מלחמת הרמטכ"לים המתרחשת על גבי העיתונים ובמסדרונות הפוליטיים בשבועות האחרונים הציגה לפנינו שניים מהקצינים המעניינים ביותר בצה"ל. יואב גלנט ובני גנץ מייצגים את שני הקטבים של האופי הישראלי. הדומה והשונה ביניהם יוצרים שאלה חשובה שכל אחד מאתנו צריך לחשוב עליה - מיהו המפקד והקצין המתאים ביותר להיות הרמטכ"ל הבא של מדינת ישראל? והאם הפסדנו בגלל פרשת גלנט או הרווחנו שבחרו בגנץ?
יואב גלנט
קורות חיים: ילד טוב יפו ג'
כדי להבין את יואב גלנט היום, צריך לראות מאיפה הוא מגיע. גלנט נולד בשכונת גבעת העלייה ביפו (רחוק מאד מהאחוזה המרשימה במושב עמיקם) לאם ניצולת שואה שעלתה לארץ בספינת המעפילים המפורסמת "אקסודוס" ולאב שנפטר כשהיה בן 17 והיה צלף מצטיין ביחידת שועלי שמשון בה שירת במבצע יואב (על שמו קרוי גלנט). גלנט למד בתיכון אלקלעי בגבעתיים והיה פעיל מאד בתנועת הצופים. את ילדותו אפיינו אותם קווי אישיות שהובילו אותו עד היום. גלנט רצה יותר מכולם ועבד יותר מכולם. באחת מכתבות הפרופיל הרבות עליו מצוטט "חבר ילדות של גלנט" שאומר שגלנט היה נכנס תמיד עם הראש בקיר, ושובר אותו.
מורשת קרב: מנהיג הקומנדו שהפך למלך הג'בלאות
על פי האגדה, הגיע גלנט לשייטת כי שאל את קצין המיון בבקו"ם מהי היחידה עם ההכשרה הקשה ביותר. כשמפקד השייטת בזמנו, עמי איילון, הציע לשייטים היוצאים לקורס קצינים לבחור בין קורס חובלים מזורז לקורס קציני חי"ר, גלנט היה היחיד שבחר לעבור לירוק. ראש בקיר, אמרנו? את הקורס, אגב, סיים כחניך מצטיין. כשחזר ליחידה בשנת 1980, פיקד על החוליה בה חוסלו 15 מחבלים שהיו בדרך לפיגוע בישראל. שנתיים לאחר מכן, השתחרר מצה"ל והלך לחטוב עצים באלסקה.
ב-1984 כבר חזר גלנט לצה"ל, עבר קורס חובלים, שירת במספר תפקידים בחיל הים, פיקד על חטיבת מנשה באוגדת איו"ש (תפקיד אותו ביקש לקבל במקום יציאה נוחה ללימודים) וב-1994 מונה לתפקיד אליו נועד: מפקד שייטת 13. כשמדברים עם אנשי קומנדו ששירתו תחתיו, שומעים סיפורים כמו זה של סא"ל (מיל') בועז שפר בראיון ל"ישראל היום": "מספיק שהוא היה חצי מטר לידי או ששמעתי אותו בקשר כדי לקבל ביטחון. הרגשתי שיש מישהו ששומר עלינו. הוא היה מעין שכבה נוספת של הגנה על הלוחמים". לאחר כהונתו כמפקד השייטת, הועלה גלנט לדרגת תת אלוף ושימש כמפקד אוגדת עזה. לאחר מכן מונה למפקד אוגדת השריון - עוצבת עידן. איש הים עבר הסבה רשמית לשריונר מפויח.
גלנט כמנהיג: פוליטיקאי חסר ניסיון או איש מקצוע שסולד מחדרי הישיבות בקריה?
את דרגת האלוף קיבל גלנט בשנת 2002, כאשר מונה למזכיר הצבאי של רה"מ אריאל שרון. בין שרון לגלנט התפתחו יחסי קרבה ואמון הדדי, שכן השניים דומים בחוסר הרצון לוותר ואהבת הנדל"ן הלא ממש חוקי. במהלך כהונתו היה גלנט חבר קבוע בפורום החווה הידוע לשמצה וכמו כן נחשב לאחד הארכיטקטים העיקריים של ההתנתקות בעזה. כחודש לאחר ההתנתקות מונה גלנט למפקד פיקוד דרום, תפקיד בו כיהן עד החודשים האחרונים.
מבקריו של גלנט יגידו שהוא חבר של הגנרלים שעברו לכנסת, שכיהן רק בשני תפקידי אלוף (כשאחד מהם כלל אינו מבצעי) וידגישו שכלל לא מילא אף תפקיד מטה זרועי. תומכיו דווקא יציגו אותו כמקצוען ששירת יותר מעשור בתפקידי פיקוד בגזרת עזה: מפקד חטיבה, מפקד אוגדה ומפקד פיקוד דרום. קצין נועז שלא חיפש את הנוחות והנטוורקינג בקריה, אלא העדיף להוביל את הצבא למבצעים כמו ההתנתקות וכמובן עופרת יצוקה. מבקריו יאשימו אותו בחטיפתו של גלעד שליט וחוסר היכולת להחזירו, תומכיו יזכירו שהוא אחד האלופים היחידים בצבא שלא הוכתם בכישלון מלחמת לבנון השניה. אך כולם יסכימו בדבר אחד: יואב גלנט היה חייל אמיץ ומפקד מצטיין ומסור. תחושות ההערצה בקרב אלו ששירתו תחתיו גדולות כמעט כמו תחושות האנטי של מבקריו הרואים בפרשת הקרקעות כתמצית אופיו הבעייתי שמזלזל בחוקים ובמוסכמות.
בני גנץ
קורות חיים: מושבניק בן המייסדים
לבני גנץ יש את הרקע הפטריוטי המושלם. בן לניצולי שואה שעלו ארצה באוניית מעפילים. אביו, נחום גנץ, היה סגן מנהל המחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית וסגן מזכיר תנועת המושבים בארץ. הוריו החלוצים ייסדו את מושב כפר אחים הסמוך לקריית מלאכי. את נעוריו המתקדמים העביר גנץ בפנימיית הכפר הירוק ברמת השרון. הוא התגשמות האתוס של הצבר החדש. בראיון לדובר צה"ל סיפר על ילדותו: "אלה היו חיים של עבודה ומשפחה, סדר יום שמתחיל בחמש בבוקר. אהבתי מאוד לחלוב פרות, זו הרגשה נהדרת. אני חושב שעד היום אני רפתן מקצועי". גנץ היה בילדותו, בדומה להיום, אדם נעים, חברותי וממלכתי שיודע להשתמש בכריזמה העצומה שלו לטובתו.
מורשת קרב: הצנחן שהפך לנסיך
כשהתגייס, הגיע גנץ במקרה (או לא במקרה) לחטיבת הצנחנים המעוטרת, ממנה יצאו לא פחות מארבעה רמטכ"לים (רפאל איתן, אמנון ליפקין שחק, שאול מופז ומשה יעלון) ואפילו רה"מ אריאל שרון. גנץ שירת בכל התפקידים בחטיבה, החל במפקד כיתה, דרך מפקדת פלוגת ההנדסה ואף מפקד גדוד 890. בשנים הראשונות של שירותו השתתף במבצע "איש הדמים" בלבנון ולחם במלחמת לבנון הראשונה. לאחר הפיקוד על גדוד 890, מונה למפקד יחידת שלד"ג. במהלך כהונתו פיקד על כוחות האבטחה של "מבצע שלמה" להעלאת יהודי אתיופיה לישראל. לאחר מכן פיקד על חטיבת מילואים בצנחנים וחטיבת יהודה באוגדת איו"ש, אך כל אלו היו רק תחנות בדרך למטרה הברורה מאליה: הפיקוד על חטיבת הצנחנים בה גדל. ואכן, ב-1995, מונה לתפקיד, וזכה לכינוי שדבק בו מאז - הנסיך. כל הסובבים אותו דיברו כבר אז על כך שהוא עשוי מהחומר ממנו נוצרים רמטכ"לים.
לאחר שנתיים עזב גנץ ללימודים בארצות הברית. כששב, חזר לפקד על אוגדת מילואים בפיקוד צפון ולאחר נפילתו של תא"ל ארז גרשטיין מונה למפקדה האחרון של יחידת הקישור ללבנון. לאחר מכן מונה למפקד אוגדת איו"ש עליה פיקד במהלך האינתיפאדה השניה. במרבית התפקידים כיהן גנץ תקופות קצרות של לא יותר משנתיים ובאופן כללי היה נראה כמי שמבין כיצד מתקדמים במערכת הצבאית בצורה הטובה ביותר. את תפקיד תת האלוף הראשון שלו (מפקד יחידת הקישור ללבנון) קיבל בשנת 1999, בשנת 2000 כבר היה מפקד אוגדת איו"ש, ב-2001 קיבל דרגת אלוף ומונה למפקד הגייס הצפוני ובסוף שנת 2002 כבר היה אלוף פיקוד צפון. 4 תפקידים ב-5 שנים.
גנץ כמנהיג: איש אשכולות רחב אופקים או ילד הפלא שעיגל פינות בדרך לצמרת?
בסופו של יום, אין כמעט קצינים בצבא שיכולים לרשום לזכותם את כמות התפקידים שגנץ עבר. הנער הערכי שגדל במושב ולמד בפנימייה עבר את כל התפקידים בצבא, ממפקד כיתה ועד לסגן רמטכ"ל. אולם עובדה זו גם פועלת לרעתו של גנץ, שנתפס בעיני רבים כמי שהחליט כבר באמצע שנות ה-90 שאת הכל הוא עושה בשביל לקבל את תפקיד הרמטכ"ל.
מבקריו של גנץ יגידו שהוא בילה יותר מדי שנים בלימודים, בארצות הברית ובקומות הגבוהות של הבניין החדש בקריה. יגידו שהוא דילג בין תפקידים ותמיד חשב על קידום מעמדו בישיבת השיבוצים הבאה בחסות פטרונו הפוליטי שאול מופז. תומכיו יצביעו על הצניעות האישית, על ניקיון הכפיים של "הנסיך" שכבר בתחילת הדרך סומן כמנהיג אמיתי. את כשלון הצבא במלחמת לבנון קשה לייחס בצורה ישירה לגנץ שכיהן בזמנו כמפקד זרוע היבשה, מכיוון שבפועל כל תוכניות הפעולה שבנה נזרקו לפח. מבקריו יגידו כמובן שחוסר האסרטיביות שגילה והעובדה שלא יצא ואמר בזמן אמת שצריך לגייס מילואים ולהיכנס בצורה קרקעית רחבה רק מוכיחה שהוא יעשה הכל כדי לא לעצבן את מפקדיו. גם לפני כמה חודשים, כאשר החליט שר הביטחון למנות את גלנט לרמטכ"ל על פניו של גנץ, סירב האלוף הצנוע לבקר את ההחלטה והדגיש שהוא אוהב את הצבא ושתמיד ישמח לעמוד לשירותו. לכן, לא הופתע במיוחד כאשר הטלפון (המאוחר) הגיע מלשכת ברק.
אז האם הפסדנו או הרווחנו?
מבחינה הצבאית אין לדעתנו דרך אמיתית לשפוט אם יצאנו נשכרים מהשינוי בדקה ה-90 בעמדת הרמטכ"ל. שני הקצינים המעוטרים האלו שירתו את מדינת ישראל בצורה הטובה ביותר במשך יותר משלושה עשורים. אך מה שכן ניתן לומר הוא שביטול מינוי גלנט עקב הלחץ הציבורי הרחב והחלפתו דווקא ביריבו גנץ הוא בהחלט אמירה מעצבת לדורות הבאים: תשחק יפה, תהיה יפה, תהיה מחושב ותגיע הכי רחוק שאפשר. תמו ימי הגנרלים הבעייתים שמעשיהם מחוץ לשדות הקרב נתפסים כלא רלוונטים עקב מעמדם ותרומתם לחברה. בחודשים שלאחר פרשות קצב, בר-לב וגלנט, בני גנץ הוא האדם הנכון עם הרקע הנכון, הכומתה הנכונה והחיוך הנכון להחזיר לישראלים את הערצתם למערכת. במסדרונות הכנסת היו לא מעט קולות שאמרו בגיחוך השבוע ששר הביטחון אהוד ברק רצה להשאיר את בני גנץ על מדים כי פחד להפסיד לו בשנים הקרובות בקלפי.