1. מדליה

רק לפני 10 שנים לונה צ'מטאי עוד הייתה העוזרת בביתו של הקונסול הקנייתי בישראל. אז, במהלך ריצה בפארק, הבחין בה במקרה מאמן האתלטיקה והפנה אותה להתאמן ביחד עם המרתוניסט זוהר זמירו. בזמן האימונים הכירה את דן סלפטר, מי שהפך למאמנה ולבן זוגה.

רק לפני 5 שנים היא נאלצה לשוב לקניה לאחר שעבודתה הסתיימה ואיתה אשרת השהייה שלה בארץ. הבקשה שלה להיחשב כישראלית נפסלה על ידי שר הפנים דאז סילבן שלום. ייתכן שבצדק. לפחות היא לא התגוררה בדרום תל אביב - אחרת היא עוד הייתה מכונה סרטן בגב האומה וזוכה להתנכלויות.

לפני 4 שנים התחתנה עם סלפטר בטקס אזרחי בקניה - בארץ הרי לא היו מתירים להם להינשא כחוק - והגישה שוב בקשה לישראליות.

לפני שנתיים וחצי ולאחר שהשיגה את הקריטריון האולימפי, קיבלה (הפלא ופלא) את האזרחות המיוחלת, ובהליך חריג אושר לה להשתחל למשלחת הישראלית לריו 2016. ספק אם ללא לחצים מטעם מי שהכבוד הלאומי חשוב להם, הייתה צ'מטאי-סלפטר מקבלת את האזרחות הזו.

אלא שהאתלטית הישראלית, שילדה שנה קודם לכן את בנה הבכור נאלצה לפרוש מריצת המרתון האולימפית, בשל "בעיה בכתף בגלל ריצה עם חזה מלא חלב", לדבריה. נו נו, אתם ודאי לא זוכרים אילו תגובות משפילות, מבזות, חלקן גזעניות, ספגה צ'מטאי-סלפטר בעקבות הסיפור הזה. כן, גם כאלה שקראו לגרש אותה מהמדינה.

אני משוכנע שאלו שקיללו אותה לפני שנתיים יהיו הראשונים לקפוץ ולחבק אותה כשתחזור לארץ עטורה במדליית הזהב כאלופת אירופה בריצת 10,000 מטר (ואולי עוד מדליה שתשיג בריצות אחרות). מזלה שלא נדרשה לעמוד ולהסביר כישלון נוסף. הלחץ הציבורי עוד היה גורם לשלילת האזרחות שלה. יש קו דק מאוד שעובר בין "האלופה שלנו" לבין "כושית נצלנית". ובקפיצה הצבועה הזו ישראל יכולה לזכות בזהב אולימפי קל.

 

2. זהב

ערן זהבי ונבחרת ישראל מהרהרים באפשרות לשוב זה לזרועות זו אחרי הפרידה המכוערת בשנה שעברה. זוכרים? המשחק ההוא נו, בו החלוץ נעלב מהבוז של הקהל, השליך בזעם את סרט הקפטן כמו בעל שמסיר בהפגנתיות את טבעת הנישואין שלו.

מצד המנהל המקצועי ומאמן הנבחרת החדשים מדובר בנושא די מובן מאליו: ברמה האישית, הם לא היו שם בבגידה של זהבי ומגיעים (על פניו) עם דף חלק. ברמה המקצועית: המשחק הרשמי הקרוב של הנבחרת במסגרת גביע האומות ממנו ניתן להגיע ליורו 2020 מתקיים עוד חודש. זהבי, מעבר להיותו החלוץ הפורה ביותר בישראל עד שעזב לסין, הוא מהשחקנים היחידים שכבר נמצאים בעיצומה של העונה ובכושר משחק מלא. זה אך מתבקש שהוא יזומן לסגל, למרות ההודעה הדרמטית על פרישה. בואו, גם ליאו מסי כבר הודיעה פעם על פרישה מנבחרת ארגנטינה - וגם הוא חזר.

מצד שני, גם זהבי וגם מסי, גדולים ככל שיהיו בקבוצות שלהם, לא סחבו על הגב את הנבחרות הלאומיות לשום הישג ואכזבו פעם אחר פעם כשלא עמדו בציפיות. אז למה זהבי מעוניין לחזור? סביר שברמה המקצועית הוא לא זקוק לנבחרת ישראל. אבל זהבי, איש עסקים ממולח, מסתכל על היום שאחרי הכדורגל. כרגע הדימוי שלו כאן לא להיט בגלל האופן בו פרש, ואם ירצה לחזור להתגורר בישראל ולקבל קמפיינים בולטים, הדימוי הזה צריך להשתנות (נכון, הוא מקבל קמפיינים גם היום, אבל לא של מותגי ענק. עם כל הכבוד). הוא אמנם לא יצטרך לעבוד יותר לשארית חייו, כמו גם הנינים שלו, אבל צ'קים שמנים צריך להאכיל טוב.

מה יידרש כדי שהסכסוך עם הקהל ילובן, התדמית תנוקה וזהבי יוכל לשוב למדים התכולים-לבנים? הפתרון פשוט: במשחק הבית הראשון של הנבחרת, לעיני 30 אלף צופים (נגיד), זהבי יצטרך לקחת את המיקרופון ולהתנצל פומבית ובשידור חי אל מול הקהל והאומה כולה. ואז לשיר את ההמנון עם חופני.

 

A post shared by Yaniv Assayag (@yanivassiag) on

 >> יש לכם משהו להגיד לזוהר? בואו לדבר איתו בטוויטר

3. העלבון

עמית מדאח הוא נער דרוזי שנחשב לאזרח סוג ב' לפי חוק הלאום החדש.

עמית מדאח מתחרה באגרוף תאילנדי וזכה במדליית ארד באליפות העולם ולכן מעמדו שודרג מדרוזי לישראלי.

הזכייה של מדאח במדלייה התאפשרה לאחר שיריב עיראקי סירב להתחרות מולו. אם רק מישהו היה טורח לספר לעיראקי שלא מדובר בישראלי אמיתי, אלא בסתם בן דוד ממגזר אחר, אולי הוא היה עולה לזירה ומנצח את מדאח ובהמשך זוכה בעצמו במדלייה על חשבון ההוא מדרוזיה.

תגובת שרת הספורט מירי רגב להישג של מדאח הייתה לא פחות ממדהימה: "מביש שעדיין יש ספורטאים שלא נוהגים ברוח ספורטיבית ומערבים פוליטיקה וספורט". מה יש לומר, אכן מביש. צודקת בהחלט השרה רגב, אין מקום לעירוב של פוליטיקה וספורט, והיא הרי האחרונה שתעשה את העירוב הזה בתור מישהי שמשמשת דוגמה ומופת. ולכן היא לא לחצה והתעקשה שנבחרת ארגנטינה תשחק מול ישראל דווקא בירושלים; ולכן היא לא הגיעה ליציעי בית"ר ירושלים מוקפת באוהדים גזענים דווקא לפני משחק מול בני סכנין; ולכן היא ממש ממש לא פועלת עכשיו כדי למנוע מאיגודי הספורט השונים לקיים תחרויות ספורט בשבתות. כי אין, פשוט אין מקום לערב פוליטיקה וספורט.

וכזו היא מירי רגב, שרה עם יושרה. נאה דורשת ונאה מקיימת. כפיים!

 

4. מי (ט)ביבים

בעלי בית"ר ירושלים אלי טביב הוא עבריין מורשע. מורשע בשלל עבירות כמו התחזות, זיוף וקבלת דבר במרמה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, שיבוש הליכי משפט, והדובדבן שבקצפת; פציעת נער בנסיבות מחמירות.

לאור ההרשעות האלה החליטה ההתאחדות לכדורגל שטביב לא יוכל לעסוק בניהול הקבוצה למשך שנתיים. בינתיים עברה שנה וכל מי שעיניו בראשו רואה את טביב לא מפסיק לבחוש בבית"ר על ומאחורי גבו של מחזיק זכויות הניהול, אלי אוחנה. ולכן צודק אשר אלון, בעלי הפועל רעננה, כשהוא מוטרד מהשם ה"דרעק" כדבריו, שטביב מוציא לכדורגל הישראלי, ומכנה אותו "מי הביבים" של הכדורגל. צודק לחלוטין - עם כל הכבוד לאופירה אסייג - אבל מפנה את האצבע לכיוון הלא נכון.

טביב הוא עבריין, אבל יש מי שמאפשר לו להתעבריין, ואלה ראשי ההתאחדות, שלא טורחים לאכוף את החלטתם שלהם. מי שנותן לגורמים עברייניים להמשיך ולפעול בכדורגל הישראלי, הוא זה שממשיך לדרדר אותו. מצד שני, מה יש לצפות מהאנשים ששינו את התקנון של עצמם כדי להתאים אותו עבור המועמד אותו הם רוצים לראות בראשם.