אם היה נראה לאחרונה שפתאום יש לך יותר דמויות גבריות להזדהות איתן על המסך מבעבר, אתה לא לבד. מנתוני הרייטינג ורשימות זוכי הפרסים ניתן לומר רשמית: "הנייס גאי" ששלט בתרבות האמריקנית של סוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 מת. יחי הגבר המניאק החדש.
הטלוויזיה של תחילת שנות ה-2000 התאפיינה בעיקר בניסיון ליצור תכנים "לכל המשפחה", כאשר הסדרות הקומיות המובילות היו "פרייז'ר", "כולם אוהבים את ריימונד" וכמובן "חברים". לצידן, כיכבו סדרות רבות שפנו כמעט לחלוטין לקהל הנשי כמו "אלי מקביל", "עקרות בית נואשות" ו"סקס והעיר הגדולה". הגיבורים הגבריים היו אנשי משפחה מוסריים וחמודים שהזכירו לכולנו את עצמנו. הנושאים שעסקו בהם ברוב התכניות היו בעיקר הדברים הקטנים של החיים כמו היחסים בין המינים, סיטואציות משפחתיות וצחוקים של חברים.
אבל משהו השתנה בשנים האחרונות. הצלחתן של סדרות כמו "קליפורנקיישן" (החוזרת לעונה רביעית בהוט) לצד סדרות כמו "האוס", "ילדי האנרכיה", "מד-מן" ו"הפמליה", מיוחסת בעיקר לשוני בנרטיב אותו בחרו הרשתות הגדולות בעיצוב הגיבורים שלהן. את הבחור המשפחתי והאוהב החליפו מנהיגי כנופיות, רוצחים סידרתיים, רופאים שונאי אדם ואנשי בידור נטולי מוסר ומכורים למין.
טוני סופרנו
כנראה שבקומות הגבוהות של הנהלת הרשתות הבינו שאנחנו הגברים לא רוצים לחזור אחרי יום עבודה ארוך ולראות עוד גברים שחיים את החיים המשעממים שלנו. אנחנו רוצים דמויות גבריות שמגשימות את כל הפנטזיות האסורות שבחיים לא נעז לממש. הסדרה שבישרה את תחילת המהפכה הגברית המחודשת היא, ללא ספק, יצירת המופת "הסופרנוס", שהכניסה את המאפיונר טוני סופרנו ישר לסלון של כולנו. טוני הוא איש משפחה שלא בוחל בשום אמצעים לפרנס את משפחתו. הוא בוגד, הוא אלים והוא בעיקר לא מתנצל על מה שהוא עושה לאף אחד, בטח שלא למשפחתו שלעיתים "שוכחת" מאיפה מגיע כל הכסף והנוחות שיש להם בחיים.
גרגורי האוס
אחרי הצלחתה המטאורית של הסופרנוס, הסכר נפתח וגדולי התסריטאים ההוליוודים הרשו לעצמם להתחיל להשתגע. דמותו המעוררת מחלוקת של ד"ר גרגורי האוס נחשבת בעייני רבים כתשובה הגברית ל"אנטומיה של גריי". רופא גאון, שחצן ותחמן שאומר לכולם את מה שאנחנו היינו מתים להגיד לאנשים סביבנו. לא עוד דמויות הרואיות וטהורות כמו הנשיא ג'ד בארטלט, מ"הבית הלבן". האוס הוא אולי לא הדמות הכי גברית ובטח שלא הכי מעוררת קנאה, אבל להצלחתו יש תפקיד חשוב בהתפתחות של הטלוויזיה מכוון שמאז א'רצי באנקר ואל בנדי לא הייתה דמות כל כך אנטי סוציאלית ולא חינוכית. גרגורי האוס הוא השד ההרסני שקיים בתוך כולנו, האיש הרע שכולם אוהבים לשנוא.
חבורת הפמליה
התכנית שאולי הצליחה לזקק את תמצית הפנטזיה הגברית השטחית בצורה הגבוהה ביותר היא סדרת הקאלט של רשת HBO, המציגה את ארבעת החברים שכל תכלית חייהם היא לשתות, לעשן ולזיין על חשבון הצלחתו הלא מוסברת של חברם השחקן הלא מוכשר. אין כמעט חבורה אחת של חברי ילדות בעולם שלא ישבה מתישהו בשנים האחרונות וניהלה את שיחת ה"מי הויני צ'ייס של החבורה?". ארבעת החברים בצירוף ארי גולד הסוכן הם אולי הדבר הרחוק ביותר מחבורת "סיינפלד" או "חברים". הם אינם עוסקים בשיגרה היומית של כולנו, אלא חיים בעולם שכולו אחוזת פלייבוי אחת גדולה. הצלחתה של "הפמליה" וההבנה שהקהל באמת רוצה לראות את גיבוריו חיים את החיים השיטחיים ונטולי השיגרה היומיומית שהם היו חולמים לחיות, פתחה את הדלת לדמויות הכי מגניבות ומעניינות שראתה הטלוויזיה בדור האחרון.
דון דרייפר
גולת הכותרת של שובו של ה"בד גאי" נראית בסידרה המצליחה ביותר השנים האחרונות, "מד מן". כוכב הסידרה, דון דרייפר, הוא הדמות הנערצת ביותר על המסך. הדמות נבחרה למשפיעה ביותר בארצות הברית על ידי המגזין "Askmen", כאשר הוא עוקף את הנשיא אובמה. דון הוא איש פרסום אלכוהוליסט ונואף שהכניס את ההטרדות המיניות ללב הקונצנזוס האמריקני. דמותו היא התגלמות הקלישאה. כל גבר היה רוצה להיות כמוהו וכל אישה הייתה זורקת הכל בשביל לילה אחד איתו. ההצלחה של "מד מן" ניכרת גם בהכרה של התעשייה בשינוי בהרגלי הצפייה. הסידרה שזכתה במרבית פרסי גלובוס הזהב והאמי בשנים האחרונות שברה את רצף הזכיות של "הבית הלבן" מתחילת המאה והפכה לסידרה המוערכת ביותר בשנות ה-2000.
האנק מודי
דמותו של הסופר המתוסכל וההולל מהסידרה "קליפורניקיישן" היא אולי הקיצונית ביותר מכל הרשימה ולכן גם הפופולרית ביותר. כמות הנשים אותן השכיב מודי במהלך הסדרה גובלת בכמות הנשים העירומות שדיוויד דוכובני חשף לנו ביצירת המופת הראשונה שלו "יומני הנעל האדומה". מודי לא מייחס חשיבות לאף טאבו, הוא שוכב עם קטינות, תלמידות שלו, העוזרת שלו ואפילו אמה של החברה הכי טובה של ביתו. קליפורנקיישן היא סוג של "הפמליה" למבוגרים. האנק הוא גבר בגיל העמידה שכל חייו הם סקס, סמים ואבהות, משהו שהוא לא עושה בהצלחה רבה. ההבדל האמיתי בין מודי לבין ויני צייס היא שדמותו של הסופר הזיין מוצגת בסופו של יום באופן די שלילי, כאדם בודד ועצוב שרוצה להתמסד ולהיות איש משפחה טוב, רק שתמיד באה איזה חתיכה בת 22 (במקרה הטוב) שהורסת לו הכל. הרבה לא יודעים אבל דמותו של האנק מודי מבוססת על חייו של הסופר והמשורר צ'רלס בוקובסקי.
ג'ק דונגי
כוכב הסידרה "רוק 30", מנכ"ל חטיבת השידורים של החוף המיזרחי של הרשת NBC, הוא אחת הדמויות המצחיקות שנראו בטלוויזיה אי פעם. דונאהי הוא סקסיסט שונא נשים שלא יודע לפרגן לאף אחד חוץ מלעצמו. הוא עסוק רק בלפאר את הישגיו ולרדת על הסובבים אותו. דמותו של ג'ק מתפארת במהלך כל הסידרה על רומנים בידיוניים ושיקריים עם דמויות מתקושרות כמו קרלה ברוני, ביונסה ושקירה. השחקן אלק בולדווין זכה בשני פרסי "אמי" ושלושה פרסי "גלובוס הזהב" על התפקיד, ובכך שבר את רצף הזכיות של דמויות נטולות גבריות כמו פרייז'ר, ריי רומאנו והבלש מונק.
ג'קס טלר
ג'קסון טלר הוא הגיבור המסוקס והמקועקע של כנופיית האופנוענים "סם קרואו" מהסידרה עטורת הפרסים של רשת פוקס, "ילדי האנרכיה", העולה בקרוב בעונה שלישית פה בארץ. ג'קסון הוא השילוב של טוני סופרנו ורי רומאנו: הוא עבריין אלים שרוצח אנשים באופן יומיומי, ובאותו הזמן הוא אב מסור המייצג את כל ערכי המשפחה שהאמריקנים כל כך אוהבים. אתר המשפחה Dadcentric הכריז על ג'קס טלר כאבא הטלוויזיוני המושלם. המאפיין הבולט בג'קס בתכנית הוא השילוב בין הגבריות המאצ'ואית לבין ההורה המוסרי שמנסה כל הזמן להוציא את הכנופייה מעסקי הפשע. הוא הדמות שיכולה לאחד את כל הצופים בבית. הוא החרא החמוד, המניאק המתוק, הרוצח המוסרי.
ומה הלאה?
אם להתייחס לטקס פרסי גלובוס הזהב שנערך השבוע, טרנד "הבד בויז" לא הולך לשום מקום. את פרס השחקן הטוב לקח השחקן הגאוני סטיב בושמי על תקפידו כמאפיונר הקשוח ב"אימפריית הטיילת" של מרטין סקורסזה, שזכתה גם בסידרה הטובה ביותר. את פרס השחקנית, דרך אגב, לקחה קייטי סיגל (פגי באנדי לשעבר) על תפקידה כאמו של ג'קס ב"ילדי האנרכיה".
אולם הסממן הבולט ביותר לצורך להתנהג כמו חרא כדי להצליח היום בטלווזיה היא הסידרה החדשה של כוכב "חברים" לשעבר, מאט לבלנק: "Episodes". לבלנק מגלם את עצמו, רק מובטל יותר, ציני יותר, ובעיקר, מניאק יותר. הסידרה עצמה צוחקת על הזיוף של הדמויות בטלוויזיה, בעיקר בסידרה "חברים", והיא כבר נחשבת להיט גדול בארצות הברית.