עד העונג הבא
זו הייתה רכבת הרים שהסתיימה כמו בהרבה מקרים של טלטלות, ריגוש, אקסטזה, אימה ופחד - בצורך להקיא.
מי זוכר את האופוריה בין סוף מרץ (2:4 מזהיר על אוסטריה) לתחילת יוני (1:3 דומיננטי על לטביה); את ההתלהבות חסרת הפרופורציה של הקהל והתקשורת; ואת החישובים בדרך לסיים במקום השני בבית. אח, איזו תקופה מופלאה זו הייתה.
שלושה ימים אחר כך הגיעה סטירת הלחי מפולין (4:0 משפיל), ומשם נפילה חופשית, איבודי יתרון קבועים; ספיגת שערים שכל אחד דז'ה וו לשני (ולפרקים לשלישי); איבוד פרופורציות של הקהל ותקשורת; ואיבוד עשתונות בראיון אחד של המאמן הלאומי אנדי הרצוג. וזהו.
אה, אז זהו, שעוד לא זהו. כי תודות למיזם החדשני והמופרך שנקרא "ליגת האומות" - פרויקט שכדי להבין מה קורה בו נדרשים סוללת מחשבי על ומדעני אטום - ישראל, איכשהו, עוד יכולה להגיע ליורו, אם רק תצלח את שלב הפלייאוף בחודש מרץ.
צריך לומר, ישראל לא העפילה לפלייאוף הזה, היא "הועפלה" אליו. מה שנקרא - הכוכבים הסתדרו. באופן שבו הנבחרת שלנו נמצאת מרחק שני משחקים בלבד מעלייה. ספוילר: זה לא יקרה, אבל למה לא להחזיק את התקווה בחיים עוד כמה חודשים. הרי לאיזו חווייה חסרת תוחלת עדיף לחכות - לקמפיין שני המשחקים או לעוד מערכת בחירות?
שניצל וינאי
אנדי הרצוג קיבל את הנבחרת ברגע האחרון, פחות מחודש לפני תחילת טורניר ליגת האומות. זה השאיר לו כלום זמן להכנות וללמידה, ועדיין הנבחרת תחתיו סיימה במקום השני - מתוך שלוש נבחרות אמנם - ששמר אותה בתמונת היורו, כך שללא ספק מדובר בהצלחה.
לאנדי הרצוג הייתה יותר מחצי שנה לעבוד, ללמוד, לשייף ולעצב את הנבחרת לפני שהתחילו מוקדמות היורו "האמיתיות", כולל טורניר ההכנה הנ"ל. די והותר כדי להבין מה החומר האנושי שהוא עובד איתו, מה החולי האמיתי של הכדורגל שלנו, ואיך אפשר להתמודד עם הכל. ועדיין, הנבחרת תחתיו סיימה במקום החמישי, נמוך יותר מאלישע וגוטמן או קשטן ונילסן - כך שללא ספק מדובר בכישלון.
לא חלפה דקה מאז שישראל סיימה את הקמפיין ועד שכל צמאי הדם המשחרים לטרף כבר קראו להעיף מכאן את הרצוג לכל הרוחות. זו גם הייתה שעת חגם של מי שביקרו את המינוי באופן חסר כל ביסוס מלכתחילה.
פתאום "גורמים בהתאחדות" מטנפים עליו, פתאום משכתבים את הביקורות לאחור. טוב שלא הזכירו את הגול שהבקיע ב-2001 שמנע מישראל עלייה לפלייאוף המונדיאל, עוד יאשימו אותו בסבוטאז', או כמו שאוהבים לקרוא לזה אצלנו: התנקשות בכדורגל הישראלי. רק חסר שמישהו יזהיר שאיראן פרצה לטלפון שלו.
הרצוג לא מאמן גרוע, אבל הוא כנראה הטוב ביותר שישראל יכולה להשיג. השחקנים (עדיין) אוהבים אותו ומשחקים בשבילו, ועל המגרש הנבחרת ממש לא נוראית יותר מקודמותיה. לאבד יתרון תמיד ידענו, לספוג ממצבים נייחים תמיד נהנינו, לפחות היו כמה רגעי נחת.
וחוץ מזה, אוקיי, העפתם את הרצוג, את מי תביאו עכשיו? הרי מוריניו כבר נתפס, הלכה ההזדמנות הזו. תנו לו פאקינג לסיים את העבודה.
מלחמת הקפטנים
קפטן נבחרת ישראל לשעבר טל בנין, לא היה מרוצה מתפקודו של הקפטן הנוכחי ביברס נאתכו בקמפיין הזה. זכותו. הביקורת שהעביר על נאתכו הייתה מעט חריפה וממוקדת - וגם זה בסדר. נאתכו, ובעיקר אשתו, הגיבו בתוקפנות מסוימת לדברים של בנין ("איש חצוף", "שופך את התסכול"). עד כאן, הכל לגיטימי לגמרי.
אלא שאז לבנין, שכשחקן ומאמן התקשה בעצמו לקבל ביקורות, קפץ הפיוז. "אני חושב שביברס צריך להתרכז בעשייה ופחות במילים", הוא אמר. "ואם הוא רוצה להתרכז במילים, אז שיתרכז בללמוד את המילים של התקווה". אוי. שלא לומר אוי ואבוי. ניחוח פאשיסטי בואכה גזעני.
אחרי שהבין את הבור שכרה לעצמו, בנין ניסה להסביר את הדברים, ורק הסתבך עוד יותר: "זו נבחרת ייצוגית, מי שרוצה לשחק בנבחרת צריך לדעת את ההמנון", הכריז, "אני לא גזען, אף אחד לא יכול להאשים אותי בגזענות. יש לי הרבה חברים ערבים. ההמנון הוא ייצוגי וגם המדים של הנבחרת הם ייצוגיים. מי שבוחר להיפגע זו בעיה שלו".
מאיפה להתחיל. אולי מזה שביברס נאתכו כמובן מכיר את המילים של "התקווה", זו הסיבה שהוא לא שר את ההמנון הלאומי. הרי מה לנאתכו, צ'רקסי מבטן ומלידה, ולנפש יהודי שהומייה? זה לא שהוא בפסטיגל ויכול להחליף מילה כאוות נפשו ולשיר "נפש או או או הומייה", ולחילופין "בא לי לצעוק אני צ'רקסי".
הלאה. יש לי הרבה חברים ערבים? באמת בנין? הרי זה התירוץ הקלאסי של הגזענים המיתממים שאומרים: אני? חלק מחבריי הטובים הם יהודים/הומואים/שחורים/אחר. שלא לדבר על הפרט הקטן והשולי שנאתכו, ובכן, הוא לא ערבי, אלא כאמור צ'רקסי. אבל לא יהודי זה לא יהודי, נכון בנין?
מה עוד? הנבחרת ייצוגית, ההמנון ייצוגי, המדים ייצוגיים. כן, אז אתה בעצם אומר, כמו אייל ברקוביץ' לפניך, שנאתכו לא יכול להיות קפטן נבחרת כי הוא לא ייצוגי מספיק? וואלה צודק, אין פה שום גזענות.
ולסיום מר בנין, אתה אומר שמי שבוחר להיפגע זו בעיה שלו? ובכן, אתה בור, נבער, פרשן גרוע, ובאופן כללי לא חכם במיוחד. אם אתה בוחר להיפגע - זו בעיה שלך.
המלך
באופן מובהק ומהדהד, ישראל של מוקדמות היורו הייתה נבחרת של איש אחד. קצב ההבקעה של ערן זהבי היה רצחני, כמות השערים שלו מתוך כלל שערי הנבחרת הייתה נדירה. עד למשחק הלפני האחרון הוא עמד בראש טבלת מלך השערים של המוקדמות. במו ידיו הוא שמר את הנבחרת בתודעה, וכפויי הטובה שלידו לא עשו עבורו דבר בחזרה.
לעזאזל, היה לכם וואן ג'וב, וואן ג'וב! שזהבי יסיים את הקמפיין כמלך השערים. באיזו חוצפה מישהו אחר מכם העז לבעוט לשער?! זה היה יכול להיות ההישג היחידני הגדול ביותר של כדורגלן ישראלי בטורניר בינלאומי, ואתם פישלתם. על הכישלון הצורב הזה אין מחילה. אינכם ראויים למלך כמו זהבי.
אמון הציבור
השקר הכי גדול שסיפרו לכם, עוד בשיא ההתעניינות והזקפה הלאומית מהנבחרת, היא שהקהל חזר לאהוב אותה, להאמין בה, לחשוק בה.
ובכן, אף משחק של הנבחרת בשנה האחרונה, אף לא אחד, משך אליו יותר צופים ממשחק ידידות חסר חשיבות בין שתי נבחרות שאינן ישראל, שהתקיים בארץ.
כן, הרייטינג של ארגנטינה נגד אורוגוואי ששודר בערוץ נישה - היה גבוה יותר מכל משחקי הנבחרת ששודרו בערוץ הציבורי. והבעיה היא כמובן לא בפלטפורמה אלא במוצר. כמו שתמצאו יותר ויותר ישראלים במשחקים של ברצלונה בספרד לדוגמה, על חשבון האצטדיונים בארץ. הכדורגל הישראלי כנראה לא כזה מעניין את הישראלים, בטח לא כשהכדורגל האמיתי נמצא בזמינות.
הקרקס הגיע לעיר
4 גולים, כולל שער ובישול של מסי, כולל שערים של סוארז וקבאני, משחק קצבי יחסית, 90 דקות לכוכבים הגדולים, שופט ישראלי שנמנע מפאדיחות, דם חם והתלהטות יצרים בדרך לחדרי ההלבשה, אף פריצה למגרש. היינו כחולמים. הייתכן שאירוע כזה עבר בלי תקלות? כלומר חוץ מהתקלה ששמה שי סידי, הכרוז שקולו עדיין מעיר משנתם בבעתה את שכני בלומפילד.
קמו מהקרשים
דווקא אחרי ההפסד למילאנו, ששבר רצף של 12 ניצחונות, מהם 6 ביורוליג, מכבי תל אביב יכולה להיות מרוצה. הקבוצה של השנים הקודמות הייתה נשברת כשהיריבה פתחה הפרש, והמשחק היה נגמר בתבוסה, גם לא מול מי שהיא פייבוריטית להגיע לפיינל פור.
מכבי של השנה היא קבוצה בטוחה בעצמה, בטוחה ביכולות שלה, בטוחה במאמן שלה. היא קבוצת התקפה והגנה טובה, ולראייה - נכון לעכשיו יש לה את הפרש הסלים הטוב ביותר ביורוליג. נראה שכל החלקים מסתדרים במקום, שאפשר להתגבר על פציעות וחיסרון של שחקנים, שיש שיטה, שההיכל הוא שוב מבצר.
וככה, בשקט בשקט, האימפריה שנפלה מתחילה לחזור לעצמה. תתחילו לפחד.