קיציס ופרידמן. אחלה שותפים (צילום: ארכיון קשת)
קיציס ופרידמן|צילום: ארכיון קשת

אם אתה אחד מהאנשים הבאים, תמשיך לקרוא את הכתבה:
• אתה יזם על סף פריצת דרך וכל מה שאתה צריך זה איזה שותף או שניים שיעזרו לך לקחת את הרעיון הגאוני שלך ולהפוך אותו לעסק.
• אתה שכיר ובכלל לא ביקשת לעצמך שותף, אבל הוא נופל עליך בכל זאת: מנהל אחר שחולק את אותו תחום אחריות כמוך.
• אתה לא עצמאי ולא שכיר אבל עדיין עובד צמוד עם שותף: עיין ערך אנדיוני, טום וג'רי, ביוויס ובטהאד, האן סולו וצ'ובקה או לונדון וקירשנבאום.

תכלס, לא משנה איך הגעת למצב בו אתה חולק מחויבות עסקית עם אדם אחר, דבר אחד בטוח: אתם חייבים לדעת איך לעבוד יחד בלי להגיע למצב בו ריצוץ גולגולות על קיר המשרד נראה פתאום פעולה הגיונית. אם המצב הזה מוכר לך, או אם אתה מתכנן להיות שם מתישהו, יש כמה כללי בסיס שכדאי שתזכור:

בחר שותף

אם אתה מתחיל מנקודת האפס ויש לך את הפריבילגיה לבחור למי לגשת עם ההצעה של המיזם המדהים שלך, קח בחשבון את הנקודות הבאות:
• כדאי מאוד שזה יהיה מישהו שאתה מכיר טוב. לא ברית דמים או משהו קיצוני כזה, אבל מישהו שאתה מכיר את היתרונות והחסרונות שלו. כך תוכל לדעת אם מה שחלש אצלו חזק אצלך, ולהפך.
• מה שאומר, אגב, שהחבר הכי טוב שלך הוא לאו דווקא זה שכדאי לך לבחור. ההוא שאתה פחות מתחבר אליו ותמיד מתבאס לדבר עם אשתו, לעומת זאת, דווקא יכול לעבוד.
• בקיצור, לא חשוב כמה אתה אוהב את החברים שלך, הם בחירה נכונה רק אם נראה לך שהם יכולים להשלים אותך מבחינה עסקית. פלז'ר? זה רק בונוס.

תאמו ציפיות

יישרו קו, סגרו פינות, הדקו קצוות או איך שלא תקראו לזה – אבל תעשו את זה. כי אם אתה רוצה לעשות מכה בבורסה ולעוף לקאריביים בעוד החבר שלך זומם על תעסוקה לטווח ארוך, העסק שלכם ייפול עוד לפני שהוא התחיל. אז תעשו טובה ותבדקו שיש לכם את אותו חלום בראש, לפני שאתם כל כך מתאמצים להגשים אותו. שבו ותיקחו כמה זמן שצריך, תגיעו לרזולוציה הכי גבוהה שאפשר ותהיו בטוחים ששניכם משדרים על אותו גל. זה השלב הראשוני והבסיסי ביותר, אז צריך לקחת אותו ברצינות ואפילו לכתוב את כל הציפיות, התקוות והחלומות שלכם על שני מסמכים נפרדים ואחרי זה להשוות ולהסכים על הכול. הסכמתם? אפשר להמשיך.

הכינו חוזה בלתי פורמלי

הרעיון הוא ליצור הסכם שאומר בעיקרו שני דברים מרכזיים: אחד – שניכם מחויבים לעסק. שניים – כל ההחלטות העסקיות שלכם מעתה והלאה הולכות לנבוע משיקולי כלכלה ושוק בלבד. אם לשותף שלך יש אינטואיציה מדהימה שנוגדת את כל סקרי השוק, זה אחלה, אבל לא אצלך בעסק, שהכסף של מישהו אחר יישרף על אינטואיציות. החוזה יכול להיות כזה שנערך בנוכחות ובעזרתו של עורך דין, או אחד שאתם משרבטים על השולחן בסלון, אבל בכל מקרה חייב לעמוד בסטנדרטים של בחינת בגרות בהבעה – יעני כתוב בכתב ברור, קריא ומובן.

הכינו חוזה פורמלי

רם וארליך מנשקים גביע (צילום: עודד קרני)
רם וארליך|צילום: עודד קרני

חוזה משפטי עסקי שיסכם את כל הצדדים הפרקטיים בשותפות שלכם: מי אחראי על מה, מה קורה עם השכר, מי מחליט על דיווידנדים ולמי מותר לפטר. זוהי מהות השותפות, פה קבור הכלב ועוד כמה כעסים, טינות, עצבים והמון אגו שייצאו החוצה אם לא תתכוננו מבעוד מועד. החלוקה צריכה להיות ברורה והוגנת, אבל ברגע שקבעתם אותה, זאת הולכת להיות תוכנית הפעולה שלכם לתקופת הבאה, חד וחלק. בלי קונצים. סעיף שלא כדאי לפספס בחוזה, אגב, צריך להכתיב מועד בו תשבו יחד ותשכתבו את החוזה במידה ועולה הצורך.

בחרו בורר

כלומר צד שלישי, מישהו נטול אינטרסים – קולגה, נניח, או חבר טוב – שמכיר את שניכם באותה מידה. אחד כזה שתוכלו לפנות אליו אחרי שהויכוחים ביניכם מתחילים לגלוש לפסים אישיים אבל לפני שאתם מנפצים זה על זה מסכי מחשב. בקיצור, כשאתם לא מסוגלים להגיע להחלטה, טוב שיהיה מישהו שכן יכול.

סכמו מראש על שקיפות מלאה

כל מידע רלוונטי חייב להיות על השולחן. כל חשש, כל ביקורת, כל קללה. אתם חייבים לדבר על ה-כול, החל מהפונט של השלט בכניסה למשרד וכלה בעובדה שכשהשותף שלך מדבר אנגלית הוא נשמע כמו פילוס ביום גרוע. אל תחשוש מעימותים, עדיף להתעמת מאשר לחזות בפנסיה שלך טובעת במצולות לנגד עיניך.

קבעו פגישות עבודה. ותעמדו בהן

לפחות פעמיים בשבוע אתה והשותף שלך הולכים להיפגש לבד, מאנו-א-מאנו, כדי להתעדכן ולקבל החלטות. גם אם אתם עובדים בשתי ערים נפרדות. גם אם לכל אחד מכם יש לו"ז שלא מבייש טירונים בסיירת וגם אם ממש נמאס לכם אחד מהתחת של השני. אין, אין, אין מצב לוותר על זה, גם אם נדמה לכם שאפשר להגיע להחלטות בטלפון או במייל. אי אפשר. החלטות תלויות הרבה פעמים במצב רוח ובעוד אלף ואחד גורמים שאי אפשר לנחש דרך שיחת טלפון או דרך כמה שורות בדוא"ל. אז תיפגשו פיזית, זה הרבה יותר חשוב ממה שנדמה לכם.

אל תערבו ביזנס עם פלז'ר (אבל אל תשכחו מהפלז'ר)

קלישאה קלישאה, אבל עובדת: אפילו אם לא הייתם קודם החברים הכי טובים, השותפות שלכם הולכת לקרב אתכם גם בריל-לייף, תרצו או לא תרצו. זאת אומרת שיש מצב שתיתקלו אחד בשני גם אחרי שדפקתם שעון. ולכן, כשזה קורה, תשכחו לחלוטין מהעסק, מהישיבה שהייתה בצהריים, ממכונת הצילום שלא עובדת ומהכוסית בהנהלת חשבונות שלובשת בגדים צמודים. טוב אולי לא מהכוסית. בכל מקרה הרעיון הוא שבלי זמן איכות נטול ביזנס, הביזנס יהיה נטול איכות. שבו על שני קנקני בירה פעם בשבועיים לפחות, דברו על הטיול שלכם בברזיל, על הילדים, על האישה, על הכול חוץ מהעבודה. באחריות, זה ייקח את השותפות – והעסק שלכם – רק למקומות טובים.


ותודה למאמן העסקי יגאל רווה, שבלי השותפות שלו לא היית קורא את הכתבה הזאת