"תמיד אני נשאל את אותה השאלה - 'תגיד, ששי, איך אתה מסוגל לייצג את אותו רוצח שפל שבא, ירה והרג? איך אתה ישן בלילה? מה קורה אם אתה מזכה אותו? האם אתה יכול לישון, יכול להירדם? מה אתה מספר לילדים שלך כשהם שואלים ממה אתה מתפרנס? אלה שאלות קשות, הראשונות שאתה נשאל תמיד כסנגור, וכדי להסביר את זה אסביר לכם מה זה להיות סנגור ואיך בכלל עושים את העבודה הזאת".
"סנגור הוא בעצם סוג של סכיזופרן. מצד אחד הוא עורך דין פלילי, זאת העבודה שלו. מצד שני הוא גם אזרח טוב, משלם מיסים, אבא טוב ובעל טוב. זאת התנגשות בין שני האנשים, וההתנגשות הזאת מתרחשת על בסיס יומי. תארו לעצמכם שביום-יום אני יושב בבית ואוכל ארוחת ערב עם אשתי, ופתאום מקבל טלפון מהאיש שהרגע עשה את המעשה הכי חמור".
"היו לי בקריירה את המקרים החמורים והמפורסמים ביותר. ייצגתי בחיי שרים, ראשי ערים, זמרים מפורסמים, זמרות, בין אם זה מרגול, חנה לסלאו או ריקי גל. אתם חושבים שאנשים באים אליי למשרד עם קרניים - אבל לא, זה יכול להיות אתה, הוא, כל אדם יכול להגיע אליי למשרד. במדינה כזאת שבה כל אדם רביעי או חמישי נחקר תחת אזהרה, כל אחד מכם יכול יום אחד להיחקר, ולכן אתם זקוקים לאנשים כמוני שיעשו לכם את העבודה".
"תארו לעצמכם שהיינו במדינה ללא סנגורים פליליים, איזה כוח היה אז לפרקליטות ולמשטרה? גם ככה יש להם כוח עצום. המשטרה כל כך חזקה. זאת מדינה שבה למעלה מ-20 שנה חוקרים ראשי הממשלה באופן רציף, ופרקליט יכול להחליט האם יהיה ראש ממשלה או לא יהיה ראש ממשלה, לתפור כתב אישום. זה כוח עצום, כוח שאין בהרבה מדינות".
"לכן, טוב שיש אנשים כמוני, סנגורים שמגבילים את הכוח של המשטרה. כששוטר כותב דוח הוא יכתוב אותו נכון, כי הוא יודע שמחר אחקור אותו. במקום להזדעזע כל הזמן איך אני מייצג, תחשבו מה היה קורה אם לא היו אנשים כמוני שהם בעצם חומת הדמוקרטיה האחרונה. תדמיינו אם לא היה אותנו הסנגורים, את התקשורת ואת הבחירה, כשפעם בארבע שנים בוחרים - לאיפה הדמוקרטיה הייתה נעלמת? התפקיד של סנגור הוא התפקיד החשוב ביותר, כי אם לא היה אותנו - המשטרה לא הייתה מוגבלת בכלום. תראו מה הם עושים היום בהפגנות, כמה כוח היה ונשאר להם".
"מה אני עושה כשאני רואה רוצח? באותו רגע שפונים אליי - פונים לעורך הדין שבי, אני לא מפעיל את המצפון האישי אלא את המצפון המקצועי שלי. כלומר, כשפונה אליי אדם, אני מתנתק מהאישיות הראשונה, מהאזרח ששי, קופץ לאישיות השנייה, של העורך דין שבי, ומתחיל את הייצוג. המעבר הזה הוא לא קל, לא כל אדם יכול לעשות אותו. מי שמסוגל - יכול להיות עורך דין בתחום הזה, כי המקרים שאני מייצג אותם הם מהקשים ומהחמורים".
"תחשבו רק על החודש האחרון. ייצגתי עכשיו גננת שלא עשתה שום דבר, אבל זה לא עוזר לאותם הורים שמרגישים שהילדים שלהם הוכו בגן. כשאני מגיע לאולם מתנפלים עליי כל ההורים, ואני יכול להבין אותם. אני מסביר להם שהיא לא עשתה כלום. קחו את פרשת הכדורגלנים ממכבי שהייתי בה עכשיו, קחו את הפרשייה של מצפה רמון - אדם מואשם בניסיון לרצח אשתו. זה רק בחודש האחרון. שואלים - 'איך אתה ישן בלילה, עורך דין קטן שכמוך'. התשובה היא מאוד פשוטה - זה האישיות. כשהם פונים אליי אני לא ששי גז האדם, האזרח, אלא ששי הפרקליט הפלילי".
"יום אחד ייצגתי רופא שהלך לביקור בית אצל אישה מבוגרת. היא התלוננה עליו שהוא גנב את הטבעת שלה. הוא בא אליי בוכה. אתם לא מבינים איזו הרגשה זו להיות נחקר, אדם שהוא רופא וכל חייו היה איש ישר. הוא אמר, 'כולה הלכתי לתת לה טיפול רפואי, למה אני צריך להיחקר תחת אזהרה?'. התקשרתי לשוטר ושאלתי אותו, 'למה אתה חוקר אותו תחת אזהרה?'. הוא אמר לי, 'היא התלוננה שהטבעת נגנבה'. אמרתי לו, 'יש לך איזה הוכחות?', הוא אמר לי, 'לא, אין לי, אבל חקרתי אותו'. היא הרסה לו את החיים לכמה חודשים טובים. אמרתי לשוטר, 'יכול להיות שהיא איבדה את זה'".
"יום בהיר אחד אותה אישה מצאה את הטבעת. היא התקשרה אליו, אמרה לו 'אני מבקשת ממך סליחה', הוא אמר לה, 'לא אסלח לך עד יום מותך'. היא אמרה שהיא מוכנה לתת לו את הטבעת הזאת מתנה, טבעת יהלום רצינית. הוא אמר לה, 'אני לא מוכן, תשאירי את הטבעת אצלך. עצם העובדה שחשדת בי שגנבתי את הטבעת, הרסת את החיים שלי, אני לא אצא מזה בחיים'"
.
"ועכשיו אני רוצה להסביר מה זו חזקת חפות, כי לדעתי בזמן האחרון חזקת החפות מכורסמת במדינה הזאת, כל הזמן נוגסים בה ונוגסים בה, בין אם זה המשטרה ובין אם זה הפרקליטות. המשטרה מפתחת תרבות שקר. מה הכוונה? שוטר שמשקר לנו בבית המשפט לא עומד לדין. אני לא מכיר כמעט מקרה אחד ששוטר ששיקר עמד לדין. אם הוא נותן סטירה אז הוא עומד למשפט, אבל אם הוא משקר בבית משפט ויכול להכניס אותך למאסר ארוך, לא עושים לו שום דבר".
"לא מזמן היה לי את התיק של פואד, מי שהיה שר הביטחון. ייצגתי אדם שחשוד בנתינת שוחד לשר פואד, שהלך לעולמו אבל התיק המשיך להתנהל נגד האיש שלי. הוא זוכה זיכוי מלא, ובית המשפט קבע שאותם שוטרים שיקרו שקרים גסים. אתם יודעים מה קרה עם אותם שוטרים? הם התקדמו בתפקיד, לא קרה להם כלום".
"בית המשפט קובע קביעות פוזיטיביות, אומר עליהם דברים מחרידים, והם מתקדמים בדרגה. לכן, טוב שיהיו אנשים כמונו שיוכלו יום-יום להקים את חזקת החפות מפשע. כדי לקרוא למישהו רוצח, אתה צריך קודם להוכיח שהוא רוצח, שחזקת החפות תיפול לה. תפקידי כפרקליט להקים לכם את החזקה הזאת ולעשות הכל כדי לכרסם ולהוציא ספק. אם יש ספק, אין ספק, ואז צריך לזכות את האדם".
"על פניו זה מקצוע שנראה לכם בעייתי וקשה מאוד, ותמיד אני נשאל האם יש לי מצפון. אני תמיד אומר - יש לי מצפון נקי, אתם יודעים למה? כי אף פעם לא השתמשתי בו, אני לא הולך איתו. אני את המצפון עוטף, יש לי רק מצפון מקצועי. מה זה מצפון מקצועי? אני אעשה הכל במסגרת החוק כדי להוציא את אותו אדם שפנה אליי זכאי. לא אשאל אותו שאלות ערכיות אף פעם, אין לי את הזכות הזאת. אני לא שואל אדם אם עשית את העבירה או לא עשית את העבירה. אני לא מתרכז בשאלה הזאת, אני לא מצטרף לצוות החקירה שלו".
"יש כאלה שייחקרו אותו, יש את הפרקליטות נגדו, כל העולם נגדו. איך אמר לי פעם נאשם? 'איך לא אהיה פרנואיד? מדינת ישראל נגדי'. כל המדינה נגדו. אנחנו הקטנים עם הכתפיים הקטנות עושים הכל ומשתדלים להוציא אותו זכאי, אם רואים שאפשר לנהל את התיק. אם התיק סגור וגמור, אעשה הכל כדי להקטין את עונשו ואספר לבית המשפט על אותו דף לבן שעליו רשום כתב האישום. הם יראו את האותיות השחורות, אני אראה את הדף הלבן הנקי - מי הוא היה עד היום ומה הוא עשה עד היום".
"רבותי, זאת העבודה הכי מעניינת ומרתקת שישנה. אני באמת ובתמים מסוגל להתנתק רגשית באותו רגע ולעשות את העבודה שלי הכי טוב. אני תמיד מתפלא איך עוד משלמים לי על עבודה שהייתי עושה אותה גם בחינם. לקום כל בוקר מחדש, אחרי כל כך הרבה שנים שייצגתי שרים, ראשי ערים, צווארון לבן, רוצחים וראשי פשע, ואני לא מתעייף. יום-יום אני אומר לעצמי: איזה כיף שקמתי לעבודה. גדלתי בשכונת פרדס כץ שהייתה אז שכונת פשע. אבא שלי זכרונו לברכה אמר לי, 'אם תפתח את הספרים ותכניס אותם לראש, תמנע יום אחד מלהרים אותם על הכתפיים'. כלומר, לא תהיה סבל. הייתי אי קטן בשכונה שבה היו הרבה עבריינים, שמרנו על עצמנו ונהיינו עורכי דין. המסר הוא שלכולנו יש הזדמנות. תקראו, תלמדו ותהיו במקצוע שלנו, זה מקצוע נהדר".
האם קרה שסירבת לייצג נאשם שפנה אלייך?
"היה מקרה אחד מאוד מפורסם שלא לקחתי - יגאל עמיר. את יגאל עמיר לא הסכמתי לייצג. המשפחה פנתה אליי, אבל פשוט לא הצלחתי. יש לי גלימה של סנגור וחולצה רגילה של אזרח. כשאני לא מצליח לקפוץ לגלימה ונשאר אזרח כועס, אני לא לוקח את המקרה. יגאל עמיר ירה בכולנו - בי, בך, בכולנו".
כשאתה מייצג את אביעד משה, אתה חושב רגע על שירה ומה עובר עליה?
"אני מאוד מקצוען. המקרה הזה מעורר כעס בכל הציבור ואני מבין את זה, אבל אני מתרכז באישיות של האדם שאני מייצג אותו. אעשה הכל כדי לעזור לו במסגרת האפשרויות".
קרה שייצגת אדם שידעת כי הוא אשם?
"יש דילמות מאוד קשות במקצוע הזה. הרבה פעמים הוצאתי אנשים זכאיפ ואחרי יומיים הם רצחו שוב. יש עורך דין מפורסם, לא אגיד מי, שייצג אדם בתיק חמור מאוד. הוא הוציא אותו זכאי. בערב הגיע אליו הלקוח ואמר, 'איזה יופי שהוצאת אותי זכאי, כי עשיתי את העבירה'. הוא סיפר לו לפרטי פרטים איך ביצע את העבירה. לימים, נעצר אדם אחר בתיק הזה, הורשע וקיבל שנות מאסר. אותו עורך דין יודע מי באמת ביצע את העבירה. הוא ניסה לשכנע את אותו אדם, 'לא יעשו לך כלום, כבר זוכית', אבל הוא אמר לו, 'אני מזהיר אותך, יש לך אתיקה מקצועית'. אותו עורך דין יצטרך למות עם הדילמה הזאת".
מה הוביל אותך לקבל את ההחלטה להיות עורך דין פלילי?
"מהרגע שעמדתי על דעתי, כולם קראו לי עורך דין בשכונה. הייתי ילד חלשלוש, כולם היו מרביצים לי, אז הייתי צריך בדקה לספר למה אסור להרביץ. פיתחתי את מהירות הלשון וכך נהייתי סנגור. אין עבודה יותר טובה מהעבודה שלי, בתנאי שיודעים שהמחיר של להיות עורך דין פלילי הוא יקר מאוד. זה לא עוד מקצוע, זו דרך חיים".