גיבורי על, חייזרים, שחקנים גדולים מהחיים, מותגים וספורטאים של פעם בדור. נראה שאין כינוי שלא הוצמד להם ובצדק. מסי ורונאלדו, רונאלדו ומסי, לא משנה באיזה סדר תבחרו - שניהם היו במשך 15 שנה הגלדיאטורים של עולם הכדורגל והפכו לשגרירים שהרימו את הענף הפופולרי בעולם לגבהים בלתי נתפסים והביאו אותו לכל פינה בגלובוס.
במשך למעלה מעשור הם חלקו ביניהם את פרס השחקן הטוב בעולם תוך שהם מתחרים, מתגרים ומאתגרים אחד את השני, שוברים שיאי שערים ומספקים מהלכים וירטואוזיים שהשאירו אותנו פעורי פה פעם אחר פעם.
השוני העצום ביניהם הוליד מאבק מהאגדות, כזה שאפשר למצוא אולי רק בתסריט הוליוודי; החתיך השחצן מול הביישן הנמוך. אתלט העל שעובד באובססיביות ובלי הפסקה כדי לשפר כל אספקט גופני ומקצועי מול כישרון טהור שמשחק רוב המשחק בהליכה ו"משוטט על המגרש" עד המהלך הגאוני הבא.
השבוע, לראשונה מזה 16 שנה, שני הענקים האלה לא יהיו חלק מהשלבים המתקדמים בליגת האלופות אחרי שהודחו יחד עם קבוצותיהם בשלב שמינית הגמר וחזרו כל אחד להתמקד במה שעוד נותר להם בליגה המקומית. למעשה, מדובר בנתון כל כך מדהים, שהפעם האחרונה בה השניים האלה לא הגיעו לשלב רבע הגמר פייסבוק עדיין הייתה חלום קטן בראשו של מארק צוקרברג וה-VAR היה בגדר רעיון דמיוני.
האמת היא שכנראה שמעולם לא היה דו קרב כזה מפואר ותקשורתי בין שני גאונים כל כך שונים במראה ובאופי שגרם לאנשים בכל רחבי העולם לתפוס צד. "מסי או רונאלדו?" הפכה לאחת השאלות הפופולריות בעולם, כשהתשובה עליה בעצם העידה רבות על העונה ואיזה טיפוס הוא חולם להיות בסתר ליבו.
ילדים עניים חלמו רק לקבל חולצה עם השם שלהם עליה, גם אם הייתה מזויפת, וילדים אחרים חלמו להגיע לאצטדיון ולראות אותם משחקים. בישראל, טיולי בר המצווה למגרשים המפוארים במדריד וברצלונה הפכו לעניין שבשגרה, אבל השבוע כאמור נראה שהגענו לנקודת המפנה הגדולה בקריירה של השניים. כן, זה קורה גם לגדולים מכולם; הם מנוצחים, הם פגיעים, ונראה שבעיקר הם כבר לא אלה שקובעים את סדר היום בכדורגל העולמי .
אולי על כר הדשא הם כבר לא בלתי מנוצחים, אבל מחוץ למגרש עדיין אין להם תחרות. הרי מדובר בשני המיליארדרים הראשונים של עולם הכדורגל וכל זה קורה בזמן שהם עדיין מפרקים הגנות וכותרות של מדורי ספורט מסביב לעולם, ולרונאלדו למשל יש יותר עוקבים ברשתות החברתיות מאשר כל אדם אחר על הפלנטה. חצי מיליארד עוקבים, מספר באמת בלתי נתפס, ואם כבר בחצי מיליארד עסקינן, אז מסי קיבל בבארסה חוזה של חצי מיליארד יורו, ומכיוון שהוא זה שבעצם אחראי לחצי מההכנסות של מועדון הענק הזה - כל מי שגדל בעשור האחרון יודע שמסי זה בארסה ובארסה זה מסי.
השבוע שניהם הפסידו בליגת האלופות לשחקנים מהדור החדש, וכולנו זכינו לצפות ברגע הזה בספורט בו אתה לפעמים מסרב להשלים שנגמר הסרט למרות שהרולר רץ לך מול הפנים כבר שנה ואפילו שנתיים. בגיל 36 (רונאלדו) ו-34 (מסי), כולנו עדים לסופו של עידן חד פעמי בכדורגל ובספורט העולמי, וסוף סוף מתגלה לנו הצד האנושי והפגיע של שני ספורטאי העל שלומדים להפסיד למרות שהם מתעבים את זה, והכניעה הזו לקבוצות ושחקנים ששואפים לרשת את מקומם הוא בהחלט רגע אנושי קשה לעיכול.
חשוב לציין, מסי ורונאלדו עדיין נהדרים, עדיין מיוחדים, עדיין יוצאי דופן - אבל כבר שנה שלישית ברציפות שהם לא מצליחים לסחוף אחריהם קבוצה או נבחרת לגמר בינלאומי חשוב, ופתאום יש על המגרש שחקנים הרבה יותר מהירים, מרגשים ואנרגטים, כאלה שנחשבים לטוענים לכתר שגם מנצחים אותם במגרש הביתי שלהם.
אבל רגע, בעצם זה לא כזה פשוט: יש פה רשימה לא הגיונית שצריך להשיג כדי להפוך ליורשים בפועל, כי הרי איך אפשר להשוות את מורשת זלילת התארים האישיים והקבוצתיים של שניהם במשך 15 שנה? ועוד לא דיברנו על כמות השערים והבישולים הבלתי הגיונית. עכשיו בואו נניח רגע למספרים בצד. מה לגבי האסתטיקה?מה עם המבצעים הוירטואוזיים, הכדרור הנדיר או הניתור הלא אנושי? ועניין אחרון, אולי החשוב מכולם; איך אפשר להשוות את העקביות שלהם? השחזור של ההישגים שנה אחרי שנה במשך למעלה מעשור והיכולת להישאר בטופ כל כך הרבה שנים מבלי למעוד. את זה יהיה קשה מאוד לטוענים לכתר לשחזר.
כמו שלמייקל ג’ורדן לא היו באמת יורשים במשך תקופה ארוכה, גם עכשיו עומדים בתור מספר מועמדים שמנצחים את רונאלדו ומסי אבל לא בטוח שהם יעמדו בציפיות ויצליחו להיכנס לנעליים כל כך ענקיות שאין להן אפילו מידה. נכון, יהיו גיבורים, ונראה שקיליאן אמבפה כבר בדרך לשם, אז אולי הוא, ומולו מתייצב ארלינד הלאנד מדורטמונד שקורע רשתות עוד לפני גיל 20. אבל בינינו, המפגש בין מסי לרונאלדו הוא דו קרב ספורטיבי והיסטורי שספק אם יחזור בשנים הקרובות או הרחוקות.
אם הייתי צריך לנחש איך שניהם יצעדו לעבר השקיעה אחרי היום בו יתלו את הנעליים, אז אני מניח שרונאלדו יסיים את הקריירה בעוד שנתיים או שלוש במהלך עסקי מתוכנן בסגנון דיוויד בקהאם שבנה את עצמו עסקית ותדמיתית לקראת סוף הקריירה.
בקהאם כזכור פרש בליגה האמריקאית, בנה במדינה לא מעט עסקים יחד עם ויקטוריה אשתו, הקים מועדון כדורגל במיאמי, והשמועות מלחשות שהוא רוצה להביא לשם את רונאלדו לקראת הפרישה. אני לא יודע אם תהיינה יותר אוהדות או אוהדים במגרש אם מהלך כזה אכן יקרה - אבל מה שבטוח הוא שמלך השערים של כל הזמנים לא ייעלם פתאום. זה כדורגל או הוליווד. באחד משניהם הוא בטוח יככב.
ומה עם מסי? כוכב העל שלרוב נחבא אל הכלים ימשיך להיות שגריר של ברצלונה והכדורגל העולמי, או שהוא יחזור לשחק שנה בארגנטינה במקום שבו גדל. קשה לי לראות אותו עומד כמנהיג של מועדון או מאמן על הקווים, כי הפער בין היכולת שלו לסחוף על המגרש, לעומת הביישנות והאנמיות שלו מחוצה לו הוא די בלתי נתפס.
בעצם יודעים מה? שניהם הפתיעו כל כך הרבה פעמים במהלך הקריירה שלהם עם מהלכים סופר מדהימים - אז אולי גם אחרי פרישתם הם שוב יפתיעו את העולם שפעם נוספת יישאר עם פה פעור. עם שני להטוטנים כאלה - לך תדע.