1. בעיה בסיסית
החגיגות סביב ההעפלה של נבחרת הבייסבול "הישראלית" לאולימפיאדה מביכות במקרה הטוב. מביכות כי הן פטריוטיות בשקל. מביכות כי זו לא באמת נבחרת ישראלית. מביכות כי בייסבול הוא לא באמת ספורט אלא יותר משחק שכונתי שהפך למפלצת. הן מביכות כי הן מונעות מחוסר הבנה בסיסי (משחק מילים מטורף שכזה).
כפסע בין הצלחה מסחררת לכישלון קולוסאלי. טורניר של שש נבחרות כי מדובר בספורט הו-כה פופולרי בעולם. טורניר שכל-כולו הנפצה אחת גדולה, רק כי בייסבול חזק מאוד ביפן, המדינה המארחת, והענף הוחזר (כנראה באופן חד פעמי) למשחקים כי זו הזדמנות מצויינת של היפנים לקחת מדליית זהב.
ועכשיו לנבחרת שלנו. אם כן, יותר משהיא נבחרת ישראל, היא נבחרת על טהרת יהדות ארה"ב. רובם ככולם של החברים בה לא גרים פה, לא מנהלים את חייהם כאן, לא דוברים עברית שוטפת, ולמעשה, ייתכן שהפעם הקודמת שביקרו בארץ (לפני האימונים) הייתה במסגרת טיול בר מצווה.
חלק גדול מחברי הנבחרת נאלץ לעשות עלייה ולקבל אזרחות בזק על מנת שיוכלו להספיק ולייצג את ישראל באולימפיאדה. אה, והנה עוד פרט פיקנטי שמשקף את הזיקה של המדינה לענף, ולהפך: ערך הוויקיפדיה של הנבחרת באנגלית, ארוך בערך פי 2 מהערך בעברית.
מצד שני, מי אני שאפגע בזקפה הלאומית הפוטנציאלית. אם החבורה הזו תצליח איכשהו לעמוד על הפודיום בטוקיו כנגד כל הסיכויים (כאמור: פיפטי-פיפטי). לטס גואו בויז! EL EL ISRAEL!
2. שועה וגבורה
חלוץ מכבי חיפה ירדן שועה נצפה ותועד מבלה במסעדת הפריים בתל אביב עד השעה 1:27 בלילה, ליל המשחק של קבוצתו נגד מכבי נתניה.
הוא נופה מהסגל כמובן - חיפה הסתדרה יופי בלעדיו - והוא הושעה עד שיעמוד בפני ועדת משמעת.
זו לא הפעם הראשונה ששועה מסתבך. מדובר בשחקן עם אישיות, נגיד בעדינות, מאתגרת. ב-8 החודשים שהוא נמצא בחיפה, שועה הספיק לעשות שלל עבירות משמעת; מסירוב להופיע לאימונים אישיים, דרך השלכת חולצה, ועד דיבור לא קולגיאלי (נגיד שוב, בעדינות) לחבריו לקבוצה, ובאופן כללי התנהלות שלא מתאימה לשחקן כדורגל מקצועני. גם ההחלטה להצמיד לו את ג'ובאני רוסו כבייביסיטר לא מוכיחה את עצמה.
בעבר נזרק שועה ממחלקת הנוער של מכבי ת"א בשל התנהגותו, וגם בבני יהודה, קבוצתו הקודמת, הוא לא היה סמל לדוגמה ומופת, אבל שם, איכשהו, יוסי אבוקסיס הצליח להשתלט על הפרא. כנראה שמאמנו הנוכחי, מרקו בלבול, לא חזק או מתוחכם מספיק. "כנראה".
בחיפה התייחסו בעדינות יחסית לתקריות עד עכשיו. אולי לא רצו להכעיס את שועה - בכל זאת שפכו עליו הרים של כסף - אולי סתם לא רצו להוציא לו את החשק לשחק. זו התנהלות די פחדנית. לשועה יש כישרון אדיר ברגליים, אבל ראבאק! הוא כולה בן 20. מה שנקרא בקושי קרע זוג נעליים, הוא עוד רחוק מלהוכיח את עצמו מספיק כדי להרשות לעצמו להיות שחקן כל כך בעייתי. שישאל את ערן לוי או ראובן עובד אם זה היה שווה להם את זה
3. אחדות או רוטציה
רק בשבוע שעבר הצהיר כריסטיאנו רונאלדו בראיון מיוחד שהוא זקוק לעוד כמה תארים אישיים כדי להבטיח את מעמדו ככדורגלן הגדול בכל הזמנים. והנה, בפרצוף שלו, נבחר ליאו מסי לכדורגלן השנה של פיפ"א בפעם השישית. אחת יותר מרונאלדו.
הדבר המעניין הוא שמסי בחר בשלישייה שלו את רונאלדו (אם כי במקום השני), אבל רונאלדו לא הכניס להצבעות שלו את הנמסימסי.
עכשיו מכיוון שאין סיכוי שהוא חושב שמסי לא ראוי להיות בין שלושת הגדולים של השנה, המסקנה המתבקשת היא שההצבעה של רונאלדו הייתה אסטרטגית, פוליטית ולא מקצועית: הוא רצה לחסוך קול ממסי כדי להגדיל את סיכוייו לזכות. ממש כמו ראש ממשלה במדינה מזרח תיכונית מסוימת שלא בוחל באמצעים ומונע משיקולים אישיים בלבד - הכל כדי להיבחר. מוזר שלא הציע למסי ממשלת אחדות עם רוטציה: שנה אני השחקן מצטיין, שנתיים אתה, ואז שוב אני.
רונאלדו, אגב, לא טרח להגיע לאירוע, על אף שתוכנן להיות בו. הוא כנראה הבין שהוא עומד להפסיד, ומה יש לו להראות את הפרצוף שלו. הרי מבחינתו טקס שמתקיים מבלי שהוא זוכה בפרס לא באמת מתקיים.
4. מקרה ראש
שוער מכבי חיפה גיא חיימוב קיבל מכה חזקה בראשו במהלך המשחק נגד מכבי ת"א, אבל למרות זאת, ועל אף החשש מזעזוע מוח - חיימוב התעקש להמשיך לשחק, זאת לאחר שיחה עם הצוות הרפואי. רק אחרי שקיבל מכה נוספת, לא נותרה ברירה אלא להחליף אותו.
זו שערורייה שהייתה יכולה בקלות להיגמר באסון. חיימוב, מן הסתם, לא יכול להיות כשיר לקבל החלטה לאחר חבטה כזו גדולה בראש. אין כאן מקום לשיקול דעת, של אף אחד. הוא היה חייב לצאת ולהילקח לבית החולים באותו הרגע. כל מי שנתן יד לכך שהוא המשיך לשחק - הצוות הרפואי, המאמן, ההנהלה, וגם שופט המשחק - הוא לא פחות מפושע.
חיימוב, בניסיון להוריד את הלהבות ולהסיר את האחריות מהאחרים, פרסם פוסט שבו הסביר ש"לקחתי החלטה לנסות ולעזור לקבוצה בידיעה מלאה ובניגוד לדעתו של הצוות הרפואי שרצה שאתחלף מידית. המכה השנייה הכריעה את הכף (סימן מהשם יתברך) ונאלצתי לוותר על המשחק בעל כורחי. אחרי מספר בדיקות המסקנות הן שעברתי זעזוע מוח, ברוך השם אני בסדר".
אין מנוס מלהגיע למסקנה שחיימוב לא לגמרי התגבר על זעזוע המוח שלו.
כאמור, זו לא יכולה בשום אופן להיות החלטה של מקבל החבטה, ואם הצוות המקצועי מתנגד - לאיש לא יכולה להיות אמירה בנושא. שנית, לגבי השם יתברך: מעניין שחיימוב היה זקוק לסימן נוסף, האם היתברך לא היה ברור מספיק עם המכה הראשונה? אם כי אין לפסול שהמכה הראשונה הייתה עד כדי כך עוצמתית, שחיימוב התחיל לתקשר עם חבר דימיוני. מקווה שזה עבר לו.