גל של הפגנות שוטף לאחרונה את הרחוב האיראני, בעקבות האינפלציה הקשה שהכתה במדינה. עם אחוזי אבטלה גבוהים, שחיתות שלטונית ומעורבות הממשל בסכסוכים צבאיים באזור, האזרחים האיראניים לא יכלו לשאת יותר את המצב ויצאו לרחוב כדי למחות – אבל עכשיו, עושה רושם שישנה סיבה נוספת לכעס ברחובות טהרן.

חלק ניכר מהכעס של העם האיראני מופנה כעת כלפי הנוער העשיר בבירה, הריץ' קידס של טהרן. מדובר בקומץ של אנשים צעירים מן המשפחות העשירות ביותר במדינה. עשירים שלא חשים צורך מיוחד להסתיר את העושר האדיר של משפחותיהם ואף מנופפים בו בלי טיפת בושה ברשתות החברתיות.

"כשמכונית מזראטי שועטת ברחוב, אנשים מקללים את הנהג", מספר שאשנק בנגלי לעיתון ה-LA Times, "אלו אנשים בני 20+ שנועלים סנדלי 'הרמס' ב-1,000 דולר ומשתזפים בבריכות יוקרתיות בבירה, בזמן שאנשים בקצה השני של העיר מוכרים את הכליות שלהם בשביל להאכיל את משפחותיהם".

הפערים הכלכליים בין המעמדות באיראן גדלו באופן משמעותי לאורך העשור האחרון, תקופה בה המדינה הייתה נתונה לשורה של סנקציות כלכליות בעקבות תוכנית הגרעין שלה. האזרחים קיוו כי המצב הכלכלי ישתפר עם הסרת הסנקציות, אך מצב העוני רק החמיר – בזמן שהעשירים רק התעשרו.

"הם נוסעים ברחובות עם מכוניות פורשה לנגד עיניהם של עניי העיר", מספר העיתונאי אמיר אחמדי לעיתון ה-NY Times, "הם משתפים את העושר שלהם באינסטגרם ומתנהגים כאילו הם האריסטוקרטים החדשים של טהרן. כאילו שהם לא יודעים שהכסף הזה בא על חשבון העניים".

בימים האחרונים הביקורת כלפי 'ילדי אינסטגרם העשירים של טהרן' כל כך קשה, שמדי פעם מנהלי הדפים שלהם ברשתות החברתיות מעדיפים לחסום את הגישה או להפוך אותם לדפים פרטיים, שלא כל אחד יכול לגשת אליהם.

חשוב להדגיש כי הריץ' קידס של טהרן לא רק מנפנפים בעושר שלהם מול כולם, אלא גם מגלים אהדה גדולה כלפי הממשל הנוכחי. כלומר, בזמן שבני מעמד הפועלים האיראני צועקים "מוות לרוחאני" (נשיא המדינה), "מוות לדיקטטור" (הכוונה לאייתולה עלי ח'אמנאי) ומוחים נגד המדיניות הכלכלית באיראן, הריץ' קידס של טהרן דווקא תומכים בממשל – שזה הגיוני בסך הכל. הרי לא מצופה מהם לנשוך את היד שמאכילה אותם, נכון?