רוב ענפי הספורט המובילים בעולם נמצאים במצב סטטי. הרמה היא כנראה הגבוהה ביותר שהוצגה אי פעם, אבל זה בעיקר בגלל בהתקדמות טכנולוגית ושימוש בחומרים אסורים. השיאים, אם וכאשר הם נשברים, משופרים רק במעט. בכדורסל שיפרה גולדן סטייט במשחק אחד את שיא הניצחונות של שיקגו, בכדורגל ריאל לקחה שוב את גביע האלופות, בריצה מראה לנו יוסיין בולט שיפור של מאיות שנייה להישגים של קרל לואיס משנות ה-80. בסופו של דבר אין חדש תחת הזרקורים. אין ספורטאי שמחולל מהפכה של ממש, שמשנה לגמרי את הענף, שמייצג את השלב הבא באבולוציה. חוץ מאשר ב-MMA.

בשבת (18.6) ייערך בקטגוריית קל-בינוני קרב שבעיני הוא אחד מהחשובים בהיסטוריה של הספורט הצעיר הזה. זה לא קרב אליפות, כך שלכאורה אין בו בשורה גדולה – אבל אם בקטגוריית ה-77 קילו ינצח סטיבן תומפסון, זה עשוי לבשר מהפכה. 

אם כבר מכות אז שיהיה בתנועה

תומפסון נלחם באופן שונה לחלוטין מהפרדיגמה השולטת בענף, זו שהתפתחה מאז אירוע  UFC 1ב-1991 ועד היום. אם בתחילה היו לוחמים ששלטו רק בממד אחד  (סטרייקר נגד גראפלר), מהר מאוד הגיעה ההבנה שצריך לשלוט בשלושת ממדי הקרב -  עמידה, קרקע והמעבר בין שניהם. מה שהוכח כיעיל ביותר כדי להיות דומיננטי בקרב שבו כמעט הכל מותר הם איגרוף ואיגרוף תאילנדי בממד העמידה, ג'יו ג'יטסו ברזילאי על הקרקע, והיאבקות כדי לשלוט במעברים מעמידה לקרקע ובחזרה.

ילד שנכנס היום למועדון MMA, בין אם הוא רוצה ללמוד בשביל הכיף או להיות אלוף ה-UFC כשיגדל, אלו אמנויות הלחימה שבהן יאמנו אותו. שאר אמניות הלחימה, ובעיקר המסורתיות, נמצאות היום בדעיכה משמעותית.

ההבנה שזו השיטה ואין בלתה הובילה את הענף למצב של אמת כמעט אבסולוטית. האבולוציה אמנם הייתה מואצת, בוודאי יחסית לענפי ספורט אחרים, אבל המצב באוקטגון של ה-UFC פחות או יותר זהה למה שקורה על הדשא של הכדורגל ועל הפרקט של הכדורסל. אנחנו יודעים למה לצפות.

או שלא?

לאחרונה החל לתפוס תאוצה טרנד חדש של לחימה: טרנד התנועה. על פניו, העיקרון המוביל הוא הגיוני ומתבקש - לזוז ולהילחם בלי להיפגע. נשמע פשוט, אבל מסובך ביותר לביצוע. האנשים שמובילים את הטרנד הזה הם דומיניק קרוז, האלוף במשקל תרנגול (61 קילו), קונור מקגרגור - והחשוב מכולם לדעתי, סטיבן תומפסון.

סטיבן תומפסון (צילום: Kevin C. Cox, GettyImages IL)
"קרב מלוכלך". תומפסון בקרב נגד בראון|צילום: Kevin C. Cox, GettyImages IL

תומפסון הוא קראטיסט שמשתמש באמנות הלחימה שלו בצורה הכי מובהקת וטהורה שיש באוקטגון. הוא זז בצורה שונה לחלוטין מלוחמי ה-UFC האחרים. דומיניק קרוז אמנם נלחם גם הוא בצורה מהפכנית, אבל הסגנון שלו מוזר ואישי מאוד, כזה שפיתח בעצמו ומותאם לגוף שלו וליכולת האתלטית שלו. זה לא סגנון שניתן ללמד או לחקות. קונור מקגרגור מדבר המון על תנועה, אבל בסופו של דבר הוא מתאגרף שמשלב אלמנטים של קראטה. סגנון התנועה של תומפסון הוא כזה שכל ילד יכול היום ללמוד.

תומפסון, שגדל בדוג'ו הקראטה של אבא שלו, התאמן בסגנון שלו – פוינט קראטה,  מלשון נקודות - מגיל שלוש. בפוינט קראטה אין מגע מלא באמת; לובשים מגני ראש, רגליים וכפפות, ומקבלים ניקוד על פגיעות בגוף היריב. מנצח מי שמצליח להיכנס פנימה לטווח פגיעה ולצאת בחזרה החוצה במהירות הגבוהה ביותר. כלומר זריזות, מהירות ודיוק. זה שם המשחק. בהתאמה, העמידה שונה לחלוטין מהמקובל באיגרוף או באיגרוף תיאלנדי. במקום לעמוד עם הגוף מול היריב כשהרגל והיד החזקה אחורה, תומפסון ולוחמים הפוינט קראטה האחרים מציבים את הגוף בעמידה צדית ומקפצים ומחליפים צד בקלילות רבה. הידיים שלהם למטה, בצדי הגוף, בניגוד למתאגרפים שתמיד שומרים ידיים למעלה.

כמובן שזה לבד לא מספר את כל הסיפור. מה שמבדיל בין תומפסון לאחרים מענף הקראטה הוא פתיחות לסגנונות נוספים, גישה שאביו טיפח אצלו. כך למד תומפסון גם היאבקות, ג'יו ג'יטסו ברזילאי ואיגרוף תאילנדי, כדי לדעת איך להתמודד עם סגנון העמידה השונה כל כך משלו.

והוא עושה את זה מצוין. ל-UFC הוא הגיע כאלוף קיקבוקסינג בלתי מנוצח עם מאזן מושלם של 57 ניצחונות, מתוכם 28 נוקאאוטים. את הקרב הראשון שלו באוקטגון, נגד ברוס סטיטגן, הוא ניצח בנוקקאוט מטורף עם בעיטה צדית קדמית שמזכירה יותר סרטים של ברוס לי. כוכב נולד.

חתום בבעיטה

בקרב השני שלו קיבל סטיבן תומפסון לוחם-על בשם מאט בראון, אחד הברולרים הקשוחים במחלקה. בראון טען שהמואי תאי (אגרוף תאילנדי) שלו ינצח את הקראטה של תומפסון, אבל מהר מאד הבין שזה לא ילך והתחיל לעשות את מה שהוא הכי טוב בו, ומה שתומפסון מעולם לא התמודד מולו: קרב אגרסיבי, "מלוכלך", עם המון קלינצ'ים והורדות לקרקע. תומפסון הפסיד בהחלטה ולמד שיעור חשוב על שיפור משחק הקרקע והימנעות מהטלות.

מאז הקרב מול בראון ניצח תומפסון בשישה קרבות רצופים, עם ארבעה נוקאאוטים פסיכיים ושלושה בונוסים שניתנים להופעה המצטיינת של האירוע. הקרב האחרון שלו היה נגד מי שהיה אלוף הקטגוריה, המתאבק ג׳וני הנדריקס. מדובר לא רק במתאבק אול אמריקן אלא גם בסטרייקר מצוין עם יד נפץ שהשכיבה לישון רבים וטובים, וכל האנליסטים הבכירים חזו להנדריקס ניצחון. הם חשבו שכמו עם בראון בזמנו, תומפסון לא יוכל למנוע מהנדריקס לקחת אותו לקרקע ולשלוט למעשה בקרב. כמה שהם טעו.

בהופעה המבריקה ביותר שלו עד היום, תומספון גרם לאחד הלוחמים הכי טובים בעולם להיראות כמו חובבן. הוא עקץ את הנדריקס מרחוק עם בעיטות צדיות לגוף ולפנים, מנע יחסית בקלות את ניסיונות ההטלה שלו, ובתום שלוש וחצי דקות בסיבוב הראשון היה ללוחם הראשון שעצר את הנדריקס בנוקאאוט.

אם קופצים להסיק מסקנות לפי הקרב הזה בלבד, העתיד כבר כאן. אלוף עולם לשעבר בשיא כושרו, מצויד במיטב הכלים שיש לתפיסה המודרנית של ה-MMA להציע - איגרוף מעולה והיאבקות ברמה הגבוהה ביותר - לא הספיקו להנדריקס בשביל להחזיק יותר משלוש דקות מול תומפסון. מעבר לזה, הוא לא הצליח להכניס מכה אחת משמעותית במהלך כל הקרב. אפילו לא אחת.

 

טוב, ברור שזה לא רציני להסיק מסקנות בגלל קרב אחד. מה גם שכבר היה קראטיסט עם סגנון דומה לזה של תומפסון - ליוטו מצ'ידה, שגם הוא בזמנו זכה באליפות ועשה רושם שאי אפשר לגעת בו - שלא הצליח להתמיד בניצחונות. בדיוק בגלל זה אני טוען שהקרב בשבת הוא אחד הכי משמעותיים בהיסטוריה של הענף.

סיבה טובה לזוז מהר

היריב של תומפסון הוא בעיני הלוחם הכי טוב בעולם כיום במשקל הקל-בינוני: רורי מקדונלד. קילר אמיתי, חבילה מלאה של איגרוף, איגרוף תאילנדי, היאבקות וקרקע. כישרון של פעם בדור שלא הגיע מענף לחימה אחד ועשה השלמות, אלא התאמן מלכתחילה ב-MMA, כלומר בהכל, ועוד באחד המועדונים הטובים בעולם: טרייסטאר (המועדון של אחד הגדולים אי פעם, ג׳ורג׳ סיינט פייר, במונטריאול).

בקרב האחרון של מקדונלד, מול האלוף רובי לולר, מקדונלד הוביל עד שאפו נשבר באחד הסיבובים המוקדמים. הוא חטף עוד מכה מדויקת בסיבוב החמישי, ופשוט לא היה מסוגל להמשיך. זה לא מוריד כלום מהאיכויות שלו.

לא יכול להיות בעיניי מבחן גדול יותר לסגנון של תומפסון - ולשאלה הגדולה, האם יש סגנון סטרייקינג יעיל יותר מאיגרוף משולב במואי תאי - מאשר רורי מקדונלד. אם יש הטוענים שהנדריקס נמוך מדי וחסר במשחק הבעיטות, אי אפשר להגיד את זה על מקדונלד. תוסיפו לכך את העובדה שתומפסון היה יריב אימונים של סיינט פייר ומקדונלד בעצמו במשך כמה שנים, כלומר מקדונלד מכיר את המשחק של תומפסון היטב ומקרוב.

המנצח בקרב יקבל טייטל שוט, הזדמנות לקרב על התואר. אם תומפסון ינצח בשבת, אני מאמין שהוא גם ייקח את החגורה, ויגן עליה לאורך זמן.

במידה וזה יקרה, אי אפשר יהיה להתעלם מהצלחת הסגנון המיוחד של תומפסון - וכשהוא מסביר אותו, זה נראה מאוד הגיוני. "אני לא אוהב לחטוף", הוא אומר, "אז אני זז מהר פנימה והחוצה".

הצלחה של תומפסון בשבת תגרום ללוחמים אחרים לחקות אותו, וסביר שיותר ויותר קראטקות יעשו מעבר להתחרות ב-MMA. מהצד השני של הדברים, בתי ספר ל-MMA יתחילו לשלב אימוני תנועה ופוינט קראטה בתוכניות הלימודים שלהם. כבר אמרתי: מהפכה.

עולם אמנויות הלחימה התפתח בצעדי צב במשך אלפי שנים עד שהגיעה משפחת גרייסי עם הג'יו ג'יטסו הברזילאי שלה וחוללה מהפכה שהביאה אותנו תוך זמן אפסי במונחים היסטוריים למצב של היום. האם סטיבן תומפסון ישיב את הכבוד האבוד של אמנויות הלחימה המסורתיות ויחולל מהפכה שנייה?

 

תומפסון-מקדונלד ייערך במסגרת UFC Fight Night 89. הקרב יועבר בשידור ישיר בערוץ ספורט 5 לייב בלילה שבין שבת לראשון (05:00)