להאריך את הקדנציה שלו בעוד שנתיים – ההמלצה עברה בקונגרס בהחלטה של פה אחד, שוב. הוא סיים את תפקידו ב-2013 אחרי 12 שנים בתפקיד והוחלף על ידי ג'יימס קומי.

המכתב מרוד רוזנשטיין

לאחר שסיים את תפקידו ב-FBI, מולר עבד במשך שנה כמרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת סטנפורד – שם הוא התרכז בעיקר בהרצאות ומחקר בתחום הסייבר ולוחמת הרשת. כמו כן, הוא חזר לעסוק בתחום המשפט במגזר הפרטי.

הוא היה מעורב, בין היתר, בפרשת 'דיזלגייט' של יצרנית המכוניות פולקסוואגן וההליכים המשפטיים נגד שחקן הפוטבול ריי רייס (אשר הואשם בתקיפה של אשתו בנסיבות מחמירות). בעשור השמיני לחייו, אחרי שירות צבאי משמעותי, למעלה מ-20 שנה במשרד המשפטים ומהפכה תודעתית בארגון ה-FBI, עשה רושם שיש לו קצת נחת. לראשונה בחייו, הוא הוריד פרופיל, הוריד הילוך והתכונן להיעלם מהתודעה הציבורית – אבל אז הגיע המכתב מרוד רוזנשטיין, התובע הכללי של ארה"ב.

בחודש מאי האחרון, מולר מונה על ידי רוזנשטיין להיות האיש שאחראי על חקירת המעורבות של הממשל הרוסי בקמפיין הבחירות של דונלד טראמפ. ההחלטה התקבלה בברכה על ידי שני הצדדים של המפה הפוליטית. צ'אק שומר, הסנטור של מדינת ניו יורק ובכיר במפלגה הדמוקרטית, אמר: "מולר הוא בדיוק האדם בשביל המשימה הזאת". טד קרוז, הסנטור של מדינת טקסס ובכיר במפלגה הרפובליקנית, אמר: "הוא יחקור את הנושא ויעקוב אחר העובדות, לא משנה לאן הן יובילו".

מולר לא בזבז יותר מדי זמן. הוא כבר הגיש כתבי אישום נגד פול מנפורט (מנהל הקמפיין של טראמפ) וריק גייטס (יועצו של מנפורט). כמו כן, הוא הספיק כבר להוציא הודאה מג'ורג' פפדופולוס (יועץ לענייני מדיניות חוץ של טראמפ) ומייקל פלין (יועץ לענייני ביטחון לאומי של טראמפ) על כך שהם שיקרו בתצהירים שהם מסרו בחקירות ה-FBI – פלין אפילו הסכים לתת עדות על בכירים נוספים בממשל של טראמפ שניהלו קשר עם סוכנים בממשל הרוסי לאורך קמפיין הבחירות.

רק נכנס לתפקיד, כבר מביא תוצאות.

ההתפתחות האחרונה בנושא נוגעת לאחד התחומים הרגישים ביותר של הנשיא המכהן – הכסף שלו. על פי הדיווח של אתר החדשות The Guardian, מולר דרש ממנהלי הבנק Deautche למסור לו מסמכים שמציגים את טיב היחסים בין הבנק, טראמפ ומקורבים אחרים של הנשיא. במילים אחרות, מולר עוקב אחרי הכסף ובודק את מקורות המימון של הנשיא האמריקאי. גורמים רשמיים בחקירה עדיין לא אמרו מהי מטרת הבדיקה, אבל רבים סבורים שהיא ככל הנראה תספק מידע בשביל לקבוע האם הממשל הרוסי השתמש בחברה של טראמפ (The Trump Organization) לצורך הלבנת הון.

כרגע נדמה שמולר עובד כהרגלו, ביסודיות רבה. עושה רושם שהוא עדיין מתמקד בחוליות החלשות שקשורות למעגלים החברתיים של הנשיא כדי להתקדם בחקירה, אבל בקצב הזה לא ייקח לו הרבה זמן עד שהוא יגיע למישהו שקרוב באמת לצלחת – אולי אפילו לפני שיספיקו להעביר את השגרירות לירושלים.