נשים הן מנוגה וגברים הם מן הקוף, ועל כן לא תמיד המוחות חופפים ופועלים על פי אותו ההיגיון. דברים אשר לנו הם טריוויאליים וברורים, עלולים לערער את מצבה הנפשי של בת זוגתנו בתוך כמה רגעים קלים, ולמעשה להוציא אותה משיווי משקל כללי אל תוך צעקות ועצבים גורפים.
קיבצנו לפניכם את מיטב הפעולות היומיומיות שלנו, אשר עלולות להרגיז את בת זוגתכם.
משתין עם דלת פתוחה
תת סעיף: משאיר את המושב באסלה למעלה
אנטומיית המינים שונה, כאשר לשמחתנו הכף נוטה לכיווננו. בעוד שהיא נאלצת לשים ניירות טואלט על המושב, להנדס את הישבן ולנגב בסוף, לך מספיק ניעור קל והטקס תם. בנוסף לכך, בעוד היא צריכה לחפש ארבעה קירות בעת הצורך, כל מה שאתה צריך זה פינה ציבורית לא מאוכלסת.
עקב קנאה עזה לקלות עשיית הצרכים הלא שוויונית הזו, היא לא מסוגלת לפרגן לקיצור הדרך הנוסף אותו אנו עושים כאשר אנו משתינים בביתנו עם דלת פתוחה.
הראש שלך אומר: "גם ככה אני עם הגב... זה בסדר..."
הראש שלה אומר: "קיבינימט, לפחות שהאידיוט יחכה שאימא שלי תלך".
אם נצרף לכך את העובדה שנראה לך יותר הגיוני להשאיר את המושב של האסלה למעלה, נקבל כי בתכל'ס היא מתעצבנת עליך בכל פעם שאתה הולך להשתין. פלא שהיא לא רגועה?
לא זורק זבל
ניהול משק הבית הינה משימה עמוסה ותובענית הדורשת ממך תעצומות נפש לא מבוטלות. תחת אחריותנו הגברים משימות רבות וחשובות, כגון סידור הכלים בכיור על מנת שבת הזוג תוכל לשטוף אותם בקלות, פתיחת דלת מכונת הכביסה לאחר סיומה על מנת שבת הזוג תשים לב כי היא צריכה לקפל את הבגדים, ואף הרמת רגליים במשך זמן לא מבוטל בזמן שהיא שוטפת ריצפה.
לאחר שביצעת את כלל המשימות בעקביות מניחה את הדעת, לא ברור למה אחד הדברים שיותר יטריפו את דעתה תהיה העובדה שבצאתך מן הבית שוב התעלמת באלגנטיות משקית הזבל המונחת ליד הדלת.
הראש שלך אומר: "מה זה הדבר השחור והמסריח הזה שמונח על הדלת? בוא נזיז אותו. הוא מפריע לי לעבור".
הראש שלה אומר: "איך הוא הצליח לפספס שקית זבל שתלויה על הידית של הדלת! עוד פעם אחת השקית הזו תכיל את הפלייסטיישן שלו".
קורא לה לבוא לראות משהו שעשית בפלייסטיישן
גמר מונדיאל. אצטדיון סאן-סירו מלא. אנגליה - ארגנטינה. שחקן מפתח אנגלי נפצע בחצי גמר ולכן לא משחק. משחק שקול. קרב בין שני סגנונות מנוגדים. שליטה מתונה של הנבחרת האנגלית הקשוחה, אל מול ההתקפות המתפרצות ומלאות ההשראה של הארגנטינים. דקה 88. אתה כבר רואה בראשך איך ה- 1-1 הופך לפנדלים בהם אתה מפסיד וששת המשחקים הרצופים ששיחקת במשך השעתיים האחרונות הולכים לפח, ואז זה קורה: התקפה מתפרצת של לנון, מסירת עומק ענקית לאשלי יאנג שמגיע בתנופה, בעיטה אלגנטית לפינה הרחוקה... גווווווווווווווווולללללללללללל!!!!
"מאמי!!!! בואי תראי!!!!!! יוווווווווווו!!! איזה מטורף!" אתה צורח.
"מה?! מה?!" היא צווחת בלי אוויר.
"גמר... דקה 88... יאנג... ברמה הקשה..." אתה ממלמל בהתרגשות הלגיטימית לבר המצווה בלבד, בזמן שהיא מסתובבת במבט מאוכזב וחוזרת לעיסוקה הקודם.
הראש שלך אומר: "מלך הפלייסטיישן גר אצלה בבית והיא עדיין לא מעריכה את זה".
הראש שלה אומר: "אידיוט".
שותק
"על מה אתה חושב?"
"על כלום"
"מה ז"א על כלום? מה מטריד אותך? דבר..."
"באמת שלא חושב על כלום"
"אז למה אתה שותק?"
"כי אין לי מה לומר"
"זה בגלל מה שדברנו קודם?"
"על מה דיברנו קודם?"
"אתה באמת לא זוכר על מה דיברנו או שאתה רק משחק אותה?"
"מה?"
"עכשיו אתה גם משחק אותה תמים... תגיד שאתה לא רוצה לבוא לחתונה של בן דוד שלי וזהו!"
"מה?"
"אני לא מבינה למה הכול חידות אצלך. אני לא מבינה למה אנחנו לא יכולים להיות פתוחים אחד עם השנייה ופשוט לדבר על דברים שמפריעים לנו".
"מה?"
במילים אחרות: כמו שלא ניתן ללמד ילד בן 3 מכניקה קוונטית, כך כנראה שגם לא ניתן להסביר לבת הזוג כי לפעמים אתה פשוט מבצע פוטוסינתזה עם הסביבה, מכבה את המוח, בוהה באוויר ולא חושב באמת על שום דבר ראוי לציון.
הראש שלה אומר: "למה הוא בשקט? על מה הוא חושב? מה קרה? עשיתי משהו? נמאס לו ממני? הוא חושב שאני שמנה? הוא חושב שההיא מהמשרד יותר יפה? הוא מפלרטט עם ההיא מהמשרד? הוא בוגד בי? הבן זונה בוגד בי?! אני אהרוג אותו!"
הראש שלך אומר: " "
אוכל בעמידה
פעולת האכילה אצל גברים הינה פעולה בסיסית שלא אמורה להצריך המון אנרגיה. פשוט מוציאים משהו מהמקרר, דופקים בו כמה ביסים ובולעים. המוח הגברי אינו צריך שהשניצל יהיה חם, לא צריך כלי נייד אשר יתפוס את הפרורים ואף לא חושק בכלי קעור שהוא אשר יכיל את הנוזלים שנועדו להרוות את צימאונו.
שניצל קר גם יעבוד, אם אוכלים מעל הכיור אז בעיית הפירורים נפתרה ויש לבקבוק המים מעין חור (יש שיכנו חלק זה בשם "פיה") אשר דרכו המים יכולים לזרום באופן שוטף ישירות אל פיך.
"קח צלחת יא קוף! אתה מפיל פירורים!" היא תעיר לך בעודך בולס בהתאם לאנלוגיה אשר הגתה זה הרגע.
"כבר מסיים..." אתה ממלמל בפה מלא.
"מה זה? שניצל?! השעה 10 בבוקר, מה קשור שניצל עכשיו? לפחות תחמם אותו! אתה עוד שותה ישר מהבקבוק?! אחרי זה יש לבקבוק טעם של שניצל! קח כוס!" היא מתעצבנת מבלי להבין שאתה דווקא טיפוס מתחשב וממש בזה הרגע חסכת לה עוד צלחת וכוס לשטוף.
הראש שלה אומר: "קוף אדם. אני עוד אספר לאימא שלו".
הראש שלך אומר: "מעניין אם נשארו עוד שניצלים".