הכי רחוק מבית בושת / וודקה פיגאל
בוא ננסה דמיון מודרך לרגע. אתה נמצא ברחוב האורות האדומים, פיגאל, בפריז, תאורת הברים מאירה את חיוך הבחורות לצד המדרכות ופתאום ממש בא לך על וודקה טובה. אז זהו, שגם לנו לא ברור למה מישהו ירצה למכור לנו וודקה איכותית שמחוברת לסיפור על בית בושת, אבל מצד שני אנחנו לא מבינים כלום ביחסי ציבור. מה שאנחנו כן יודעים הוא שהוודקה הנהדרת הזו מופקת מחיטה צרפתית איכותית בתהליך של תסיסה וזיקוק. במסגרת התהליך נעשה שימוש במים צלולים ממעיין Gensac שמסייעים ליצירת תחושת ההחלקה העדינה בגרון.
בואו לא נלך יותר מדי מסביב, וודקה פיגאל היא הוודקה הכי טובה שיצא לי לטעום כבר שנים ארוכות. היא מעניקה את התחושה הזאת כבר בתחושה היוקרתית של הבקבוק האלגנטי, שהגיע עם כוס שוט אדומה בעיצוב מקורי וכובע (כנראה כדי להתגונן מהחום הכבד בלילות שטופי השמש של פריז). הטעם האיכותי שלה מכיל תחושה נעימה, קלילה ובלתי ניתנת להסבר של ענבים, כל הפה מתעורר לחיים בלגימה הזו, ממש כמו בנשיקה עם צרפתייה לוהטת בשאנז אליזה.
אבל כל זה עדיין לא שכנע אותי ולכן לקחתי אותה למבחן האולטימטיבי, מומחה בן 86 ששתה כבר כל משקה אפשרי מתירוש ועד אלכוהול מזוקק. הוא לגם באיטיות, נתן בי מבט נחוש וביקש ממני שאשאיר לו את הבקבוק להתרשמות עמוקה יותר. זה הרגע שבו ידעתי שעם הצרפתייה הזאת אני מוכרח להשיג דייט נוסף.
מחיר: 199 שקלים לבקבוק של 750 מ"ל
(אלון קרני)
לא אותו ליקר, עדיין לא וויסקי / דרמבוי 15
בתור מכור כבד לספורט אני מאמין גדול במנטרה: "הרכב מנצח לא מחליפים". אבל המשמעות של המשפט הזה גדולה יותר מעולם הספורט, הכוונה היא שכשאתה כבר עושה משהו טוב, אין סיבה לנסות ולשנות. הלוואי שהאנשים מדרמבוי היו מאמינים יותר במשפט הזה לפני שהוציאו את הדרמבוי 15. גרסה יבשה של הליקר הקלאסי, שנועדה להעביר אותו ממדף הליקרים לזה של הוויסקי האיכותי. החידוש, על פי היבואן, באה לידי ביטוי בבחירה קפדנית של מאלטים מיושנים עם ניחוחות רכים ומורכבים המשתלבים עם הארומה הייחודית של הדרמבוי.
אבל המציאות היא שדווקא במקרה הזה הניסיון להפוך את דרמבוי למשקה איכותי יותר עושה לו מעט עוול. החיבור בין אלכוהול "כבד" ויבש לטעם המתקתק של הליקר הנהדר הזה בדרך כלל, יוצר תערובת שלא עושה חסד עם המשקה החדש. מצד אחד הטעם האיכותי לא בא לידי ביטוי, ומנגד יש כאן פגיעה בטעם המקורי של הדרמבוי. צרפו לזה את תג המחיר הגבוה שמגיע עם הבקבוק, ותקבלו ניסיון די בעייתי לשפר מוצר מנצח.
מחיר: 510 שקלים לבקבוק
(נועם לידור)
זה רק נשמע מסקרן / בקרדי & קולה
את החדש של בקרדי - בקרדי קולה בפחית - קיבלנו לבידוק בהסתייגות. נכון, הפחית שחורה וגברית במיוחד, ויש שם את העטלף הקשוח של בקרדי על רקע אדום - אבל בשורה התחתונה עדיין מדובר בקוקטייל, במקרה שלפנינו קוקטייל של רום עם קולה. בסופו של דבר הסקרנות הרגה את החתול, או במקרה שלפנינו, הסקרנות אתגרה את בלוטות הטעם של נסייני הבידוק. היינו חייבים לדעת אם השילוב הזה, של בקרדי וקולה, ועוד בפחית, הוא משהו שיכול לחיות אצלנו בכבוד במקרר לצד הבירות. לא שהשילוב הזה הוא משהו חדש, כן? אנשים שותים רום מעורבב עם קולה כבר יותר ממאה שנה. אבל אנחנו סוטים. מהנושא, כן?
בכל אופן. קיבלנו את הפחיות, קיררנו אותן, פתחנו לקול תסיסה מבטיח וחילקנו לחבר'ה. התוצאה גרמה לרובם לקמט את האף במחווה של חוסר שביעות רצון. שתו, שתו, עודדנו אותם. אנחנו צריכים ביקורת. הם שתו, ולהלן הביקורת: המשקה לא עשה לנו את זה, לפחות לא בגדול. הוא מתוק מצד אחד, ומזכיר דיאט קולה מצד שני. מרגישים את הרום, אבל לא מרגישים שהשילוב בין רום וקולה בתוך פחית הוא משהו שיכול לחיות בכבוד במקרר לצד הבירות. כמובן שכמו כל דבר בחיים הכול עניין של טעם. עובדה - היה שם נסיין אחד שגמר את הכול ושאל אם יש עוד. כשפתחנו אצלו את המקרר בבית גילינו שלושה בקבוקים של דיאט קולה, אז אולי זה מסביר את זה.
מחיר: 15 שקל לפחית
(נועם ליפמן)
חבר טוב לתקופת החורף / סאוט'רן קומפורט
לא באמת הייתי צריך לטעום את הבקבוק באריזה החדשה של סאוט'רן קומפורט כדי להתאהב במשקה הנפלא הזה. כבר שנים הוא יושב אצלי בפינת הבר וממתין לימים גשומים, בהם האפקט שלו ביחד עם הטפטוף מבחוץ יוצרים את סיטואציית האלכוהול המושלמת. סאוט'רן הינו ליקר אפרסקים, המיוצר מתערבות של וויסקי, אפרסק, תפוז, וניל, סוכר וקינמון. התערובת הזו אולי נשמעת כמו משהו שבלונדינית עם מיני ונעלי עקב תזמין בחתונה, אבל האמת היא שהטעם לא יכול היה להיות קשוח ומחוספס יותר.
המארז החדש שהושק בישראל בימים אלה, כחלק ממסע קידום אינטנסיבי, כולל שתי כוסות שוט איכותיות שמוסיפות עוד תחושה של רצינות למשקה שמחשיב את עצמו כאלטרנטיבה עשירה לוויסקי. יהיו מי שיאמרו (במידה רבה של צדק) שאין באמת צורך באלטרנטיבה למה שכבר מצליח, מצד שני לא תצליחו למצוא אף אחד מאוהדי סאוט'רן קומפורט שיטען כי מדובר בפשרה. המילה המתאימה הרבה יותר היא שדרוג.
מחיר: 135 שקלים למארז
(נועם לידור)
אם אתה מחפש משהו להתמסר אליו / ריקרד אניס
נתחיל בוידוי: ערק הפך להיות המשקה האהוב עליי רק בשנים האחרונות, ואף פעם לא באמת אהבתי אניס. עם זאת, כמו בכל משקה אלכוהולי אחר, גם כאן החיך התרגל לניחוח מסוים ואפילו למד לאהוב אותו. מהבחינה הזו הבקבוק של ריקרד אניס אותו בדקנו, המשתייך למשפחת הפאסטיס, לא מצליח לשחזר את התחושות המיוחסות אצל רובנו לערק, וחוץ מהריח לא משאיר מקום לסנטימנטאליות. מצד שני, מדובר בתחליף ראוי עבור מי שאוהב את האניס שלו נקי ובליווי קוביית קרח אחת או שתיים.
כדי להצדיק את הכינוי שקיבל בקרב מביני עניין, "החלב הצרפתי" אכן משנה צבעו מצהוב בהיר לבז' חלבי, והוספת מעט מים אינה פוגמת בו. כאן המקום להדגיש: אם אתם בעניין של צ'ייסרים הרי שהמשקה הזה ממש לא בשבילכם. הריקרד לא מתאים לשתייה באירועים חברתיים, אינו חביב במיוחד על נשים (לפחות אלו שהשתתפו במדגם המייצג) וגם המחיר שלו לא מציל את המצב. עם זאת, התמסרות ולגימה איטית יכולה לעשות את העבודה אם ממש מתאמצים. אבל למה לעשות את זה, כשאפשר במחיר הזה לשתות אחלה וויסקי?
מחיר: 155 שקלים לבקבוק 1 ליטר
(מתי שופן)
בסופו של דבר זה די סטדנרטי / רוסקי סטנדרט
הנה משהו אבסורדי על וודקה, שהפך במהלך השנים לסוג של מוסכמה חברתית. על אף שהרוסים נחשבים לצרכנים והמומחים הגדולים ביותר לוודקה בעולם, דווקא התוצרת המקומית שלהם סימלה במשך לא מעט שנים איכות ירודה. בעוד שמותגים מפינלנד, צרפת וארצות הברית עשו חייל ברחבי העולם, וודקה תוצרת רוסיה נמכרה לרוב בתחתית המדף. המקום שממנו שולפים משהו כשרוצים לדפוק את הראש מהר ובזול.
על הרקע הזה מנסה אחד מהמותגים הוותיקים של הוודקה הרוסית, "רוסקי סטנדרט", להוכיח שמוקדם להספיד את המסורת הרוסית. הוודקה החדשה מגיעה באריזת זהב יוקרתית, אותה יש לסובב כדי לחשוף את הבקבוק. מהבחינה החיצונית אין ספק שמדובר בשדרוג, אם כי בכל הנוגע לטעם עדיין יש פער. רוסקי סטנדרט מופקת משילוב של וודקה קלאסית, תמציות של ג'נסינג סיבירי ומי קרחונים מאגם לאדוגה. השילוב הזה היה אמור לייצר סוג של אקסטרה שתקפיץ את המותג קדימה, אבל האמת היא שהתוצאה הסופית היא באמצע. לא אדיר, לא גרוע, סטנדרטי.
מחיר: 79.99 שקלים לבקבוק של 750 מ"ל
(אלון קרני)