לאבמור נדאו מוכר לחובבי אגרוף בתור אחד הלוחמים הבולטים שפעלו באוסטרליה ב-90 ושנות ה-2000. לאורך קריירה מקצועית שארכה קרוב ל-20 שנה, הוא נלחם ביותר מ-60 קרבות, ניצח ב-49 מהם – 31 בנוקאאוט.
בשנת 2007 נדאו זכה בתואר ה-Junior-Welterweight של אגודת האגרוף העולמית (IBF) והחזיק בתואר אלוף ה-Welterweight בין השנים 2009-2010 בארגון האגרוף העולמי (IBO). או בקיצור: אפשר לומר בביטחון שנדאו הוא בין הבודדים בענף שהצליחו להגיע לפסגה – ומתברר שהדרך שלו לשם הייתה רצופה מכשולים, חלקם בלתי נתפסים.
הוא נולד ב-16 באוגוסט 1971 בעיר מוסינה שבדרום אפריקה, הגיע ממשפחה ענייה שבקושי הצליחה להרשות לעצמה לקנות מזון, סיטואציה שהובילה אותו ואת שאר בני משפחתו לדוג דגים בנהרות שורצי תנינים רק בשביל לשרוד. בספר הביוגרפי שלו, Tough Love, המתאגרף לשעבר התייחס לאותם ימים קשים וסיפר שלא פעם מצא את עצמו עד לאנשים שמצאו את מותם בהיתקלויות עם תנינים בניסיון להביא מזון לביתם.
"ראיתי אנשים מותקפים באכזריות ונאכלים בחיים בנהר הלימפופו", סיפר המתאגרף בספרו. "למרות זאת, בכפר שלי נהגו לומר: 'אם לא תזיק לאחרים, הקרוקודיל לא יזיק לך'. מהבחינה הזו, לא הייתי מודאג במיוחד".
באותן שנים נדאו חיי עם הוריו וששת אחיו ואחיותיו בכפר השוכן בסמוך לגבול עם זימבבואה, בגיל 9 הוא למד קרוא וכתוב בכוחות עצמו, ולטענתו ככל שהוא התבגר הוא הבין שבמציאות העגומה של דרום אפריקה באותן שנים יש לו פחות סיבות לדאוג מתנינים ויותר סיבות לחשוש ממשטר האפרטהייד.
עוד כשהיה ילד קטן, הוא היה עד לזוועות המשטר האכזרי על בסיס יומיומי – מחברו הטוב שנורה למוות מול עיניו ועד לבני הקהילה שלו שנתלו באכזריות ואז הוצתו בעודם חיים. "בראייה לאחור, אני מבין שכל יום שהייתי שם נאלצתי להילחם על החיים שלי", הוא נזכר. "בכל יום ניצבתי מול סכנת מוות אחרת".
וכך, בתחילת שנות ה-80, להוריו של נדאו נמאס לחיות כאזרחים סוג ב' תחת משטר האפרטהייד, וכולם עברו מצפון לנהר הלימפופו, אל מדינת זימבבואה – אך גם שם החיים לא האירו להם פנים.
"אגרוף זה כמו שחמט"
נדאו מתאר בספרו כיצד נאלץ ללכת ברגל קילומטרים ארוכים בשביל להגיע לביה"ס, ובאחד הימים בזמן שליווה אותו, אביו הותקף על ידי חייליו של רוברט מוגאבה – מי שהפך עם הזמן לשליטה האכזר של המדינה במשך יותר משלושה עשורים.
תוך לילה, נדאו, הבן הבכור של המשפחה, אולץ להפוך למפרנס העיקרי של משפחתו, הוא מצא עבודה בתור גנן, תוך כדי שהוא ממשיך ללמוד בבית הספר, וכשהמתאגרף לשעבר נשאל לגבי אותם ימים בשיחה עם כתבי הדיילי מייל האוסטרלי, הוא הגיב בצורה אופיינית. "היה קשה", אמר נדאו, "אבל הסתדרתי".
המתח הנפשי של נדאו הגיע לשיאו בגיל ההתבגרות כשהחל לפתח נטיות אלימות כלפי עמיתיו לכיתה. הוא היה מוכר בתור תלמיד חמום מוח ותמיד התקשה להשתלב בתחומי ספורט קבוצתיים. "יום אחד שיחקתי כדורגל עם הילדים בכיתה והרבצתי למישהו עד שהוא איבד את ההכרה שלו", נזכר נדאו. "אחד השומרים בבית הספר לקח אותי לחדר מורים ואמר לי: 'אתה כל הזמן מסתבך בצרות. נראה לי שכדורגל זה לא בשבילך – למה שלא תנסה אגרוף?'".
ילדותי הייתה מאוד לא פשוטה וחוויתי המון אירועים טראומתיים, אבל לא נתתי לזה לעצור בעדי
לאבמור נדאו
בגיל 14 נדאו החליט לאמץ את אותה עצה, החל להתאמן לראשונה באגרוף וזוהה מיד בתור פוטנציאל אדיר. למרות זאת, היה ברור כבר מההתחלה שעליו ללמוד לשלוט בהתקפי הזעם שלו שגרמו לו לתקוף את יריביו ללא אבחנה.
"אני זוכר שחשבתי שמתאגרפים הם אנשים עצבניים ואלימים, אבל ההפך הוא הנכון", הוא סיפר. "אגרוף הוא ענף מחושב, מדעי. זה כמו לשחק שחמט. בשנייה שהבנתי את זה והתחלתי להירגע, יכולתי להעריך מה יהיה הצעד הבא של היריב שלי – ואז השתפרתי בצורה ניכרת". אף על פי כן, בעיות הזעם של נדאו לא נעלמו לחלוטין ברגע שמצא את ייעודו.
כשהיה בן 16, הוא מצא את עצמו מסתבך עם המשטרה אחרי שהואשם בגניבת מוצרים מחנות כלבו. עד היום נדאו מכחיש כל קשר להאשמות האלה ומסביר שהחטא היחיד שלו היה שנערה לבנה התאהבה בו: "אחת הקופאיות הצעירות שם ממש נדלקה עליי, ובכל פעם שהייתי מגיע לתור, היא מיד הייתה עוברת לקופה שלי. לפעמים היא אפילו הביאה לי דברים בחינם. לא היה בינינו כלום, אבל זה לא שינה לאבא שלה כשהוא גילה על האובססיה שלה אלי והתלונן במשטרה"
נדאו היה עצור במשך שלושה חודשים ללא כתב אישום בחשד ששכב עם הקופאית – מה שנחשב אז לעבירה על החוק, וכשהחוקרים לא הצליחו למצוא ראיות שיוכיחו את הטענות נגד הנער, הוא הואשם בכך שגנב סוכריות על מקל בשווי כמה סנטים. בבית המשפט הוא כבר הורשע במעשיו ונידון לקבל 6 הצלפות.
גזר הדין הוצא לפועל בתחנת המשטרה המקומית, ובזמן ההצלפות הזעם שנאגר בליבו התפרץ החוצה והוא קרא אל עבר השוטרים "לכו תזדיינו" – תגובתם, כמובן, הייתה אכזרית במיוחד.
"חטפתי שם מכות רצח", הוא נזכר. "הם בעטו בי, שיסו בי כלב שנשך לי את הפנים. הם כמעט הרגו אותי. עד היום יש לי צלקות מהיום הזה. למרות זאת, דבר אחד טוב יצא מהתקרית הזו - אחרי שהתאוששתי, הבנתי שאני רוצה להיות עורך דין ולחולל שינוי בעולם. אני זוכר שחשבתי לעצמי: 'גם אם גנבתי את הסוכריות, זה לא הגיוני. שום פשע לא מצדיק את העונש הזה'. זה היה ברור שאני לא נענש על גניבה, אלא על הנערה שהתאהבה בי".
בשנת 1993, כשהיה בן 22 בלבד, הוא החליט להפוך למתאגרף מקצועי וניצח את חמשת הקרבות הראשונים שלו בדרום אפריקה, רגע לפני שעבר לאוסטרליה בשנת 1995. בשיחה עם הדיילי מייל, הוא תיאר כיצד התאהב מיד ביבשת הדרומית ותושביה. "האוסטרלים התנהגו אליי כמו לבן אדם ואהבתי את זה. לא הייתי רגיל לזה, במיוחד לא אחרי הניסיון המר שלי בדרום אפריקה. אמנם הפסדתי את הקרב הראשון שלי במדינה, אבל זכיתי להכיר את התושבים הנפלאים שלה, וברגע שחזרתי הביתה אמרתי לאשתי שאנחנו עוברים לשם בהקדם האפשרי".
נדאו הספיק לזכות בשני תארי אליפות מאז המעבר לאוסטרליה ואפילו להיכנס להיכל התהילה של איגוד האגרוף המקומי, ובזמן שלחם בזירה בעשרות יריבים, הוא הספיק להשלים שישה תארים אקדמיים, כולל תואר במשפטים, והפך לעורך דין המתמחה בזכויות אדם.
כיום נדאו הוא מפעיל משרד עורכי דין משלו שמתמחה בדיני משפחה, ועל הדרך גם מסייע לתושבים אבוריג'ינים ללא תשלום. כיום, הוא נוהג לספר לאנשים את סיפור חייו בתקווה שאלו יקבלו השראה לרדוף אחר החלומות שלהם."שום דבר לא נמצא מחוץ להישג היד שלכם. שום דבר לא בלתי אפשרי. ילדותי הייתה מאוד לא פשוטה וחוויתי המון אירועים טראומתיים, אבל לא נתתי לזה לעצור בעדי. אל תפסיקו לרדוף אחר החלומות שלכם", הוא מסכם את סיפור חיו במשפט.