שם: דני קרנה.
ואיך באמת קוראים לו: דני "למבו".
למה? פשוט מאוד, בגלל החיבה של דני ללמבורגיני. מה, אתם לא אוהבים למבורגיני? אז זהו, שלדני יש כמה כאלה, וגם פרארי 458 (325 אלף דולר), אסטון מרטין DB6 (655 אלף דולר) ועוד כמה מהשכונה הזאת של המחירון. את אחת מהן הוא קנה מהראפר 50 סנט. את הלמבורגיני הראשונה הוא קנה, לטענתו, עוד לפני שהיה לו מקום לגור. "לנהוג בלמבורגיני זה כמו סקס", אמר פעם למבו, "אם הייתי צריך לבחור בין המכונית הזו לאישה, הייתי הולך על הלמבורגיני". אגב, עכשיו גם יש לו כמה מקומות לגור בהם.
כמה? מה, הגיל? 38.
לא נו, כמה? 32.5 מיליון דולר.
מאיפה? כלומר הוא וגם הכסף? למבו נולד בקרוידון, שכונה דרום-לונדונית ממוצעת, לאב יוצא ברית המועצות ואם בריטית-ברזילאית, והתבגר לצד אח ושתי אחיות. בגיל 16, למרות ששני הוריו עוסקים בהוראה, החליט לעזוב את בית התיכון ו"להפוך לכוכב רוק", כפי שהבטיח למנהל בית הספר. כמו רבים וטובים לפניו, בשלב הזה הוא שמע מהמנהל שלא ייצא ממנו כלום.
אלא שמהר מאוד בכל זאת יצא משהו מלמבו –ללהקת הפופ Jealous, שהוא היה הסולן שלה, הוצע חוזה הקלטות. הוא וחבריו יצאו למסע הופעות בבתי ספר של בנות וזירות דומות באסיה, באוסטרליה ובניו זילנד. למבו אכן הפך לכוכב פופ ביפן, כמו שהבטיח למנהל רגע לפני שטרק עליו את הדלת. אבל כשהתבגר פג תוקפו כמוזיקאי מצליח, והוא מצא את עצמו בגיל 21 ללא שום הכשרה או השכלה.
דבר אחד שלמבו כן למד לעשות במהלך מסע ההופעות היה לשהות בבתי מלון: "21 שעות מהיממה פשוט העברנו במלון, החבר הכי טוב שלי היה הקונסיירז' ועם החדרנית יצאתי לדייט. את המיטות ידעתי להציע בעיניים עצומות. אחרי שעזבתי את המוזיקה, ואחרי ששלחתי את כל הכסף שהרווחתי הביתה, הדבר היחיד שידעתי זה איך אמורים לנהל מלון".
בכסף שבכל זאת היה לו רכש למבו מלון לונדוני קטן – 30 חדרים – ובעזרת אחותו המעצבת יצר את מלון פאביליון, שהפך די במהרה לכזה שמארח כוכבי רוק כמו מוריסי, דוראן דוראן, פיט דוהרטי ודוגמניות-על כמו נעמי קמפבל וקייט מוס. משם הגיעו עוד שני מלונות ואי אלו נכסים נדל"ניים שהביאו את דני למצב שבו הוא רשאי לדרוש מאנשים לכנות אותו למבו.
ומה הוא עושה עם הכסף הזה? ובכן, קונה כל מיני דברים. למשל אחוזת שישה מפלסים שהוא קורא לה בית והייתה שייכת בעבר לראש ממשלת בריטניה. המחיר: 10 מיליון דולר. מעבר לזה, כבר אמרנו, ישנן המכוניות. אחת מהן, למבורגיני דיאבלו סגולה, מתיימרת להשמיע את המנוע הרועש ביותר בבריטניה.
הרעש של הדיאבלו לא מסבך את למבו רק עם שכניו בלונדון. לטענתו, הוא מתקשה להתחיל עם בחורות תוך כדי נסיעה כי הן לא יכולות לשמוע אותו. בדיוק לשם כך הוא נושא עמו במושב הנוסע שלט ומגאפון, שבו יוכל להכריז על הנשים בהן הוא מעוניין. את מספרי הטלפון של רובן הוא מעביר, לטענתו, לחבריו. חלק מהן זוכות לבלות איתו בדייט שיכלול ארוחה בשווי כמה אלפי דולרים ובקבוקי קוניאק של 8,000 דולר כי צריך משהו שישטוף את הכל.
משם אפשר להמשיך לאחוזה ההיא – ובה מיטת האפיריון שעל פי סיפוריו של למבו הייתה שייכת פעם לנפוליאון – או לווילות שלו בברבדוס ובריביירה הצרפתית. לפעמים, אומר הרומנטיקן הגדול, הוא פשוט מאפשר לבנות הזוג שלו – רבות מהן דוגמניות רוסיות, עם אחת מהן בילה מספיק כדי שייוולד לו ילד ממנה – להניח אצבע על נקודה בגלובוס, וכך לקבוע את יעד הדייט הקרוב שלהם.
לטענת למבו, יש לו דרך מצוינת לוודא שהנשים בחייו נמצאות איתו בגלל מי שהוא ולא בגלל הכסף שלו. לטובת הקסם הזה הוא רכש גם מיני קופר – הצנוע בצי הרכב שלו. "אם אני רציני לגבי בחורה", אומר למבו, "אגיע לדייט הראשון שלנו במיני. אם היא לא תופיע לדייט השני, ובכן, היא עשתה טעות חמורה".
נראה שאל רוב הדייטים שלו מגיע דני בכל זאת בלמבורגיני, ורצינות הכוונות שלו בהתאם. "פעם נכנסו שלוש דוגמניות ללמבורגיני שלי", סיפר, "נכון, הן אמנם גבוהות, אבל הן די רזות אז הן יכלו להשתחל פנימה בקלות".
ועם כל זאת, האחת והיחידה מבחינת למבו היא החתולה שלו, מולי. היא מקבלת ממנו מדי פעם פינוקים קטנים, דוגמת קולר יהלומים בשווי 2,000 דולר, סתם ככה לכבוד חג המולד.
לא, הוא לא ממש מתכוון להתנצל על כל זה. כלומר, תראו מה הוא אומר: "להיות פלייבוי כמוני זה להגשים את חלום הילדות ואת פנטזיות הבגרות של כולם. יש לך הזדמנות לעשות מה שאתה רוצה, מתי שאתה רוצה. אני לא הולך להסתיר את העושר שלי, נעשיתי מיליונר בגיל 22 ועבדתי קשה בשביל הכסף הזה. לא נולדתי עם נעל מוכספת, אז למה לא להציג אותה לכולם? אם יהיה לי כסף – אבזבז אותו. יום אחד אולי אתיישב אם אמצא את האישה הנכונה בשבילי, אבל עד אז, למה לא להיות פלייבוי?".
חוץ מזה, הוא עשה מספיק בשביל אחרים כדי הלרוויח את הזכות לבזבז על עצמו כמה שבא לו ומה שבא לו. אחת הדוגמאות לכך היא אותה פעם שהוא החליט ברגע ספונטני לקנות 500 מתנות ל-500 ילדים שהעבירו את חג המולד האחרון בבית חולים.