רטט של התרגשות אחז בי כשאחזתי לראשונה במולטיטול של בוש. רק לא מזמן גיליתי שיש כאלו כלים, וההבטחה הטמונה בהם – עושים הכל! מנסרים! משייפים! חותכים! מכינים דאבל לאטה עם חלב דל שומן! – משכה אותי. ככה שכשהגיע אחד כזה למערכת הייתי מוכן לעשות לעורך הרבה נעים כמו שהוא אוהב, עם ההיטאצ'י מג'יק וונד שלו, עוד כלי רב פעלים.

ובכן, קיבלתי את מבוקשי, והכלי הגיע ארוז במזוודה עמוסה כל טוב ראשים שונים, ונסע איתי לבלות כמה ימים באתר העבודה של החברה שבה אני עובד, שם אנחנו מרכיבים ובודקים טורבינות רוח מסוג חדש. לא אומר שיש לנו שם בית מלאכה לכל דבר, אבל בכל זאת אנחנו מחזיקים מלאי נאה של כלים, ממברגי שענים עד מקדחה עומדת, שיכולים לדאוג שהמולטיטול לא ירגיש בודד.

אין תמונה
כנפיים של דיקסי. נוסטלגיה

ובכן, חלפו כמה ימים, הכלי לא יצא מאריזתו בכוחות עצמו. כל פעם שהיתה משימה שנדמתה כמתאימה לרב-תכליותו, נמצא כלי אחר המתאים לה יותר: צריך לחתוך ברזל? יש דיסק. צריך לשייף קצת צבע כדי להאריק את הטורבינה? הדרמל עם ראש נייר זכוכית עושה זאת בשנייה. צריך לנסר עץ? יש מסור סרט נטען (יופי של דבר, אגב – למרות שאין להשיג בארץ).

הניסויים

ואז מגיע הטלפון מהעורך, שמבקש חזרה את הבוש, ואני מבין שאין ברירה, צריך למצוא משהו לנסות עליו את הכלי. החלטתי לנסר קרש עץ, ולכן מצאתי ראש ניסור עץ במזוודה של המולטיטול. איך מחברים ראש ניסור עץ לכלי הזה? קודם כל צריך לפתוח בורג אלן עם המפתח המצורף, ואז לאבד את הבורג בזמן שמתקינים את המשור, ואז לבלות חצי שעה בלהפוך את החול מתחת לרגליים עד שמוצאים את הבורג הארור, ואז להדק את הראש למכשיר. עכשיו אנחנו מוכנים להתקיף את הקרש האומלל. תוצאות? הכלי הצליח לעשות איזה חריץ בקרש. אני מניח שאם הייתי עובד על זה עוד כמה ימים הייתי מצליח לנסר את הקרש לשניים, אבל לא היו לי כמה ימים.

ניסיתי ראש שיוף. ברור שאם היה מדובר בפלטות גדולות של עץ היית בוחר איזה סנדר סיבובי או רצועה, ושאם היה מדובר במשטח קטן שצריך תנועות עדינות היית עושה את זה ידנית. המולטיטול מנסה להשתלב באמצע, מקום שבעבר נתפס על ידי מלטשות עכבר למיניהן, אבל מלטשות עכבר עושות עבודה יותר טובה, כי אותם אתה אוחז מלמעלה, מה שאומר שאתה יכול להפעיל לחץ מקומי כשאתה אוחז את הכלי קרוב לנקודת הליטוש, וזה מאפשר לך דיוק ושליטה. כאן אתה אוחז מין מוט עבה, וראש הליטוש רחוק ממך ככה שאתה מרגיש יותר את הרטיטות ומתעייף מהר יותר.

במזוודה נח לו גם ראש ניסור למתכת, שנראה כאילו מישהו מכר לי משור עגול, קטן ושבור. דלת הברזל של חדר הבקרה לא נראתה מודאגת במיוחד כשהתנפלתי עליה עם הראש הזה, ועכשיו, אם תסתכלו מקרוב בדלת שלנו תוכלו להבחין בשריטה העדינה שהמולטיטול השאיר בה.

מתישהו במהלך השעתיים האלו אחד הראשים גם התנתק מהגוף בזמן השימוש. אני מודה שאולי לא הידקתי כמו שצריך את הבורג, אבל זה גם מעלה את הסברה שאולי יש דרך חכמה יותר לחבר ראשי כלים לגוף מאשר השיטה שהשתמשו בה כאן. הכלי נארז אחר כבוד והוחזר לעורך. ביקשתי ממנו את ההיטאצ'י, הדלת רוצה שימשיכו לדגדג אותה.

זה לא דרמל, זה

את הסיכום אני רוצה להקדיש לדוד אהרון, מספרו של מאיר שלו פונטנלה. הדוד הממציא, שכל המשפחה חיה על רווחי המצאותיו, מקבל מהם במתנה כתודה לדרמן, עוד רב-כלי. הדוד נעלב מהמתנה, מהאפשרות שמישהו חשב בכלל לשים הרבה כלים בכלי אחד. הלא לכל כלי המקום שלו, וכבודו במקומו מונח.

לא שאין יוצאים מהכלל: הדרמל, כלי עם ראשים מתחלפים לעבודות עדינות, הוא הכרחי לכל מייקר, בונה ומתקן. לא ניסיתי את הכלי הרוטט של דרמל, אז אני לא יודע אם הוא מוצלח או לא. אבל אני יכול לומר שבעיני המולטיטול של בוש לא נותן כבוד לעבודה, ואני מוותר עליו כחבר בקיר הכלים שלי.