מצוקת העובדים: "אנשים מוצאים את עצמם עובדים בלילות ובסופי שבוע"
ארל'ה כהן, מנכ"ל הד הנטר השמת בכירים, נתקל בתופעת העובדים הקורסים תחת העומס ובהשלכותיה, כאשר הם מבקשים למצוא לעצמם מקום עבודה חלופי.
"מועמדים מגיעים אליי ומביעים רצון לסיים את עבודתם רק בגלל העומסים המטורפים בעבודה. כשהאנשים האלה מגיעים למשרדינו הם קובלים על הכבדת העול מצד ההנהלה, ועל כך ש'האנשים שם למעלה' לא מבינים תמיד את המשמעות של הטלת שני איקס משימות על חצי-איקס אנשים.
עוד פיתרון: כך תישן פחות ותעשה יותר
"מה שקרה בעולם המודרני הוא, ששעות העבודה הפכו כבר מזמן בלתי-אפשרויות. אבל, בתקופה האחרונה של הקיצוצים והפיטורים העומסים החריפו, כמות המשימות התגברה, הדרישות הפכו להיות מולטי-טסקיות, כאשר מצבת כוח האדם הצטמצמה. כפועל יוצא, אנשים מוצאים את עצמם עובדים בלילות ובסופי שבוע, ומתעסקים בנושאים שפחות נוגעים לעולם התוכן שלהם. פתאום מוצאים מנהל שיווק שתפקידיו הפכו למכירתיים, והוא מקבל גם אחריות נוספת על הפיתוח העסקי, בגלל שהקודמים בתפקידים הללו פוטרו".
כהן מצביע על תופעה נוספת שנגזרת מן המצב, אשר מתבטאת בקורות החיים של המועמדים: "בתקופה האחרונה אני מתחיל לראות מסמכי קורות חיים מורכבים יותר, אינטרדיסציפלינריים יותר, אנשים שעשו תפקידים של 'גם וגם וגם'. חלק מן המועמדים מתלבטים איתי יחד, האם המולטי-טסקיות הזו לא תתפרש בעיני המעסיק הבא כהתפזרות, כחוסר מיקוד או כחולשה. חלקם בוחרים לטשטש אותה: להשאיר את הטייטל ולהכניס את תיאור כל התפקידים שהם ביצעו תחת התיאור של התפקיד האחד הראשי שלהם".
מהתרשמותך, מהי התגובה השכיחה של העובדים להטלת עומסי העבודה עליהם?
"מרבית העובדים מרגישים שכדאי להם לשמור על פרופיל נמוך, להחזיק היטב את הכיסא שלהם ולהחריש.
"מבחינתם, התקופה הנוכחית היא טיימינג גרוע להתלונן על עומסים, כאשר המעסיק סבור שהם ברי מזל שיש להם בכלל מקום עבודה. לעומת זאת, אני מוכרח לציין שנתקלתי גם ב-10%-15% מן העובדים שמצליחים ליהנות מן העומס ולהפיק ממנו תועלות. לשיטתם, עומסי העבודה שהוטלו עליהם מחזקים אותם מבחינה מנטלית ומקצועית, והם רואים בהם הזדמנות יותר מאשר קושי. בחלק מן המקרים העומסים מתבטאים גם בהרחבת סמכויות ובניהול יותר אנשים, ולכן הם יחבקו את העומס ויראו את המצב כפלטפורמה למינוף הקריירה שלהם".
פתרון משאבי האנוש: "חובתו של העובד להגיע למנהל ולהציע תעדוף"
ברוריה סופרין, סמנכ"ל משאבי האנוש של חברת HP ישראל, מאמינה כי כדי להתמודד עם העומסים הללו על העובדים לייצר סדר עדיפויות חדש, בתיאום עם הממונה
"קיימת אצל עובדים במצבי עומס יתר נטייה לבוא ולומר: 'אני לא יכול יותר' או 'אני עייף. אני עמוס'. אבל זהו מענה תגובתי לא נבון במיוחד. במקום זאת הייתי מציעה לעובדים להקשיב לממונים שלהם. לעצור ולחשוב אילו משימות ניתן ואילו משימות לא ניתן לבצע בצורה נאותה. עובד חייב לזכור, שהמנהל לא רואה את כל התמונה אלא רק את המשימות העדכניות. הוא לא זוכר מה הוטל על העובד לפני שבוע ולפני שבועיים, ובשונה ממנו הוא מתמקד בדבר הבוער המידי. לפיכך, זוהי חובתו של העובד להגיע ולהציע תעדוף. באופן הזה הוא גם מצטייר בעיני הממונה כאחראי וכאדם שמתייחס לעבודתו במלוא הרצינות. אם כן, הדרך הנבונה תהיה לא להגיע אל הממונה במצבים של רוגז, כעס או תסכול, אלא ממקום קר וענייני ולשטוח בפניו את כל הפרספקטיבה".
מה את אומרת למנהלים שלנוכח הקבילות של כפיף בדבר העומס מגיבים ב"אז תתאמץ יותר"?
"על-פי-רוב התגובה השכיחה של מנהלים, במיוחד בתקופה הנוכחית, תהיה 'מה לעשות, זה המצב, גם אני עובד קשה' או לחלופין הם יגיבו באמירה כמו: 'היום המציאות לא פשוטה'. צריך להבין, שהמנהל באותו מעמד לא יכול באמת לחוש את העובד, להזדהות איתו ולהיות איתו אמפאטי, ואחת הטעויות השכיחות של מנהלים במקרה כזה תהיה להגיב ב'אתה לא יכול? או.קיי, אני אמצא כבר מישהו אחר שיוכל לעשות את העבודה'. אמירה זו נשלחת לאוויר בנימה של 'והמבין יבין'. זוהי הדרך של המנהלים היום להפעיל לחץ. להערכתי, זהו משפט שקשה מאוד לעובד לספוג, הוא מעמיד אותו במצב של אין ברירה. גם התרחיש הזה מאוד לא בריא לארגון, וסופו של דבר שההנהלה תחטוף כתוצאה מכך ריקושטים (העובד יעזוב או יתחמן במקום אחר).
"הדרך הנבונה יותר תהיה להצמיד לאותו עובד שיחות אימון אישיות, הדרכה בנושא ניהול זמן, פתרונות של 'וורק-לייף באלאנס'. 'לדחוף את העובד לקיר' לא יהיה אפקטיבי. כדאי מאוד לעובד לדבר עם המנכ"ל ברמה של עובדות. לעתים קרובות מוטלים עליו יעדים בלתי אפשריים, אבל החוכמה היא להגיע ולפרט את העמדה שלו, תוך גיבוי בעובדות ובנתונים קונקרטיים. להסביר מדוע לא ניתן לבצע את המשימה בלו"ז הנדרש, לא לדבר באופן גנרי, כללי ומעורפל. אמירה סתמית כמו 'זה בלתי אפשרי', ששומרת על עמימות וערפול, לא מציירת את העובד באופן חיובי בעיני הממונה".
פתרון היועץ: "העובד צריך לשבת עם המנהל ולהציב גבולות"
מלי אלקובי, מנכ"ל דינמיקס, פוגשת בארגונים את העובדים המתקשים לשמור על איזון בית-עבודה
"גם ארגונים שנותרו רווחיים לא ממהרים לגייס עובדים עקב תחושת המשבר באוויר. ההנהלות הופכות ממוקדות יותר במכירות ובעמידה ביעדים הפנימיים של העובדים, והעומס נופל על העובדים הקיימים. זהו מצב שאני חווה בכל הארגונים איתם אנו עובדים. אני שומעת, למשל, אמירות כמו: 'עובדת אחת נמצאת בחופשה כי היא התחתנה, עובד אחר חולה, ואני כמעט קורסת. אני עובדת יותר שעות, מתקשה לקבל גמישות ביציאה לחופשות, ואין אפשרות לגייס עובדים, אפילו לא עובדים זמניים'".
מה את מייעצת לעובדת שמציגה סוג כזה של קושי?
"אם מדובר בעניין זמני (לשבוע-שבועיים), אני סבורה שהעובד צריך להירתם. אבל אם העומס נמשך מעבר לכך, העובד נדרש לשבת עם המנהל, להציב גבולות, לחשוב על סדרי עדיפויות, ולקבוע עוגנים לשפיות ('אני רוצה לפחות יומיים בשבוע לצאת בזמן'). כדאי לקשור את הבקשה עם רציונל ('אני צריך לאסוף את הילדים מהגן', 'אני לומד בערב' וכיוצא בזה). צריך להבין, שמנקודת מבטו של המנהל כל המשימות חשובות, ולכן החוכמה היא להציע תעדוף מחדש.
"עצה טובה נוספת שהייתי נותנת לעובד בעומס, היא לנהל את השיחה במישור העסקי, לנטרל את כל האמוציות ולדבר בשפה של עבודה: 'אני מעוניין לעמוד בכל המשימות, בוא נחשוב איך מתעדפים נכון תוך שמירה על שפיות, בוא נראה כיצד ניתן להגביל את זליגת האי-מיילים ללילות ולסופי השבוע'. הטעות השכיחה של מרבית העובדים היא שהם מניחים את הפוקוס של השיחה על החיים האישיים שלהם, כיוון שבדרך-כלל הם מגיעים למעמד השיחה על העומס, במצב של 'הצילו'.
"להנהלות, הייתי מציעה לזכור שלעומסים המוגזמים בעבודה יש השלכות שליליות על שימור עובדים, ושגם בשוק תעסוקתי קשה, כפי שאנו חווים היום, קיימת עדיין תחרות גדולה על אנשי מפתח". *
למה המעסיק צריך לדאוג: "המחיר לארגון עלול להתגלות כיקר מאוד"
ד"ר אתי לוצאטו, מנכ"ל לוצאטו את לוצאטו, מאמינה כי האחריות של המנהלים היא להקדים את העובד לפני שהוא צועק: "אני הרוס"
"הנהלות הארגונים חייבות להימנע ממצב קיצוני כזה ממספר סיבות שנוגעות לאינטרסים של הביזנס. כמנהלת, בחיים לא הייתי לוקחת סיכון מההיבט הבריאותי-משפטי שעלול ביום מן הימים להתגלגל לפתחי. למשל, אם העובד יחלה כתוצאה מן השחיקה, ויטען שהוא כל הזמן התריע והרתיע שהוא על סף קריסה. מעבר לכך, אם כתוצאה מן העומס חלה תקלה בהיבט המקצועי ולמרות ההזהרות שלו על עומסי עבודה בלתי שפויים, התעלמתי והנחתי לו לשאת בעול. במקרה כזה, אם חלילה תארע תקלה קשה - שוב אני לוקחת על עצמי סיכון גדול מאוד. במילים אחרות, אם עובד בא ומתריע: 'אני על סף קריסה מן העומס בעבודה', צריכה להידלק נורה גדולה אצל הממונים.
"מעבר לכך, אל נשכח שבעולם המערבי הזכויות של העובדים מעוגנות מאוד חזק, ובצדק. אמנם במצב של ימינו, בשל החשש של העובדים מפיטורין, יש אינטרוול של חופש פעולה גדול יותר של המעביד ללחוץ על העובד ולמתוח יותר את גבולותיו ולאלצו לעמוד בנטל כבד יותר; אבל עדיין לא הייתי מציעה להתפתות ולנצל את המצב. המחיר לארגון עלול להתגלות יקר מאוד בדיעבד".
עכשיו בוא תנקה קצת את הראש:
רוצה לראות כוכבות טלוויזיה עירומות? ברור שאתה רוצה.
רוצה שרירי חזה בולטים? ברור שאתה רוצה.
רוצה לעשות שלישיה? ברוווור שאתה רוצה.
