יש טרנד כזה של אירופה בחמישים דולר ליום. זה קטן עלינו. למה בחמישים דולר אם אפשר בשקל אחד בלבד? שקל, הרי, זה בערך מה שנשאר לכם. המסלול שבחרנו הוא מסן פדרו שמדרום למדריד ועד להיינצטרוכט העיירה המקסימה בצפון אוסטריה לרגלי האלפים.
נתחיל בהגעה לאירופה שהיא "פיס אוף קייק". עניין פשוט שפתרנו אותו בהתפלחות לתא המטען של אגרקסקו יושבים על ארגזי תפוזים, בתחפושת של השרה רוחמה אברהם. את התחפושת אפשר למצוא במחסני חנויות הצעצועים, המיועדים להשלכה. אם לא תמצאו תחפושת של רוחמה, תחפשו של אלי אפללו, גם הוא עולה על המטוס בלי בעיות.
לאחר שנחתנו בשדה התעופה המסחרי המוזנח של סן פדרו, השלב הבא הוא נסיעה מסן פדרו לאירובה, העיירה שנמצאת בקטלוניה ליד הכניסה לצרפת. מכוונים את הנסיעה ליום הסוס המקומי. יום זה שנחגג אחד לארבע שנים ב-29 לפברואר הוא יום מצויין לנסוע צפונה. ביום זה מארגני האירוע מחפשים זרים לרכב על הסוסים. הנוהג המקומי מחייב שזה יהיה זר ולכן אתה בא, נרשם ועולה על הסוס.
התחנה הראשונה: גרירוריוסה הנמצאת חמישים קילומטר צפונה מסן פדרו. שם אתה מוסר את הסוס, מוציא תעודת סטודנט (כל אחד יכול להירשם באוניברסיטה הפתוחה ולקבל תעודה) ומגיש אותה בסוכנות של מושיק, יורד ישראלי שאחראי על הטור-דה-ספאניה. הוא נותן לך "כרטיס דוגמית המופץ לצרכי קידום מכירות, שמספיק לך להגיע איתו עד אברוחיה, שנמצאת רק 60 קילומטר דרומה לאירובה. הדרך מקסימה והנוף מטמטם, אבל תתרכז בעיקר, להגיע. בשלב הזה אתה צריך לדאוג לאוכל. כאן המקום להוציא את השקל או במילים אחרות מטבע של 20 סנט. אתה הולך לבית התמחוי המקומי ברחוב המלך קרלוס השני, שם מחלקים ארוחה חמה. את המטבע האירופי של 20 סנט צריך לכניסה, שם תפרני העיר משתמשים באסימוני זיהוי לכניסה. המטבע האירופי של 20 סנט הוא בגודל זהה לאסימון הזיהוי האישי וכך תוכל להיכנס למסעדה ולאכול בחינם.
כשסיימת, אתה הולך לככר פדיחוס, מקום ההתכנסות של נהגי המשאיות. המנהג גורס שנהג משאית לא יכול לסרב לקחת נוסע בגלל נס ההרים שקרה ב-1932 לפדרו לופז חימנז נהג בחברה איסטרא קטלוניה שנרדם על ההגה והנוסע שלידו משך ברגע האחרון את ההגה והציל את הנהג ואת עצמו מנפילה לתהום.
סוף הנסיעה באירובה. ארוחת ערב מאוחרת תוכל לאכול אצל הגברת גיאה זפרובנה, רווקה, שהגיעה לעיר מרוסיה לפני שלושים שנה והייעוד שלה הוא להאכיל ולהלין תיירים חסרי פרוטה, לזכר הבתולה הקדושה. אל תעיר הערות לגבי מצב העור שלה. היא משוכנעת שהשימוש בקרם אובליפיחה עושה לה עור חלק.
למחרת בבוקר תאכל את ארוחת הבוקר שהיא מציעה לך כמו לכל אחרים, הבורשט לארוחת בוקר הינו חלק מהחוויה וקח איתך כמה תפוחים לדרך , אל תתבייש, תצטרך אותם עד הארוחה הבאה שלך. אתה נוסע לג'יבונש שנמצאת בצד הצרפתי של הגבול. הדרך להגיע לשם היא באוטובוס ציבורי. אם עלה מבקר כרטיסים, עשה את עצמך מפשפש בבגדיך ולבסוף אמור שאיבדת את הכרטיס. בדרך כלל זה עובד. אם לא עבד רד מהאוטובוס והמתן לאוטובוס הבא.
בג'יבונש תעלה על הרכבת. רק לאחר ביקור בשוק הדגים בעיר. בשוק יש הרבה מסעדות עממיות הנקראות פיחו. שם תוכל לקבל ארוחה טובה תמורת שטיפת כלים בעיקר בפיחו סן חקובו, הנקראת על לא אחר מאשר איגיבני יעקובו השחקן של מכבי חיפה שהוכרז לקדוש מקומי לאחר שהכניס גול עצמי בגביע אופ"א לפני חמש שנים.
שווה גם לבקר בכנסיה על שמו של יעקובו. הכנסיה עשויה מגללי גמלים שיובאו מטורקמניסטן ויובשו בתהליך מיוחד, כאשר הקירות נצבעו בלכה שמטרתה להגן על הקירות מהתמוססות בחורף.
אחרי שעלית על הרכבת בתחנת ממפיק שבגיבונש, רד ממנה בטוסונט, עיירה קטנה ומנומנמת במרכז צרפת. לך למוזיאון המזון המקומי ואכול שם ארוחת צהריים. הארוחה ללא תשלום אבל חייבים לכתוב חוות דעת כתובה על הארוחה. אל תיתן יותר מדי מחמאות, שלא יבינו שאתה תייר.
בטוסונט, כדאי להיצמד לכפריים המגיעים לעיר ולבקש איתם טרמפ. מרביתם עוברים בדרכם חזרה הביתה בתחנת שמנסי. שם ניתן לעלות על רכבת משא הנוסעת לכיוון אוסטריה ומגיעה כעשרה קילומטר מדרום ליעד – היינצטרוכט שבאוסטריה. מכאן אין ברירה, חייבים לקחת את התרמיל וללכת לרגל, אלא אם אתה תופס בדרך את הנזירות המקפצות. הנזירות המקפצות הן קבוצת נשים בגיל העמידה האוספות הולכי רגל לתוך אפריונים ומובילות אותם במשך 5 קילומטר בהליכה קופצנית. חוויה נהדרת.
אם הצלחת לתפוס את אחד האפיריונים האלה, אתה מסודר ושאר הדרך היא כבר משחק ילדים. אם לא, עדיין כדאי שתנוח בפונדק הלב הזועם של וולפגנג בנדיקטוס היינצברוכר. אם תאמר שאתה מישראל תקבל אירוח מלא בחינם. לאחר הארוחה, שב איתו שמע סיפורים על גולני. אל תניח שהוא שרת ביחידה. הוא פשוט אוסף סיפורים ומעביר אותם הלאה.
אכלת, נחת, נותרו לך עוד 1,800 צעדים כפולים ואתה בהיינצטרוכט. מה תעשה בעיירה האוסטרית המשעממת הזאת, אין לנו מושג, אבל עברת את כל הדרך בשקל יחיד כמו שהבטחנו.