מחפשים טיסה זולה לתאילנד? היכנסו ל-smartair
תאילנד ידועה במספר תכונות שקוסמות לתיירים: החופים הזהובים, המים הצלולים, הג'ונגלים הענקיים – וכמובן, תיירות המין המשגשגת. הכתבה שאתם עומדים לקרוא מתארת את החוויה האישית שלי במסע לא שגרתי אל תוך המועדונים והפאבים של תאילנד; את הניסיון להביט אל מאחורי הקלעים ולקבל תמונה אמיתית של מה שנסתר מירחוני החופש, מציאות מחרידה שמתחבאת מאחורי הנופים הקסומים של אחת המדינות המתוירות בעולם. פרט לשמות, כל התיאורים בכתבה זו, לצערי, אמת.
24.9.2013, walking street, פוקט. 23:40
...יש תמונות שקשה לשכוח. נכנסתי למועדון אחרי שמקומי 'דג' אותי ברחוב. "בוא תיכנס, הרבה בחורות יפות, אלכוהול בזול... כדאי לך!" הוא הבטיח באנגלית קלוקלת ועיניים בורקות. בפנים התגלה בפני מקום אפלולי, במה עגולה עם 8 מוטות ריקוד מבריקים מוארים באור אדום תופסים את מרכז המועדון. ליד כל עמוד עומדת בחורה שמזיזה את גופה בחושניות טכנית, כמעט רובוטית אבל ממש לא סקסית. בכל פעם שמתחלף לו שיר הבנות מדלגות מוט אחד קדימה, כך שיש תחלופה תמידית, בדיוק כמו פס אריזה של בשר קפוא. דקה אחרי שהתיישבתי עלתה נערה חדשה למוט הראשון במסלול, "נערה", אולי בכלל ילדה אני לא יודע, אבל היא לא עברה את גיל 17 זה בטוח. עם פנים בתוליות היא אוחזת בידה האחת במוט, כתפייה שמוטות ומבטה נעוץ בנקודה אחת על הרצפה, מטר מכפות רגליה הכלואות בעקבים גבוהים. מתנועות "הריקוד" שלה שכללו הזזת מותניים מצד לצד ואפילו לא בקצב אי אפשר לטעות שמשהו עובר עליה. הראש שלה טרוד באין ספור מחשבות, כסף? משפחה? אולי בכלל הלימודים בתיכון. יותר סביר שהיא חשבה על מי מבין עשרות הגברים המערביים המזדקנים ומזילי הריר יהיה אותו 'בר מזל' שיפנה לאחת המלצריות ויגיד לה "86".
86 היה המספר שנחרט על לב קטן והוצמד לביקיני הקטנטן של הנערה. הרי מי צריך שמות כשמספרים זו שפה אוניברסאלית. 86. זה אומר שיש עוד 85 נערות לפחות שעובדות באותו מקום. טרודות, מושפלות ובטוח שלא נמצאות שם מבחירתן החופשית. 86 נערות בפאב אחד מתוך עשרות פאבים ברחוב אחד. רחוב אחד מתוך עשרות רחובות ברובע אחד.
00:30
מאוחר יותר באותו הלילה מצאתי את עצמי שותה בירה בבר של המלון ומנסה לעכל את המחשבות על אותה נערה צעירה שכנראה עדיין רוקדת שם אלא אם כן מישהו כבר הזמין אותה. התיישבתי ליד אדם מבוגר, ג'ו (61), איש עסקים שחי כבר כתריסר שנים על גבול תאילנד-קמבודיה. השיחה בינינו תפסה תאוצה לאחר שמבטנו נפגשו זה בזה בלובי המלון וג'ו שאל אותי בעברית "אתה מישראל נכון?". מסתבר שג'ו הוא קיצור של יעקוב, חצי יהודי שגדל בישראל ושמח לרענן את העברית שלו בכל הזדמנות. ג'ו סיפר לי שאחרי הפרידה מאשתו השנייה הוא החליט להעתיק את מקום מגוריו לתאילנד, כי גם ככה חלק גדול מהעסקים שלו נמצאים באזור. "היום יש לי חברה כבר שנתיים, היא בת 24 ותאמין לי שהיא מתה עליי. פשוט מעריצה אותי וכיף לי איתה", הוא מתגאה בפניי. ניסיתי בכוח שלא לגלגל עיניים, חייכתי והנהנתי, חשבתי שלפני שאתה שופט בן אדם, תשמע מה יש לו להגיד. "הייתי נשוי פעמיים, שני המקרים הסתיימו בטונים צורמים, מה אני צריך את זה? תן לי ליהנות מהחיים, אני חי כמו מלך פה".
המחשבות שלי עדיין היו עם אותה נערה, מספר 86. "אני לא בטוח שצריך לעודד את התופעה הזאת", התחלתי, אבל ג'ו לא נתן לי הזדמנות.
"אני לא מעודד כלום", הוא חבט בטיעון שלי לעזאזל. "למה אתה חושב שכולן פה זונות? זו צורת החיים פה ואני בוחר לחיות את החיים שלי פה גם כן, אז זה משתלב. חוץ מזה תבין שאתה לא נמצא בישראל או ארצות הברית. פה יש לאנשים בעיה אמיתית לשרוד, הנשים הצעירות האלה הן התומכות העיקריות בהורים שלהן שנמצאים בכל מיני כפרים כל כך עניים שאתה לא מתאר בכלל. אתה יודע מה אומרים? כשאתה מתחתן עם תאילנדית – אתה מתחתן גם עם אימא שלה על הדרך!".
חייכתי חיוך מאולץ אבל ג'ו לא אמר נואש. "תשמע, מה אתה רוצה שהן יעשו? כאשר בחורה צעירה עם עבודה מכובדת בתאילנד מרוויחה בין 30 ל-35 שקל ליום עבודה, וזה עוד בעיר הגדולה, זה לא כזה מוזר שהיא תמצא פרנסה גם בדרכים אחרות בלילות, פרנסה שהיא יכולה להרוויח בה פי שלוש או ארבע מהמשכורת היומית שלה וזה עוד מלקוח אחד בלבד. את מרבית הכסף הן בכלל שולחות חזרה הביתה... ורק כהערת אגב, הזונות האמיתיות בכלל לא תאילנדיות אלא פליטות מהמדינות השכנות. להיות זונה כמקצוע זה נחשב בושה נוראית, אל תחשוב שמישהו מהמשפחה שלהן בארץ המוצא יודע מה היא עושה, הם חושבים שהיא הלכה לחפש עבודה בעיר הגדולה וכל עוד המזומנים זורמים, אף אחד לא ישאל שאלות".
לא השתכנעתי.
1.10.2013, walking street, פאטאיה. 22:50
...באחד משיטוטי הליליים פגשתי בבחור מערבי עם אנגלית מושלמת, שניגש אליי והזמין אותי להיכנס למועדון שהוא עומד בפתחו. המבטא היה בריטי לחלוטין, אבל הטקסט ואופן הדיבור שלו היו דומים מאוד לדייגים המקומיים שמנסים לדוג אותך לתוך המועדונים שלהם. משהו העלה לי חשד, מצד אחד הוא עוף מוזר בנוף, לבנבן גבוה ובלונדיני, אבל את הטקסט הזה הוא בטוח למד ממקומי.
"כמה כסף אתה חייב למועדון שאתה עומד פה?", שאלתי. הוא זרק לעברי חצי קללה והסתובב לדוג תיירים אחרים. מאחוריו התגלתה כניסה מפוארת לאחד מאותם מועדונים אקסקלוסיביים שמציעים רק נשים רוסיות/אוקראיניות. נכנסתי. באולם המרכזי היו עשרות נשים, אחת יותר יפה מהשנייה, גובה ממוצע של 1.80, הבלונד שולט, עיניים בהירות וחזה עומד, אבל אין אפילו חיוך אחד קטן על אף אחת. המארחת הושיבה אותי מול הבמה. הכל כל כך טכני, בכל סוף שיר יש החלפת משמרת. הריטואל קבוע: הבחורה החדשה ניגשת לעמוד עליו רוקדת הנוכחית, נשיקה, ליטוף עכוז הדדי ויאללה, צאי לסבב טיפים על הלקוחות מסביב. עוד לא הספקתי להזמין משהו לשתות ובחורה מהממת ביופייה מתיישבת לצידי, לא זכור לי שהזמנתי אותה, אבל אני מבין שצריך לבדוק את פוטנציאל הארנק שלי. "מה שמך?", היא יזמה את השאלה הראשונה. אמרתי לה. "ומאיפה אתה?" היא המשיכה לחקור, עיניה מביטות לתוך שלי ללא בושה ובהזמנה ברורה. האנגלית שלה הייתה מדהימה, ללא טעויות כלל והיא אפילו חייכה מדי פעם.
"כמה זמן את כבר בתאילנד?", שאלתי, ולפני שהיא הספיקה לענות עניתי בשבילה – "שבוע?". היא נתנה בי מבט חד ובלי למצמץ אמרה "חודש...". חייכתי, מכיר היטב את הסיפור שהיא מנסה למכור לי עכשיו. רק הגעתי למדינה, היא תגיד לי. אני מחפשת אהבה.
החלטתי לקחת סיכון. אולי הבחורה הזאת תסכים לדבר, לספר על מה שעובר עליה. "מתי היא מתכוונת לעזוב את העבודה הזו?", שאלתי בעדינות. המבט שלה השתנה מיד. כבר לא מפתה אלא קר, חשדני. הרי את העבודה הזאת היא לא יכולה לעזוב מתי שתרצה. הדרכון שלה מאוחסן בכספת של הסרסור שלה וברגע שהיא תנסה לעזוב את המועדון היא תהפוך לשוהה בלתי חוקית ותיעצר. היא נענעה בראשה והתחילה לקום, אבל סימנתי לה להתקרב ואמרתי לה ברוסית שאני רוצה לדבר, אבל לא כאן.
זאת הייתה טעות. ברגע שהיא שמעה את הרוסית העיניים שלה נפתחו והיא זזה אחורה. "איך אתה יודע רוסית?" ניסיתי לענות לה אבל זה כבר היה מאוחר מדי, היא לא שמעה את ההסבר ותוך כדי קימה מלמלה שהיא צריכה ללכת וברחה משם, אולי היא חשבה שאני מהאינטרפול או מהק.ג.ב, בכל מקרה, היא הייתה מבועתת. הרגשתי את המבטים של העובדים המקומיים נעוצים עמוק בתוך הגב שלי, אמרתי לעצמי שזה הזמן ללכת, סיימתי את הבירה ויצאתי משם. הם שמחו להראות לי את הדלת החוצה.
3.5.2013, על אוטובוס בדרך לבנגקוק, 11:30
את המסע לעיר הבירה של תאילנד עשיתי לצד דרור (שם בדוי), ישראלי בן 27 שמגדיר עצמו כ'פטאייסט'. הפטאייסטים הם קהילה של ישראלים שנוהגים לפקוד את העיר שוב ושוב למשך תקופות של בין מספר ימים לחודשים שלמים. הם קוראים לפאטאיה "גן העדן הפרטי שלהם" מכיוון שהם יכולים להגשים בה את כל החלומות שלהם. את דרור פגשתי כשהוא נסע לבנגקוק בכדי להמריא חזרה ארצה אחרי חודש שלם בגן העדן הפרטי שלו.
דרור, בניגוד לג'ו, נראה לי כמו גבר לעניין. אינטיליגנט, אחד מהחבר'ה. החלטתי לחשוף בפניו את מטרת המסע האישי שלי, את התחושות שלי ממה שראיתי בפוקט ופאטאיה. הוא הקשיב, ואז הטיח בי את כל התורה, ללא היסוס או התנצלות: "זה רק עניין של צנרת".
הרמתי גבה אז הוא גם הסביר: "אתה צריך להבין שמדובר בעולם אחר, זוהי תרבות שונה, אתה ואני גדלנו על ערכים מאוד מסוימים בהם לכסף יש ערך מסוים ולסקס יש ערך אחר, וכאשר הם מתערבבים יחדיו זה נחשב למשהו נלוז וירוד. אבל לא כל העולם עובד לפי הנורמות האלה. המיניות בתאילנד הרבה יותר פתוחה וחופשית והערך לכסף הוא שונה כי מדובר על קיום ממשי, אז למה לא לשלב ביניהם? אני יכול לספר לך על אין סוף מקרים בהם אני וחברים שלי היינו ממש במערכות יחסים עם תאילנדיות, מערכות יחסים הכוללות גם מין והן לא ביקשו מאתנו כסף בכלל. אבל מה שכן, בתרבות התאילנדית כאשר אתה נותן כסף אתה נותן כבוד וזה בסדר ומקובל לתת כסף למישהי אחרי שבילית איתה לילה, גם אם היא המוכרת בחנות שהזמנת אותה לאיזה יציאה בפאב. אני יודע שזה נשמע כמעט בלתי נתפס לפי הערכים שלנו, אבל זה המצב הקיים. בגלל זה אתה יכול לראות פה הרבה גברים מבוגרים עם נשים צעירות מהן, הן לא חייבות להיות זונות, יש פה תאילנדיות שמנהלות מערכות יחסים עם שלושה או ארבעה גברים זרים במקביל ואף גבר לא יודע על האחרים. מבחינתה, יש לה אהבה, מישהו שדואג לה ומהצד הפיננסי יש ביטחון, איפה היא תמצא דבר כזה בעולם בו היא גדלה? אני יודע שקשה לתפוס את זה בהתחלה, אבל ככה זה, נמאס לי לעבוד קשה בשביל בחורות, כאן הכל הרבה יותר קל..."
5.10.2013, Sukhumvit Soi 4' בנגקוק. 21:20
מצאתי 'בר ספורט', ללא מנורות אדומות אפילו, אולי הגעתי למקום נורמאלי לשם שינוי. הזמנתי בקבוק צ'אנג גדול, 630 מ"ל של בירה בפחות מעשרה שקלים מעבירים לך את הזמן יופי. נערה מקומית יפה בשמלה צמודה יושבת כיסא לידי ומפטפטת עם חברתה, אחרי כמה החלפות מבטים היא מסתובבת ומתחילה לדבר איתי. שלום - שלום, מאיפה אתה ומה שמך, סמול טוק רגיל, אני מפתח שיחה ובנאיביות אפילו חושש לרגע שמדובר בבן אדם אמיתי עם מטרות שיחה, אבל הכל יורד לטמיון כשהבחורה, בלי להסס לשנייה, ביקשה ממני להזמין אותה למשקה.
"את מתחילה איתי או עובדת פה?", שאלתי גם אני ללא היסוס. כבר עייפתי מהניסיונות של כל הבחורות – ללא יוצא מהכלל – בתאילנד לשכב איתי תמורת כסף. היא צחקקה בביישנות ובלי להתבלבל עברה לשלב הבא במערכת היחסים שלנו: לנגד עיניי היא שלפה את הטלפון החכם שלה ובהינף אצבע חשפה בפני מקבץ של תמונות ארוטיות שלה בתלבושת אחידה של בית ספר. הרמתי את מבטי מהמסך, מחפש תשובה של "מה לעזאזל קורה פה?". הברמן קלט אותי, הרים את הגבות פעמיים לכיווני וזרק לי, "היא אוהבת טקילה".
סימנתי לו תודה על הטיפ והסתובבתי חזרה לילדה. "תשמעי, את ממש חמודה, אבל אני לא אזמין אותך. לא למשקה ולא למשהו אחר".
"למה לא?" היה לה ניצוץ בעיניים, היא כנראה עוד הייתה חדשה בעסק, הרוח שלה עוד לא כבתה.
"זה יישמע לך מוזר, אבל אני מכבד נשים".
היא צחקקה שוב. כנראה ש-respect היא מילה לא מוכרת בשבילה, בלי קשר לפערי השפה. בכל מקרה היא הבינה שהיא לא תראה את הצד הפנימי של הארנק שלי הערב אז תוך פחות מעשר שניות היא פשוט קמה והתיישבה ליד מערבי חדש שנכנס לבר. ואני שוב נשארתי בלי מקום נורמאלי לשתות בו את הבירה שלי.
6.10.2013, Sukhumvit Soi 4' בנגקוק. 1:10
פנים מערביות קולטות אותי יושב על הבר של 'הילרי 4' בבנגקוק, אם אתה שואלים לפשר השם זה אז זה מכיוון שיש בהמשך אותו הרחוב את הילרי 3, הילרי 2, והילרי 1 (המקורי, כמובן). אבל אל דאגה, כולם עובדים 24 שעות ובאופן מטריד גם מלאים בלקוחות 24 שעות.
"אתה נהנה?". הדובר הוא ג'יימס, אמריקאי בן 67 מלא קמטים. אני מרים את הכוס ומחייך כדי לסמן לו שאני בסדר, ואנחנו מתחילים שיחה קצרה, במהלכה אני לומד שג'יימס פרש לפנסיה אחרי הגירושים השניים שלו ועכשיו הוא 'בחופשה' לטענתו. "אתה רואה אותה?", הוא מצביע בחיוך חושף שיניים על מקומית בחצאית מיני שחורה שחולפת לידי, "זיינתי אותה עכשיו בשירותים!".
"אני שמח בשבילך ג'יימס".
"היי, זה חוקי! זה חוקי, אז למה לא?!" הוא אומר לי בפנים מוארות ומסיים בלקח חשוב כל עוד הוא נוקף אצבע לעברי: "אל תשכח, אם אתה לא תזיין אותן, מישהו אחר יזיין אותן במקומך..."
משהו נשבר בתוכי. "תגיד ג'יימס, הילדים שלך יודעים איפה אתה מבלה עכשיו?"
"פאק יו", הוא נפרד ממני בנימוס אמריקאי טיפוסי. לעיתים קשה להביט במראה.
8.10.2013 נמל התעופה בבנגקוק, 00:30
אני יושב במטוס בדרך לארץ, מרבית האנשים כבר נרדמים סביבי ואני לא מצליח לסגור עין, מביט מחוץ לחלון וחושב איך אני מצליח לעזוב עכשיו את תאילנד ולהשאיר את העולם הזה ככה מאחורי. איך אפשר לחזור לשגרה כאילו כלום לא קרה והכול בסדר?
הבטחתי לעצמי שאני אטוס לחופשה בתאילנד ולא אחשוב על כתבות. לא אחפש סיפורים ופשוט אשחרר את הראש לחלוטין. אבל לעיתים התוכניות משתנות ויש דברים שצריכים להיאמר. תאילנד היא אולי מקום מדהים לחופשה, אבל התמונה שנצרבה לי במוח היא לא של חופים, לגונות או מסיבות ירח מלא. התמונה שלא עוזבת אותי היא של סטיקר שחור קטן, שמישהו הדביק מחוץ לאחד המועדונים ואף אחד לא טרח להוריד: "גברים אמיתיים לא צריכים לקנות נשים".