מאז ומתמיד היה הקולנוע שלנו משופע באינספור גיבורי על, שרק חיכו לתירוץ לזרוק על עצמם טייטס ולהציל שוב את העולם. ראינו אותם עושים את זה מאות פעמים בעבר, אבל איכשהו כשזה מגיע לטוב מול הרע אין לנו שום בעיה לחזור על החוויה הזאת כל הדרך אל ההפי אנד. כשמסתכלים עמוק יותר על התופעה מגלים שלמרות הציניות והתחושה שאי אפשר כבר לחדש שום דבר בתחום הזה, נולדו לנגד עינינו בעשור האחרון גיבורי על עמוקים יותר, אמינים יותר, אנושיים יותר. כאלה שהרבה יותר קל להזדהות אותם אם מתעלמים לרגע מהריבועים בבטן, הכריזמה והעובדה ששם המשפחה של כולם הוא "מן".
למרות האמינות והאנושיות, יש בעיה מרכזית עם כל הגיבורים האלה: קשה להזדהות איתם. אתה יכול לדמיין שאתה עף כמו סופרמן או לקוות שעכביש ינשך אותך, אבל שום דבר בדמויות האלה לא יזכיר לך משהו מהמציאות שאתה חי בה.
באטמן נכנס לחלל הזה וממלא אותו בעצם נוכחותו האפלה. לא מדובר בגיבור על סטנדרטי; בניגוד ליתר הגיבורים המוכרים, באטמן לא הגיע אלינו מכוכב נידח כשברשותו עליונות חייזרית מולדת, הוא לא קיבל את כוחותיו כתוצאה ממפגש טראומתי עם חרק או במהלך ניסוי שיצא משליטה. הוא לא ניחן בחושים על טבעיים וסלעים ירוקים לא עושים לו מיגרנה. למעשה, "הנווד בעל הגלימה" (הצעות טובות יותר לתרגום של "The Caped Crusader" יתקבלו בברכה) לא שונה מכל מי שתמיד חלם להציל את העולם, אבל ויתר בתסכול אחרי שגילה שאף אחת מהגלימות לא מתאימה לצבע של החגורה. "מדובר באדם שקיבל לימונים ועשה מהם לימונדה", אומר דני או'ניל, מי שהיה שותף לכתיבת כמה מהקומיקסים הפופולאריים והאפלים ביותר של הסדרה בשנות ה-70. "ברוס ווין הוא גבר שעשה את כל הונו והצלחתו בשתי ידיו. זה משהו שתמיד מעורר הזדהות".
דן דידיו, סגן נשיא ב-"DC Comics" (החברה שהוציאה לאור את ספרי הקומיקס המקוריים, הסרטים והסדרות, ומחזיקה בבעלות על המותג), חושב כמוהו: "הדבר שבאמת מדהים בכל הנוגע לבאטמן היא יכולת השרידות שלו. הדמות הזו הוצגה לראשונה בשלהי שנות ה-30, וכבר אז נחשבה לאלימה במיוחד. באטמן המקורי למעשה נושא איתו אקדח. ובכל זאת, למרות השינויים וההתפתחויות החברתיות, הוא מצליח לסגל לעצמו בכל פעם מחדש דורות חדשים של מעריצים".
איסטווד, מאחוריך
בדומה לגיבור הגדול שיצר, גם ביל פינגר, האב המיתולוגי של באטמן, בחר להישאר לאורך מרבית חייו בצללים ומיעט להופיע בציבור. את התהילה והשבחים לאורך השנים קצר דווקא שותפו - התסריטאי והאנימטור, בוב קיין. בניגוד ליוצרים רבים אחרים שספגו השראה מתחום הפנטזיה, הוקסם פינגר דווקא מספרי הבלשים והפשע, והחליט למקם את איש העטלף במרכז המציאות האפלה שבה הם מתרחשים. סיפורו של באטמן נפתח למעשה בטרגדיה שמתרחשת באחת מהסמטאות החשוכות של גותהאם ובה מאבד ברוס את הוריו. "הדבר המיוחד בדמות הזו הוא שהיא מאפשרת לאירוע הטראומתי הזה לעצב את חייה", טוען או'ניל, "באטמן הוא דמות עם אידיאלים, אבל תחושות הנקמה, האובדן והכעס הן שמובילות אותו להמשיך קדימה".
האפיון של באטמן מזכיר בלא מעט מקרים את גיבורי המערבונים שהפכו לסמלי המאצ'ואיזם: נע על הגבול הדק שבין מושיע לפושע, מתגורר בבדידות בין צללי המערה לקומה הראשונה של גורד שחקים מבודד ולא בוחל באמצעים כדי להגיע למטרה. רק תנו לו לא להתגלח שלושה ימים, לירוק טבק כמו שחקן מליגת העל, החליפו את הבאטמוביל בסוס - וקיבלתם את קלינט איסטווד. כי עם כל הכבוד לאידיאלים הנעלים שבהם נתלים מרבית כוכבי הז'אנר, תמיד אהבנו את הגיבורים שלנו מחוספסים, גבוליים ואפלים יותר.
גם הביטוי הפיזי של באטמן משקף לא מעט אידיאלים וחלומות שמאפיינים גברים באשר הם: עושר, מסתורין, אמצעי לחימה סופר מגניבים ונטייה לכניסות דרמטיות. "כשאתה לא ניחן ביכולת להימלט מכדורים או להגן על עצמך בדרך על טבעית אחרת, כדאי מאד שתדע מתי ואיך להופיע", מסביר מארק ד. וויט, מחבר הספר 'באטמן והפילוסופיה'. מדובר בגיבור העל היחיד שיכולת ההרתעה שלו פועלת בעיקר בתחום הפסיכולוגי. הפושעים בסדרה חוששים יותר מהמיתוס של העטלף מאשר מהמפגש הפיזי איתו.
כשאל-קאעידה פגשה את גותהאם
לא רק פורעי החוק של גותהאם הוקסמו מהאפקט הפסיכולוגי של באטמן, גם במאי הטרילוגיה המחודשת, כריסטופר נולאן, הושפע עמוקות מהדרך שבה משפיע הגיבור על הסביבה. "הדבר שבאמת משך אותי לעשות את הסרט הראשון היה הדרייב של באטמן", מסביר כריסטופר נולאן. "נקמה היא רגש כל כך חזק, שסביבה ניתן לבנות עולם שלם של דמויות". ואכן גותהאם של נולאן הושפעה רבות מהטראומות ותחושות האשם של באטמן. היא לא הכילה עוד פושעים מצועצעים בתלבושות מופרזות, לא התייחסה אליהם כדמויות קומיות, והגיבור שלה לא הצליח תמיד להושיע ברגע האחרון. השחור והלבן, הברורים כל כך, התערבבו ופינו מקום להרבה אפור ביניהם.
"גותהאם הנוכחית נועדה לבטא מטרופולין אורבני מוכר, כזה שלא בורח למחוזות הפנטזיה", קובע אלן מור, אחד מיוצרי הקומיקס החשובים של 40 השנים האחרונות. "אנחנו מכירים את הסכנות שנמצאות בערים כמו ניו יורק או שיקגו, על כנופיות הפשע, האזורים שאליהם לא מומלץ להתקרב, הפוליטיקאים המושחתים. גם נקודות התורפה ברורות: משטרה שמתקשה לתת מענה לכל הבעיות, בתי משפט שהם סוג של דלת מסתובבת, טרור עולמי ששולח זרועות לרחבי העולם. כל אלו מביאים לכך שטיפוסים כמו הג'וקר, הדחליל וביין מסתובבים להם חופשיים בין אזרחים תמימים". הרוע בסדרה החדשה לא נולד יש מאין, הוא פשוט ידע למצוא את הסדקים הנכונים במערכת. כמה זה שונה מהערים שבהם אתם גרים?
הסאב-טקסט של הטרילוגיה לא נעצר שם, והולך רחוק עוד יותר בחיבור עם המציאות. כמו סרטים רבים בעשור האחרון, גם "האביר האפל" הושפע משמעותית מאירועי ה-11 בספטמבר, כשהציג את הקושי של המאבק בטרור תוך היצמדות לאידיאלים. בנקודה מסוימת, במוקדם או במאוחר, רמז הסרט, נאלץ לבחור האם לחיות עם הרשע או לשבור את האיסורים החברתיים המקובלים כדי להצליח ולהשמיד אותו. השורה התחתונה כאן היא המטלטלת באמת: הרשע ינצח בכל מקרה. אם בכך שיצליח לממש את המזימה או על ידי שיוריד אותנו לרמה שלו כדי למנוע זאת ממנו.
הסרט השלישי בסדרה מאיים לקחת אותנו קרוב יותר לשדרות רוטשילד מאי פעם. המצוקה הכלכלית וריכוז מרבית המשאבים בידי קבוצה קטנה, מולידים מהפיכה חברתית אגרסיבית, דרכה מוצא הרוע הזדמנות מחודשת להרים ראש. חלק מהסצנות עצמן צולמו במאהל המחאה שהוקם מול ה"וול סטריט" בניו יורק, והטקסטים לא מותירים הרבה מקום לספק. "סערה מגיעה מר. וויין", לוחשת סלינה קייל בחושניות אופיינית לאיש מאחורי המסכה. "וכשהיא תפגע, אתה וחבריך תשאלו את עצמכם איך יכולתם לחיות כל כך גדול, ולהותיר כל כך מעט לכל היתר".
נבל רשע יותר, שותפה סקסית יותר
"עלייתו של האביר האפל" מתרחשת שמונה שנים לאחר תום הסרט השני. תקופה שקטה ואופטימית בגותהאם האפלה, כזו שגרמה לגיבור המכונף להיראות כמו זיכרון רחוק. אלא שכמו תמיד, גם הפעם מדובר רק בשקט שלפני הסערה. אל תוך הוואקום שהותירו פושעי העבר נכנס לראשונה אויב שווה בכוחו לגיבור. "הג'וקר היה סוג שונה לחלוטין של רשע", אמר נולאן בראיון לקראת יציאת הסרט, "הוא מתוחכם, מטורף ומנסה להשמיד את העיר עם באטמן בתוכה. ביין הוא רשע חדש, פיזי, הדרך שבה הוא פועל תשפיע גם הפעם על האופי של הסרט. אני מאד אוהב את הדמות הזאת, אנשים עומדים להיגנב מהדברים שעשינו איתה".
לא רק ביין עומד לחזור לחיינו לראשונה מאז הגרסה המביכה של סוף שנות ה-90, גם אשת החתול הסקסית תחזור לעשות לנו מיאו עדכני. שמועות מספרות על דמויות חשובות נוספות בתולדות הסדרה (גם כאלה שנחשבו מתות), יעשו קאמבק בגראנד פינאלה של נולאן. אם עומס הציפיות ותקציבי הענק לא הספיקו כדי להכניס את הכוכבים החדשים ללחץ, התווספה לכולם ההופעה הבלתי נשכחת וזוכת האוסקר של לדג'ר בתפקיד הג'וקר, שהעלתה את דרגת הקושי לבאים אחריו למקום הגבוה ביותר.
הוא עוד ישוב
בין אם יהפוך לסרט הרווחי בהיסטוריה ובין אם לא, דבר אחד ברור: לראשונה בתולדות הקולנוע יגיע סיפורו של באטמן לסיומו. אחרי ששינה לנצח את ז'אנר גיבורי העל, והוכיח לכולנו שלהיות אנושי יכול להיות מגניב הרבה מלירות חוטים מפרק היד - מקומו בהיכל התהילה המצ'ואיסטי מובטח. שם, לצד הסיגר של איסטווד, הסבון של טיילר דרדן וניחוח הנפאלם של ביל קילגור, נשמר כבר מקום של כבוד לחליפה המשוריינת של גיבור הצללים מגותהאם. בעוד כמה שנים הוא צפוי לחזור אלינו בגרסה מחודשת, עליה כבר עומלים במרץ במרתפי אולפני וורנר. עד אז, אם אתם ממש נתקפים געגועים, תמיד תוכלו לחפש את "משואת העטלף" בשמיים.
