הפרוטקשן בצפון הארץ: עבריינים הציתו עסק למזגנים ודודי שמש בחצור הגלילית והרסו אותו כליל. בעל העסק, אמיר שרון, מספר כי מדובר בתופעה רחבה מאוד באזור שחונקת את בעלי העסקים, שנאלצים לשלם לפעמים מאות אלפי שקלים.
"מדובר בעסק משפחתי שקיים משנת 1987. אנחנו שישה אחים, שמפרנסים 30 משפחות כמעט", תיאר אמיר הבוקר, "זה עסק למזגנים ודודי שמש בפריסה ארצית. באו אליי אתמול בשלוש בלילה, דפקו בדלת ואמרו לי: 'העסק נשרף'. הנזק במיליונים".
פנו אליך בדרישה שתשלם דמי חסות?
"אף אחד לא פנה, אף אחד לא דיבר, אף אחד לא ביקש שום דבר. זה גם לא משנה אם היו מבקשים. זו סיטואציה קיימת. במקומות אחרים, אף אחד לא יחשוב על דבר כזה. פה - זה או קצר או הצתה. אחד מהשניים. בדרך כלל זו הצתה".
מה קורה באזור הזה מבחינת פרוטקשן?
"אני באופן אישי לא נחשפתי לזה, אבל יכול להגיד שלפחות 50% מהעסקים פה, אם לא יותר, ואני עוד עדין במספרים, זה חלק מההוצאות הקבועות שלהם בחודש. כמו שהם משלמים חשמל, מים וארנונה, הם משלמים גם את זה".
בכמה כסף מדובר?
"לפי גודל העסק. יש מאות אלפי שקלים, יש מיליונים. יום אחד מקבלים הודעת SMS, כמו שאתה מקבל מהעירייה שלך: 'הרינו להודיעך כי אתה חייב 400/600/900 אלף שקלים'. שמעתי גם ארבעה מיליון. 'נבוא לקראתך, תשלם חצי החודש, חצי בחודש הבא'".
ואם פונים למשטרה או לעירייה?
"לעירייה אין יכולות. המשטרה מנסה, אבל בסוף התהליך אנחנו רואים שזו דלת מסתובבת. נכנסים, יוצאים, נכנסים, יוצאים. בסוף, אנחנו חשופים מול הכל. זה מצב שאי אפשר להמשיך איתו, זה מצב בלתי אפשרי".
כשאתה אומר שאי אפשר להמשיך כך, למי אתה מכוון את הדברים?
"כאזרח במדינת ישראל, אני מבקש את התנאים ואת האפשרויות לחיות ולהתפרנס בכבוד. לא מבקש יותר מזה. אני רוצה לעבוד, רוצה את הבסיס של שמירה על החיים שלי, של המשפחה שלי ושל הילדים שלי. זהו, רוצה שקט. תנו לי רק להתרכז בעבודה".
אם מישהו בממשלה צופה בך עכשיו?
"הם לא יכולים לעשות שום דבר. גם כשנכנס אדם לכלא, כל הסביבה יודעת מי הוא, ואחרי חודשיים-שלושה, חצי שנה, הוא יוצא. השוטרים מתוסכלים, עוצרים אנשים והם צוחקים להם בפנים. הוא אומר לשוטר: 'בערב אני בבית'. זה לא קשור בכלל לממשלה, לא קשור לכלום. ברגע שאתה מורתע ממישהו, אין את הפעולה. זה לא משנה עכשיו אם זו המשטרה או הממשלה. אני גם לא איש פוליטי. אני רוצה שקט, רוצה לעבוד. כשאני משלם מס הכנסה, אם אני מאחר ביום, אני מקבל קנס. כשאני מאחר לעירייה, אני מקבל קנס. אותו דבר אני רוצה גם פה, מה שמגיע לי - לתת לי, בזכות ולא בחסד. אני משלם על הדברים האלה".
ובכל זאת, הכתובת זו הממשלה. היא צריכה לתת לך את הדברים הבסיסיים שמגיעים לך.
"אני לא מבין בכתובות, אני מבין בלחיות בשקט ובשלווה. אני רוצה נחת, רוצה לעבוד, רוצה לעשות מה שצריך. זה מגיע לי".
תוכל לשקם את העסק?
"אנחנו חוזרים לעבוד, לא עצרנו לרגע. חזרנו באותו היום. הרכבים שלנו ממשיכים לספק סחורה לאיפה שצריך. אנחנו נילחם. עברנו כבר למקום חדש. נשקם, וזה יהיה יותר טוב ממה שהיה - אבל לא כולם יכולים להחזיק בדברים האלה, זה קשה מאוד".