זה שוב אני, בטור שבו אני שולח מיילים לבחורות יפות - והן עונות לי. השבוע אנחנו מברכים מומחית חדשה וגם נתקלים בשאלה אמיצה למדי. והנה השאלה.
גולש שמעדיף להשאר אנונימי שואל "מתי זה ארוך מדי? מתי גם לכן נמאס ואתן מעדיפות אפילו לראות כדורגל במקום להמשיך להזיע במיטה?"
אכן, שאלה אמיצה, כי בעולם שבו אנחנו נמדדים ביכולת שלנו להחזיק מעמד עשר שעות בלי הפסקת שירותים ובלי לשתות משהו באמצע, ייתכן שאנחנו משעממים למוות את בנות זוגנו, והן לא רוצות להגיד כלום כי גם להן מפדח. ובכן, למומחיות שלנו.
השבוע עונות: כלנית, גרפיקאית בדימוס; קרן הראל, טורפת גברים מקצועית; מיקה גרין, מומחית תקשורת; ואיה כרמל, החברה החדשה בפאנל, ברמנית בלילה, ביום ישנה.
שאלות יש לשלוח ל-men@mako.co.il.
כלנית: תן לי עשר שעות, אנא, תן לי. באמת. יש מעט מאוד סיטואציות שבהן אתה יכול יותר - ואני רוצה הביתה. אה-מה-מה? בשלב מסוים נמאס לך, אתה לא רוצה יותר, ואז אתה מתחיל לזייף. אתה מתחיל לעשות עבודה מחורבנת. אתה מתחיל ללקק אותנו במקומות מדגדגים. או-אז יוצא לנו החשק ואנחנו באמת היינו מעדיפות לראות טלוויזיה מאשר שתגהר מעלינו. המסקנה ברורה: זה יכול להמשך כל עוד אתה יכול להחזיק עבודה טובה. כשמתחיל לרדת לך, סיים עניין באימא שלך. או קרא לתגבורת.
איה כרמל: זה משתנה מבחורה לבחורה, אבל אני מתארת לעצמי שאתה לא רוצה לדעת מה מדליק אותי ספציפית. לא; אתה מעדיף לדעת מה הסימנים כדי שתוכל ליישם על כל בחורה ובחורה. חפש את הסימפטומים הבאים: ירידה ברמת הפעילות (בהתחלה אתה צריך לקלף אותה מעליך, עכשיו היא מעיפה לעברך ליטוף ברבע שעה); ירידה דרסטית בתגובתיות (קודם היא נאנחה כשעשית לה פו על הפטמה, עכשיו אתה עובד כמו מקדח בטון על הדגדגן שלה והיא משחקת סבתא סורגת); ויובש נרתיקי. אם התשובה שלי נשמעת קצת קלינית מדי, זאת אשמתך, פעם הבאה שאל שאלות מגניבות על תנוחות או משהו.
קרן הראל: תלוי מי משגל אותי. למשל: השאלה שלך? כבר באמצע שלה התחלתי להסתכל על השעון ולתהות מתי יש פרק של מחוברות.