יאנה יוסף: כי היא הרבה יותר מעוד פליטת ריאליטי
תרשו לי להקיא את האמת כבר בפתיח: מינוס שפרה קורנפלד שהזדכתה על התהילה בשביל לשרבט רבי מכר וטורים בעיתון, הנשים שנשלפו מ "האח הגדול" לדורותיו סבלו ממעט מדי סטאר קוואלטי וכריזמה וממנת יתר של ניסיונות נואשים לתקוע עקב בתעשייה בכל מחיר – עד שהגיעה יאנה יוסף ותכנתה את הפוגרם מחדש.
אולי זה מפתיע שדווקא בעונה יחסית מנומנמת של המותג צצה לה כוכבת אמיתית עם פוטנציאל זוהר להישאר פה אחרי הריסים המזויפים של אביבית בר זוהר. יאנה לא המאיסה את עצמה בכל מקום בו יש פלאש מסנוור, במקום זה היא הלכה הפוך על הפוך ושמרה את עצמה במיסטיק זוהר ששמור רק לכוכבות הגדולות באמת.
היופי ההורס ורומן הביזאר עם קותי בנווה אילן הם רק הסינופסיס בשנה הבלתי נשכחת בה פרצה יוסף לחיינו. לאחר מכן הגיעו הקמפיינים שישלשלו לכיס האחורי של הליוויס שלה מאות אלפי שקלים, לימודי המשחק והפצעה בקרוב במספר פרויקטים על המסך. החיתוך הסופי מהקשר עם קותי והרומן בהתהוות עם ציון ברוך, בהנחה שיבשיל לפאוור קאפול מלכותי, הוא בדיוק סימן הקריאה שיוסף צריכה בכדי להשלים שנה מהחלומות.
(ספי קצב)
ג'ניפר לורנס: כי היא הופכת הכול לזהב
במובנים של המשחק עם החבר'ה בצהרי שישי, ג'ניפר לורנס היא הכי "לא כוחות" שאפשר. בשנת 2012 בלבד היא הספיקה להפוך לתפוס אחד משוברי הקופות הגדולים של הקיץ ("משחקי הרעב"), להיבחר לאישה הסקסית בעולם באינספור תחרויות, ולעמוד בראש דרמה רומנטית קטנת תקציב, "אופטימיות היא שם המשחק", שהפכה לאחד מלהיטי עונת האוסקר. נראה שכל דבר שהיפהפייה בת ה-22 נוגעת בו בשנתיים האחרונות הופך לזהב. תחושה שהייתה מזוהה פעם עם אחת, מרילין מונרו.
רק ב-2010 הייתה לורנס אלמונית לחלוטין, ואז היא הפתיעה את הוליווד עם הופעה סוחפת ב"קר עד העצם", דרמת אינדי אפלה, שהביאה אותה למועמדות לאוסקר בגיל 20. מאז היא מדלגת בקלאסה בין פרנצ'ייז ענקיים כמו "אקס-מן" לסרטי איכות, ומכשפת את הוליווד כולה בנוכחות שלה. המצלמה מאוהבת בה, היא אחת המרואיינות הכי כיפיות ואותנטיות שאפשר לקבל, ואין במאי גדול שלא מעוניין בה לפרויקט הבא שלו. ומה שבאמת מוציא את הקולגות מדעתן? שיא הקריירה עוד כל כך הרבה לפניה.
(אילן קפרוב)
מדונה: כי מלכה יש רק אחת
אמנם בכל שנה יכולתי להכתיר את הגברת עם הביצים הכי גדולות ביקום כאשת השנה שלי, אבל השנה זו באמת הייתה השנה שלה. בחורף היא חיממה אותי עם W.E, סרט חדש בבימויה, מיד אחרי הפגיזה עם האלבום MDNA שלווה בהופעה אגדית במחצית הסופרבול, וגולת הכותרת: סיבוב הופעות עולמי מחשמל, שהתחיל בישראל במאי והסתיים בארגנטינה בשבוע שעבר.
לאורך השנים מדונה היא האישה היחידה שגרמה לי לנדוד אחריה ברחבי העולם ולשפוך עליה עשרות אלפי שקלים. זה כבר הפך עניין שבשגרה – אסתר המלכה יוצאת לסיבוב הופעות ואני מיד תר בעקבותיה. בניו יורק, באמסטרדם ואפילו בסופיה העברנו יחד ערב לוהט. אמנם בפעמיים האחרונות היא הגיעה להופיע גם בישראל, אבל עדיין סיפקה לי תירוץ מצוין לשאוף קצת אוויר גויים. 13 פגישות בסך הכול, אבל הו כה אינטנסיביות.
השנה, אחרי שלוש שנים של ציפייה, נפגשנו שוב – ברמת גן, במילאנו ובפירנצה – והפעם היינו קרובים מתמיד. הייתי בתוך הבמה. מילולית. כשמביטים בה ממרחק יריקה, קשה להאמין שמדובר באימא לארבעה ילדים בת 54. עוד יותר לא נתפס איך הבלונדה הקטנטונת הזו מסובבת עולם שלם על האצבע המיניאטורית שלה כבר 30 שנה. השנה היא בכלל "הגזימה" עם שליפת פטמות, רמיזות מיניות בוטות ושאר פרובוקציות בימתיות. העולם (כרגיל) התפלץ, כי העולם (כרגיל) צבוע. הוא אוהב את המילפיות שלו צנועות יותר וכנועות יותר לתכתיבי החברה הפטריארכלית המקובלים. מדונה היא אשת השנה שלי בגלל זה בדיוק. שוב היא הזכירה לי כמה חשוב להישאר נאמן לעצמך ולדרך שלך, ואם למישהו יש בעיה עם הדרך הזו – שיזדיין!
(ניר סלונים)
מירי רגב: כי היא מבדרת יותר מכל פוליטיקאי
מירי רגב היא האישה הראשונה שמצליחה להעלות את הרייטינג של ערוץ הכנסת. היא לא ממש מצליחה להמציא את עצמה מחדש כפוליטיקאית מוצלחת במיוחד, לא כאדם חכם במיוחד וגם לא כחביבת העם, אז מה היא כן? היא חביבת המסך הקטן, או יותר נכון, חובבת המסך הקטן. ראינו אותה השנה בכל מקום – בטלוויזיה, בעיתון, באינטרנט, בפאנל במרכז הקהילתי, בבתי הספר או באחד ממאהלי המחאה בעיר תל אביב. את מה שהיה לה להגיד השנה לא אהבנו, לא הסכמנו איתה וברב המקרים, זה גם היה מנותק מהמציאות. למרות כל זה, אהבנו לראות אותה, למה? זה היה בידור עממי, אקטואלי, משוחרר מכל עקבות והכול במימון ממשלתי, רק חבל שאי אפשר להגיד את זה על השידורים הציבוריים בישראל.
את מירי רגב הכרתי לפני שש נשים מזווית של חייל צעיר בחטיבת דובר צה"ל. את הקרנבל הזה סביב מירי, סליחה, "הדוברת", אני מכיר היטב ומקרוב מכל הפלאברות המיותרות ("אתה לא מציע לתת-אלוף?!"). היא עשתה לי את השנה כי השנה, חבריי לנשק ואני יישרנו קו עם שאר עם ישראל שזכה להכיר אותה מקרוב. אבל מירי, תעשי טובה, אל תפסיקי, את יודעת שאנחנו מתים על זה, נכון?
(אבי אליהו)
עינב גלילי: כי היא משלבת את הטוב מכל העולמות
עם התדמית הצינית, ההומור העוקצני והשנינות אין קץ, עינב גלילי היא אשת השנה שלי ללא ספק. פעמיים בשבוע עינב נותנת לי הצצה בפאנל של מצב האומה למה השאיפה שלי בעתיד: אישה בוגרת שנראית הרבה יותר טוב מנשים שצעירות ממנה בחצי, עם הומור ושנינות שפורצת כל גבול אבל עדיין לא מצליחה לחדור את התדמית הרצינית שלה. זה מטריף אותי.
פרט לטלוויזיה עינב גם מפציצה בתוכנית רדיו לצד גורי אלפי, בה היא נותנת טעימה מהמינון המדויק שבין הומור לאינטליגנציה, אפשר לבקש יותר מזה? האמת שאפשר, אם כל זה לא מספיק, גלילי מנהלת גם חיי משפחה נורמאליים מחוץ לעולם התקשורת האכזר, נשואה ואימא לשתיים, מה שמראה שהיא גם יציבה נפשית ואין חשש להתאשפזויות עתידיות עקב ירידה עתידית ברייטינג.
(לאון קמלמן)
טיילור סוויפט: כי אין עוד בלונדינית כזאת
כן, זה נכון. אני מודה. ניסיתי לחמוק מהרגע הזה, אבל הוא חזק ממני הרבה יותר משחשבתי. לא נותרה לי ברירה אלא להצהיר: אני מאוהב בטיילור סוויפט. זה לא קרה ביום אחד, הסימפטיה נולדה כבר כשראיתי אותה בפעם הראשונה. אבל רק כש"RED", האלבום החדש שלה, יצא לעולם, הבנתי שאי אפשר עוד להתכחש. אני יודע, מדובר במקרה מצער של חוסר טעם מוזיקלי משווע, קיטש וטפשת כללית, ועדיין קשה להתווכח עם עובדות.
גם עם העובדות הקרות קשה להתווכח: נכון ל-2012 כוכבת הפופ הגדולה בעולם היא לא ריהאנה, לא ביונסה, לא מדונה ולא ליידי גאגא. הרווחים של סוויפט ממכירת אלבומים עומדים בשנה האחרונה על של 35 מיליון דולר, הרחק לפני כולם. הלהיטים שלה מתכתבים כולם עם האקסים, ובהם היא מטיחה האשמות, מעידה שלעולם לא תחזור עוד, ומאשימה את עצמה שתמיד ידעה שמדובר בצרות צרורות. היא מסתובבת עם דימוי של חנונת על, למרות שכבר מזמן ברור שהיא שבויה בתדמית מלכת השכבה בתיכון. והשילוב הבלתי אפשרי הזה של קיטש, בלונד וטקסטים צ'יזיים, דווקא הוא, הצליח לעשות מהלב שלי סשימי. מתנצל. בחיי.
(אילן קפרוב)
ריהאנה: כי היא משאירה אבק לכל המתחרות
השנה האחרונה, לעומת אלו שקדמו לה, היתה בינונית ומשעממת למדי בפופ העולמי. מי שהצילה איתה משיממון היתה ריהאנה. הכוכבת בת ה 24 מברבדוס (במקור), שהשאירה ענן אבק לכל מתחרותיה בדרכה לתואר כוכבת הפופ הגדולה בעולם. וגם השנויה ביותר במחלוקת - שילוב שהוא כנראה בילט-אין כשאתה הופך מסתם זמר מצליח למפלצת תהילה.
נתחיל במוזיקה. ריהאנה, שהתחילה את הקריירה בהיפ הופ, המשיכה השנה להוביל את עולם הפופ עם מוזיקה שמושתתת על שילובים בין דאנס לסוגיו, היפ הופ לגווניו ופופ מסורתי. בתחום הזה היא הפכה למיינסטרים, לנקודה שאליה אחרים מתייחסים, למה שתחנות רדיו מחכות לו כדי שיהיה מה להשמיע. ריהאנה מייצרת להיטים, אלבומים ורגעי פופ חזקים בקצב מסחרר, ומתחרות כמו ליידי גאגא לא מצליחות לעמוד בקצב שלה. אלבום בשנה, כמאה הופעות, מעט מאוד ימי חופש והרבה מאוד עבודת יח"צ, שיווק ויצירת מוצרים חדשים. הדי.וי.די החדש שלה, למשל, שמתעד מופע מלפני שנה שהתבסס על אלבום מלפני שנתיים, כבר נחשב בעיני המעריצים ללא רלוונטי, כי מאז היא הוציאה שני אלבומים חדשים עם ארבעה להיטי ענק. מטורף.
מכל כוכבי הפופ בעולם ריהאנה הפכה השנה את האינטרנט לכלי שיווקי ויחצני ראשון במעלה, לשדה בו היא מנצחת שוב ושוב. תמונות ביקיני ועירום בטוויטר ובאינסטגרם הופכים תוך דקות לאיטמים רכילותיים לוהטים, היא מובילה בפייסבוק וחזקה ביו טיוב ושולטת בקריירה שלה שליטה כמעט מושלמת באמצעות הרשת.
מעבר לכל אלה, הייתה את שערוריית החזרה לכריס בראון, שהאכילה ועדיין מאכילה (וכנראה תמשיך להאכיל) את תעשית הבידור מטעמים. הפרשה הזו היא אולי עצובה בעיני כמה מוסרנים, אבל היא מעידה על כך שריהאנה נשארה אישה, בת אדם, שהיא לא איבדה את צלם האנוש שלה. בתוך עולם פופ ממוסחר, ממותג ומשווק עד לשיניו, קראה השנה ריהאנה את קריאת החופש הפרטית שלה. החזרה שלה לכריס בראון מעמדת בת הזוג המוכה שלא מצליחה להפסיק לאהוב את החבר המכה היתה קורעת לב. באמת. כוכבי פופ לא נועדו כדי שנאמין להם אלא כדי שנקנה אותם כמוצרים. אבל אני מאמין לריהאנה שהיא באמת אוהבת אותו, שזה חזק ממנה, שזה לא רק גימיק רכילותי נוראי. אולי אני תמים, אבל בלי התמימות הזו לא נוכל להאמין יותר לאף אגדה, וריהאנה היא כבר היום אגדה שהיתה באמת.
(אסף נבו)
הדס ירון: כי אתם עוד תכירו אותה
את השם הדס ירון כנראה לא שמעתם יותר מדי במהלך השנה האחרונה, במיוחד לאור העובדה שהוא עלה לכותרות ממש לא מזמן. אז רק כדי לסגור פינות לאלו שלא ממש זוכרים במה מדובר – הדס כיכבה בתפקיד הראשי של סרט ישראלי חדש בשם "למלא את החלל", וזכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל הסרטים האחרון של ונציה, שנחשב לאחד הפסטיבלים היוקרתיים ביותר בעולם הקולנוע. לזכייה הזאת אפשר גם להוסיף את פרס אופיר הישראלי, בו זכתה באותה קטגוריה.
אז מה כל כך מיוחד דווקא בה? אולי זה משום שבזמן שבר רפאלי מסתובבת בעולם באופן די יום-יומי, לבושה בשמלות שעולות כמו משכורת חצי-שנתית של כל מערכת ערוץ הגברים לדורותיו, הדס ירון היא לחלוטין ההיפך. מה זה אומר? זה אומר שבשביל להגיע לטקס קבלת הפרס בפסטיבל ונציה היא נדרשה לקחת חופש מהעבודה כמלצרית בבית קפה – ואתם יכולים להיות בטוחים שברגע שכף רגלה דרכה שוב על אדמת הקודש בנתב"ג, היא כבר הייתה בדרך לשאול עוד לקוח מרוצה אם הוא רוצה גם לשתות משהו חם עם ארוחת הבוקר שלו.
חייבים להודות שיש משהו מאוד מעודד ומשמח כאשר מישהי כמוני וכמוך זוכה לרגע לגעת בכוכבים, אבל לא שוכחת גם לחזור ולעמוד על אותה קרקע שממנה המריאה.
(שקד זיכלינסקי)
עמליה דואק: כי הגיע הזמן שנתחדש
המון דברים טובים קרו בשנת 2012. ירדנו למקלטים בתל אביב, כעסנו על בר רפאלי בטוויטר, התמכרנו לטלוויזיה איכותית מסוגה של "האני בו בו" וחובבי הספורט יכלו להסתפק בעוד שנה של כדורגל ישראלי איכותי ומרתק. בין כל האושר הזה, קשה היה להתעלם מפרח אחד שלבלב במדבר הבלתי אפשרי של התרבות הישראלית, בלי להידחף ובלי להתנצל. בזמן שידורי המלחמה המתישים של "עמוד ענן" קיבלה כתבת טרייה זמן מסך גדול מהרגיל ל"ROOKIE", והיא החזירה בשידור מקצועי, חינני וכן, גם סקסי למדי – קוראים לה עמליה דואק, בתה של נחמה דואק, הכתבת הפוליטית הוותיקה של ידיעות אחרונות. קל נורא לקטלג את עמליה דואק כ"פרצוף היפה של החדשות", בטח כשבמסך המפוצל לידה יש גנרלים מפחידים כמו רוני דניאל, אבל המראה החיצוני של עמליה הוא רק בונוס – חברת החדשות של ערוץ 2 הרוויחה מישהי שיכולה, עם עוד קצת חספוס, להיות היונית לוי הבאה.
(עמית בן מנחם)
רות מוריאל: כי היא השראה לכל הנשים באשר הן
האישה הבאה היא לא סלב, כמקובל בסיכומים מהסוג הזה, אבל יודעים מה – כשחושבים על זה, היא בעצם כן סלב. אם תעזבו לרגע את זה שהיא הייתה חברתו של סבא שלי ז"ל, מה שבאופן אישי גורם לי לחבב ולהכיר אותה, היא הייתה האישה שהכריזה מלחמה על הבריטים ברדיו האצ"ל. הייתה במחתרות, ועשתה כמה דברים שבר רפאלי כנראה לא תעשה כל חייה. אבל זה לא רק זה. מה שהופך אותה לאשת השנה מבחינתי הם הדברים שהיא עושה כיום, בשנה האחרונה. הרי את פועלה בעבר אין מקום להכניס כאן, ופשוט תצטרכו להאמין שיש הרבה. פועלה השנה, כאשר מוריאל נושקת עוד מעט ל-90, הוא זה שמבחינתי נותן לה את מקומה ברשימה. רות היא ההוכחה שגם בגיל מופלג, כזה שאליו חלקנו לא נגיע או שנגיע ולא ממש נהנה ממנו, אפשר עדיין לשמור על חיוניות חיים. מגיבה לכתבות שאני מעלה בפייסבוק, עושה "לייק" ומעוררת דיונים בקבוצות המיילים של חבריה – רות, שתהיה בריאה, יכולה לתת השראה לאיך ראוי ונכון לחיות לאנשים שצעירים ממנה בלפחות שבעה עשורים.
(יאיר נתיב)
מרב מיכאלי: כי היא לא מתחבאת מאחורי אף אחד
קצת מורכב להגביל טקסט על מרב מיכאלי במספר מילים מסוים, כי מראש אתה יודע שתזדקק לבערך כפול. אין מה לעשות, כשבאים וכשבאות להתייחס למיכאלי, נתקלים ונתקלות בבעיה.
ההצלחה של מיכאלי בפריימריז של העבודה הכניסה כוח מרענן למפלגה המסואבת והנרגנת הזו. להבדיל מסתיו שפיר הוונאבי – שוודאי גם רואה בכנסת סידור כלכלי לא רע – מיכאלי מגיעה עם רקורד ואג'נדה מוכחים ומוכחות. אישה בשלה, מקצועית ואישית. חכמה, דעתנית, עם חוש הומור ומראה מוקפד.
היא גם מייצגת שמאל אמיתי, ולא מתחבאת מאחורי המסכות המגוחכות והמגוחכים שראשת העבודה שלי יחימוביץ' מנסה להלביש על המפלגה שלה. והנה, היא נבחרה למקום הרביעי, למרות חוסר הפרגון מצד יושבת הראש, וכבר רשמה שורת התבטאויות שספק רב אם שלי, שפוזלת למרכז וימינה ממנו, הייתה חותמת עליהן. נראה כאילו השתיים נמצאות ונמצאים על מסלול התנגשות בלתי נמנע, ואתם יודעים ויודעות, למאבקים ולמאבקות כאלה יש רק דרך אחת להסתיים: קרב כריות. וכרים.
או אז, כשמיכאלי החדשה תשכיח מזכרוננו את המיכאלי היוצאת (זו ששופכת מים ונלחמת במו רבייתה באיום הדמוגרפי של הערבים), לא יישאר ספק: מרב מיכאלי היא האישה, והאיש, שיעשו לי גם את 2013.
(זוהר ישראל)
והנה הגברים שעשו את זה השנה לערוץ הנשים שלנו