בימים האחרונים נשים ברחבי המדיה החברתית משתפות את סיפורי ההטרדה האישיים שלהן כשהם מלווים בהאשטג metoo# כדי להראות עד כמה הם נפוצים. עכשיו, הגברים מתחילים להבין את הצד השני ומתחילים לחשוף את הסיטואציות בהן הם הלכו צעד אחד רחוק מדי. 

מה שהתחיל עם חשיפת ההתנהלות המזוויעה של המפיק ההוליוודי הארווי ווינשטיין, המשיך עם פוסט תחת ההאשטאג "Me too", שפירסמה השחקנית אליסה מילאנו בטוויטר וקרא לכל מי שהוטרדה או הותקפה מינית במהלך חייה לצייץ את הסיפור יחד עם ההאשטאג, מתוך מטרה להכניס את כולנו לפרופורציות ולהציג עד כמה הטרדות מיניות שכיחות.

ההאשטג הגיע גם למחוזות פייסבוק, שם הפוסטים לא מוגבלים באותיות והמשתמשים מרחיבים על מעשיהם לאורך השנים. בישראל המגמה הזו המשיכה עם תרגום של ההאשטאג #גםאני, ומאות סיפורים על נשים על הטרדות פורסמו ברשתות החברתיות תחת ההאשטאג הזה. כעת, מתגבשת מגמה של שיקוף עצמי ולקיחת אחריות על מציאות הזאת בקרב גברים – והם משתמשים בהאשטג משלהם כדי להתוודות על המעשים המגונים שלהם לאורך השנים.

בישראל התחילו גברים לקחת אחריות על מעשיהם ולהודות במקרים בהם הטרידו, והם מפרסמים את סיפורם והווידויים שלהם תחת האשטאגים שיצרו בעצמם, כדוגמת #אניאחראי ו-#גםאניהטרדתי.

 

הטרדה מינית, גם אני (צילום: יחסי ציבור)
הגברים הישראלים מתחילים לקחת אחריות|צילום: יחסי ציבור

כך למשל אחד הגולשים סיפר על מקרה בו בצעירותו הטריד מינית קולגה לעבודה: "כשהייתי עורך דין צעיר עבדתי במשרד מוביל בתחומו, היינו צוות קטן של 3 עורכי דין. עורך דין בכיר - הבוס, אני ועוד עורכת דין צעירה. יום אחד ישבנו עם הבוס ועברנו על משהו במחשב של הבוס ואז הוא קיבל מייל מחבר שלו ופתח אותו זה היה סרט פורנו, הבוס צפה בו יחד איתנו, מעיר הערות על הבחורה בסרט ושואל את עורכת הדין הצעירה אם היא בעניין של דברים כאלה. אני לבושתי צחקתי איתו, היא שתקה".

הטרדה מינית, גם אני (צילום: יחסי ציבור)
"נגעלנו יחד מהסיטואציה"|צילום: יחסי ציבור

הטרדה מינית, גם אני (צילום: יחסי ציבור)
"אני מבקש סליחה"|צילום: יחסי ציבור

גם בעולם מתחילים הגברים לקחת אחריות על המעשים שלהם ולהודות שהטרידו, על ידי שיתוף בסיפורים שלהם ברשתות החברתיות עם ההאשטאג ItWasMe# . חלק מהגברים מודים כי הם ניצלו את מאזן הכוחות המגדרי לטובתם, התנהגו בצורה לא נאותה, התעלמו מגבולות המרחב האישי והחפיצו נשים. אחרים מתוודים על כך ששתקו ברגעים שהם היו צריכים לפעול, מתייחסים לרגעים האלה שהם פקפקו בתלונות של נשים שעברו הטרדה או תקיפה מינית – וכמה מהם אפילו מודים במעשים ספציפיים שביצעו במהלך חייהם.

בנג'מין ריספין, אחד המשתמשים של טוויטר, צייץ אתמול על כך שהוא נהג להחפיץ נשים בעבר והוא מתבייש בכך. בראיון לאתר Elite Daily ריספין אמר שהציוץ מהווה מבחינתו הודאה באשמה ולקיחת אחריות בנושא. "זה מביך", הוא אומר, "אני צריך לקחת אחריות על הטעויות שלי ולהשתדל לשפר את התנהגותי".

גולש אחר, קייל מייסנר כתב אתמול על שישה מקרים בצעירותו, בהם הוא ניצל את מאזן הכוחות המגדרי והטריד נשים בסביבתו. "זה קשה להכיר בעובדה שתקפת מישהי", הוא מספר, "חשבתי על אחד הדברים שעשיתי במהלך חיי ואמרתי לעצמי: 'זאת הייתה תקיפה מינית'. זה היה המקרה הראשון שכתבתי עליו בפוסט". מייסנר מתייחס למקרה שבו הוא נגע בבת הזוג הראשונה שלו ללא הסכמתה, בזמן שהיא ישנה.

מייסנר מוסיף כי הוא החליט לקחת אחריות על המעשים שלו, בין היתר, כדי להדגיש שכולם אשמים במציאות הזאת שאנו חיים בה. "לא כל מי שגרם לאישה לצייץ metoo# הוא אנס, פדופיל או סוטה", הוא מסביר, "חלקם אנשים נחמדים, מתורבתים ומכבדים. למעשה, האנשים האלה הם כולנו. כתבתי את מה שכתבתי כדי להראות שגם אדם טוב יכול להיות ה-metoo# של מישהי".

השימוש בהאשטג ItWasMe# איננו גורף עדיין כמו metoo#. למרות זאת, עושה רושם שהוא גורם ללא מעט גברים לחשוב על המעשים שלהם לאורך השנים, לקחת עליהם אחריות ולשנות את התנהגותם בהתאם – ולטובה.

הודאה באשמה ולקיחת אחריות על התרומה שלנו לגיבוש המציאות הזאת, היא קשה. בין אם זה בציוץ קצר בטוויטר או בפוסט מפורט בפייסבוק. אף על פי כן, אלו שבוחרים להיחשף מכוונים את השיח בצד הגברי למקום הנכון. דבר אחד ברור, ItWasMe# גורם להרבה גברים לחשוב: "איך אני יכול לשפר את המצב הקיים?" – וזה בהחלט צעד בכיוון הנכון.