אז ביום שישי ערכו את מצעד הגאווה. מה אתה אמור לחשוב על זה, על הומואים רוקדים ברחוב. קודם כל, ברור שאין לך משהו נגד הומואים ברחוב, לא רק כי להיות הומופוב הפך כבר לנוהג די עצוב, אלא גם כי זה תל אביב - הומאים ברחוב זה ממילא מה שיש. בקיצור, מה יש לחשוב? קודם כל, שבמצעד הזה, לפי ספירה לא מדעית, היו שתי בחורות על כל אחד וחצי בחור. הרוב המכריע שלהן לא היו מכוערות עם שיער קצר. חלק נכבד מהן לבש מעט מאוד. חלקן אחזו ידיים. הח"מ ספר שלוש נשיקות. תגיד מה שתגיד על הומואים, נגד לסביות אין למדור הזה שום דבר.
הנה מה שאומרים אנשים נאורים, לא הומופובים בכלל, מה פתאום, דווקא טובי הזה שחופף להם את השיער במספרה הם הומו, על מצעד הגאווה: זה בסדר שיהיה הומואים, אבל למה מצעד, למה הפריצות הזאת באמצע הרחוב, למה לדחוף לנו את הסגנון חיים שלהם בפרצוף, הרוב הדומם בישראל דווקא בעד שיוויון זכויות להומואים ואני מבטיח לך שזה, דווקא זה, מה שגורם לציבור להיות נגדם, המוחצנות הזאת. זה כמובן בולשיט מוחלט.
מנגד אומרים בקהילה ההומוסכסואליסטית, או למעשה בקהילות השונות שמרכיבות את הקהילה, את הדברים הבאים: בישראל קיים משטור של המיניות שמתחיל בגן ונגמר במשרד הפנים, החברה הישראלית סגורה, מיליטריסטית ושמרנית והיא מדכאת במגוון דרכים את אלו שהמיניות שלהם אחרת; קשה להיות הומו בישראל, ובמצעד הזה יש משום התרסה בפניה של השמרנות הישראלית: קבלו את השונה מכם כי אנחנו כאן, רבים במספר, ולא נוותר על זהותנו. אני לא יכול להחליט מה יותר בולשיט, זה או הבולשיט הקודם. בוא נסגור ששניהם די בולשיט.
בירושלים, עיר שדוסיה המרובים לא נותנים אפילו לפתוח חניון בשבת, שם למצעד הגאווה יש משמעות פוליטית. אבל שם יש גם שמרנות שכדאי להלחם בה, יש קצת בשר לנעוץ בו שיניים רעבות למלחמה פוליטית. בתל אביב מדכאים מיניות שונה? בתל אביב מדכאים מיניות בכלל? ובאותה נשימה - ממתי פריצות באמצע הרחוב מפריעה לתל אביבי, זה שמתחת לבית שלו יש רחוב המואר באורות שלטי פרסומת המציגים בנות 19 עירומות, לרווחת בנות ה-19 החצי עירומות המהדסות ברחוב - דווקא במצעד הגאווה הפסקת להיות בעד מיניות מוחצנת? (למי שעוד מאמין שהמצעד הוא סדום ועמורה של זימה, חוטינים, גברים בישבנים מגולחים ונצנצים על החזה, הח"מ חירף את נפשו ויצא למצעד הגאווה כדי לדווח שמכנסיים קצרים וטישירט היו הלבוש של רוב המשתתפים, ובגזרת הלבוש החשוף ניצחו דווקא בחורות בביקיני. טוב, היו שם כמה בנים בתחתונים צמודים וכמה דובים בלי חולצות. אבל לא הרבה).
בקיצור
בקיצור, אם אין משמעות פוליטית רצינית למצעד הגאווה ואין סיבה אמיתית לאי-קיום מצעד הגאווה (הרי אם יש טיעונים טובים למה אסור לקיים מצעד או הפגנה, זאת סיבה טובה בפני עצמה לקיים אותם) - למה העיר הזאת צריכה מצעד גאווה? את התשובה אפשר למצוא במשאיות שנשאו רמקולים גדולים ובמוזיקה שהרעידה את בוגרשוב ובן יהודה שלשום, במתופפים וברקדנים ברחוב, בעשרות הצלמים המקצוענים והחובבים שנדמה היה לרגעים שמספרם רב על מספר הצועדים.
מצעד הגאווה הוא מסיבה, הוא עוד אחד מהאירועים הרועשים והצבעוניים שמתקיפים את תל אביב מדי סוף שבוע. הח"מ יסתכן בפיטורין מעריכת הערוץ הזה ויודה שהוא מאוד נהנה מהמצעד, ויחד איתו גם לפחות שני לובשי כיפות שסתם יצאו החוצה לרחוב ונסחפו עם המוזיקה.
גם אם ההומופוב הקטן בך עוד לא מת, אתה צריך לפרגן למצעד הגאווה, ואתה צריך להרגיש בסדר גמור ללכת לראות אותו, גם אם אתה לא בצועדים. המצעד הזה לא באמת אומר "אנחנו הומואים ובפרצוף שלכם", הוא אומר "אנחנו הומואים, בוא לחגוג איתנו, יש אחלה מוזיקה" - ואם היום אתה ושאר העיר מפרגנים להומואים, מחר העיר תפרגן לדברים המוזרים שאתה אוהב, אפילו אם זה סלט קינואה דל שומן.
במובן הזה, מצעד גאווה בתל אביב הוא לא התרסה אלא הוכחה שנתית ומתחדשת שהניצחון כבר קרה, לפחות במרכז המתקדם של ישראל: אולי לא כולנו נאורים אבל כולנו חיים במצב עניינים נאור, אולי חלקנו עוד הומופובים אבל בחברה שלנו יש לפחות עיר אחת שבה אם אתה הומו אתה לגמרי בעניינים. תראו, ששת אלפים הומואים צעדו ברחוב הראשי של תל אביב וזה היה בסדר, אפילו לא טרחו להביא קצת חרדים שיפגינו נגדם.