גרגורי סקרפה נולד בברוקלין ניו יורק בשנת 1928 להורים שהיגרו מאיטליה. הוא הגיע לעולם שנה לפני השפל הגדול בארה"ב, ומהר מאוד גרג הצעיר הצטרף לאביו בעבודה במפעל לפחם, אך למרות המצב הכלכלי הקשה הוא הבין די בזריזות שעבודות כפיים הן לא בשבילו – והוא חיפש איך לעשות כסף ולהשיג מעמד גבוה.
כבר בנעוריו, אחרי שהיה חוזר מהעבודה במפעל הפחם עם אביו, גרגורי התחבר עם העבריינים בשכונה שלו, עברייני צעצוע אמנם, אבל אלה שהכירו לו את חברי המאפיה האיטלקית באזור, ועד מהרה הנער הצעיר עם הפנים המפויחות גילה את כוחו של הכסף הקל והזוהר של עולם הפשע. עתיד חדש נולד.
בנעוריו סקרפה תמיד היה מוכר בתור "הילד הגדול" בבית הספר, ועם הזמן גם טיפח לעצמו מוניטין של חמום מוח. הוא היה מושלם עבור העבודה החדשה שלו בתור גובה הכספים של הבוסים מהמאפייה, ועם הזמן הוכיח את עצמו בתור עובד מיומן ונאמן. בשנת 1953, הוא כבר הפך לחבר רשמי במשפחת פרופצ'י – מי שהפכה בסופו של דבר למשפחת קולומבו העוצמתית - אחת מחמש משפחות הפשע הגדולות של ניו יורק.
View this post on Instagram
כוחו ואופיו של גרגורי עזרו לו לבסס היטב את מקומו בארגון הפשיעה והוא היה מעורב כמעט בכל התחומים בהם עסקו בני המשפחה הידועה לשמצה; הימורים לא חוקיים, הלוואות בשוק השחור, חטיפה, סחיטה ואפילו סחר בסמים.
כל אלה היו בוטנים בשביל הצעיר ממוצא איטלקי שככל שחלף הזמן טיפח לעצמו מוניטין מבהיל של אחד המתנקשים האכזריים ביותר בניו יורק ואף זכה לקבל את התואר המצמרר "מלאך המוות". לכן, לא אנשים הופתעו לגלות אחרי שנים רבות שגרגורי, אותו אדם אכזר וקר רוח, היה למעשה מודיע של ה-FBI.
נסיעת העבודה למיסיסיפי
השנה הייתה 1962 כשסקרפה נעצר בגין שוד מזוין, חתם על עסקה עם הבולשת, הפך למודיע כדי להימנע מעונש מאסר, ומסר לרשויות החוק מידע מודיעיני לוהט לאורך תקופה של כשלושה עשורים – ומהר מאוד המאפיונר הניו יורקי הפך לנכס עבור הבולשת אחרי שראש הארגון דאז, ג'. אדגר הובר, הבין שניתן להשתמש בשירותיו בשביל לפתור תיקי חקירה רגישים במיוחד - ובאמצע שנות ה-60 הם עשו איתו בדיוק את זה.
בשנת 1964, שלושה פעילי זכויות אדם נעלמו במיסיסיפי בזמן שחקרו את האירוע בו ראש ארגון הקו קלוקס קלאן (KKK) נאשם בשריפת הכנסייה המתודיסטית המאוחדת של מאונט זיון.
הסברה ב-FBI הייתה כי השלישייה נרצחה על ידי חברי הארגון, זאת למרות העובדה שלא הצליחו למצוא את גופותיהם. בנוסף, חוקרי הארגון התקשו למצוא קצה חוט בפרשה כיוון שתושבי האזור שמרו כולם על קשר שתיקה אדוק.
השופט וו. או. דילארד, מי היה הפרקליט הראשי במיסיסיפי דאז, התייחס לפרשה בספר שכתב בסיום הפרשה: "הרבה אנשים חששו באותה תקופה מה-FBI כמעט כמו מה-KKK, ואף אחד לא היה מוכן לדבר. ג'יי אדגר הובר הבין שבשביל לפצח את הפרשה, והוא היה מת לפצח אותה, הוא יצטרך להשתמש באמצעים לא קונבנציונליים". ובאותו רגע הוחלט להכניס לתמונה את גרגורי סקרפה.
עם הגעתו למיסיסיפי, ותחת כנפי ה-FBI, סקרפה לא התמהמה וחטף את אחד מראשי העיר במדינה ופעיל בכיר ב-KKK. המטרה? לגרום לו לזמר. המאפיונר כיוון אקדח לראשו של החטוף ודרש לדעת היכן אנשיו החביאו את הגופות - אך הוא לא קיבל תשובה שסיפקה אותו. סקרפה לא התבלבל, תקע את לוע האקדח בפיו של בכיר הארגון הגזעני ודרך את הנשק, אבל ראש העיר עדיין לא הסכים למסור את המידע. סקרפה לא ויתר, פתח לו את הרוכסן, הוציא את איבר מינו מהמכנסיים ושלף תער מכיסו.
האיום הזה, כך נראה, היה אפקטיבי כל כך - שהפעיל הוותיק חשף מיד היכן הם החביאו את גופות הנעדרים, וכמה ימים מאוחר יותר סוכני FBI מצאו את גופותיהם של השלושה, סקרפה קיבל את הצ'ק היפה מהבולשת והיה בדרכו ונסע לחופשה מפנקת במיאמי.
View this post on Instagram
שנתיים מאוחר יותר סקרפה נקרא פעם נוספת למיסיסיפי, הפעם כדי לסייע בחקירת ה-FBI בפרשת הרצח של תושב העיר השחור ורנון דהמר שנרצח בחנותו לאחר שהפך אותה לקלפי מקומית. המאפיונר הגיע לאזור, חטף את לורנס בירד, אחד הפעילים הבכירים של ה-KKK בעיר ג'קסון, והפעיל עליו, בדרכו, את שיטות החקירה שלמד בעולם התחתון של ניו יורק.
דילארד סיפר כי סקרפה היכה את פעיל ה-KKK קשה כל כך - שהוא כמעט הרג אותו במו ידיו. בירד, בחור מגודל וחזק, נותר בטראומה נפשית קשה אחרי התקיפה של סקרפה ולפי מקורביו מעולם לא התאושש מהתקרית וההתעללות שעבר. מאוחר יותר הוא חתם על הודאה לפיה היה מעורב בפרשת הרצח של דהמר ואף הפליל חברי ארגון נוספים. סקרפה שוב עשה את שלו.
מקורביו של הבריון הניו יורקי שפעל בחסות החוק סיפרו כי באותה תקופה הוא היה היה גאה מאוד בעבודתו עם הבולשת, ולמעשה הוא אפילו הגדיר את עצמו בתור סוכן חשאי. מאוחר יותר, כל סיפור הלאבי דאבי של סקרפה עם הבולשת קיבל תפנית בלתי צפויה אחרי שהוא החל לנצל סוכנים בשביל להתקדם בעולם התחתון.
"אהבתי את הבחור, אבל זה לא אומר שאני תומך במעשיו"
בשנת 1980 החל סקרפה לעבוד באופן ישיר עם הסוכן המיוחד לין דבקיו שעסק בעיקר בחקירת פשע מאורגן בניו יורק. השותפות זו הוכיחה את עצמה כמאמץ פורה עבור שניהם, ובמיוחד בשביל סקרפה שהיה חושף את יריביו ומשקר לגבי פשעיו. מעבר לזה, הנטיות הרצחניות שלו הלכו והתגברו באופן קיצוני והגופות רק הלכו ונערמו.
דומיניק סומה לדוגמה, עבריין צעיר, נורה למוות על ידי סקרפה אחרי שהתלונן נגדו אחרי שהשניים היו מעורבים בשוד מזוין; אליעזר שקולניק, רופא מקומי והמאהב של אשתו השלישית של סקרפה, נורה למוות לאחר שאיים לדווח על פעילותו של המאפיונר לפקידי מס הכנסה; אלפרד לונגברדי, נהג לימוזינה בשירות המאפיה, נרצח גם הוא על ידי סקרפה לאחר שגילה כי הוא תקף מינית את בתו בזמן שהסיע אותה לבית הספר.
וכך, על פי החשד, סקרפה רצח בין תריסר אנשים למאה בני אדם באותה תקופה והצדיק את הכינוי המצמרר שדבק לו. למרות היריות, הדקירות והגופות, דבקיו לא הניף אצבע בשביל לעצור אותו כי המידע שסקרפה סיפק לו הוביל לגל מעצרים של בכירים בעולם התחתון של ניו יורק. מבחינת החוק - סקרפה יכול היה להמשיך לעשות מה שהתחשק לו - העיקר שימשיך להפליל את הדגים השמנים.
View this post on Instagram
בשיחה עם כתב ה-CNN אנדרסון קופר, דבקיו התייחס למערכת היחסים שלו עם סקרפה וסיפר: "אהבתי את הבחור, אני לא אשקר ואני לא מתבייש בזה. היה בינינו קשר חברות, הוא היה חבר שלי. זה לא אומר שאני תומך במעשיו. יום אחד מצאו גופה של מישהו בברוקלין, אז ניגשתי אליו ושאלתי אותו 'מי עשה את העבודה? מי הרג אותו'. הוא חייך, והחיוך הזה אמר לי שהוא זה שעשה את זה. הוא לא אמר לי שהוא עשה את זה, אבל הכרתי אותו מספיק טוב בשביל לדעת שכן, הוא עשה את זה. האם חקרתי את זה? לא. הבן אדם מת, זה לא שמשהו שאני יעשה יחזיר אותו לחיים".
כשהבין את יחסי הכוחות ואת העבודה שיש לו גב של סוכם FBI, סקרפה כבר פתח חזית עם המאפיונר ויקטור אורנה – מי שתיפקד בתור ראש משפחת הפשע קולומבו בתחילת שנות ה-90. התוצאה? מלחמת אזרחים של ממש בעולם התחתון של ניו יורק. אורנה אמנם היה הראשון לתקוף את סקרפה כאשר הורה למתנקש לירות בו מחוץ לביתו בתקרית שכמעט גבתה את חייהם של בתו ונכדו, אך סקרפה ניצל ובאותו רגע נשבע לחסל את אורנה וכל נאמניו.
ב-2 בדצמבר 1991 סקרפה עמד בשבועתו ויחד עם צוותו רצח את טומי אמאטו ואת ג'ואי טולינו – שניהם עמיתיו של ויקטור אורנה. פחות משבוע לאחר מכן, הוא התנקש בחייו ויני פוסארו בזמן שתלה את קישוטי חג המולד מחוץ לביתו. גם הוא כמובן היה מקורב לאורנה.
ביום למחרת סקרפה לא עצר, המשיך במסע הנקמה שלו והיה מעורב בניסיון חיסול מחוץ לחנות "ביי רידג' בייגל" אשר גבה את חייו של נער מתבגר שבמקרה עבר במקום. לפחות 12 בני אדם מצאו את מותם בגל האלימות הקיצוני שהוביל ועוד 80 נעצרו ונכלאו.
באותם ימים נוראיים שכונת ברוקלין התמלאה בנהרות של דם, הציבור זעם על הטרור ברחובות, אבל לגרג סקרפה זה לא היה אכפת. הוא עדיין היה צמא לנוזל החיים האדום, המשיך בשלו, עד שיום אחד רשויות האכיפה כבר לא הצליחו להעלים עין ממעשיו.
בשנת 1992 סקרפה נעצר באשמת אחזקת נשק שלא כחוק, וזמן קצר לאחר מכן הוא הואשם בסחיטה ושלושה סעיפי רצח. בניגוד לכל הציפיות, בית המשפט אישר למאפיונר להשתחרר בערבות, ומשם הוא המשיך בשלו; יחד עם בנו, ג'ואי, סקרפה נסע לביתו של אחד מאויביו במטרה לחסל אותו, אך הניסיון כשל ובמקום התפתח קרב יריות קטלני.
סקרפה, בן ה-64, נפגע בעינו במהלך הקרב ואיבד אותה. הוא נעצר בשנית על הפרת תנאי שחרורו ונשלח לכלא. שנה מאוחר יותר, כשמצבו הבריאותי הלך והתדרדר, סקרפה הודה בשלושה מעשי רצח ונשלח לרצות 10 שנות מאסר. שנה מאוחר יותר כוחו כבר לא עמד לו והוא מת בבית הכלא.
אחרי מותו של סקרפה אולץ הסוכן דבקיו להתפטר מה-FBI בעקבות הקשר שלו עם "מלאך המוות", ובסופו של דבר אפילו הוגש נגדו כתב אישום באשמת סיוע ל-4 מקרי רצח בניו יורק. בשנת 2007 התיק נגדו התפרק לחלוטין כאשר העד המרכזי הוכח כלא מהימן, ועד היום דבקיו מוגדר בתור אחד מחוקרי הפשע המאורגן הכי שנויים במחלוקת בתולדות ה-FBI. למרות זאת, הוא ממשיך לטעון עוד בימינו שהקשר שלו עם סקרפה היה הכרחי בשביל למוטט את הפשע המאורגן בניו יורק.
"בעזרת אנשים כמו גרגורי סקרפה, הצלחנו לשבור את הגב של ארגוני הפשע", סיפר בעבר דבקיו בריאיון לתוכנית "60 דקות". "אנשים יכולים לחשוב שוויתרתי לו על מעשיו בשביל שהוא ימסור לי מידע, אני לא יכול לשנות להם את המחשבה הזאת, אבל אני לא חושב שזאת האמת. זה נחמד מאוד לחיות במגדל שן ולחשוב 'איך יכולת לעשות את הדבר הזה?'. למה שלא תנסו לעבוד בתחום שלי ותראו איך זה. נסו לדבר עם מאפיונר ותראו אם תצליחו לקבל ממנו מידע על משהו".
לאורך 40 שנותיו האחרונות סקרפה חי את החלום עליו חלם בתור נער מתבגר: הוא הרוויח מיליוני דולרים, קנה נכסים רבים וניהל מערכות יחסים עם המון נשים. הוא היה חלק בלתי נפרד מעולם הפשע המאורגן בניו יורק במשך 42 שנה, ולמעשה עד היום לא ברור בדיוק עד כמה אנשים הוא חיסל, והאם היה מלאך או שטן. איך שלא יהיה מוות היא מילה שליוותה אותו מתחילת דרכו ועד הרגע בו הלך לעולמו.