נינט טייב: כי היא כבר לא המאמי הלאומית
נינט טייב ויתרה השנה לבר רפאלי, ללא קרב ממשי, על התואר "הסלבריטי מספר 1 בישראל". תחת זאת היא בחרה השנה להיות קודם כל זמרת, יוצרת, אמנית, רוקרית, ורק אחר כך, אולי, כתוצר לוואי – גם מפורסמת.
נינט המציאה השנה את עצמה מחדש, במהלך שעוד יילמד בעתיד בקורסים לגילוי עצמי והעצמה אישית, אולי גם באיזה בית ספר לרוקנ'רול. היא עברה את השינוי האישי והפנימי הגדול ביותר שנראה כאן מזמר בשלושים השנים האחרונות – מאז ששלמה ארצי הפסיק להיות אליל נוער דהוי והוציא את "גבר הולך לאיבוד". היא בחרה להיות חופשייה, לעשות רק את מה שבא לה, לשים זין גדול על התדמית הישנה שלה, על מה שחושבים וכותבים ומרכלים עליה, על מה שמרגישים כלפיה. היא ניתקה עצמה, אולי סופית, מהתואר הבלי רשמי אך המחייב "המאמי הלאומית" והולידה במקומה, במטמורפוזה מדהימה, את נינט האמיתית.
ונינט האמיתית היא בחורה צעירה, אינטליגנטית, בשנות ה-20 לחייה, שאוהבת ויודעת לשיר, ששומעת רוק והתאהבה ברוק אלטרנטיבי, שבחרה בהם בחירה אסתטית ואף מהותית, וחשוב מהכול – יוצרת שיש לה מה להגיד ויודעת להביע זאת דרך השירים שהיא כותבת. עכשיו, דרך העיניים שלה, החדשות, אנו מקבלים הצצה מרתקת לתוך העולם הפנימי, המורכב, מלא הסתירות, ולעיתים המיוסר של מי שנושאת על גבה, עדיין, את המותג המחייב "נינט", מותג שעד עתה עמד בעוכריה, אך לא עוד.
2009 היא אולי השנה שבה ניצתה התקווה ונזרעו הזרעים לקאמבק הגדול של הרוק המקומי. לנינט טייב, החיילת ההיא מקרית-גת ששרה "ים של דמעות" ו"מי היה מאמין", יש בכך, מי היה מאמין, תפקיד מרכזי.
(אסף נבו)
מריסה מילר: כי היא ראשונה בין שוות
תסלחו לי אם אני מעליב פה מישהי, אבל בשבילי שנת 2009 היתה שנה של דוגמניות שוות בטירוף. לא, באמת, אולי זה רק אני אבל השנה הרגשתי כאילו אני עומד בחוץ ברחוב וניתך עליי מבול של נשים יפיפיות וחטובות לעילא ולעילא. אז כשביקשו ממני לבחור את האישה של 2009, החלטתי לזנוח את עדה יונת ושאר הנשים המוערכות שבאמת עשו משהו חשוב השנה, ולהתמקד בכוסיות.
הבחירה, כאמור, היתה לא פשוטה. אבל בסופו של דבר, אחרי שהפכתי והרהרתי בדבר, תמונה אחת המשיכה לעלות אצלי בראש: זאת של מריסה מילר. מריסה (לא אכפת לכם שאני קורא לה מריסה, נכון? זה מרגיש לי קרוב יותר), דוגמנית אמריקאית בת 31, היא ההגדרה למה שכל גבר שפוי יקרא סקסית. הרזומה שלה כולל את ויקטוריה'ס סיקרט, ספורטס אילוסטרייטד ובערך כל מגזין גברים שמחשיב את עצמו, אבל היא מתחשבת בנו וגם מפרסמת תמונות של עצמה בבלוג שלה – רק כדי שלנו לא יהיה משעמם. סוויטי אמיתית. חוץ מזה, היא גם הדוגמנית שנבחרה להציג חזייה שעולה יותר מ-3 מיליון דולר. ותאמינו לי, היא שווה הרבה יותר מהחזייה.
(זיו גוש)
בריטני ספירס: כי היא חזרה לחיים
עד כמה שאנחנו אוהבים לראות את הכוכבים שלנו נופלים, וכמה שיותר חזק, אנחנו מאוד אוהבים לראות אותם משתקמים וחוזרים לדרך הנכונה. 2009 עבור בריטני ספירס היא השנה בה החיים חוזרים למסלולם הטבעי.
תראו מה היא הספיקה בשנה אחת: סינגל חדש שנכנס היישר למקום הראשון ושבר שיאי מכירות והורדות, סיבוב הופעות בינלאומי מצליח שכלל 97 הופעות באירופה, ארה"ב ואוסטרליה, אלבום אוסף המסכם עשר שנות קריירת פופ מצליחה, פרסים ומועמדויות בטקסי מוזיקה נחשבים, שיאי גינס על מכירות, קבלת משמורת חלקית על ילדיה – והכי חשוב, היא הצליחה לחזור לגזרה המקורית ולבטן השטוחה שפרסמה אותה. אז כן, שנת 2009 תיזכר לעד כשנה שהחזירה את בריטני לכותרות מהסיבות הנכונות, ובעודה עובדת על אלבום חדש, מסתמן כי גם 2010, תהיה כולה בריטני ספירס.
(דיויד ארונוביץ)
רוני דלומי: כי היא ממש כמו הבת של השכן
החיוך הכובש, העיניים הירוקות, התלתלים ובעיקר החזות הבתולית – רוני דלומי היא הכוכבת הבלתי מעורערת של 2009. בלי להיכנס לדיון על יכולותיה הווקאליות, רוני משלבת את כל מה שגבר צעיר יכול לאחל לעצמו: מספיק צעירה בשביל שיהיה אפשר לעצב אותה כרצוננו, מספיק חוקית ובוגרת בשביל לעמוד על שלה. היא תביא את התום, אנחנו נביא את החספוס, ואחרי כמה שנים גם נשכנע אותה לעשות קעקוע של שפנפנה במקום שרק אנחנו רואים.
אם לסכם: דלומי נמצאת בצד הנכון של הגבול שבין חמודה כידידה לבין הבת החמודה של השכן שהיינו מוכנים לגור איתה באוהל על החוף. חוץ מזה, כשהאלטרנטיבות הן כוכבות מסולקנות ורווי פוטושופ שרודפות אחרי שערים בספורט אילוסטרייטד, עולה קרנה של הנסיכה הבהירה מהנגב גבוה מעל כולם, ולא משאירה ספק שלפעמים הדבר הסימפטי ביותר יכול להיות גם הסקסי ביותר.
(מתי שופן)
אוליביה ווילד: כי אין יותר סקסי מזה
גם יפה, גם רופאה. ווילד, שנולדה בשם ג'יין קוקבורן וגדלה כבת למהגרים איריים בניו יורק, אומנם אימצה לעצמה שם של כוכבת פורנו, אבל עשתה בשכל מבחינתה (ואכזבה בערך כל גבר ביקום, חוץ מבעלה) שהחליטה לעסוק במשחק אמיתי. בשנתיים האחרונות ווילד המהממת היא כבר לא רק סתם מהממת, היא גם הרופאה הכי מגניבה בצוות של ד"ר גרגורי האוס. ואם ד"ר האוס אמר שהיא האישה הכי סקסית ביקום, מי אנחנו שנגיד אחרת. לכל מגירי הריר – כדאי לכם להירגע. ווילד, היום בת 25, התחתנה, כמו כל אירית קתולית טובה, כבר בגיל 19.
(צחי בדרה)
בר רפאלי: כי כבר נמאס לנו לראות אותה
כן, אני יודע מה אתם חושבים – בר רפאלי? שוב פעם בר רפאלי? לא נמאס? כמה אפשר לראות את בר רפאלי? אז אין ספק שאתם צודקים – וטועים. כי למרות שאולי מתחיל להימאס לכולנו לראות את בר רפאלי, חייבים לתת לה קרדיט ענקי על העבודה המעולה שהיא עושה כדי להמאיס את עצמה.
בר רפאלי היא בחורה יפה. לא סתם יפה. היא כוסית ברמות על. היא טבעית, לא מנותחת, יש לה חיוך כובש וגזרה מושלמת. אין לה בעיה להצטלם לכל מגזין, אתר, חברת אופנה או מותג כלשהו כדי לקדם את עצמה בעולם. וככל שהזמן עובר היא גם מאבדת כל זכר לצניעות – מה שהתחיל עם חוטיני בספורטס אילוסטרייטד נגמר בסרטון בעירום כמעט מלא שכולנו זוכרים היטב והיד עוד נטויה. בקיצור, לא משנה לאיפה הסתכלת בשנה האחרונה, מה שראית היה בר – בר מתפשטת על שלטי חוצות, בר מתלבשת על שלטי חוצות (החרדים, נו), בר פותחת את המסחר בוולסטריט, בר מתראיינת לדייויד לטרמן, בר עושה שופינג – בקיצור, בר, בר, בר. ובכל פעם שאנחנו רואים אותה אנחנו שוב אומרים: עוד פעם בר רפאלי? ומיד אחר כך אנחנו נכנסים לראות מה היא עשתה... אז אם היא לא אשת השנה, אני לא יודע מי כן.
(נרי קרמר)
קים קרדישיאן: כי היא החזירה את התחת לאופנה
בתכל'ס תואר אשת השנה קטן על קים קרדישאן בדיוק כמו שטייטס של מדריכת אירובי יהיו על התחת העצום שלה. זה שליידי קים היא אשת השנה ברשימות הסיכום בכל בלוג של מתבגר חרמן זה די סטנדרט נפוץ, אבל כנראה שהשילוב המנצח בין קלאס, שופני, בוכטות של כסף ופוף צמוד מאחורה העונה לשם ישבן, ממקמים את הגברת לפחות כאשת העשור אם לא היובל.
אבל מלבד היותה מושא לפנטזיות איכותיות עבור מיליונים, קים קרדישאן היא קודם כל המהפכנית הראשונה בהיסטוריה שלא הייתה צריכה שפם ומדים של צבא בשביל שמישהו יתלה את הפוסטר שלה בחדרו. בענטוז בומבסטי אחד לקחה קרדישאן את מה שחלוצות הז'אנר ג'יי לו וביונסה עשו לפניה – ותקעה אותו היישר בתוך המיינסטרים. הנערות המתבגרות יכולות להפסיק להקיא, לא עוד הירואין שיק, מראה שדוף ואונס כפוי של פעילויות ספינניג. קרדישאן החזירה את התחת הענק לאופנה, חידשה את תרבות הספאנקים והגדירה מחדש את גוף האישה רגע לפני שקייט מוס רשמה עליו פטנט.
ועדיין, לא בהחזרת המידות הגדולות לאופנה נמדדת פעילותה של קרדישאן. השנה היא סיימה באופן סופי את השתלטותה על תואר יקירת הטראש על שמה של פאריס הילטון, הוכיחה סופית שהריאליטי שלה זה הדבר הכי מעניין על המרקע – ובעיקר נתנה לכל גבר שתקוע עם אישה שישבנה גדל לממדי אבוב זכות להסתובב גאה ונטול רגשי נחיתות.
(ספי קצב)
עינב ג'קסון כהן: כי אתם עוד תכירו אותה
אני בטוח שלחלקכם, אולי אפילו רובכם, השם עינב ג'קסון כהן נשמע כמו מחווה מרגשת למייקל ג'קסון עליו השלום, שביצעה אחייניתו של עוזי כהן. בקיצור, אתם כנראה עדיין לא מכירים את עינב ג'קסון כהן, וזה בסדר. אבל אני כן, ומבחינתי היא זוכה בקלות בתואר אשת השנה שלי.
עינב כהן היא פסנתרנית ויוצרת מחוננת בתחילת דרכה שזכתה לכינוי "ג'קסון" בעיקר בשל רעמת האפרו המפארת את ראשה. אלא שבניגוד ללוק הקוצני שלה, בפנים מסתתרת מלחינה רגישה ושברירית שכותבת שירים פשוט ממיסים.
את מה שעשתה לי עינב השנה קשה להסביר. כמעט לא הייתה הופעה שלה שפספסתי, וכמעט אין יום שאני לא מוצא את עצמי שומע שיר שלה באחד האמצעים האלקטרוניים המקובלים שג'קסון כה אוהבת (פייסבוק, מייספייס וכד'). הקשר האישי הזה – האפשרות לתקשר כך עם זמרת שאתה כל כך מעריך – רק מוסיף מימד מרגש וחדש לכל הסיפור.
בימים אלה עינב מסיימת (בעזרת השם) את העבודה על אלבומה הראשון. בסוף 2010, אני מקווה, כבר לא תצטרכו לשאול אותי על מי לעזאזל אני מדבר.
(אביב אברמוביץ')
אימא שלי
בר רפאלי הייתה הכי יפה, איימי ווינהאוס החליפה מידות וציפי לבני כמעט הייתה ראש ממשלה – אבל אף אחת מהן היא לא אשת השנה שלי, אפילו לא מועמדת. יופי הוא עניין סובייקיטיבי (טוב נו, אולי לא במקרה של בר), סקסיות זה מושג שמגיע עם תאריך פקיעת תוקף ופוליטיקה זה בערך הדבר הכי לא נשי שקיים. אז כשביקשו ממני לבחור את אשת השנה שלי לא חשבתי פעמיים ואמרתי בתיה סלונים.
גילוי נאות: בתיה סלונים היא אימא שלי. היא אמנם לא מפורסמת מחוץ לכתלי הקאנטרי קלאב השכונתי אבל מדובר באישיות שהכי השפיעה עליי השנה. וזה לא שאני ילד של אימא או שעצות סטייל "אל תשכח לקחת סוודר" השפיעו על חיי בצורה ניכרת השנה, אבל זו עובדה ברורה וכמעט מכורה מראש שלאמהות פולניות (או במקרה הספציפי הזה – בולגריות) יש השפעה על חיי הקרובים אליהן יותר מכל אישה אחרת.
דוגמניות יפות עוד יכנסו ויצאו מהחיים שלי (או שלא), עוד תהיה לנו ראש ממשלה אישה (או שלא) ואישה אחת עוד עלולה להפיל אותי ברשתה ולכבול אותי בקדושת הנישואין (או שתיים-שלוש), אבל אימא, כמאמר הקלישאה, יש רק אחת. השנה, העשור ובכלל.
(עמית סלונים)