אלונה לא
אפשר לכעוס על שחקני הפועל באר שבע המפונקים שלא זיהו את המשבר הכלכלי האדיר שתפס את המדינה וסירבו לקצץ בשכר הלא נמוך שלהם, בזמן שהמשק מטפס למספר שיא של מיליון מובטלים שלא מתפרנסים מלשחק כדורגל. אפשר לראות בזה אפילו חוצפה לא קטנה מצדם.
אבל ההחלטה של הבעלים אלונה ברקת לנטוש את הקבוצה בעקבות הסכסוך עם העובדים שלה היא לא פחות ממגוחכת. אם המועדון הוא מפעל החיים שלה (מפעל אותו היא עוזבת בפעם השלישית, אגב), יש לא מעט דברים שאפשר לעשות לפני שמוותרים עליו, שוב. למשל, אפשר לנסות לשבת לשולחן המו"מ מול השחקנים ולנסות להגיע לפשרה, כפי שעשה הנאמן שמונה לקבוצה: במקום קיצוץ של 30% לעונה ושליש - קיצוץ של 50% לשליש עונה, ואז נראה.
אבל יכול להיות שברקת, אשת עסקים ממולחת ופוליטיקאית כושלת, זיהתה תהליכים, וחיפשה תירוץ לברוח בזמן מספינת הכדורגל השוקעת. הרי כל עוד הליגה לא חוזרת, אין כסף מפרסום, אין כסף מזכויות שידור, אין למעשה כסף שנכנס משום אפיק ויש רק הוצאות.
כאמור, זה מה שעושה אשת עסקים ממולחת, לא מישהי שנחשבה ל"אמא" של באר שבע. המהלך הוא קר וחד, לא מכיל ומנחם. כך שהסכסוך הזה מעיד יותר על ברקת מאשר על השחקנים.
בכלל, השנה וחצי האחרונות לא עושות חסד עם התדמית שברקת ניסתה לטפח לעצמה. מהרגע שעזבה את הקבוצה לטובת הצטרפות לימין החדש, היא מתדרדרת מדחי אל דחי. בבחירות אפריל 2019, לאחר שהייתה ההחתמה הגדולה של בנט ושקד, הצליחה ברקת להביא בקושי 4,000 מצביעים באר שבעיים שיצביעו עבורם. המפלגה, כזכור, לא עברה את אחוז החסימה. זה היה מביך. מביך רק קצת יותר מהגיס, ניר ברקת, שהאמין להבטחה של נתניהו שיהיה שר אוצר בבמשלתו.
מאותו רגע, אלונה המצליחנית התחלפה באלונה הלוזרית. תוסיפו לזה את הדעיכה המתמשכת של מי שהייתה אלופה שלוש שנים ברציפות, את העזיבה המפתיעה של המאמן ברק בכר, את הפזרנות על רכש, את הראיונות ההזויים - ותקבלו שברקת איבדה את כל מה שעבד עבורה.
ובכל זאת, מי היה מאמין שמכל קבוצות ליגת העל, דווקא אימפריית הנגב שקמה לתחייה מהעפר, תהיה הראשונה להתמוטט.
גם אם ברקת תשתכנע לחזור עכשיו בעקבות תחינות האוהדים - הנזק כבר נעשה, סביר שגם האמון האישי בין הבוסית והפועלים לא יהיה מה שהיה. ואגב - מעניין אם האוהדים כל כך רוצים שאלונה תחזור בגלל שזו אלונה, או בגלל שהם לא רואים מישהו אחר שישפוך כסף על הקבוצה, ואם יימצא אחד כזה אז אלונה מי?
אני מנחש, בזהירות המתבקשת, שמדובר בתרחיש השני, בהסתמך על הפופולריות של ברקת כשזה הגיע לקלפי. מצד שני, זו לא תהיה הפעם הראשונה, או השנייה, שהבאר שבעים יתפתו לקסם של אלונה, וכמו שכתב מאיר אריאל: מי שנדפק פעם אחת - כבר לא יכול להיגמל מזה.
בשולי הדברים
גם בעלי הפועל חיפה יואב כץ הודיע שהוא מעביר את הזכויות על הקבוצה לידי נאמן. ההכרזה הזו אמנם עשתה רעש קטן יותר, כי בכל זאת מדובר באדם קפריזי עם יד קפוצה על הארנק שמשמש הרבה פעמים כהפוגה קומית, אבל החשש הוא שהטפטוף ייהפך למבול ועוד ועוד בעלי קבוצות יחליטו לחתוך בהפסדים שלהם ולהיפטר מהנטל הגדול.
עוד שניים-שלושה כאלה, בתוספת קבוצות שגם ככה נמצאות על כרעי תרנגולת וחשש תמידי מפירוק (היוש הפועל תל אביב) - ותהיו בטוחים שגם כשמשבר הקורונה יסתיים, הכדורגל בישראל עלול לחזור הרבה שנים לאחור. אתם זוכרים - לתקופה שבה מכבי תל אביב ומכבי חיפה שלטו בליגה, והנבחרת הלאומית לא הצליחה להעפיל לאף טורניר גדול.
החייל האמיץ דני
כדורסלן מכבי תל אביב דני אבדיה התגייס השבוע לצה"ל, אני בטוח שאתם מרגישים הרבה יותר בטוחים עכשיו. אוקיי זה לא הוגן. אבדיה אמנם לא יהיה בחזית, אבל שירות הוא שירות, גם אם מדובר בשירות בארה"ב כספורטאי עילוי שיכול להעביר את הפז"ם בקהילות היהודיות או בקונסוליות.
השאלה היא מה יקרה אם הדראפט יבוטל בגלל הקורונה, והכישרון הצעיר ייתקע בארץ. איזה מזל שלחיילי צה"ל יש משימה חדשה - להצטרף לפטרולים ברחובות, ולוודא שהאזרחים לא מתקהלים ולא מתרחקים יותר ממאה מטר מביתם. נו, לפחות הילד לא יישאר בלי תעסוקה מבצעית.