שוקי פרג', תושב אשדוד ובן להורים ילידי מצרים, החליט לנסוע לפני כשבועיים לטיול שורשים ברפובליקה הערבית במטרה לסגור מעגל ולבקר במדינה בה נולדו הוריו.
"התכנית המקורית שלי הייתה טיול של 5 ימים, אבל כבר אחרי 3 ימים הכול השתבש" משחזר פרג' בשיחה עם mako. "מצרים מדינה מדהימה וקהיר היא עיר מיוחדת ואותנטית. צילמתי 300 תמונות ברחובות העיר, ונהניתי מאוד. אני אוהב את המדינה הזאת, האנשים נחמדים והאווירה מיוחדת. היה לי חלום לצלם חתונה מצרית ברחוב, לטייל באלכסנדריה ולוקסור, אבל כל זה התפספס לי".
"הייתי בדרך לתחנת הרכבת רעמסס כדי לקנות כרטיסים לאלכסנדריה", נזכר פרג'. "הייתי בלי מצלמה, ולפתע אנשי המחובראת עצרו אותי ושאלו איך אני דובר ערבית בצורה כזו רהוטה. הסברתי להם שהורי נולדו במצרים ואני אזרח ישראלי שהגיע לטייל במדינה. הם לקחו לי את הדרכון והטיחו בי שאני מרגל ואני אלי כהן. אמרתי להם שהם טועים ואני בסך הכול תייר תמים".
פרג' נעצר בתחנת הרכבת והועבר לבית המעצר עבסייה שבמרכז קהיר, שם עבר חקירה מעמיקה. המצלמה שלו וכרטיסי הסים שנשארו במלון הוחרמו, ולדבריו, חוקרי המוחבראת מחקו לו כ-350 תמונות מזיכרון המצלמה.
"הגענו לבית המעצר ומיד שמו עלי אזיקים, סמרטוט על הפנים והסיעו אותי לוילה דו קומתית בקהיר. חקרו אותי במשך 45 דקות ואמרו לי שאני מרגל כמו אלי כהן, ולא ייתכן שאני יודע ערבית ברמה כזאת", נזכר פרג'. "מדי פעם החוקרים גם נתנו לי כאפות. זה לא כאב, אבל היה משפיל מאוד. לכל אורך הדרך הם טענו שאני משקר".
לאחר חקירתו, פרג' טוען שהוא הוחזר לבית המעצר עבסייה, והוכנס לתא מעצר מעופש ומסריח כהגדרתו. "בתא היו אסירי חמאס שנעצו בי מבטים מפחידים. אמרתי להם שאני מיוון ושאני חף מפשע, והם צחקו ואמרו שכולם פה חפים מפשע. פחדתי לומר שאני מישראל", מספר פרג'.
"תבין, זה תא מעצר שכולם ישנים בו על הרצפה שמסריחה משאריות אוכל עם עובש. קונים אוכל מהקנטינה על חשבון הכסף האישי שלך, ויש שירותי בור קליעה מטר על מטר לטובת עשיית צרכים. מי שרוצה להתקלח לוקח דלי ושופך על עצמו מים קרים. אין סבון. אין שמפו והאוכל מזעזע", הוא משחזר. "עבורי זו הייתה טראומה קשה. אני אדם סטרילי מאוד, וכמעט שלא אכלתי כלום ולא התקלחתי. פשוט ישבתי בצד כדי לא למשוך אש".
"אבל אז", נזכר פרג' בקול רועד. "התרחש רגע מפחיד. אחד הקצינים נכנס וצעק: 'איפה האזרח הישראלי אלי כהן'. השתתקתי. הייתי בהלם. מתתי מפחד כי הוא הסגיר את הזהות הישראלית שלי מול אסירי חמאס. לא עצמתי עין במשך שני לילות ופחדתי שיהרגו אותי. אחד מאסירי חמאס איים עליי שיישחט אותי, ואסיר מצרי אחר אמר לי: 'אם הייתי נתקל בך ברחוב הייתי שוחט אותך ומוציא את הראש שלך החוצה'. בין לבין הסוהרים היו מורידים לי ולאסירים אחרים כאפות ככה סתם. ניסיתי להיות תמיד עירני ובפוקוס כדי שלא יפתיעו אותי. הייתי דרוך כמו קפיץ לכל תרחיש שלא יבוא".
כעבור יומיים, פרג' כבר התחבר לשאר האסירים בתא. "קניתי אוכל מהכסף שלי וחילקתי להם. סיפרתי להם בדיחות וסיפורים, והקרח קצת נשבר. אתה יודע מה הכי ריגש אותי? זה שאסירים מצריים עניים כיבדו אותי בחתיכת הלחם אחרונה שלהם. אני נזכר בזה ודומע".
"הם נתנו לי סיגריות ודאגו לי לכוס קפה. זו הייתה מחווה אנושית מרגשת. האסירים ראו שהחוקרים שחררו לי רק 40 לירות והבינו את המצב שלי", מספר פרג', "במצרים יש גם אנשים טובים ואנושיים שברגע הקשה עזרו לי גם מהמעט שהיה להם וזה ריגש אותי מאוד. לא קל לשרוד במקום כזה מבחינה נפשית ופיזית. אני לא יודע איך הצלחתי. בסוף, לא היה אכפת להם שאני ישראלי והם התייחסו אלי כאל בן אדם. סוף סוף יכלתי לישון קצת בלילות בלי הפחד שייפגעו בי".
יומיים לאחר מעצרו נלקח פרג' למשרד שתפקידו לבדוק אמיתות דרכונים לאנשים שנעצרו על מנת לוודא שלא נכנסו למצרים עם דרכונים זרים. "הייתי אזוק בידיים יחד עם עוד איש חמאס, אזרח עירקי ואזרח איראני. איש החמאס קילל ואיים שיירצח אותי, ואמר שעבור גופתי אפשר לקבל 700 או 800 אסירים פלסטיניים. אני לא יודע איך שרדתי את זה. עד עכשיו אני לא מבין איך לא נקלעתי למרה שחורה והצלחתי לשמור על אופטימיות. הבנתי שצריך להיות חכם ולא צודק", אומר פרג'.
בני משפחתו של פרג', שנותרו באשדוד, כלל לא ידעו על הדרמה שהתחוללה מעבר לגבול. "הוא נעלם לנו ולא ענה לטלפונים", משחזר אחד מבני משפחתו. "הוא היה צריך לחזור לישראל בתאריך מסוים ולא חזר. דאגנו מאוד וממש לא חשבנו שהוא ייעצר על ריגול. הקשר עימו נותק, אז פרסמנו פוסט בפייסבוק ויצרנו קשר עם חדר המצב במשרד החוץ שעזר לנו עד שנודע לנו שהוא נעצר".
המקרה של פרג' מזכיר במעט את סיפורו של אביב סלובדקין (26), תושב באר שבע שנעצר לפני כחודש על ידי גורמי ביטחון מצריים בעת ששהה בהפגנה בכיכר מרכזית בקהיר וצילם את המתרחש. לאחר כמה ימי מעצר מלחיצים, סלובדקין שוחרר בהתערבות משרד החוץ.
המקרה של פרג', כך מתברר, היה מורכב בהרבה, ורק אחרי מספר ימים מורטי עצבים הבינו מנגנוני הביטחון המצריים שפרג' הוא לא מרגל, והוא נלקח למלונו לאסוף את חפציו בדרך לשדה התעופה. "בכניסה למלון קליאופטרה, בו שהיתי טרם המעצר, נערכה חתונה ברחוב. כל כך רציתי לצלם את הפריים הזה אבל לא יכלתי", נזכר פרג' בחיוך מריר, "הייתי אזוק בשתי ידי".
מבית המלון נלקח פרג' לתא המעצר בשדה התעופה בו התנאים כבר היו הרבה יותר טובים. הוא ישב שם עם 15 אסירים מרחבי העולם שנעצרו והמתינו לגירושם. "אין מה להשוות את תא המעצר בשדה התעופה לזה שבעסבייה. אחרי שבוע סוף סוף התקלחתי במים חמים, עניין מטורף עבור אדם סטרילי כמוני. היו שם מיטות קומותיים וטלוויזיה. גם שם ישבתי עם אסירי חמאס, ובגלל שחשבתי ששם ארגיש בטוח, אמרתי להם שאני ישראלי", הוא נזכר.
"אבל אז התחיל סרט ההמשך. הם אמרו שהישראלים רוצחים ורוצים לשלוט על העולם, ושאין מדינה כזו ישראל וזו המצאה. הם אמרו שאני מרגל של המוסד והשב"כ ושבאתי לרגל במצרים. במשך כל הזמן הזה לא האמנתי שנקלעתי למצב כזה ולסרט הרע הזה שוב", מסכם פרג' שנחת בישראל באמצע השבוע שעבר וזכה לקבלת פנים חמה של בני משפחתו.
אז מה, אתה מתכוון לחזור למצרים?
"ברור", מחייך פרג'. "יש עוד הרבה מקומות שלא טיילתי בהם. אבל זה יקרה מאוחר יותר. עכשיו אני רוצה לנוח קצת ולחזור למקום העבודה שאני אוהב בנמל, לחברים שלי, ולשגרה".