ל', תושב הנגב בשנות ה-20 לחייו, שבר במהלך החודשים האחרונים שיא של מעצרים על מהירות מופרזת אחרי שנעצר לא פחות מארבע פעמים תוך שלושה שבועות על ידי שוטרי אגף התנועה במשטרת ישראל.
לפני כמה שבועות נתפס ל' לראשונה על ידי שוטרי אגף התנועה כשהוא נוהג במהירות של 135 קמ"ש אחרי שתועד על ידי אקדח לייזר. כעבור שבוע, ל' נתפס שוב בזמן שנהג באחד מכבישי הנגב במהירות של 159 קמ"ש, ועשרה ימים לאחר מכן הוא כבר שבר את השיא של עצמו כשנהג במהירות של 201 קמ"ש בכביש בו המהירות המותרת היא 80 קמ"ש בלבד.
לשאלת השוטר מדוע נהג במהירות כזו גבוהה השיב ל': "אולי התלהבתי לא יודע", אך גם זה לא עזר, ל' המשיך להשתולל על הכביש ושוב נתפס - הפעם כשנהג במהירות של 169 קמ"ש, ובמקרה הזה לשוטרים זה הספיק והם עצרו אותו במקום.
לפני כמה שבועות החליטה הפרקליטות להגיש נגד ל' כתב אישום לבית משפט השלום אשדוד המייחס לו ארבע עבירות של נהיגה במהירות מופרזת, נהיגה ברכב שרישיונו פקע ונהיגה בקלות ראש, ולאור עבירות המהירות בהן נתפס, פסל בית המשפט את רישיון הנהיגה שלו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.
אלא שלפני כמה ימים הגיש ל' בקשה לבית המשפט בדרישה להחזיר לו את רכבו לאחר שהמשטרה סירבה להחזיר לו אותו מחשש שיחזור שוב להשתולל בכבישים, כשלטענת המשטרה לא מדובר כאמור במקרה חד פעמי אלא בארבע מקרים של מהירות גבוהה בהרבה מהמותר, ולכן יש להחרים את רכבו עד לסיום המשפט נגדו, שכן הוא עלול לסכן חיי אדם.
מנגד, פרקליטו של ל' טען כי ההחלטה להחרים את המכונית של מרשו אינה מידתית ופוגעת בזכויותיו, שכן בדרך כלל המדינה לא נוקטת בצעדים כאלה, ועצם העובדה שרישיון הנהיגה שלו נפסל עד לסיום המשפט היא סנקציה שיש בה כדי למנוע ממנו לחזור להגה.
השופטת דחתה את בקשתו של ל' לקבל בחזרה את מכוניתו ופסקה כי האינטרס הציבורי והשמירה של שלומו וביטחונו גוברת במקרה הזה על האינטרס האישי שלו, במיוחד כשהוא מזלזל בחוק בצורה כה הפגנתית. "כמו ל', נהגים רבים חושבים שבתקופת הקורונה אנחנו לא נמצאים בכבישים ומרשים לעצמם להשתולל במהירויות גבוהות ולסכן נהגים והולכי רגל", מסכם קצין המשטרה.