על הגרלת הוויזה האמריקאית שמעת? לא בטוח. וגם אם כן, רוב הסיכויים שלא חשבת להשתתף בה. בכל מקרה, הסיבה לגיטימית: ההגרלה קנתה לעצמה שם רע בישראל בגלל חברות המפתות ישראלים להשתתף בה תמורת תשלום כלשהו – שלרוב לא מניב תוצאות. החדשות הטובות: אפשר להשתתף בהגרלה בלי החברות האלה ולמעשה בכלל בלי לשלם, והסיכוי לזכות הוא יותר גבוה ממה שנדמה לך.
בוא נאפס אותך רגע, שתבין את המשמעות: ההגרלה מעניקה מדי שנה גרין קארד לכמה עשרות אלפי זוכים ובני משפחותיהם – מה שאומר שהם מקבלים את הזכות לחיות ולעבוד בארה"ב לכמה זמן שרק ירצו, ללא תלות במקום העבודה או בוויזת עבודה. נשמע טוב? זה יישמע יותר טוב עוד שניה, כשתלמד שההשתתפות בהגרלה לא כרוכה בתשלום. כל מה שאתה צריך זה תעודת בגרות (או רמת השכלה מקבילה) או ניסיון של מעל שנתיים במקצוע הדורש שתי שנות הכשרה לפחות.
עשה זאת בעצמך
רישום להגרלה נעשה כל שנה לתקופה של 60 יום בתקופה של אוקטובר-דצמבר, בעוד ההגרלה עצמה נערכת כמה חודשים לאחר מכן. בכל שנה יש משהו כמו שבעה מיליון משתתפים, ומתוכם כ-100 אלף זוכים לעבור את הסבב הראשון ולקבל מעטפות עם טפסי הרשמה הביתה. רוב המועמדים נופלים בעיקר על מילוי לא תקין של הטפסים האלה – וכאן נכנסות לתמונה החברות שמתיימרות למלא עבורך את הטופס המסובך כל-כך לכאורה. אותן חברות גובות תשלום עבור ה"סיוע" הזה, ופה אנחנו נכנסים לתמונה ואומרים לך חד וחלק: אתה יכול למלא את הטופס בעצמך. בקלות.
כמה טיפים:
• אם אתה נשוי, גם אשתך יכולה להשתתף בנפרד וכך אתם מכפילים את הסיכוי לזכות (כזכור, אם אחד זוכה, כל המשפחה מקבלת).
• אסור לאף אדם להשתתף פעמיים באותה שנה: וזה מוביל לפסילה באותה הגרלה.
• מה שלא אומר שצריך להתייאש – הרבה מועמדים זכו רק לאחר כמה שנים של השתתפות.
• מלבד מילוי הטופס שבאתר, יש להעלות לאתר תמונה של המשתתף. נשמע פשוט? זה לא. מצד שני זה לא כזה מסובך. את רשימת הכללים לצילום נכון תוכל למצוא פה.
עברת את הסבב הראשון? ברכות. מה שחשוב עכשיו זה למלא את הטפסים שבמעטפה כמה שיותר מהר ולשלוח אותם בחזרה. למה כ"כ מהר? כי בסוף התהליך רק 55,000 איש יקבלו את הוויזה, ומי שמתמהמה יכול לפספס את הרכבת. תמלא את כל הפרטים (יש הרבה) ביסודיות ותשלח את זה חזרה בדואר אקספרס. אם הכול יעבור בשלום, אחרי כמה חודשים תקבל זימון לראיון בשגרירות בישראל. פה מתחיל החלק המעצבן יותר, אבל אל תדאג – אם הגעת עד לכאן, הוויזה כבר כמעט אצלך בכיס.
מי מפחד מהקונסול
לפני הראיון בשגרירות תדאג שיש ברשותך:
1. תמונות בפורמט האמריקאי הסטנדרטי – שתיים לכל בן משפחה.
2. מסמך ההזמנה המקורי שקיבלת מקנטקי, ועליו תאריך הראיון בשגרירות.
3. דרכון של כל אחד מבני המשפחה, בתוקף לפחות לשמונה חודשים.
4. כתובת כלשהי בארה"ב, שאליה יישלח הגרין קארד (אפשר כתובת של חבר או בן משפחה).
5. במידה ויש לך הצעת עבודה מארה"ב, תביא גם אותה.
6. ועוד מגוון מסמכים, תעודות ושאר טפסולוגיה (הכול מצוין בזימון) – כאשר הכול צריך להיות מתורגם לאנגלית ע"י מתורגמן מוסמך. הדבר שכדאי לטפל בו ראשון, אגב, הוא תעודת יושר מהמשטרה, מכיוון שזהו תהליך שלוקח כחודש ימים.
7. קח בחשבון גם לא מעט כסף בכל הסיפור: 755 דולר (במזומן) עבור כל אחד מבני המשפחה ביום הראיון בשגרירות, ועוד 300 דולר לאדם עבור בדיקה רפואית וחיסונים שצריכים להיעשות כשבועיים לפני הראיון.
הראיון עצמו לא מסובך והמטרה שלו פשוטה: להסביר לקונסול למה לעזאזל אתה רוצה גרין קארד. הוא הולך לשאול אותך במה אתה עובד, איפה אתה רוצה לחיות בארה"ב ומה התכניות העסקיות שלך. כל הסיפור לא לוקח יותר מרבע שעה. תהיה נחמד, אל תעשה בושות ואל תתחכם, ויהיה בסדר.
הֶב א נָייס לייף, מֶאן
זהו זה. אם לא קרה משהו חריג בשגרירות, הדרך לאמריקה כבר סלולה, ובדרכון שלך תופיע כעבור כמה ימים ויזת הגירה תקפה למשך חצי שנה – פרק זמן שבו חייבים להגיע לארה"ב לפחות פעם אחת כדי להפעיל את הוויזה. אחרי חודש וחצי הגרין קארד יישלח לכתובת האמריקאית שסיפקת. כל מה שנשאר לך זה לאסוף את הפקלאות ולעבור, ורצוי שתוך שנה אחרי שתקבל את הוויזה כבר תחייה בין הדקלים של הסאנסט בולוורד.