שוב חזרתי הביתה שיכור, מבואס, מסריח, וכמו באלפי יציאות קודמות – לבד. בניגוד למה שחלק מכם אולי משקרים, לעצמכם ולחבריכם, זוהי המציאות עבור רובם המוחלט של הגברים הרווקים. בפעם האחרונה בה זה קרה לי, אתמול כמובן, מצא חבר לצרה כוס יתומה, הטיח אותה בגבריות מעוררת הערצה ברצפה ושאג "למה אני לא עמוס תמם?!"
לשבור כוס זה לחלשים, ניסיתי לומר לו, וגם תמם הוא בסך הכול קזבלן לעניים, אבל הוא כבר היה עסוק בלהטריד נערה תמימה בפיצוציה סמוכה. "למה אין תותים במכולת? איפה תותים? אני רוצה תותים!", מצאתי אותו צועק עליה תוך ליטופי פטמות עצמיים. גררתי אותו משם, לא לפני שהספיק לצעוק לאישה מבוגרת "את לא זקנה אבל הוא עומד!", ונענה בפרצוף מבועת.
את המשפטים הללו לא המציא אותו חבר. הם לקוחים מתוך הסרטונים "יניר האחמ"ש" ו"סטס אמן פיתוי", שנכנסו בחודשים האחרונים לקאנון היו-טיובי של כל גולש המכבד את עצמו. במציאות, כפי שכבר הבנתם, לא זכו אותם משפטים להצלחה כבירה, אבל לאומת האינטרנט חוקים משלה. כשחזרתי הביתה הוספתי, בפעם המי יודע כמה, עוד צפייה לכמות המכובדת אותה צברו הסרטונים הללו. "הפעם", אמרתי לעצמי בקול רם ושתוי, "נסה לבחון אותם באור ביקורתי". בכל זאת, תירצתי לעצמי, מדובר בתופעה. בזמן שכל בדל של אמירה גזענית או פוגענית בטלוויזיה נענית בצדק בקיתונות של ביקורת, זוכים סרטונים שוביניסטיים, גזעניים, המקדשים אלימות וסקסיזם, להצלחה כבירה ולמעמד של קאלט בישראל.
איך ולמה זה קורה? אני שואל את אסף יצחקי, סטנדאפיסט, כותב לתוכניות טלוויזיה ו"מטריד זקנות בתחתוני פרווה", המוכר לכם כסטס אמן הפיתוי. "כוחות האגן של סטס היפנטו אנשים לצפות בסרטון שוב ושוב", הוא עונה. כשאני מבקש תשובה רצינית יותר, אומר אסף ש"סטס אמן פיתוי הוא תוכן קומי קיצוני ששובר מוסכמות ומציב רף חדש, הן בביצוע והן בדיוק הקומי ובאיכות ההפקה. דברים כאלה חסרים בנוף הישראלי ויש צמא אדיר אליהם".
מאיפה בא הרעיון לסרטוני סטס?
"יום אחד, בזמן שנהגתי באוטו, פשוט התחלתי לבצע אותו. הפעלתי את הרשמקול, התחלתי להקליט וכשעצרתי היה שם מערכון בשלמותו. לעולם לימודי ה'פיק אפ' נחשפתי דרך חבר שהשתתף בסדנה בחו"ל. הנושא ריתק אותי מבחינה קומית, אז ראיתי הרצאות, קראתי ספרים, ואפילו הוזמנתי לצפות בסדנה בארץ על ידי חברים שהם מורים בתחום".
יש בדמות שלו משהו שוביניסטי? אולי הוא הלך רחוק מדי? קיבלת ביקורת כזו מאנשים?
"להסתכל על סטס כתוכן שוביניסטי זה להסתכל רק על הרובד הראשוני והשטחי של היצירה. בסטס מושא הלעג הוא ההתנהגות ותפיסות גבריות. אבל לפעמים כשאתה עושה הפוך על הפוך יש כאלה שמבינים רק את ההפוך..."
חוטיני בתחנה המרכזית – זה החלק הקל
"סטס אמן פיתוי" חיכה שנים עד שהיו לאסף את היכולות הכלכליות להפיק אותו – "כמו גם שאר התכנים שלי שמחכים לרגע שיהיו אמצעים", הוא מספר. "אחרי שנים של עבודה בטלוויזיה הישראלית והופעות סטנד אפ ברחבי הארץ, הבנתי שעל מנת לייצר קומדיה אמיתית שאהיה שלם איתה, עליי לעשות זאת בעצמי, על כל המשתמע מכך".
אחרי שגייס כסף באמצעות הלוואות ובעזרת הסוכן שלו, גיל אוליאמפרל, אסף חבר ל"קאלט הפקות" כדי לגבש את הצוות ("קבוצה של אנשים מבריקים בתחומם"). סרטון קאלט, כך נראה, הוא לא עבודה פשוטה: "פיקחתי על כל שלב ושלב בהפקה, החל מלהסתובב בשוק הפשפשים ולהתמקח על מעילי פרווה ששוכבים על הרצפה, וכלה בהסברה לסוכנות ניצבים למה מה שאני מבקש זאת לא הטרדה מינית אלא אמנות. הייתי צריך להיכנס לנעליים של מפיק/במאי/מלהק/סטייליסט/נערת הרפייה. חייתי קרוב לחצי שנה ללא משכורות, הופעתי בכל מקום אפשרי כדי לממן את ההוצאות של ההפקה, ואני עדיין מחזיר חובות. אנשים שואלים אותי מאיפה האומץ לרוץ עם חוטיני בתחנה מרכזית ולהסתכן בלינץ'? הם לא מבינים שבשביל לקחת הלוואות ולסכן את כל מה שיש לך, צריך אומץ. ללכת עם חוטיני בתחנה מרכזית? את זה אני עושה ברגיל".
מה צריך בשביל לעשות סרטון קאלט?
"לא יודע לגבי זה, אבל אם אתה רוצה עצות לגבי איך יעקלו לך את החשבון בנק, יש לי לא מעט. אני לא מאמין בנוסחאות ולא חושב שיש "כללים". כשעשיתי את סטס לא חיפשתי משהו ש"יצליח" או יגיע לכמה שיותר אנשים, רציתי ליצור קומדיה שאני מאמין בה. למען האמת, בגלל הקיצוניות של הפרויקט, לא ידעתי בכלל אם ואיך זה יתקבל. עצם החיפוש אחר צפיות או הצלחה הוא מכשול בפני יצירה. פשוט תעשו את מה שאתם מאמינים בו ולכו אחרי הלב, עצם העשייה היא המטרה, כך שתמיד אתה מצליח".
ולאן אתה הולך עם זה?
"אני מקבל לא מעט פניות מאנשים ששואלים לגבי המשכים לסטס אמן פיתוי ולתוכנית 'נפסל לשידור', אני יכול להגיד שהתכנים כבר כתובים ממזמן, ויש לא מעט, אבל לצערי נכון לעכשיו אין לי את היכולת הכלכלית להוציא אותם, לכן אני מופיע ברחבי הארץ וחוסך כסף. מה שאנשים לא יודעים שעצם זה שהם מגיעים להופעות, הם לא רק מרוויחים הופעה, הם עוזרים לזה שיהיו סרטונים נוספים. אני מבטיח שיהיה המשך, בינתיים קיבלתי לא מעט הצעות, השבוע אבא שלי הציע לי לעזוב את הבית".
תוך כדי שיחה, נדמה שיצחקי לוקח את דמותו של סטס קצת רחוק מדי. "תגיד לי אתה לא מתבייש?! יושב לך פה אמן פיתוי מהגדולים בעולם, שפיתה מאה נשים בזמן שהוא כפות בחבית בקרקעית האוקיינוס, ואתה מעדיף לדבר עם אדון גברת אסף יצחקי, קומדיאן אומלל שממתין נואשות לתרומת אשכים?!"
שלום סטס אמן הפיתוי.
"שלום. קודם כל אני חושב שראוי להזהיר, נשים שקוראות את הכתבה יכולות להתעבר תוך כדי, לכן מומלץ אחרי הקריאה לקחת פוסטינור, הדבר תקף גם לגברים, אין לדעת מה כוחות האגן שלי יכולים לחולל".
סטס אתה אחד מאמני הפיתוי הגדולים בעולם, אם לא הגדול מכולם, אפילו זכית בתואר "צ'אמפיון הוואג'ין".
"דרגה 3, אני לא עברתי במשך יומיים את מבחן משיכת טרקטור בבוץ באמצעות האשכים בשביל שאתה תוריד אותי בדרגה".
תודה רבה לך שמצאת זמן והסכמת להתראיין.
"בשמחה, אני מאוד אוהב את מאקו, הייתי צופה גם בערוץ 24, לפני שהוא התאסלם".
איפה אנחנו תופסים אותך בימים אלה?
"אני נמצא במסע של עמותה שהקמתי בשם "פרווה של אהבה". זו עמותה שמטרתה לספק לילדים נזקקים באפריקה פרוות וכובעי נוצה".
ומה מביא אותך למדינת ישראל?
"בתור יהודי אני רואה בזה שליחות לעזור לגברי ישראל למצוא את האשכים האבודים שלהם, לכן פתחתי כאן את הקורסים המצליחים שלי כמו "פיתוי משפחתי – איך לזהות בערב חג בת דודה ששתתה קצת יותר מדי"; "איך לשכב עם בחורה לפני שהכרתם?"; ו"פיתוי משטרתי – איך לגרום לשוטרת לעשות לך חיפוש נקבים?"
אתה יהודי? עברת ברית מילה?
"אני מבין את הבלבול... אנשים חושבים שלא עברתי ברית מילה, בגלל שהאיבר שלי נראה כמו אנקונדה שאוחז בפה תפוח. ככה זה, עם איבר גדול מגיעה אחריות גדולה.עברתי ברית, אבל בגלל גודל האיבר עשו לי אותה בהמשכים. עד היום אני מגיע אחת לחודש לטיפולים. המוהל בנה על האיבר שלי, פיזית, בית".
הכי רחוק מפוליטיקלי קורקט
מי שהיה ברשת זמן רב לפני סטס הוא תופעת ההיפ-הופ איתי לוקץ'. הטקסטים והקליפים שלו מזעזעים וקורעים כאחד, יורדים הכי נמוך, וגובלים בגאונות. הוא צוחק על כולם, והרבה מאוד גם על עצמו.
הקליפ שיצר ביחד עם הצמד "מטר שבעים" (טל רוזנטל ונועם שרון) וחברים נוספים לשיר "אצלנו בשכונה", נפתח בשקופית אזהרה: "הסרטון הבא אינו מומלץ לילדים, נשים בהריון ובעלי לב או קיבה חלשים". אם אתם אחד מחצי מיליון האנשים שצפו בקליפ ביוטיוב, אתם יודעים שהפעם, האזהרה הזו במקומה.
"השכונה" של לוקץ' היא מרחב אמורפי המשתרע בין הארלם לצהלה. השיר נפתח בהצהרה, משאלת לב אם תרצו: "אני כושי יו יו!" ומגולל, במקביל, יום בחייהם של שניים שהם בעצם אחד. לוקץ', חנון שמן ולבנבן משכונה צפון תל אביבית והאלטר-אגו שלו, בחור שחור משכונה קשת יום. השניים, לבושים במיטב אופנת ההיפ-הופ האמריקנית, קורצים איש לרעהו במראה ויוצאים לשגרת יומם הכוללת שימוש בשפה בוטה, סמים ואלימות נגד נשים וילדים. באחת הסצנות נראה לוקץ' כשהוא בועט בתינוק ("זו הייתה בובה!") לנגד עיני אימו המדממת, בסצנה אחרת הוא והאלטר אגו שלו מכים את האישה כי לא הכינה סנדביץ', הביץ'.
לוקץ', תמונות קשות.
"בהומור וסאטירה לא צריכים להיות גבולות. אני הארד-קור ולוקח את השירים והקליפים שלי עד הסוף. בשיר חדש שהוצאתי, אני שר למישהי על כמה היא שמנה. אחי, אני שוקל קרוב ל-150 קילו... ב"כושי יו יו" אני שר על זה שאני סוחר סמים מפחיד ובקליפ עצמו אני אוכל סושי ושותה קפה בארומה. זו קומדיה בעיניי, ועובדה שהיא עברה לאנשים טוב מאוד ולא היו כמעט ביקורות רעות, בלי עין הרע. אנחנו לא צריכים לשאוף לפוליטיקלי קורקט כמו בארה"ב, זו תרבות מעפנה והשיר בעצם צוחק עליה. מי שקורא לי גזען או אלים הוא פשוט מטומטם".
בכל זאת, אין כאן איזו עמדה שובינסטית? גזענית?
"אני לא חושב. ההומור מכוון לכל מקום שמצחיק אותי, לפעמים זה גבר שוביניסט, לפעמים זה גבר שלא מודע לעצמו, כל פעם מישהו אחר הוא ה"קורבן". מה שכן, אני עושה את הכול בלי שום כוונה רעה ואני חושב שאנשים כבר מבינים את זה. אני קומיקאי שעושה סאטירה וצחוקים".
לוקץ' (26), משכשך בביצת ההיפ הופ המקומית במשך זמן לא מבוטל. הוא הוציא שני אלבומי סולו "לא דובים ולא יער" (2008) ו"פלטינה" (2011), היה חלק מההרכב פרברים רפיוג'יז שהוציא את האלבום "מתוך הזוהמה" (2004) ושיתף פעולה עם "הדג נחש" ועם אמנים רבים מהתחום. גם בטלוויזיה צבר לוקץ' קילומטרז' לא מבוטל. הוא הופיע בתוכניות "האוניברסיטה" ו"המעבדה", הגיש את התוכנית "לוקץ' הולך לאכול" בערוץ MTV ישראל ועשה תפקידי אורח ב-"חסמב"ה דור 3" וב-"רד בנד". בימים אלו הוא ממשיך לשחרר חומרים ובלילות הוא הבעלים של בר הקיץ "פני", שנפתח לפני חודשיים בחוף גורדון.
אולי אתה תעזור בשאלה איך עושים סרטון קאלט?
"קודם כל השיר עצמו היה להיט כבר לפני שהקליפ יצא. הוא הגיע לאיזה 150 אלף צפיות והיום הוא עומד על 230 אלף. מה שקרה זה שאנשים ציפו לקליפ ובמקום מה שהרבה פעמים עושים, שהוא לצלם קליפ פשוט לשיר שהוא כבר להיט, הלכנו על קליפ גרנדיוזי, קומי ומושקע בטירוף. אני קורא לזה "אפקט ה-share", אנשים רואים משהו וכל כך מתלהבים ממנו, שהם חייבים להראות אותו למישהו אחר. אצלנו בשכונה לגמרי היה שם. לא משנה אם יאהבו / ישנאו / יצחקו עליך / יצחקו איתך, העיקר שישתפו. הדרך היחידה היא לגרום לאנשים לרצות להראות לאנשים אחרים את מה שהם ראו כרגע".
עוד יום של זיינים
הסרטונים של לוקץ' וסטס הם סרטונים מושקעים יותר, אולם הסרטון המדובר ביותר בחודשים האחרונים הוא דווקא "יניר האחמ"ש", אותו יצר השחקן איתי זבולון בהפקה ביתית יחסית. בסרטון משחק איתי את יניר ה"זיין, תותח", ששגרת יומו כוללת השוואת גודל איבר המין עם השחקן יואב דונט ("לבנון"), פוזה בחדר הכושר, פלרטוט כושל עם לקוחה במסעדה, המתנה עקרה לעוז זהבי בפאב שלו והקאה תוך כדי בכי בסוף הלילה. הסרטון הפך לקאלט הרבה בזכות הלעג לדמותו של יניר, זכר "אלפא" בעיני עצמו בלבד, המדבר במשפט מפתח קצרים, ציוצי טוויטר אם תרצו. דוגמאות? "משפיל את התאומים" כשהוא עובד בחדר הכושר, "זיין קפה" כשהוא מכין כוס אספרסו בעבודתו במסעדה ו"מחכה לעוז המלך", שכמובן לא מגיע.
הסרטון שיצר זבולון אינו קיצוני או שוביניסטי במפגיע כמו אלו של לוקץ' או סטס, אולם גם בו מודגשת איזו תפיסת גבריות יהירה, בעיני עצמה לפחות, שכולנו ככל הנראה מכירים ואוהבים לשנוא ולצחוק עליה. כמוני, גם יניר גומר את הלילה לבדו, מה שלא מפריע לו לפקוח עיניים בבוקר ולצאת לעוד יום של "זיינים". רגע לפני שאני עוצם עיניים מבשילה במוחי המסקנה שבעולם האמיתי, זה שמחוץ ליוטיוב, שולטים עדיין השוביניזם והגזענות. מי שצוחק עליהם בצורה מקורית, הוא גם מי שמצליח לייצר קאלט ולהפוך ל"זיין צפיות". נותר רק לקוות שעל הדרך עושים הסרטונים הללו גם משהו כדי להפוך את התופעה למצחיקה – ולהשאיר אותה שם.