View this post on Instagram

@moanesdabbur king

A post shared by Moanes Dabour (@moanes_dabour) on

1. עד החתונה זה יעבור

למונס דאבור לא באמת הייתה ברירה: או שהוא מוותר על נבחרת ישראל, סופג קצת ביקורת בתקשורת, ומקבל (אולי) עונש סמלי, או שהוא דוחה את החתונה שלו, מסתבך עם משפחת הכלה, וסופג מבטי נאצה מאשתו לעתיד שתחזיק לו את זה מעל הראש כל החיים. זו הייתה הבחירה הכי *כלה* בהיסטוריה.

בפוסט ההבהרה שלו כתב דאבור שתאריך החתונה נקבע לפני שנה וחצי, ו"כשנודע לי על הסמיכות בין תאריכי משחקי הנבחרת לבין החתונה ניסיתי בכל כוחי להזיז ולשנות דברים על מנת כן לשחק בנבחרת וכן לקיים את שמחתי, אפילו נשקלה האופציה לדחות את תאריך החתונה, ניסיון שנכשל כל הבחינות".

שני דברים: 1. לקבוע חתונה שנה וחצי מראש זו היסחפות מועדת לפורענות, שלא לומר מופרך מהיסוד. 2. לוח משחקי הנבחרת פורסם בתחילת דצמבר, יותר מחצי שנה לפני החתונה. אין מצב שאי אפשר להזיז דברים חודש קדימה, או - אם כבר חיכיתם עד עכשיו - שנה וחצי קדימה.

הפאשלה השנייה של דאבור הייתה כשמשך את ההודעה להתאחדות לכדורגל כמעט עד לרגע האחרון. אם היה מטפל בתכנון החתונה (על מי אנחנו עובדים, הוא לא תכנן כלום בחתונה) עם יותר דחיפות וקצת יותר תשומת לב - הדרמה הייתה נמנעת. אם היה מעדכן את ההתאחדות והצוות המקצועי זמן רב יותר מראש - הכעס היה נחסך. אם היה שולח להם כבר הזמנות - אולי אפילו היה מקבל קצת יותר בצ'ק.

סתם דוגמה, אני את החתונה שלי תזמנתי מראש ליום חמישי שבו ידעתי שמכבי ת"א לא משחקת ביורוליג (נכון, בסוף החתונה נפלה על גמר גביע המדינה, אבל יש גבול לחזירות. דאגתי שיעדכנו אותי בתוצאה באופן שוטף לפני ואחרי החופה. כמו כן: על הכיפה שלי היה הכיתוב "גמר גביע המדינה". אבל אנחנו סוטים מהנושא), ואני כולה אוהד, לא שחקן.

דאבור היה צריך, חייב אפילו, לגלות יותר אחריות בכל הסיפור הזה. סביר שאם הייתה התנגשות לו"ז עם קבוצתו החדשה מהליגה הספרדית, הוא היה מתנהל אחרת. עכשיו נבחרת ישראל תצטרך להתמודד מול לטביה ופולין בחודש הבא ללא השחקן הישראלי הכי טוב היום. ואחרי הפתיחה המוצלחת של קמפיין מוקדמות יורו 2020, אלה יכולים להיות שני משחקים קריטיים להמשך הדרך. מצד שני, אפשר להסתפק בהיעדרות מהמשחקים האלה ובנזיפה שוודאי תגיע, ולא צריך להיסחף לענישה נוספת. חיי נישואים הם עונש גדול מספיק.

2. הו הא מה קרה? לא באמת - מה קרה?

מפעל הכדורסל השני בחשיבותו בעולם הגיע השבוע לסיומו מבלי שידעתם. צסק"א מוסקבה ניצחה את אנאדולו אפס וזכתה ביורוליג בפעם השמינית בתולדותיה.

אבל צסק"א היא לא הסיפור. מאחד המועדונים העשירים באירופה מצופה להגיע לפיינל פור כל שנה, שלא לומר לזכות בו, וזה אכן היה הפיינל פור השמיני ברציפות של צסק"א וה-15 ב-16 השנים האחרונות (!). אנאדולו, לעומת זאת, העפילה לפיינל פור הראשון שלה מאז 2001.

יותר מזה, את עונת היורוליג הקודמת היא סיימה במקום האחרון עם 7 ניצחונות בלבד. איך קופצים בעונה אחת מלהיות נמושת אירופה למשחק אחד מזכייה? או, תודה ששאלתם. אנאדולו מינתה בתחילת העונה את המאמן ארגין עתמאן, האיש שהביא אותה לפיינל פור האחרון שלה, והעניקה לו יד חופשית לבנות את הקבוצה. כן, בלי "מנהל מקצועי" או שקר כלשהו אחר, ובלי כל התערבות של הבעלים וההנהלה (פרט למסגרת תקציב מוגדרת כמובן).

עתמאן בנה בעצמו את הקבוצה בהתאם לתפיסת העולם וראיית המשחק שלו, ללא הנחתות מלמעלה וללא החתמות מאחורי הגב. הפך, שדרג ויצר קבוצה כיפית. עכשיו ראו זה פלא: כשנותנים למאמן טוב לעבוד - יש תוצאות.

אם מכבי תל אביב רוצה להציל את העתיד שלה, שנראה כרגע מדשדש בחלק התחתון של היורוליג גם בשנים הבאות - היא חייבת לתת למאמן יאניס ספרופולוס מנדט מלא. ושקט. הרבה שקט. ולהרחיק את ניקולה ווייצ'יץ' ממוקדי ההחלטה. שיבנה ויאמן את הקבוצה לפי איך שהוא רואה לנכון, ואז אולי, רק אולי, מכבי תוכל להעפיל להצלבה לראשונה מאז הזכייה ב-2014, אם כל חטאת של הקבוצה הנוכחית.

זה, כמובן, תרחיש שלא יקרה בחיים.

3. נס, שניים סוכר

ס.כ נס ציונה עלתה לליגת העל אחרי 51 שנה ואפילו האוהד הוותיק שימי תבורי התרגש והגיע לחגיגות. העלייה של הסקציה היא נס קטן לעיר, שהשימוש העיקרי שלה עד היום היה להיות המקום ההוא שעוברים דרכו בין ראשון לציון לרחובות.

בשנה שעברה הייתה זו הפועל חדרה הסינדרלה המופלאה שחזרה לליגה הבכירה אחרי 39 שנים והצליחה כנגד כל הציפיות לסיים בפלייאוף העליון - רק כדי לפטר את המאמן ניסו אביטן רגע לפני סוף העונה, לאחר שניהל מו"מ מאחורי גבה עם הפועל ת"א.

עתידות: חדרה ונס ציונה יהיו שתי היורדות בעונה הבאה. התחרות רק תהיה מי תביך פחות.

4. לתפארת מדינת ישראל

מסיבת הפרידה הבלתי נגמרת מיוסי בניון הגיעה השבוע סופסוף לסיומה (יש לקוות, כלומר) עם משחק הראווה של בית"ר ירושלים נגד אתלטיקו מדריד, סגנית אלופת ספרד.

במפתיע, בית"ר הצליחה לנצח במשחק הזה 1:2. שלא במפתיע, האירוע סיפק תצוגת תכלית של הישראליות הפרובינציאלית: מנגיעת היד הכל כך בוטה ומטופשת של טל בן חיים שגרמה לפנדל, דרך הכניסה של דוד קלטינס בדייגו קוסטה שגרמה לו לנקע חמור בקרסול. אגב, רק במזל הליגה הספרדית כבר הסתיימה והוא צפוי להיות כשיר לעונה הבאה, אחרת לא היה ניתן לפסול תביעת נזיקין - וכמובן, איך לא, גולת הכותרת: אוהדים שפורצים למגרש כדי לעשות סלפי עם הכוכב אנטואן גריזמן.

>> יש לכם משהו להגיד לזוהר? בואו לדבר איתו בטוויטר

אחד הנערים, שלא אתן לו את הסיפוק באזכור שמו, אפילו רואיין באחת מתכניות החדשות אצל סיון רהב מאיר (שכבר הספיקה להתנצל בטוויטר על קיום הראיון), משל היה גיבור תרבות, ולא עבריין. ושיהיה ברור: זו עבירה פלילית. הכל בניסיון נואש למצוא את הדסה מסיני הבאה. בראיון, אגב, הוא לא הביע חרטה חלילה, או התנצל. אדרבה. הוא סיפר בגאווה איך ברח מהשומרים, קפץ מעל הגדר בין שני שוטרים והתחיל לרוץ לעבר השחקן ש"היה מבוהל בהתחלה". בוודאי מבוהל. רואה חוליגן בריצת אמוק לעברו, מי יבטיח שהוא לא ייפגע. התגובות ברחוב, למקרה שתהיתם, מפרגנות כמובן: "מלך, כל הכבוד, איך היה לך האומץ". כי בישראל הרי מקדשים פרחחות ועבריינות.

ומה עם רשויות החוק? ובכן, הארבעה שפרצו למגרש עוכבו ושוחררו תוך זמן קצר. ואם יוחלט להגיש נגדם כתב אישום, תמיד יוכלו לבקש שימוע ואז לדחות אותו עד שכבר לא יהיה ניתן להעמידם לדין. ככה עושים את זה אצלנו.